אור ברסלב

אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך

סימן א · ה

ד

ועיין ריטב"א קידושין (דף י"ד) בהא דעבד עברי שברח תוך שש דחייב להשלים ואח"כ פגע בו יובל דשוב אינו חייב להשלים כ' דאף לשלם מדין פרעון חוב פטור דמאי דברח ונתבטל אינו אלא גרמא בעלמא כמבטל כיסו של חבירו שהוא פטור ובספר המקנה שם כתב שצ"ע דהא אמרינן בהחובל דהקוטע יד עבד עברי ש"ח נותן שבת קטנה להרב הרי דצריך לשלם לו שכר בטלה ועוד נראה מהא דאצטריך דאין עבד עברי ואמה עברית יוצאין בראשי אברים ואם נימא דהוי כמבטל כיסו א"כ כ"ש דאם יוזמו העדים שמעידין על ראשי אברי' פטורים מלשלם דלא גרע עדים שרצו לבטלו ממלאכה מביטול מלאכה בידים וא"כ הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימן אלא ודאי מוכח דהעדים חייבין לשלם וכ"ש ביטול מלאכת דידיה עכ"ד ולענ"ד הדברים תמוהין דמהחובל אינו ראי' דשם הוי כהיזק בידים להרב קנינו שהי' לו בהעבד דעבד עברי גופו קנוי ועכ"פ הוי כשכיר לו ונשתעבד גופו לעבוד לרבו ואף לדעת רמב"ן וריטב"א קידושין (דף י"ו) הא דעבד עברי גופו קנוי היינו לענין קנין איסור מ"מ לקנין מעשה ידיו נשתעבד לעבוד להאדון וכיון דהחובל חייב לשלם להאדון שבת דזה דנין באדם לכן השבת קטנה הוא להאדון וא"ל דיהי' פטור לשלם דלהעבד לא חסרו כלל דאף אם לא הי' חובל בו הי' מעשה ידיו לרבו ולא הפסי'דו ולהרב יפטור דהוי רק כמבטל כיסו זה אינו כיון דמ"מ דיינינן שבת באדם ובמעשה ידיו כבר זכה הרב בעבד ממילא חייב לשלם להרב הגע עצמך אם אחד שכר כלי מחברו לעבוד בו זמן ובתוך הזמן בא אחד ושיבר הכלי האם נאמר דלהבעלים לא ישלם רק כפי שוויו של הכלי ולזכות מה שהי' שוה השימוש בזמן שהשכירו להשוכר והשוכר יהי' פטור מטעם מבטל כיסו זה ודאי אינו דמ"מ זה חייב לשלם בעד כלי שלם וממילא יש לו לשוכר בפירות עד זמנו כן נמי בזה כיון דהחובל חייב בשבת זוכה האדון בהשבת ואף אם בשוכר י"ל דאין השוכר זוכה בעבור קנין פירות שלו כאשר יש להוכיח כן מסוגיא דב"מ (דף ל"ה) ויבואר במ"א אי"ה מ"מ בהשבת זוכה האדון ועיין רא"ש בהחובל דתמה שם על הרי"ף דגרס רבא אמר הכל ינתן להעבד וילקח בהן קרקע והרב אוכל פירות וכתב הרא"ש וקשה דשבת קטנה הכל יהי' להרב והיינו כיון דמחויב באדם לשלם שבת שייך להרב דהוא היה לו זכות זה משא"כ כשברח ולא עבד אצל הרב זמן שהי' לו לשמשו אינו חייב דהוי רק כמבטל כיסו ועיין נתיבות המשפט (סי'' שס"ג) שהעלה אף בעבד כנעני דהחובל בו שבתו לרבו הוא לאו מטעם ביטול מלאכה דהרב דזה הוי כמבטל שורו וחמורו רק עיקר החיוב הוא להעבד והרב מיד העבד קא זכי דמה שקנה עבד קנה רבו ויקשה מע"ע דל"ש בי' מה שקנה עבד קנה רבו ואמאי שבת קטנה שייך לרבו א"ו עיקר החיוב מטעם שבת באדם דחייב רק הואיל דרבו הי' לו זכות דמע"י חייב לשלם להרב ובמקום דאין שייך שבת מצד העבד כגון בגוזל עבדו דהעבד לא שבת ממלאכה רק לרבו לא עבד פטור כמ"ש שם הנתיבות ולכן בברח דל"ש לחייבו מטעם שבת הוי רק כמבטל כיסו ש"ח:

ומ"ש ראי' מדמצרכינן דאין ע"ע יוצא בראשי אברין אף דהעדים לא מעידין רק על בטול כיסו. מלבד דמי לא משכחת שהעידו שהפיל שינו ולא שלח אותו לחפשי ועבד בו דבזה באו עדים לחייב להאדון כסף ממש לשלם לו שכר עבודתו. וכן מי לא משכחת בב"ד שראו שהפיל שנו דבכה"ג ל"ב עדות שאילה"ז כמבואר סנהדרין (דף ע"ח) ובלא"ה אינו ראי' דהא בזה העידו על הפקעת זכותו לגמרי שהיה לו בהעבד בשלמא כשברח עכ"פ בכ"מ שהוא נשאר זכותו לרבו שעבודו קיים רק שביטל מלאכתו אבל מ"מ לא הפקיע השיעבוד אבל כשהעידו שיצא לחירות העידו להפקיע שיעבודו והוי כאלו הזיקו שיעבודו דהרב. ועיין מתניתין דמכות במעידין שחייב לשלם עד למד דאומדין כמה שוה והרמב"ן והריטב"א שם הקשו הא לא עדיף ממבטל כיסו ש"ח והריטב"א כ' דאומדין כמה המלוה היה מפסי'ד לשלם לו עכשיו כן נמי בזה העידו להזיק לו שיעבודו והיו חייבין לשלם והוי עשאילה"ז לכן צריך קרא דאינו יוצא בראשי אברים:

תוכן העניינים

אמרי בינה הוספות בסוף השות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה