אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן א · יג
וגם מהא דסי'' (ק"ע) בישראל דנעשה ערב בעד גוי דהסכימו כל האחרונים דאף אם פרע הערב להגוי והפסי'ד ממונו ע"י ובכ"ז אף אם נתן מוציאן מידו דהוי ריבית אף שלא בא ליד ישראל מן הישראל הערב ולא לוה לו כלל הוי ריבית. ובס' מחנה אפרים דיני ריבית (סי'' מ"ב) כתב דבערב שלוף דוץ דהוי ריבית קצוצה מה"ת ואף אם נתן לו הלוה בהחזרה מוציאן מידו וה"ה אם תבעו הגוי להערב הזה ואמר לי' הערב להישראל שיפרע להגוי ועשה כדבריו שיכול להוציא ממנו דהוי כאילו אמר לי' אותו קרן וריבית שאתה חייב לי תנהו לו עי"ש ומשמע דעיקר המלוה הוא הערב ואין הישראל רשאי לפרוע לגוי אולם בספר ראב"ן (דף צ"ז) כתב ואם שגג הישראל הערב ונתערב לישראל בשביל ישראל חבירו בלא קבלת הגוי לדון בדיני ישראל מותר לישראל הלוה ליתן לגוי הריבית ולא אמרינן כיון דהערב חייב ליתן כי יהיב לי' לגוי הוי כאילו יהיב לי' לישראל הערב עכ"ל ואולי הטעם דהוי רק כפורע חובו של הערב והוא לא צוה לו לישראל הלוה שישלם להגוי רק מעצמו פרע לכך כ' הראב"ן דמותר והמח"א דאוסר הוא כשמצוה הערב להלוה שיפרע לגוי עכ"פ חזינן דאף שלא הי' שם הלוא' דאין שליחות לגוי ואעפ"כ אסור מה"ת לרוב הפוסקים שם ודלא כבעל התרומה דס"ל דשם איסורו מדרבנן מטעם יש שליחות לגוי לחומרא ואף דהזיקו במה שלא פרע לגוי ובכ"ז אסור ליתן הריבית כיון דהוי כלוה מישראל ה"ה בנד"ד דאסור לתת לו דבר בשביל ההיזק דביטול כיסו: