אור ברסלב
אמרי בינה חושן משפט דיני דיינים › סימן ב

אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך

דיני דיינים · סימן ב

סימן א

לכאורה נראה מדברי רמב"ן יבמות הנז' מדכתב ואפשר דמה"ת דנין אפילו הדיוטות בשליחותייהו דמומחין ממילא אף בזמן שהיו סמוכין בא"י היו יכולין לתת כח להדיוטות לדון בשליחותייהו ואף דדרשינן לפניהם ולא לפני הדיוטות דאסור לדון לפניהם וכמ"ש הרמב"ן פ' משפטים והר"ן ריש סנהדרין היינו דוקא אם דנין בכחם כח ב"ד יפה אבל אם באו לדון בשליחותייהו דמומחין רשאין ודינם דין:

אך א"כ קשה מהא דסוף פרק ז"ב בעובדא דשלחו ליה למר עוקב' עוקבן הבבלי קבל קדמנא ירמיה אחי העביר עלי את הדרך ואמרו לו השיאוהו ויראה פנינו בטבריא ומסיק דהכי קאמר אמרו ליה דיינו אתין אי ציית ציית ואי לא השיאוהו ויראה פנינו בטבריא רב אשי אמר דיני קנסות הוה ובבבל לא דיינו דיני קנסות והא דשלחו ליה הכי כדי לחלוק כבוד למר עוקבא. והדברים קשים אם באמת הוה דיני קנסות וכי משום לחלוק כבוד למר עוקבא יחנפו לו לכתו' ח"ו דברים אשר לא כן הוא מן הדין ועי"ש בפירוש רמ"ה דמפרש לרב אשי ג"כ אמרו ליה דיינוהו אתון וכדי לחלוק כבוד למר עוקבא ולמה היה להו לזה לכתוב ח"ו דברים שהם כנגד הדין היה להם לתת כח למר עוקבא לדון אותו בשליחותייהו. ואולי באמת נתנו לו רשות לדון בתורת שליחותייהו אך אם ירמיה לא היה רוצה רק לדון בפני מומחין ממש היינו סמוכין יכול לומר אף דמחוייב לדון בפני ב"ד שבעירו היינו אם הם בכלל ב"ד אבל בדיני קנסות דבעינן מומחין סמוכין רק שידין בעירו בתורת שליחותייהו דמומחין בזה היה יכול לומר שאינו רוצה רק לדון בפני הסמוכין:

ובס' שער משפט חקר אם מהני קבלה לדון בדיני קנסות בפני הדיוטות והוכיח מש"ס הנז' דלמה להו לחלוק כבוד שלחו ליה הא א"ש בפשיטות ששלחו ליה דיינוהו אתון כשירצה לקבל א"ו דל"מ קבלה בדיני קנסות דאשר ירשיעון אלקים כתיב ולמ"ש אינו הוכחה דהא אף דקבלה ל"מ מ"מ היו יכולין למסור הדין ביד מר עוקבא שידון בתורת שליחותייהו. ברם בגוף הדין אם מהני הדין בדיני קנסות בקבלו עליהן נראה מדברי ש"מ ב"ק (דף פ"ה) דלא מהני הקבלה. אך מ"מ שידונו בתורת שליחותייהו דמומחין י"ל דיש כח להם כיון דבאו בכחם. אך יש לומר דלדון בע"כ הוי כמו שליח במקום שחב לאחרים דאין בידם לעשות בע"כ שליח במקום דחב לאחרים ומה"ט צריך לומר דשלחו כדי לחלוק כבוד למר עוקב' דכיוןדעוקבן הבבלי הוכרח לקבול עליו בא"י ע"כ לא רצה ירמיה לדון בפניהם ול"מ לדון אף בשליחות' דדייני א"י במקום דחב לאחרינא וממילא אינו מוכח ג"כ דל"מ קבלה כנ"ל אולם באמת ל"מ קבלה אף בקנין וא"ד לקבל עליו ג' רועי בקר ולכל פשרות דמהני הקבלה כיון דיש לזה טו"ת על זה ויכול לחייב א"ע אף בדבר שאינו חייב אבל לגבי קנס כיון דאף בד"ש פטור כ"ז שהב"ד לא חייבו אותו מדכתיב אשר ירשיעון אלקים ומה מהני קבלה כיון דאינו מחייב א"ע לשלם רק כפי אשר ידונו הם אם חייב או לא והמה אין בכחם לחייבו וכמבואר בש"מ ב"ק הנ"ל בפשיטות ואף לדעת רמב"ן דבקבל עליו הדיוטו' מותר מה"ת לדון וא"ד ללפניה' ולא לפני עכו"ם מ"מ י"ל כיון דכל הטעם דמהני באומר נאמן עלי ג' רועה בקר וא"י לחזור אחר גמר דין אף בלא קנין כתבו תוס' ב"מ (דף ע"ד) דמהני בדברים בעלמא דכיון דיש להם תביעה זה על זה והם קבלו עליהם כך את הדין ומשמע דהיא רק מדרבנן וכיון דבמלתא דל"ש לא ניתן רשות לב"ד לדון רק אם קבלו עליהם י"ל דצריך קנין כיון דלא יכול לתבוע אותו בדין לא משעבד ומחייב א"ע בדברים וכיון דהם לא תקנו שיעשו הב"ד שליחותייהו דקמאי במלתא דלא שכיח ממילא לא חל ג"כ התקנה שיהני הקבלה בלא קנין כיון דא"י לתבוע אותו הוי כמו שאין לו שום תביעה ומ"מ היכא דקבלו קנין ע"ז י"ל דא"י לחזור ובפרט לדעת הראב"ן המובא בש"ך (סי' כ"ב ס"ק ד') דלא מהני אם קנו מידו שלא לחזור דהוי קנין דברים ול"מ רק כשקנו מידו לעשות כאשר ידון א"כ בזה מה"ת לא יועיל במלתא דלא שכיח ואף בקנס י"ל דמה"ת לא יכול להתחייב א"ע בדבר שאינו חייב וגם י"ל כיון דאם תפס לא מפקינן מניה י"ל אף בלא קנין מהני דהוי כמו שיש לו תביעה אף דלא תליא רק בב"ד המחייבו מ"מ מהני קבלו עליו ועיין רמב"ם (פ"ד הי"ד) מסנהדרין שכתב וכל דיין הראוי לדון שנתנו לו ב"ד שבא"י רשות לדון כו' אעפ"י שיש לו רשות לדון דיני קנסות בחו"ל אינו דן אלא למי שרוצה לדון אצלו אבל לכוף את בעלי דינין ולדון להם אין לו רשות עד שיטול מראש גלות ומשמע דרק מי שהוא סמוך ויש לו רשות לדון דיני קנסו' אינו דן בחו"ל אלא למי שרוצה לדון אצלו אבל אינו סמוך אינו דן דיני קנסות אף למי שרוצה לדון אצלו הרי דקבלה ל"מ אולם מ"מ י"ל דקנין מהני רק קבלה בלבד ל"מ או י"ל דקבלה בפירוש מהני ג"כ בקנס רק ל"מ כשבא ורוצה לדון בפניו בקנס רק למי שהוא סמוך ולענין קרוב או פסול דעת הכנה"ג (סי' ג) דל"מ כשבאין מעצמן לדון רק בעינן קבלה בפירוש ורק לענין לדון יחידי מהני מה שבאין מעצמן ולגבי סמוך בחו"ל י"ל דמהני לדון בקנס אף בלא קבל בפירוש רק מי שרוצה לדון אצלו ובאינו סמוך כשבאין מעצמן א"י לדון אבל באם מקבל עליו בפירוש שידון ורוצה שאם יהי' חייב בפני סמוכין ידון הוא וישלם י"ל אף דקנס אינו חייב עד שירשיעון אותו סמוכין מ"מ מהני הקבלה כיון דיש ביניהם טענות ותפיסה מהני גמר ומתחייב. וצ"ע עדיין:

גנב או גזל מגבין ממנו הקרן בשליחותייהו דקמאי וכתב הש"ך משם הב"ח דמה שהוא יותר על הקרן כגון השבח ולפני יאוש אין מגבין בבבל והש"ך חולק וסובר דגם השבח מגבין ולא ממעטינן אלא קנס. ובש"מ ב"ק (דף פ"ד) מבואר כדעת הב"ח וכן מבואר בתמים דעים להראב"ד (סי' קט"ז) וא"כ מי ירים ידו להכריע נגד דברי ראשונים להוציא ממון. ולכאורה יש ראי' לדעת הש"ך מב"ק (דף צ"ו) ההוא דגזל פדנא דתורי אתי לקמי דר"נ אמר ליה זיל שיימו שבחא דאשבח ואף דמסיק שם דגזלן עתיקא הוא ובעי למקנסי מ"מ לפי הס"ד דאקשה ליה רבא קשה הא בלא"ה אין דנין שבח בבבל א"ו כדעת הש"ך וכן ראיתי למי שהכריע מראי' הזאת כדעת הש"ך ובאמת אינו ראיה כלל דמה היה לו לרבא להקשות בדברים שאינו דהיה סובר דר"נ מה"ד חייבוהו לכן הקשה מקודם הא ארעא נמי אשבח וא"ל פלגא קאמינא ואח"כ הקשה הא מה"ד פטור דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה ולא הי' עלה ע"ד כלל דמצד קנס חייבוהו כדי דיקשה ליה אין דנין בבבל וכאשר א"ל גזלן עתיקא הוא ובעינא דאיקנסיה מה היה לו עוד להקשות ולעולם יש לומר בסתם גזלן לא עבדינן שליחותייהו במה שהוא יותר מקרן וכשיטת הב"ח ושכן דעת ראשונים הנ"ל. ואף בגזל קרקע ואכל הפירו' דבזה לא שייך לומר כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה דקרקע אינו נגזלת כמבואר בש"ס ופוסקים ועיין ירושלמי ר"פ חזקת הבתים והוי על הפירות כגזלן בפ"ע דלכאורה הי' נראה דעבדינן שליחותייהו דקמאי לגבות ממנו מ"מ כ' שם בש"מ דלא עבדינן בזה שליחותייהו רק להוציא גוף הקרן עיי"ש וצ"ע בזה:

ויש להעיר על דברי הרד"ך המובא במל"מ (פ"ד הי"ד) ממלוה דהא דמחלקינן בין מלתא דשכיח ללא שכיח היינו דוקא בגדרים וסייגות בזה די לנו במה שהחמירו וגזרו במלתא דשכיח אבל במלתא דלא שכיח לא גזרו דליכא למטעי משום אקראי בעלמ' אבל כשאין הענין משום גדר רק שרצו לזכות את ישראל פשיטא שעל כל צד זכיה ותועלת תקנו וע"ש במל"מ דמהר"י טייטצק ז"ל חולק ע"ז וא"כ למה במלתא דלא שכיח לא עבדינן שליחותייהו דקמאי כיון דחכמים עשו תיקון וגדר לזכות את ישראל ואיש על מקומו יבא בשלום נימא דעל כל צד זכיה ותועלת תקנו ואף דהוא הפקעת ממון מ"מ הא גם בנידון דרד"ך שם בחזקות הוא ג"כ להפקיע ממון וראיתי בס' ברית אברהם חלק אה"ע (סי' י"ז) שהעיר מכמה מקומו' וגם עמד שם בהגהה מכאן. אולם באמת לא קשה דהא כאן הוא איסור תורה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני הדיוטו' ולדעת רמב"ן פ' משפטים בקבל עליהם מותר ולדעת חידושי הר"ן ריש סנהדרין הוא איסור גמור להדיוטו' שלא ישתמשו בכתר סמוכין ולכך אמרינן דשליחותייהו דקמאי עבדינן ואינם משתמשין בכתר של סמוכין ולכן רק במלתא דשכיח שהוא לצורך קיום חברת האדם וכל אחד על מקומו יבא בשלום בזה תקנו לדון בשליחותייהו אף דהוא לעבור על לפניהם ולא לפני הדיוטות ובמלתא דלא שכיח דלא יש צורך בדבר להכתיר הדיוטו' כמבואר שם בר"ן. ואין זה ענין לדברי רד"ך ובמ"א יבואר אי"ה בנידון דרד"ך:

תוכן העניינים

אמרי בינה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה