אור ברסלב

אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך

סימן א · ח

ז

ואף להמחייבים במבטל כיס הוא בפקדון אבל היכא דבא לידו בתורת הלוואה הביא החכם הפוסק דברי המרדכי פרק המפקיד דפטור מלשלם אולם חוכך בזה דבנידון דידן כיון דתבע מעותיו ודחי לי' וגם מטעם מבטל כיסו י"ל דמותר לשלם ופלפל בזה בעוצם רוחו ז"ל. ובאמת מבואר ביו"ד (סי'' קע"ז ס"ה) שאם נוטל לצרכו הוי כגזלן וכל הריוח שלו והמעות מלוה עליו ואסור ליקח אח"כ רבית. ושם (סי'' י"ט) שאם רצה לתת דבר מעצמו אין בו משום רבית וכבר כ' המל"מ (סוף פ"ז ממלוה) הטעם כיון דלא בא לידו בתורת הלוואה רק פקדון משא"כ לעיל (ס"ה) דהי' אצלו פלגא מלוה כשנוטל רבית שכר מלוה שבידו שקל עי"ש וכ"כ החות דעת שם ס"ק י"ט) ותמה על הש"ך (ס"ק מ"א) דאם נותן מעצמו מותר דהא מ"מ הוי כמו רבית מאוחרת דאסור ולחייבו מטעם מבטל כיסו נמי נראה ברור דהיכא דלא עשה שום מעשה דפטור לכ"ע אף אם הרויח הלוה בזה דאף בשבת דאדם כבר כתבתי מדברי הרא"ש פ' החובל דדוקא במכניסו לחדר וסגרו אבל אם הי' כבר שם ואהדקיה באדרונא דלא נגע ההיזק בגוף חבירו פטור ומ"מ בזה ובהלוואה שהממון הי' כבר בידו והוציאו ואינו בעין ואינו עושה שום מעשה להזיק לחבירו רק שמונע מלפרוע פטור לכ"ע ומה"ט מאד מוקשים דברי הח"ד (סי'' קס"ט ס"ק י"ד) שכ' לתרץ דעת הר"א מטו"ך דסובר דבשכירות אין בו רבית והקשה המל"מ דהוי מבטל כיסו וכ' כיון שנהנה חייב כמו בדר בחצר דקיימא לאגרא דחייב לשלם חסרונו אף שלא הרויח כגון בגברא דלא עביד למיגר יעו"ש ולא אדע לכלכל דבריו. שם הוא מטעם שאוכל כספו אבל כשכבר חייב לו שכירות ע"י מה יתחייב ואינו דומה לדברי הרמ"א ח"מ (סי'' רצ"ב) שהביא דשם הוי מחמת פקדון אבל בשכירות אף דנחית אדעתא דאגר' מ"מ כיון דמעולם ל"ה מעות מבוררים רק חוב בעלמא על השוכר וע"י מה יתחייב כשלא עשה שום דבר רק שהיה בשב ואל תעשה ועיין ש"מ ב"ק ריש פ' הכונס הטעם דב' עדים הכובשין עדותן דפטורין בדיני אדם שאף גרמא אין כאן הואיל ואין כאן מעשה ובמחיצת הכרם שנפרצה כשלא גדר דחייב דשם הוי מעשה שלו שהגפנים מתפשטין א"כ כמו כן במחזיק חובו שחייב מכבר דאינו עושה שום דבר דפטור וברמב"ן בדינא דגרמי שכ' הכופף קומתו של חבירו או שווי' טמון באש פטור דהא לא גרם הנזק הוא שהנזק ע"י המדליק בא לו ואע"פ שהלה פוטר המדליק מלשלם כיון שעדיין לא נתחייב לו כלום משא"כ בזיכה את החייב שכבר הי' חייב לו זה הממון והדיין מפסי'דו ממנו ואין כאן חיוב אלא שהוא מתכוין להזיק ולהפסי'ד ממנו מה שירויח ודמיא למאן דנחית לאומנות חבירו אע"פ שבכאן מפסי'דו ממונו והתם הריוח הוא שמפסי'דו כיון שעדיין אין הלה חייב לשלם כלום לאו מפסי'ד ממון הוא ומש"ה חייב בדיני שמים עכ"ל משמע דכשמבטל כיסו של חבירו שעדיין לא הזיק לו כלום אף בד"ש אינו חייב ובכופף קומתו הטעם דחייב בדיני שמים הואיל שעכ"פ הבעלים מפסי'דים קרנם רק הואיל שהנזק בא ע"י המדליק ועדיין לא נתחייב ועכ"פ במעשיו גרם שלא יתחייב ויפסי'ד בזה חייב בד"ש אבל בכל מבטל כיסו אף בריוח ברור פטור אף בד"ש וכן משמע מתוספתא הנ"ל דאמרו אין לו עליו אלא תרעומות משמע דפטור בד"ש ג"כ ולמ"ש הרמב"ן בעמד ולא גידר מחיצת הכרם שנפרץ דחייב כיון שהוא חייב חיוב ממון לגדור ולא גדר ונתיאש חייב שהרי הוא מזיקו ביאוש וגפניו הם האוסרים והוא גורם האיסור א"כ נימא כמו כן היכא דחייב לו לשלם ואינו משלם הוי ג"כ הוא הגורם להפסי'דו רק הואיל דל"ה רק ריוח פטור שגורם שלא ירויח אבל עכ"פ י"ל בד"ש חייב היכא דהוי ריוח ברור אבל לא משמע כן כיון דאינו עושה שום מעשה בפועל וגם ממונו אינו עושה מעשה:

תוכן העניינים

אמרי בינה הוספות בסוף השות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה