אור ברסלב

אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך

סימן ג · ו

ה

ונראה דודאי לוה מחוייב לפרוע חובו דאדעת' דהכי הלוהו המלו' וכשאינו פורע לו נעשה לכאורה גזלן למפרע על מעותיו וע"ז לא שאל ר"כ לר"פ דידע דכייפינן ליה כמו בכל לא תעשה שלא יעבור דכייפינן קודם שיעבור למנוע מאיסור והלוה ואינו רוצה לשלם י"ל דנעשה למפרע גזלן כי אדעתא דהכי לא הלוהו ודומה קצת למ"ש הרא"ש סוכה וברש"י קידושין (דף ו' ע"ב) במתנה ע"מ להחזיר כשאינו מחזיר נעשה גזלן למפרע כשאינו רוצה לקיים התנאי כן נמי בהלואה אף כשלא הותנה בדרך תנאי מ"מ אומדנא דמוכח הוא דע"ד זה הלוהו שישלם לו ואם הי' יודע שלא ירצה אח"כ לשלם לא היה מלוהו ונעשה למפרע כגזלן וכאילו נטל ממונו שלא ברשותו ועיין תוס' כתובות (דף מ"ז) וב"ק (דף ק"ט ע"ב) שהקשה בכל מוכר בהמה ונמצאת טריפ' נימא אדעתא דהכי לא קנה ותירצו דתליא גם בדעת המוכר ועיין במל"מ הלכות זכיה דהלוקח ע"כ נכנס בספק זה מחמת הקפדת המוכר ועיין נתיבות המשפט (סי'' ר"ל) באורך בזה אבל בהלואה ודאי אם הי' הלוה מתנה בפירוש שאם לא ירצה לשלם לו יתבטל ההלואה למפרע היה הלוה מתרצה לזה א"כ הוי אומדנא דמוכח ועיין בס' בית מאיר (סי'' צ') במ"ש על דברי הב"ח והצ"צ בקנה סחורה בהקפה ואח"כ נעש' הלוקח בורח שיש לו מה"ט דין קדימה דהוי אומדנא דמוכח יעוי"ש. ובמ"א כתבתי לדון אם אחד הלוה לחבירו ומת הלוה ועדיין הכסף או הסחורה בעין אף דקי"ל דמלוה ברשות בעלים לאו לחזרה ניתן מ"מ לא נעשה מטלטלין אצל בניו דאומדנא דמוכח הוא דעל דעת זה לא הלוהו ונתבטל ההלואה מעיקרא והוי כאילו נטל שלא מדעת בעלים ויש בזה לדבר טובא אכ"מ ועוד כתבתי במ"א לדון דבאם אין הלוה רוצה לפרוע בשום אופן דיהי' המלוה רשאי לכאורה לילך לביתו לעבוט עבוטו דלאו שם הלואה הוא רק למפרע נעשה כגזלן ועל חיוב גזילה מותר לעבוט עבוטו דכי תשה ברעך משאת מאומה כתיב [ועיין נתיבות המשפט (סי'' צ"ז סק"א) שכתב שכל דבר שלא נקרא הלואה לענין שמיטה וכן הקפת חנות אינו בכלל איסור דלא תבא אל ביתו וכ' דמשום חומר האיסור איננו כותב זה למעשה ותמהני הא מבואר הדבר להדיא בספר יראים (סי'' רע"ג) והביא כן משם הספרי וכן מבואר באמת מדברי הספרי פ' כי תצא ע"ש וצ"ע בדברי תויו"ט (פ"א מ"ג דשקלים) שכתב ואין כאן משום בחוץ תעמוד דהכא מצות גבוה עליו יעי"ש ולהמבואר בספרי הא בלא"ה א"ש דל"ש הלאו דלא תבא אל ביתו בחיוב' דשקלים דלאו הלואה הוא] ואף די"ל דאם מת הלוה לא נתבטל ההלואה אף דהי' ניחא לי' להלוה מ"מ אמרינן דהי' לו להמלוה להתנות שאם ימות יתבטל ההלואה ובפרט דמיתה שכיח כמבואר יו"ד (סי'' רכ"ח) ומדלא הותנה אדעתא דהכי על וכה"ג כתב אאמ"ו ז"ל בספרו דיני קידושין (סי'' ל"ז) מ"מ שלא ירצה לשלם כלל זה ודאי אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי לא הלוהו וגם לא שכיח שיתרע חזקתו כל כך ובזה ודאי נראה דנעשה כגזלן למפרע וע"ז לא היה שאלת ר"כ לר"פ רק שאלתו הי' באם רוצה לשלם רק שמדחה את המלוה בלך ושוב ואינו רוצה לשלם כשהגיע הזמן פרעון ע"ז שאל וע"ז אמר דכייפינן ליה ג"כ על מצות עשה ומכין אותו על כל מה שמחוייב לעשות ופירש"י שפיר דהמצוה הוא הן שלך יהי' צדק לאמת דבריו ולקיים הבטחתו לפרוע בזמנו שקצב והרמב"ן כתב דמוכח מקרא מדכתיב והאיש אשר אתה נושה בו וקרא איירי ע"כ באומר שרוצה לשלם לו אח"כ דאם אינו רוצה לשלם לו כלל ונעשה גזל למפרע ולא קרינן ביה כי תשה ברעך משאת מאומה כמ"ש לעיל וע"כ דאיירי בסתמא שרוצה לשלם רק דמדחה לו מדחי אל דחי ובלא"ה ודאי פשטיה דקרא איירי בכל האופנים אף היכא דמבקש ממנו רק הרחבת הזמן וע"ז אמר קרא שיוציא עבוט החוצה וז"ב לענ"ד:

תוכן העניינים

אמרי בינה הוספות בסוף השות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה