אור ברסלב

אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך

סימן ג · ג

ב

גם בגוף הדין שדן המח"א והמ"ל שם באם מוכר לחבירו בד' דינרין שסובר המוכר שחייב ללוקח חוב זה ומכר לו בעד חובו החפץ ואשתכח אח"כ דלא הי' חייב לו כלל דהמקח קיים ואין הלוקח חייב רק להחזיר לו דמיו כמו בגלימא דריבית: שמעתי מפי אאמ"ו הגאון ז"ל להוכיח מדברי התוס' ב"ק (דף ע') דלא כן הוא רק צריך להחזיר בכה"ג גוף החפץ מדכתבו שם ללישנא קמא דנהרדעי דלא כתבינן אורכתא יקשה מתני' דבכורות דבפדיון בכור ליכא לאוקמי כמ"ד פודין בקרקעות דהא קתני בהא מתני' יעי"ש ולמה להו לזה לו יהא דאיירי שפדה בקרקע הא מ"מ כיון דסובר שחייב ליתן לכהן ה' סלעים ונתן לו בעד הה' סלעים קרקע קנה הכהן גוף הקרקע ואף דנתברר דהי' בטעות דאינו חייב מ"מ אין הכהן מחוייב להחזיר רק דמי הקרקע והוי הלואה ולא כתבינן אורכתא אלא ודאי דהתוס' סברי כיון דאשתכח דהי' בטעות ולא היה חייב לו הה' סלעים חייב להחזיר לו גוף הקרקע והא דבריבית אינו חייב להחזיר הגלימא הוא משום דגלי לן קרא דקנה גוף הדבר וא"ח רק לקיים מצות עשה דוחי אחיך והא לברי' לא אזהיר רחמנא [ובס' דברי חיים יו"ד (סי'' ל"ד) בהגהותי שם כתבתי לדון דכיון דחיובו של ריבית שנתחייב נפקע מטעם יאוש הואיל דאסור לו ליקח וכמו שהבאתי שם מדברי המהרי"ט א"כ כיון דבכ"ז נתקיים המקח שקנה הגלימא ממילא בנותן חפץ תמורת חוב שנתחייב לו בטעות אף שנתברר אח"כ הטעות קנה גוף החפץ. אולם י"ל דשאני ריבית דגלי לן קרא ואין למילף משם למקום אחר דחידוש הוא דאף בלוה אסרה התורה כמבואר ריש פ' איזהו נשך וא"ל דחומרא הוא דלא ילפינן ממה שהוא חידוש אבל קולא ילפינן זה אינו דכבר כתבו התוס' מ"ק (דף ח') דמה שיש חומרא בחידוש אין ללמוד ממנו קולא עי"ש והכי נמי דריבית חידוש הוא דאף ללוה אסרה התורה ואף דיהיב מדעתיה והחידוש הוא חומרא לא ילפינן מניה קולא דנאמר כמו דשם נתקיים הקנין כן בכל טעות וי"ל כיון דנתברר דאין כאן חוב לא נתקיים כלל המקח וחייב להחזיר גוף הדבר.

ומה שהוציא שם המח"א דדעת הריטב"א דאף שעדיין לא בא לידו זוזי דריביתא דקנאו לא ידעתי מה ראה על ככה ולא יש בריטב"א קידושין מזה שום רמז דבר דיכול לקדש כשלא בא ליד המלוה רק כשכבר בא לידו קנאו וגם מ"ש שם סוף הסי'מן ונראה מהאמור דאם הלוה לחבירו על משכון שידור בביתו חנם או שישתמש במשכנה לדעת הרשב"א והריטב"א התנאי קיים והרי החצר קנוי למלוה לדור בו ואע"פ שהתנה באיסור וכמו שכתב הרשב"א בתשובה בח"א (סי'' של"ב) עיינתי בדברי הרשב"א שם ולא ראיתי דנתקיים התנאי אם לא בא לידו ולא דר בו עדיין דשם קאי בהשכין אצל חבירו ספרים ולמד בהם ונאנסו אח"כ ודן הרשב"א אם הוי כשואל לחייבו באונסי'ן (וזה דלא כתשובת הר"ן המובא בש"ך ח"מ (סי'' ע"ב) דשואל ספר א"ח באונסי'ן) וכתב הרשב"א כיון שהלוה מעותיו אין כל הנאה שלו וכתב ובר מן דין אם התנה להשתמש בשכר מעותיו אע"פ שריבית קצוצה הוא תנאם תנאי לענין זה והוי כשוכר ולא הוי כדברים בטלים וכאילו לא הותנה והביא ראיה מהך דגלימא פ' א"נ דלא מפקינן מניה ולא אמרינן דאין מקחן מקח אלא דברים בטלים אלא המקח קיים אע"פ שנעשה באיסור ואין האיסור מבטל המקח והיינו כיון שכבר השתמש וברשות השתמש לא אמרינן דהוי כשואל שלא מדעת דכמו דאינו חייב להחזיר החפץ אף אם הוא בעין מצד שכבר קנה ה"נ מה שהשתמש קנה ברשות והקנין מועיל וממילא אינו חייב באונסי'ן אבל בהלוה ע"מ שידור בביתו חנם ולא דר בו עדיין נתבטל הקנין אם לא עשה בהחצר שום קנין רק עבור תנאי זה שהלוהו ודאי דזה אינו עושה קנין והוי כמתנה על מה שכתוב בתורה וכונת הרשב"א רק לסלק טענתו של הלוה שיהי' כשואל או כשואל שלא מדעת ע"ז דן דנגמר שזכה בתורת קנין ובאמת צריך להחזיר לו שווי השימוש ובדירה בכה"ג אם התנה שידור בחנם ודר בו כבר ליכא נ"מ רק שיחזיר דמי השווי אבל מה שדן המח"א לומר דתנאי קיים והחצר קנוי למלוה לדור בו אף בטרם שעשה בו קנין אחר זה אינו מובן כלל מדברי הרשב"א ובודאי בטרם שזכה בו המלוה נתבטל הקנין לכ"ע ועי' בחות דעת (סי'' קס"א ס"ק י'). שוב ראיתי בספר שרשי הים ח"ב שהסכים דמדברי הרשב"א נרא' דאף אם לא בא ליד מלוה קנאו וכנרא' שלא עיין אז בדברי הרשב"א עצמו וחשב שכן מבואר ברשב"א שהחצר קנוי למלוה לדור בו וזה לא נאמר שם כלל דברים האלה רק המח"א דן מדבריו כן אבל דבריו צ"ע וכמו שכתבתי ואף בריבית שקבלו היתומים לאחר מות אביהן מזמן שעבר בחיי אביהן דעת הרשב"א מס' בבא קמ' דחייבים להחזיר מדכתב לא אזהיר רחמנא אלא להאי דשקליה ולבריה דלא שקליה לא אזהיר טפי והטעם כמ"ש דכבר נפקע החיוב שהתחייב לאביהן ק"ו דקנין לא מהני כ"ז שלא זכה ובא לידיו ויש לומר דאם נתן להיורשים גלימא בשביל ריבית שעבר שלא התחייב רק לאביהם דצריכין להחזיר הגלימא דהוי קנין בטעות וזה דומה לאם טעה וסבר שחייב לו ממון ונתן לו חפץ בעד החוב ואח"כ נתברר דהיה בטעות דהקנין נתבטל וחייב להחזיר גוף החפץ אך מ"מ י"ל דבזה ג"כ אם שקליה אין הבנים חייבים להחזיר דרק למי דשקליה אזהר א"כ גלי קרא דחל הקנין. אבל כל זמן שלא זכה גם הרשב"א והריטב"א מודים דהקנין נתבטל ולא זכה בהבית לדור ודלא כנראה מדברי המחנה אפרים] עכ"פ עיקר סברת הראשונים דל"נ לנכסי'ו משום דליכא אף שעבוד הגוף מגזירת הכתוב ועוד ראיה לזה ממה שכתבו התוס' קידושין ) דף י"ג) דבפדיון הבן ושאר ענינים מה שמצד הסברא החיצונה אינו מחוייב רק מדכתיב בתורה הוי מלוה הכתובה בתורה וככתובה בשטר דמי א"כ ריבית דג"כ מצד הסברא החיצונה אינו מחוייב להחזיר רק מצד חיוב התורה נימא דהוי ככתובה בשטר אלא ודאי כיון דגלי לן קרא דלבריה לא אזהר ולא חייבו התורה להחזיר ע"כ דאביהן קנה ואין עליו רק חיוב עשה דוחי אחיך עמך:

תוכן העניינים

אמרי בינה הוספות בסוף השות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה