אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן ג · יב
שוב כתב מעכ"ת נ"י לדון למ"ש המר"י בן לב בקנה קרקע בכסף ונשבע דע"י השבועה הוי כפירש שיקנה בכסף לחוד כן נאמר במטלטלין דע"י הת"כ הוי כהותנה שיקנה בכסף לחוד דמהני למ"ש הרמ"א (סי'' קצ"ח) והאחרונים בטעם הדבר כיון דמדין תורה הוי קנין יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים עכ"ד ולכאורה דברים נכונים המה ברם י"ל לחלק בזה דשם בקרקע קנין כסף בעצם הוי קנין המועיל רק כיון דלא סמכה דעתו יכול לחזור לכך לא קנה עד שיכתוב השטר וכשבא לידו השטר קנה למפרע כמ"ש הר"ן קידושין (דף כ"ו) לכן כיון שנשבע המוכר שפיר כתב המריב"ל שאילו היה דעתם שיהא ביד כל אחד לחזור עוד כ"ז שלא יכתוב השטר לא היה להם להשבע זה לזה אלא ודאי כיון דנשבעו סמכה דעתם ונשאר קנין הכסף בתקפו וכן מבואר הסברא בדברי מהריב"ל ובמהרי"ט (סי'' ס"ה) ועיין נתיבות (סי'' קצ"ב) משא"כ בקנין דמטלטלין כיון דעקרו חז"ל לקנין כסף ואף אחר שנתן הכסף צריך לעשות קנין המועיל משיכה דבר שאין דרכו בהגבהה וכאשר הרחבתי הדיבור בזה במקומו א"כ לו יהי' שנשבע שלא יחזור מ"מ אף דבאמת רמיא עליו החיוב שלא לחזור מנין לנו לומר בזה דעי"ז הוי כהותנה שיקנה במעות לחוד דלמא נשבע רק שלא לחזור ומ"מ אף דאינו רשאי לחזור עדיין ל"ה קנין וממילא כשחוזר מחוייב המוכר להחזיר המעות עכ"פ לצאת ידי שמים ואף שאאמוז"ל בס' דברי חיים דיני מכירה (סי'' ט') כתב לדון דגם בקנין כסף כשאינו חוזר ומושך אח"כ המטלטלין קנה הלוקח למפרע דלא עקרו חז"ל קנין כסף לגמרי רק לענין חזרה ואני בעניי הבאתי שמה שכן מבואר להדיא ביש"ש גיטין פ"ב (סי'' כ"ב) מ"מ הוכחתי מדברי ש"ס ע"ז (דף ס"ג) ומדברי תוס' ב"ק (דף ע') שלא כן הוא ועי"ש בהגהותי ודברי הרמב"ם (פ"ג) הלכות מכירה הוא לעד נאמן לזה דלא חל הקנין למפרע כיון דצריך קנין משיכה והגבה אף אחר נתינת המעות ע"כ דכסף ל"מ כלל אף אם הוציא מרשותו וכבר הארכתי לברר הדברים כשמלה במקומו דאף כונת קנין בעינן במשיכתו חזינן דלא נקנה למפרע ועיין כנה"ג (סי'' קצ"ח ס"ק ח"י) מי שאין לו קניה כלל בגוף הסחורה רק לקבל מי שפרע אינו מקנה אותה בקנין מעות ולא בקנין סודר מהר"מ אלשיך עכ"ל וע"כ דסובר אף כשמשך הלוקח אח"כ לא קנה למפרע דאל"כ למה לא מקנה אותה ללוקח שני ובכה"ג לא הוי דבר שלא בא לעולם כמו דמוכח מדברי הרמ"א (סוף סי'' רי"א) עי"ש ועיין בדברי חיים דיני מכירה (סי'' ל"ב) מ"ש בזה באורך א"ו כיון דעקרו חז"ל לקנין מעות לא קנה עד אם משך ועיין תשובת רשב"א ח"ה הנדפס בליוורנו (סי'' רנ"ו) שנשאל מי שקנה פירות מחבירו ונתן המעות ולא משך מהו שיאסור אותם וכי קמבעיא לי היכא דלא קבעי מוכר למהדר ביה מאי כיון דמדינא לא קנה לא מצי אסר א"ד כיון דמעות קונות דבר תורה מצי אסר והשיב דמסתבר דלא מצי אסר כל דלא משך דדבר שלא בא לעולם הוא לו דהא אי בעו תרויהו למהדר מצו הדרי בהו וכל דל"ה ברשותיה מדרבנן לאו דידיה חשבינן ליה וכמו במקדש בחיטי קרדנייתא אע"ג דמדין תורה דידיה הוא אפי' הכי בערוה החמורה עשאוהו כמקדש בדבר שאינו שלו עכ"ד ומבואר מדבריו דל"מ אסר אף אם משך אח"כ ואם נאמר דקנה למפרע נאמר כשמשך חל האיסור למפרע א"ו דאינו קונה למפרע: