אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן א · ט
ומה"ט דכתב הרמב"ן שהנזק ע"י המדליק בא לו היה נראה לכאורה אם המדליק בעצמו עשאו טמון באש דחייב דאף שעל ההיזק מהדליקה פטרתו התורה מ"מ הואיל דהוא בעצמו גורם ומתחכם שלא יבא לידי חיוב מה שהיה מוכן לבא הוי כמו גרמא ממש. ובדברי רש"י ב"ק שם שכ' והוא לא שלח את הבערה ושווי' טמון וגרם להפסי'ד הנזק ולפטור את המבעיר מדכתב והוא לא שלח את הבערה משמע דאם שלח חייב אף בדיני אדם כיון דע"י בא כל ההיזק ואינו דומה לזרק כלי מראש הגג והיה תחתיו כרים וכסתות וקדם וסלק בעצמו דפטור דשם בשעת זריקה ל"ה נברא ההיזק דל"ה עומד להשתבר ע"י הזריקה רק אח"כ ע"י הסי'לוק הכו"כ גרם שנברא ההיזק וע"ז פטור אבל בשולח הבערה עשה בידים ההיזק וידענו שסופו להבעיר רק גזירת הכתוב דעל טמון פטור וכיון שהוא גלוי אף שעשאו בעצמו אח"כ טמון בשעת גמר ההיזק דהוי כאילו הדליק ממש בידים הטמון דמצרפינן מעשה הדליקה למה שעשאו טמון כאילו עשה שניהם ביחד אולם ביש"ש שם (סי'' ג) לא משמע כן שכ' הא דחייב בד"ש דוקא כה"ג שהוא בעל המעשה שכסהו אבל נתן עצה לבעל האש שיכסנה ויפטור וכן עשה זה פטור אף בד"ש עי"ש מבואר דאף אם בעל האש בעצמו עשאו טמון ג"כ פטור מדיני אדם וקשה מלשון רש"י ודוחק גדול לומר דס"ל דאם כסהו בעצמו דאז יהי' פטור אף בד"ש הואיל דכונתו להציל לעצמו שלא יתחייב דמ"מ על ידו בא ההפסד כמ"ש הרמב"ן ועוד דא"כ לעולם לא יתחייב בדליקה דלעולם ישלח הדליקה ויעשה אח"כ טמון וכמ"ש התוס' ב"ק (דף כ"ב) דמה"ט חייב אף בגחלת שאינה שלו דאל"כ לעולם יפקיר והכי נמי לעולם יעשה טמון א"ו דעכ"פ בד"ש לעולם חייב וע"כ כונת רש"י דאם בעל האש בעצמו עשאו טמון דחייב גם בדיני אדם וצ"ע ואכ"מ. עכ"פ במבטל כיסו לא מצינו שיתחייב בד"ש ובפרט היכא דלא עביד מעשה כלל רק בשוא"ת: