אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן א · יד
והטור ח"מ (סי'' רל"ב) הביא משם הרמב"ם במוכר קרקע לחבירו ואכל פירותיה ואח"כ נראה בו מום אם רצה להחזיר הקרקע לבעליו מחזיר כל הפירות שאכל ואם הי' חצר ודר בו צריך להעלות לו שכר וכן פסק שם בש"ע והב"ח כתב שם דאל"כ הוי כריבית כיון דנתבטל המקח מעיקרא הו"ל זוזי הלואה והפירות שאכל הם בעד המעות שהיו בטלים וכן דעת הע"ש שם ובסמ"ע שם כתב להקשות דא"כ הו"ל להטור והרמב"ם לחלק דהיינו דוקא אם כבר קבל המוכר דמי הקנייה ועוד אף אם כבר נתן לו הדמים לא עדיף מאבק ריבית דאין צריך להחזירו דלא גרע ממלוה לחבירו על שדהו ואמר לו אם לא תתן לי מכאן עד שלש שנים יהי' שלי ולא אמר מעכשיו בענין שאין המקח קיים דאסור לאכול פירות ואם אכלם לא יחזיר דהו"ל אבק ריבית לכך כתב דהוא מטעם כיון דהמקח בטל הוי כגזל בידו עי"ש. ולענ"ד י"ל דהא נראה אף דאבק ריבית אין מוציאין מידו ואינו חייב להחזיר הוא דוקא שידע הלוה והמלוה בשעת מעשה שהוא אבק ריבית אבל אם אף רק המלוה לא ידע שהוא הלואה ואיסור ריבית הוי זכי' בטעות וחייב להחזיר וכן בריבית קצוצה דמוציאן בדיינים ומ"מ היורשים אינם חייבים להחזיר דלדידי' אזהיר וחי אחיך ולא לברי' מ"מ היינו דוקא כשידע המלוה ונתכוין לזכות בו דבזה גלי קרא דאי עביד מהני כמבואר מס' תמורה דלמורא ניתן ולא להשבון או למיתה ניתן ולא להשבון כמבואר בפ' א"נ וצריך קרא דוחי אחיך עמך דעכ"פ אף דאי עביד מהני וקנה גוף הריבית מ"מ צריך להחזיר מצד מצות וחי אחיך כדי להחיותו וזה לברי' לא אזהיר ועיין ב"ח ח"מ (סי'' ט') ובנתיבות שם דבשוחד חייב להחזיר מצד דאי עביד ל"מ אף שנתן מדעתו ואם כן זה דוקא היכא דידע המלוה בשעת זכיה ונתכוין לזכות בו אבל כשלא ידע הא מבואר בתוס' ב"מ (דף קט"ו) ד"ה וחייב דאף לאביי דסובר אי עביד מהני מ"מ היכא דלא ידע מן האיסור ולא כיון לזכות באיסור הוי זכיה בטעות ואי עבד לא מהני א"כ מאביי נשמע לרבא גבי ריבית אף דגלי קרא דאי עביד מהני הוא רק היכא דידע וכיון לזכות באיסור אבל כשלא ידע כלל מן האיסור הוי זכיה בטעות וחייב להחזיר גוף הדבר וגם היורשים חייבים להחזיר שוב עיינתי בתשובת שארית יוסף (סי'' ס"א) שציין הש"ך (סי'' קס"א) לעיין בו. וראיתי שכתב כן בפשיטות דבלא ידע חייבים גם היורשים להחזיר:
ולפי"ז י"ל דגם בריבית דרבנן דאינו חייב להחזיר הוא ג"כ רק היכא דידע ונתכוין לעבור על האיסור בזה כיון דאי עביד מהני ובדרבנן לא חייבו להחזיר משום מצוה דוחי אחיך אבל היכא דלא ידע מן האיסור כלל ולא נתכוין לזכות בזה חייב להחזיר ועיין בש"ך (סי'' ק"ס ס"ק ד) שהקשה בהא דמבואר שם אם נותן הלוה מדעתו יותר בשעת פרעון אף דאינו אומר שנותן לו בשביל ריבית אסור והקש' מח"מ (סי'' רל"ב) באם מצא יתרון בכדי שאין הדעת טועה דא"צ להחזיר ועי"ש בטו"ז ולכאורה מאי קשיא להו הא שם דכבר החזיק בו לא עדיף מכל ריבית מאוחרת דאינו חייב להחזיר אף לצאת ידי שמים וכיון שכבר בא ליד המלוה בלא ידיעתו א"ח להחזיר לו משא"כ לכתחלה אסור לקבלו וכן כתבו שם לתרץ בס' תפל"מ ובח"ד ולהנ"ל א"ש כיון דלא כיון לזכות רק כדי חובו אף דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לזכות מ"מ באיסור דרבנן אמרינן שוב ג"כ אי עביד לא מהני ולכך אם רוצה אח"כ לזכות עושה האיסור ושפיר הקשו כיון דאסור לו לזכות יתחייב להחזיר ובלא"ה י"ל שם כיון דהוא בידו ולא כיון לזכות גרע כמבואר תוס' ב"ב (דף נ"ד ע"א) ואף דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כונה מ"מ י"ל דהוא מטעם זכיה וכמו שכ' הקצוה"ח (סי'' ער"ה) דמהאי טעמא במקבל נכרי ל"מ דעת אחרת מקנה א"כ כאן ל"מ דא"מ כשהוא בדבר עבירה ולמ"ש אתי שפיר טפי דזה הוי זכיה בטעות ולכ"ע אי עבד ל"מ ולפ"ז במוכר דבר לחבירו בחזקת שלם בלא מום אף אם המוכר ידע שיש בו מום מ"מ כיון דהלוקח לא ידע ומצא אח"כ המום ונתבטל המקח דחייב לשלם שכר שימוש ודירה דלא נחית לזה ואף אם רוצה שלא לקבל ולמחול לו מ"מ אם כבר נתן הדמים מחזי כריבית דנוטל שכר אגר נטר ואינו דומה לאומר אם לא תתן לי עד ג' שנים יהי' שלי דשם ידעו ונחתו שניהם עד"ז שיאכל הפירות וליכא טעות בדבר וכבר זכה בהן שפיר א"ח להחזיר דלא הוי רק אבק ריבית מה שאין כן בנחית לקנות ואגלאי מלתא למפרע דהמקח נתבטל וזוזי הוי הלואה בזה כבר נתחייב לשלם למפרע שכר שימוש ואסור לו למחול אח"כ דמחזי כריבית ודברי הלבוש והב"ח נכונים: