אור ברסלב

אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך

סימן א · טו

יד

אך יש להבין הא בלא הכיר בריה שאינו שלו קי"ל ב"מ (דף י"ד ע"ב) כרב דיש לו מעות ויש לו שבח ולא מחזי כריבית הואיל דהוי זבינא הרי כיון דמעיקרא ע"ד מקח נתנן ולא ע"ד הלואה לא חיישינן לריבית וראיתי להגאון מהרי"ט אלגזי ז"ל שם דעמד ע"ז וכ' לחלק ע"פ מ"ש המל"מ (פ"ה מאישות) דרק באיסורי הנאה דאין להם דמים כלל הוי המעות גזל אבל במוכר דבר לחבירו ואח"כ נמצא בו מום נהי דהוי מקח טעו' מ"מ ל"ה המעות גזל שהרי דמים לו רק בשביל המום אינו שוה כמו שפסק וא"כ י"ל בנמצאת שאינה שלו הוי כאיסורי הנאה שאין להם דמים כלל ומש"ה ס"ל לרב דהמעות הוי גזל ולא שייך רבית אבל בנמצא מום דיש לו דמים מיהא אין הדמים גזל ושייך לחוש לריבית ויש לגמגם בזה דהא בש"ע אה"ע (סי'' כ"ח סכ"ב) פסקינן אם לא ידע הלוקח שהוא איסורי הנאה וקידש המוכר אשה בדמיהן הוי ספק מקודשת והי' לחוש לדעת הרא"ש שכ' אי לאו דברי הירושלמי דמחשיב לי' גזל ל"ה ק"ל דהדמים ל"ה גזל כי בתורת מקח בא לידו ואע"ג דמקח טעות הוא ישלם מביתו והני זוזי להוצאה נתנו א"כ הרי מספקינן לדידן אם הוי גזל או הלואה אף במוכר איסור הנאה שאין להם דמים כלל מכ"ש בנמצאת שאינה שלו ואעפ"כ יש לו שבח הרי דל"ח למחזי כריבית במקח טעות לגמרי ודוחק לומר דרק לענין קידושין שהוא ספק תורה החמיר המחבר לחוש על סברת הרא"ש לומר דהוי כהלואה משא"כ לענין ריבית דרבנן ועי"ש בעצי ארזים שהקשה באמת למה חשש המחבר לדעת הרא"ש דהא לא כתב רק אי לאו דברי הירושלמי דמחשב לי' גזל הי' אומר דהוי הלואה אבל אינו חולק ע"ד הירושלמי. ובס' אבני מלואים שם כ' דתליא במחלוקת הפוסקים במקח טעות אם הממון ביד מוכר דין הלואה או פקדון כמבואר תוס' ב"ב (דף צ"ב) והיינו נמי ספיקא דהרא"ש והר"ן ולדינא כבר כתב הרמ"א להלכה (סי'' רל"ב) דהו"ל בע"ח וה"נ אם לא ידע הלוקח שהוא איסור הנאה הו"ל מעות הלואה ולמ"ש המל"מ הנז' יש לחלק בין איסורי הנאה דאין לו דמים כלל למום במקח והה"ד נמי בנמצאת שאינה שלו י"ל דהוי כמו גזל אולם י"ל דגם בנמצאת שאינה שלו דמ"מ הוי שם מכר ואינו דומה למום במקח דבמום במקח לא הוי שם מקח כלל דגם המוכר יכול לומר ללוקח מהמום ושיאמר אם נתרצה בו או לא דאם הלוקח לא יקבל עליו המום יכול לבטל המקח משא"כ בנמצאת שאינה שלו הוי שם מכר לגבי המוכר ואין המוכר יכול לבטל המקח כ"ז שלא לקחו ממנו הנגזל כמבואר בבעה"ת (שמ"ז) מובא במל"מ (פ"ט מגזילה) ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בס' דברי חיים דיני מתנה (סי'' ז') שהוכיח כדבריו מדברי הירושלמי פ' הניזקין בראובן שגזל שדה משמעון ומכרו ללוי ולוי נתנו במתנה ליהודה ובא שמעון וטרפה מיהודה לוי אזיל לגבי ראובן דהא מכרה ופריך ולא מתנה יהבה יכול הוא מימר לי' בעי הוינא מיתן לי' וישלם לי טובה והקשתי לאאמ"ו ז"ל כיון דהנגזל טרף נתבטל המכר והמתנה מעיקרא לא שייך לומר מה פסי'דא יש ללוקח הנותן הא הוי מקח טעות ופשיטא דיכול לחזור ולתבוע המעות שנתן והוכיח אאמ"ו ז"ל מזה כדעת בעה"ת הנז' עי"ש א"כ הוי עכ"פ שם מכר משא"כ במום במקח ל"ה שם מכר כלל לכך סברי הב"ח והלבוש דאסור מטעם ריבית ויש עוד להאריך בזה בכמה דברים אכ"מ עכ"פ מצינו כו"כ דברים אף היכא שלא בא לידו בתורת הלואה הוי ג"כ רבית ובודאי אסור להלוה לתת תוספות שוב ראיתי בשבות יעקב (ח"א סי'' ס"ה) שציין הרב הגדול הצדיק המפורסם מו"ה נחום ז"ל שהביא ג"כ מתשובת חות יאיר דאף בלא בא לידו בתורת הלואה הוי גם כן ריבית.

העולה מכל המקובץ דבכל אנפי אם אף תבע ללוה וגם מברר שהי' לו ריוח ידוע והפסי'דו עי"ז שלא פרע לו ואף אם הרויח בהמעות הלוה מ"מ אסור להלוה לפייס את המלוה ואם נותן לו דבר מה הוי ריבית כמבואר מדברי תשובת הרשב"א הנז' ובפרט אם הלוה לא הרויח רק אם הי' המלוה דוחק עליו הי' צריך שישתדל להוציא לו כסף בנשך על צד ההיתר כנהוג בעה"ק דע"פ רוב אינו עומד ההלואה בעסקא ואינו מביא לו ריוח רק מניעת ההפסד שבזה שעכב הפרעון לא הי' לו ללוה ריוח חדש בזה ודאי לכ"ע הוי ריבית ואינו רשאי להוסי'ף למלוה אף לסלק התרעומות ויש תקנה אם המלוה יודע שאסור לו ליקח ואמר לו הלוה שנתנו לו במתנה דכתב המח"א (סי'' י') דמותר לדעת הרמב"ם דמהני מחילה בריבית אולם דבריו שם צ"ע ועוד הארכתי אז בכמה דברים לפלפל בדברי כבוד הרב הגדול הצדיק האמיתי המנוח מ' נחום זצ"ל לא עת האסף פה וראיתי בספר זית רענן ח"ב תשובת כבוד שארי הגאון האדיר מהרמ"י זצ"ל תשובה ארוכה בענין זה שהשיב אז ובכמה דברים כונתי לדעתו הגדולה נ"ע ובכמה דברים נטיתי מדרכיו ועוד יש לפלפל בכמה דברים שהעלה שם וקשה עלי כעת לחזור עליהם לכן הדפסתי כאשר היה בכתובים אצלי מאז ועוד חזון למועד אי"ה והמעיין יבחר:

תוכן העניינים

אמרי בינה הוספות בסוף השות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה