אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן ג · ב
ומאמת בלבוש יו"ד (סי'' קס"א) נראה מדבריו דאף בריבית נחתינן לנכסי'ו כשהוא בפנינו דז"ל הא דריבית דאורייתא יוצאת בדיינין היינו שכופין ומכין אותו עד שתצא נפשו עד שיקיים מ"ע דוחי אחיך עמך אבל אין ב"ד יורדין לנכסי'ו להגבותו ללוה אם אינו בפננו דבזה אינו מתקיים וחי אחיך כיון דאין כאן הוא בעצמו לכופו לקיים העשה עכ"ל. נראה מדבריו דהאי דכתב הרשב"א דלא נחתינן לנכסי'ו הוא רק באם אינו בפננו אבל אם הוא בפננו נחתינן ודומה ממש לצדקה המבואר (סי'' רמ"ח) דאם הוא בפננו נחתינן לנכסי'ו וע' קצוה"ח (סי'' ר"צ) מה שהשיג שם על הב"ח והש"ך.
אולם מדברי הנ"י ב"מ פ' א"נ שהביא דברי הרשב"א משמע דאף כשהמלוה בפנינו לא נחתינן לנכסי'ו וכן בש"ע דבהלכות צדקה כ' דנחתינן בפניו ובהלכות ריבית סתם משמע דלעולם לא נחתינן והיינו כיון דמדכ' וחי אחיך עמך מזה ידענו דלבריה לא אזהיר רחמנא מזה מוכח דהתורה הקנתה להמלוה גוף הריבית דאל"כ מאין יזכו בהם היורשים אלא ודאי דנקנה לו. ועיין מח"א דיני ריבית (סי'' ב') שהאריך להשיג על הריטב"א שהוכיח ממה דמבואר בש"ס ב"מ (דף ס"ה) דלא צריך להחזיר גלימא שקבל המלוה מן הלוה על ריבית ע"כ דהריבית קנה המלוה רק שחיוב מצוה על הלוה לכן א"צ להחזיר גוף החפץ והמח"א כתב הטעם דשם הטעם משום דעכ"פ מכר לו הגלימא בעד דמי הריבית ואף דבאמת אינו חייב לו מ"מ המכירה קיימת ואין לו ללוה על המלוה רק תביעת ממון והוכיח כן מש"ס דתמורה בלישנא בתרא דאביי ורבא פליגי אי עביד מהני או לא מהני דאי ל"מ ריבית קצוצה יוצאה בדיינים ואי מהני אינה יוצאה בדיינים משמע דמהך טעמא יוצאה בדיינים ממילא צריך להחזיר גוף החפץ שקבל כיון דעביד לא מהני וקרא דוחי אחיך אתי שלא ללקות ולפטור את הבנים ועוד הא פריך הש"ס והא אביי נמי סבר יוצאה בדיינים ואמאי לא אמרינן דפליגי דלאביי קנה המלוה חפצא ואינו חייב רק להחזיר הדמים משום וחי אחיך עמך ולרבא דל"מ לא קנה וצריך להחזיר גוף החפץ אלא ודאי דגם לרבא וגם לאביי אם ריבית קצוצה יוצאה בדיינים לא קנה כלום יעו"ש וכל דבריו תמוהין כיון דרבא סובר הדרש של וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי גלי לן קרא דלבריה לא אזהר ע"כ ממילא מוכח דקנה גוף הדבר דאל"כ איך לא יהיו בניו מחוייבים להחזיר דכיון שאביהם לא קנה הם לא ירשו כלום ועיין מל"מ הלכות מלוה ולוה (פ"ד ה"א) בזה א"כ ע"כ דגם לרבא גלי לן הקרא דקנה גוף הדבר רק אביי הי' ס"ד דסובר דאינה יוצאה בדיינים דאי עביד מהני משום דלא ס"ל הדרש של וחי אחיך עמך לענין זה אבל רבא ע"כ אף דסובר אי עביד ל"מ גלי לן קרא דבריבית מהני וקנה גוף הדבר וכל דברי המח"א שם תמוהין מאד [ועיין מ"ש לעיל (ס"ב)]: