אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן א · יב
והיה קצת מקום לדון דדוקא במלוה נגד לוה דנחית להלות בזה יש איסור אם מקבל דבר בשביל פסי'דו דהתורה אסרה כל אגר נטר אבל בנידון דידן שהלוקח לא נחית להלות להלוה רק שקנה שט"ח ושעבודא דגופו של הלוה לא קנה רק השעבוד נכסי' שהי' לו למלוה מכר המלוה לזה וממנו לא בא הממון בהלואה וכשתבע ממנו הלוקח בזמנו היה חייב לסלק לו וכיון שהי' יכול להרויח והבטיחו שלא יפסי'דו בזה ליכא איסורא דריבית וראיתי בס' שמחת יו"ט ממהרי"ט אלגזי ז"ל (סי'' נ"ד) דעמד ע"ד הרא"ש וסי'יעתו דהיכא דהוי מקח טעות הוי המעות ביד המוכר כמו גזל מהא דב"מ (דף י"ד) במוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינו שלו דסובר שמואל דשבח אין לו כיון דלית ליה קרקע מחזי כריבית ופי' רש"י דהמעות מלוה אצלו ואם נאמר דכ"ז שהמעות בעין הוי כפקדון ואם הוציאם הוי כגזל מה שייך ריבית הכא אטו מי שהניח פקדון ביד אחר מעות צרורים דאינו יכול להשתמש בהם והחזיר לו יותר שייך בזה ריבית ואף אם הוציא המעות חשיב כשולח יד בפקדון דהוי גזלן ולא שייך ריבית בגזל דאם גזל מעות מחבירו והחזיר לו יותר ל"ש ריבית וכן מוכח מדברי הרא"ש שם בהכיר בה שאינה שלו ולקחה שאין לו שבח כתב דה"ט כיון שיודע שאין כאן מכר אי יהיב ליה שבחא מחזי כריבית ואע"ג דזוזי לרב הוי פקדון מ"מ להשתמש בהם יהבינהו ניהליה והוי כהלואה ומחזי כריבית וכן מבואר שם בש"מ משם הראב"ד משמע דאם הוי כפקדון ממש לא מחזי כריבית וא"כ בלא הכיר בה שאינה שלו אם איתא דהוי פקדון אמאי אמר שמואל דשבח אין לו דמחזי כריבית עי"ש א"כ בנידון דידן נמי כיון דלא בא לידו הממון דרך הלואה מלוקח י"ל דל"ה כריבית אולם מדברי רבינו חיים שהבאתי לעיל (אות ב') מתשובת מהר"ם רויטנבורג שכ' דאם אכלן והוציאן דנעשה גזלן עליהם ואם יתן שום דבר זהו ריבית מבואר דאף בגזלן ממש שלא באו המעות לידו בתורת הלוואה ג"כ אסור לשלם לו יותר ממה שלקח דמחזי כשכר מעותיו והא דכתב הרא"ש אע"ג דזוזי לרב הוי כפקדון מ"מ יהבינהו להשתמש דמשמע דאל"כ לא הוי כריבית היינו היכא דהמעות הם בעין ואז כשעדיין לא הוציאם אם נאמר דהוי פקדון ממש לאו שם הלוואה הוא כלל ולאו שם גזלן הוא ול"ה חייב לשלם רק כפקדון בעלמא בזה לא מחזי כריבית אבל כשהוציא המעות אף אם ל"ה רשאי מ"מ כיון שיש עליו חיוב תשלומין דנעשה גזלן בהוצאה וחייב בהשבה נעשה חוב עליו כשמשלם יותר שפיר מחזי כריבית אף דלא בא לידו בתורת הלואה וא"כ הה"ד בנידון דידן אף דלא הלוה ממנו רק שקנה השט"ח וגם תבעו ממנו והבטיחהו לשלם מ"מ כיון דלא הי' המעות בעין אסור להוסי'ף לו אף שהיה לו ריוח ברור וכמבואר מדברי הרשב"א בתשובה הנז' ואף דבהבטיח לשלם לו ההפסד ולדעת המרדכי ב"ק פ' הגוזל וריטב"א בב"י ח"מ (סוף סי'' ס"ו) דכל הגרמא כשהבטיח לשלם חייב לשלם מ"מ בהלואה הוי ריבית וכדמוכח מתשובת הרשב"א הנז':