אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן א · ז
וקצת יש להקשות על רמ"א שס"ג ס"ה) הנז' דכ' אם שכרה הגזלן לאחר דחייב להחזיר השכר להבעלים הואיל דעומדין לשכור והמה דברי הרמ"ה וכתב בד"מ הטעם דכיצד הלה עושה סחורה בשל חבירו. ובש"מ ב"ק שם כ' עוד טעם משם רמ"ה דהוי כמו גזל ולא נתייאשו הבעלים דרצה מזה גובה ורצה מזה גובה ויש נ"מ בין הטעמים כמו"ש אאמ"ו ז"ל בדברי חיים שם (סי'' ל"ב) דאם נתנו הגזלן לאחר במתנה להשתמש דמטעם כיצד הלה עושה סחורה אין הנגזל יכול לתבוע לא מגזלן ולא מזה שנשתמש ולטעם דרצה מזה גובה רצה מזה גובה יכול לתבוע מזה שהשתמש בו והוכיח שם מדברי הרמ"א (סי'' ת"ז) דחייב המקבל מתנה לשלם וקשה ע"ד הרמ"א דנקט הואיל דעומד להשכיר ומבואר דבלא קיימא לאגרא פטור וע"כ דהוא מטעם דהוי זה נהנה וזה לא חסר כמו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר וזה א"ש לדעת הרמ"ה אבל הרשב"א ב"ק שם כתב דבספינה איכא רפסותא דספינתא והוי זה חסר א"כ אף באינה עומדת להשכיר מ"מ יתחייב השוכר לשלם ועיין שם בדברי חיים (סי'' כ"ר) שכן ג"כ ד' הטור דבספינ' לעולם נעשה גזלן משום רפסותא דספינה א"כ אף בלא עומדת לשכור יהי' חייב לשלם וצע"ק ובמקומו אי"ה יבואר בכ"ז: