אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן ג · ה
וביותר יש לומר דהא בלא"ה דברי הש"ס כתובות (דף פ"ו) צריך ביאור דשאל ר"כ לר"פ לדידך דאמרת פריעת בע"ח מצוה אמר לא ניחא לי דאעביד מצוה מאי ופי' רש"י פריעת בע"ח מצוה מטעם הן שלך יהי' צדק כדי לאמת דבריו והרמב"ן כ' מדכתיב והאיש אשר אתה נושה בו וקשה הא בלא"ה כל לוה אם לא משלם הוי כגזלן ועיין רש"י גיטין (דף ל"ו ע"ב) ד"ה ואמרו רבנן דתשמט ונמצא הלוה גזלן על פיהם (ויש לדקדק הא להדיא כתב רש"י ריש סנהדרין לוה ולא שלם לא מקרי גזלן דמלוה להוצאה נתנה וכן בתירוץ הש"ס גיטין שם שוא"ת כתב רש"י באמת דליכא רק מצוה ועיין ספר יראים (סי'' רע"ח) שכתב וז"ל וחוב שעבר שביעית אין הלוה רשאי לעכבו אלא ע"פ המלוה שכ"ז שלא השמיטו המלוה חייב לפרוע אלא לוה יזמין למלוה לדין שישמיט חובו וב"ד יחייבו למלוה שיאמר משמט אני כו' ואם אינו רוצה המלוה לומר יכופו אותו שיאמר דתניא בפ' הכותב על פריעת בע"ח דמצוה מדרבנן מכין אותו עד שתצא נפשו עכ"ל משמע דסובר דפריעת בע"ח לא הוי רק מצוה מדרבנן וקשה א"כ מאי פריך הש"ס גיטין שם מי איכא מידי כיון דרבנן תיקנו שהמלוה יאמר משמט אני כו' ואם אינו רוצה כייפינן ליה והוי ככל מצות דרבנן גם מתירוץ הש"ס דשוא"ת הוא משמע דאין הלוה חייב לפרוע אף כשאין המלוה אומר משמט אני וי"ל כוונתו דמצוה דרבנן היינו מצות שמיטה אבל פריעת בעל חוב הוי מצוה מה"ת וראיתי במרדכי פ' הכותב (סי'' רכ"ב) שכ' תימה דאדרבא מחוייב הוא שלא לגזול לחבירו וכייפינן ליה מדכתיב בחוץ תעמוד וכתב ופי' ר"ח וכן הרא"מ דאיירי ביתומים דמצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן עי"ש ולפ"ז אתי שפיר דברי ס' היראים שהוכיח דאף על מצוה דרבנן כייפינן לי' דלדידיה הסוגיא דכתובות איירי ביתומים וברדב"ז (ח"ב סי'' תר"י) כתב דפריעת בע"ח הוא מצות עשה מן התורה דכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל או את העושק וברמב"ם (פ"ז מהלכות גזילה) כייל הכל וכי היכא דהוי מ"ע להשיב הגזילה ה"ה לכל הנזכר בכתוב והלואה בכלל עי"ש א"כ יקשה ביותר למה כתב רש"י דפריעת בע"ח מצוה מדכתיב הן שלך יהי' צדק והרמב"ן כתב מדכתיב והאיש אשר אתה נושה בו ולדבריהם השאלה הי' על הלוה בעצמו כשאינו רוצה לשלם א"כ כייפינן שלא לעבור על גזל: