אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן א · ו
והנה החכם הפוסק זצ"ל העמיק דבריו בדברי המרדכי פ' הגוזל דדעת הראב"י ורמ"כ דסברו היכא דהרויח המבטל כיסו חייב וכ' שם משם ר"ה גאון המפקיד מעות אצל חבירו אסור להשתמש בלא דעת בעל הפקדון ואם עבר ושלח בו יד חייב באחריותו ואם הרויח בהן נותן לו מחצה שכר והקשה הרשב"ט כיון דשלח בו יד הוי גזלן ותנן כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה וכ' ואומר אני דמה שעבר קודם שתבע לא עלה על דעת הגאון ז"ל לחייבו אך בכה"ג קאמר שזה תובעו להחזיר לו פקדונו ששלח בו יד כדי להרויח ואינו רוצה להיות עמו קרוב לשכר ולהפסד דהתם אם מסרב ודחי לי' מחייב נמי ברווח למפלג בהדדי. ודבריו אינם מובנים הא מ"מ כבר קנאו בש"י לכן כתב הרב ז"ל דרה"ג סובר דהיכא דמברר התובע שהי' יכול להרויח חייב במבטל כיסו וכשתבעו ניכר שיש לו ריוח ברור ועוד כ' דרב האי גאון י"ל דסובר כהרמ"ה בגוזל ספינה והשכירה לאחרים ונטל הגזלן השכירות שחייב להחזיר להבעלים וע"פ מ"ש הסמ"ע (סי'' שס"ג) דבשבח דאתי מעלמא לא שייך תקנת השבים ה"ה במה שהרויח במו"מ השבח להנגזל עכ"ד והרחיב בזה בפלפול רב. ובאמת בס' מח"א דיני רבית (סי'' מ"א) העיר ג"כ ליישב דברי מהר"ם שהביא שם דסובר היכא דמזומן להלוות בריוח ברור והלה מעכב ומרויח בו דחייב ע"פ דברי הרמ"ה הנז' אולם כתב דלדברי הרמ"ה הי' מחוייב לתת כל הריוח דשבח מעות לבעלים.
אולם באמת אין דברי הרמ"ה שייכים לכאן דהא מבואר מכל הראשונים ופוסקים דהא דגזל מטלטלין ועשה בהן מלאכה דפטור מלשלם דמי שכירות לאו מטעם תקנת השבים הוא רק דגזה"כ הוא דכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה ועיין תשובת הרא"ש (כלל צ"ה) בירד אדעתא דגזלנותא במטלטלין דפטור מלשלם שכר ובקרק' חייב דקרקע תמיד עומד ברשות בעלים משא"כ במטלטלין דנגזלין ונקנין בשינוי וכן מבואר בש"מ ב"ק (דף כ') וכן בטור (סי'' שס"ג) התוקף עבדו ש"ח ועשה בו מלאכה אם הי' עושה מלאכת רבו וביטל ממנה חייב דעבדי כמקרקעי הא במטלטלין בכה"ג אף שביטלו ממלאכת הבעלים פטור משום דל"ש לומר שאוכל כספו ש"ח דגזה"כ דמשלמין כשעת הגזילה ועל מה שביטלו ממלאכת הבעלים פטור מטעם דלא הוי רק כמבטל כיסו של חבירו ומה שהגזלן נהנה אח"כ לזה קנה הגזלן מיד לשמוש בקנין גזילה וע"כ דלאו מטעם תקנת השבים הוא בשואל שלא מדעת וכבר האריך בזה אאמ"ו ז"ל בספרו דברי חיים דיני גניבה (סי'' כ"ו) להשיג על הנתיבות (סי'' רצ"ב) שכתב כמ"ש החכם הפוסק ז"ל לחלק בין גזלן גמור לשואל שלא מדעת דהא (סי'' שס"ג ס"ה) מבואר דאף בשואל שלמ"ד פטור וע"כ דלאו מטעם תקנת השבים הוא וגם אני בעניי בהגהותי שם העירותי על דברי הב"י בבדה"ב שם שכ' ויש לתמוה למה אינו משלם כשביטלה ממלאכתה כמו גבי עבד בסמוך וכ' דהכא שאני דנתכוין לגזול הבהמה עצמה משא"כ שם דלא נתכוין לגזול העבד עצמו עכ"ל ותמהתי הא להדיא מבואר בטור דבעבד הטעם דכקרקע דמי ומבואר דבמטלטלין פטור אף בביטול ממלאכת הבעלים ושם הבאתי דברי הב"ח שכ' דלכך נקיט הטור הטעם דכמקרקעי הוא להורות דמחייבינן לי' לשלם כולא שבחא שהשביח העבד וכ' ולפ"ז בהמ' והזקינה דמשלם כשעת הגזילה מיירי דלא עשה בה מלאכה דאם עשה בה מלאכה ובטלה ממלאכת חבירו הי' חייב לשלם כדרך שוכרי בהמה למלאכה א"כ י"ל דקושית הב"י בבדה"ב היה דעכ"פ ביטול ממלאכתו יתחייב כפי מה שביטל וע"ז מחלק בין נחית לגזול הכל בין נחית לשימוש עיי"ש. עכ"פ מבואר מדברי כולם דהיכא דהוי גזלן פטור א"כ אמאי יתחייב במה שהרויח מעלמא ואינו דומה לדברי הרמ"ה בהשכירו לאחרים דשם עכ"פ אף דנקנה להגזלן בתורת גזילה שיהי' שינוי קונה לו ויצא מרשות בעלים מ"מ גוף הספינה של הנגזל הוא כ"ז שלא קנאה בשינוי והשוכר המשמש חייב לשלם השכירות להבעלים הנגזלים וכיצד הלה עושה סחורה בשל חבירו והוי כאילו גבה חובו של הנגזל לכך חייב לשלם דמי שכירות שקבל וכן מבואר להדיא בש"מ ב"ק (דף צ"ז) משם הרמ"ה אבל בהוציא המעות דכבר קנה גוף המעות והסחורה שקנה נקנה להנפקד במה יתחייב לשלם הריוח להמפקיד ואף אם הלוה מעות ברבית לנכרי מ"מ הנכרי אינו חייב רק לזה שהלוהו ומה שגבה ממנו לא גבה מעותיו של הבעלים ואף אם נאמר דשכר אגר נטר מה שהתחייב הנכרי זכו הבעלים מה שאי אפשר לומר כן דלגבי מעות ל"ש לשלם שכירות מ"מ בקנה סחורה במה יזכה המפקיד בהריוח דכיון שהוציא המעות נעשה כגזלן וגוזל ע"מ לשלם חבל רשע גזילה ישלם ועדיף מנטל ספינתו שלמ"ד דשם עכ"פ אף דהוי כגזלן מ"מ מחזיר בעינ' מה שנטל משא"כ במעות שהוציא דנעשה גזלן במה יתחייב לשלם להמפקיד חצי ריוח ואף בהפקיד מעות מותרין דמותר להשתמש כתב המהרש"ל ביש"ש ב"ק (פ"ט סי'' ל') שבין בפקדון בין במלוה ל"ש בטול כיס אפי' אם הרויח וכן הוא מסקנת המרדכי אפילו תבעו זה לדין ומברר שיש לו ריוח ברור וזה מעכבו פטור משום גרמא ואפי' אם הוציאו לעצמו והרויח פטור משום גזלנותא אם לא בגזלן עתיקא וכ' והא לך כלל הדינים ואל תשגיח בס' המרדכי שתמצא דיעות חלוקות זה אומר בכה וזה בכה והם מפוזרים אלא כתבתי לך הברור ועיקר עכ"ל: