אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך
דיני יו"ט · סימן יד
עגל הנולד ביו"ט אם האם עומדת לאכילה וכלו לו חדשיו מותר לשחטו כמבואר (סי' תצ"ח) ובמג"א שם משם היש"ש למה דקי"ל כר"ש שרי בכל ענין אפי' בעומדת לגדל ולדות וכבר השיגו עליו האחרונים דכונת התוס' ביצה (ד"ו ע"ב) ד"ה עגל דלא שייך בבעלי חיים איסור נולד כמו בביצה היינו משום משקין שזבו או פירות הנושרין ובעומדת לאכיל' אבל בעומדת לגדל ולדות כמו דמוקצה דבע"ח חמור טפי כמ"כ נולד ועי"ש במהר"ם לובלין ובצל"ח ובדג"מ. אולם מצאתי חבר להיש"ש בחי' רשב"א ביצה שם שהקשה כמו שהקשו התו' שם דנימ' אף בעגל הנולד מן הטריפה דמוכן במעי אמו דאי בעי מושיט ידו למעי פרה ושחט בה בן תשעה חי דכשר וה"ה למעי טריפה דקי"ל ד' סימנים אכשיר בה רחמנא וסובר כמ"ש בפ' אלו טריפות ובר"ן שם דאיפשטא הבעיא דרב אושעיא] וכ' וי"ל דמילתא דלא שכיח הוא ולאו הכנה הוא ואי נמי לא ניחא ליה למנקט מילתא דלא שכיחא עכ"ל ואי נימא דבעומדת לגדל ולדות לאו מוכן הוא יקשה אמאי לא מתרץ ליה הכא דמוכן הוא דאי בעי מושיט ידו למעי אמו ושחט כיון דבזה נ"מ לדינא דכיון שאמר לו הואיל ומוכן אגב אמו אסור בעומדת לגדל ומטעם זה דיכול להושיט מותר אלא ודאי לתירוץ זה נמי סובר דגם בעומדת לגדל הוי מוכן וכשיטת היש"ש ובתוס' כ' שם דהואיל דלכתחלה אין לו לשחוט כה"ג שאינו יכול לראות מידי דהוה אשוחט בלילה לא מקרי מוכן ולכאורה קשה למה דמבואר בשבת (דף מ"ג) גבי טבל דאם עבר ותקנו מתוקן ומוכן הוא אצל שבת וכיון דלא אתקצאי בין השמשות רק מחמת איסור דרבנן מותר היכא דנסתלק המוקצה ועיין תוס' ביצה (דף ל"א) וה"נ דכותה וי"ל דע"כ לא אמרינן שם רק לגבי טבל דיושב ומצפה אם יסתלק ממנו האיסור יהי' ראוי לו וברצונו שיסתלק האיסור בזה אמרינן כיון דלא אתקצאי רק מאיסור דרבנן כשנסתלק האיסור מותר אבל כאן הא דאין שוחטין לכתחלה בכה"ג להושיט ידו דהוי כמו בלילה וחיישינן לשמא ישהה או ידרוס ולא ירגיש וכמ"ש הש"ך יו"ד (סי' י"א) א"כ כנראה גם במעי פרה יש חשש קרוב לזה או שמא יעשה חלדה עי' יו"ד (סי' י"ד) בש"ך משם הלבוש א"כ באמו טריפה אז כשיולד יהיה לו תקנ' לשחוט אבל אם ישחוט במעי אמו ויקלקל שחיטתו שוב לא יהי' תקנה להולד בזה הוי כאדחי בידים ואינו יושב ומצפה לזה לכך אתקצאי בין השמשות ואף שנסתלק האיסור אמרינן מגו דאתקצאי בה"ש אתקצאי לכולא יומא
ועוד י"ל למ"ש תוס' ישנים במס' שבת שם דלכך חשיב לר"ש במתני' שם ביטול כלי מהכנו אף דאם עבר וכיבה מותר השמן הטעם דכיבוי איסורא דאורייתא ולא אמרינן בי' שאם עבר עי"ש ואף דלר"ש כבוי באינו צריך לפחמין לא הוי מלאכה דאורייתא דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור לר"ש צ"ל דמ"מ כיון דבמלאכה זו שייך מלאכה דאורייתא גרע ודוגמא לזה כ' הר"ן שבת (דף ק"כ) דלכך אסרו שבות דכבוי אף במקום הפסד הואיל דגוף המלאכה משכחת בדאורייתא הכי נמי דכוותה הואיל דאתקצאי בה"ש מטעם מלאכת כבוי אסור ה"נ יש לומר הואיל דלכתחלה אסור לשחוט בכה"ג דשמא יבא לידי איסור דאורייתא עדיף מאם אתקצאי בה"ש מאיסור דרבנן ולמ"ש הרמב"ן במלחמות ביצה (דף ל"א) דרק היכא דמצד עצמותו לא חסר שום דבר ואין צריך לעשות שום תיקון רק מצד דבר אחר המעכב כמו בבית שנפחת וכן פירות של טבל דיכול לתקן ממקום אחר בזה אמרינן כיון שנסתלק ההקצאה מותר ועי"ש במג"ש שכ' שכן דעת רש"י ג"כ א"כ אתי שפיר גם כאן כיון דאתקצאי הואיל דבעי שיעשה מעשה שחיטה בהעגל עצמו ומעכב בדבר במה שהוא במעי אמו דאינו יכול לשחטו לכתחלה בזה אמרינן אף דנסתלק האיסור מ"מ הואיל דאתקצאי בה"ש אתקצאי לכוליה יומא:
ובספר קה"י כתב דדוקא בטריפה הולד בטיל לגבי בהמה ועומדת לכלבים בזה אסור אף כשנסתלק המוקצה וכתב לדון מטעם זה להתיר בכשרה אף דעומדת לגדל ולדות דדעתיה עלי' כשיולד וכיון דיכול לשחוט להולד במעי אמו רק לכתחלה אסור הוי מוקצה מחמת איסור דרבנן דלא אמרינן אתקצאי ועי"ש ולענ"ד הברור כמ"ש והחוש מעיד דיותר עומד לאכיל' ולד טריפ' כשיולד ואינו מבטלו להאם להשליך לכלבים ועיקר הטעם דבזה כיון דאיסור דרבנן הוא שלא יבא לידי איסו' דאורייתא אמרינן הואיל דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לכוליה יומא אף כשנסתלק האיסור ומלבד זה דבריו תמוהין הא אנן פסקינן דלא אפשיטא הבעי' דר"א ואין שחיטה במעי אמו מטהרת כמבואר ברמ"א יו"ד (ס"ס י"ד) א"כ אף בכלו חדשיו מקודם מ"מ כל זמן שלא הי' לידה אתקצאי בה"ש כיון דאין היתר להעגל בשחיטה בתוך מעי אמו אולם לדעת הרשב"א דמשמע דאפשטא הבעיא ואף לכתחלה מותר הי' נראה דמותר ולא הוי אתקצאי ואף בעגל הנולד מן הטריפה מהני השחיטה במעי הפרה אולם בחידושי הרא"ה ביצה שם כתב דלא שרינן השוחט במעי אמו בטריפה אלא בכשרה עי"ש וגם לדבריו דסובר דזה הוי מוכן הי' נראה דבכשרה אף בעומדת לגדל ולדות מותר דמוכן לשחוט במעי אמו אולם מי יקיל נגד דעת הרמ"א דסובר דל"מ השחיטה:
וראיתי בגליון רבינו עקיבא אייגר ז"ל שם ביו"ד שעמד ע"ד רמ"א דלענין מה כ' דל"ה שחיטה במעי אמו הא כבר כ' הרמ"א לעיל מניה ) סי' י"ג) דאין להתיר שום ולד הנמצא בבהמה אם האם טריפה ול"מ לי' שחיטת עצמו דחיישינן שמא אינו בן ט' א"כ כיון דאין אנו בקיאין אם כלו לו חדשיו ל"מ שחיטת עצמו עי"ש שרצה להוליד מזה דהרמ"א בא להקל לשחוט את אמו אח"כ מטעם ספק ספיק' ספק שמא לא כלו לו חדשיו ואף אם כלו דילמא לא הוי שחיטה כשירה במעי אמו ומדברי הש"ך שם מבואר להיפך וכן בש"ח שם וביותר כתב שם באם שחט חיה במעי אמו דחייב בכסוי דם וע"כ דזה ל"ה ס"ס כיון דבאמת הוא אמר שלא זז תמיד מראות שלא בא עלי' זכר אח"כ רק אנו מחמרינן דשמא טעה בדמיונו א"כ לא נוכל לצרפו לס"ס ועיין בתבואות שור (סי' ט"ו ס"ק ט"ז) שכתב מה"ט לא הזכיר הרמ"א דבר זה דאין אנו בקיאין בסי' ט"ו רק בסי' י"ג דהוי חשש דאורייתא כיון שנמצא במעי טריפה ולא הולידה בזה אין אנו סומכין על בקיאתינו לומר דכלו חדשיו להתיר בשחיטת עצמו אבל היכא דילדה הולד ורוב הנולדין כלו חדשיהן בזה ל"ה רק חשש דרבנן וסמכינן על בקיאתינו עי"ש דמשיג מטעם זה על המג"א שכתב כאן דהאידנא אין אנו בקיאין בזה אם כלו חדשיו דאינו ראי' מסי' י"ג דשם הוי חשש דאורייתא אבל כשהי' לידה י"ל דסמכינן עי"ש שכ' דמ"מ הדין עם המג"א כיון דלא ידענו זמן קליטת הזרע בבהמ' לא נוכל לידע כלוי חדשים דבהמה ואין לומר דעל הרוב נקלט ביום א' סמכינן דאין לסברא זו שום הוכחה עי"ש. והנה מ"ש דאין לסברא זו הוכחה כבר הבי' אאמ"ו ז"ל בספרו דברי חיים דיני יבום (סי' א) להוכיח מדברי חידושי הר"ן נדה (דף ל"ח) דהוי רוב מעליא אך י"ל כמו דלא סמכינן על רוב ולדות בני קיימא עד שמנה ימים בבהמה כן לא סמכינן גם כן על רוב זה וע"כ צ"ל כן בדעת הת"ש דאל"כ יסתור את עצמו למה כתב (סי' י"ד) וחייב בכיסוי ולאסור לשחוט האם אחריו הא שפיר הוי ס"ס מעליא חדא דילמא קלטה הזרע אח"כ ועדיין לא כלו חדשיו ואף אם כלו חדשיו מ"מ דילמא השחיטה במעי אמו לא הועיל אלא ודאי דלא נוכל לצרף ספק זה דדילמא לא נקלט הזרע מיד דהוי נגד הרוב והיכא דספק א' נגד הרוב לא מצרפינן ומ"ש הת"ש דלא משכחת לדעת אם כלו חדשיו דדלמא טועה ולא ראה. נראה דודאי דעת הרמ"א דמשכחת מציאות לדעת דכלו חדשיו אף אם אינו רואה ובזה יהי' אתי שפיר מה שהביא הרמ"א הבעיא אם מהני שחיטה במעי אמו וגם מה דלא הזכיר הרמ"א בסי' ט"ו דאין אנו בקיאין רק בסי' י"ג וגם דברי המג"א א"ש להמבואר ביו"ד ( סי' נ"ז ס' ח"י) וש"ך שם (ס"ק מ"ה) דבדיקת ספק טריפ' הוא אם תתעבר ותלד וא"כ אם ראינו בפרה שהיא ודאי טריפ' ואחר תשעה חדשים ילדה ולד ע"כ כלו חדשיו דטריפה אינה מתעברת ויולדת ולפ"ז בסי' י"ג שם קאי דברי רמ"א באם לא ילדה רק נמצא בן ט' חי ולא שחט האם רק קרעה ובזה כיון שלא הי' לידה מן האם ודאי לא נוכל לדעת אם כלו חדשיו רק ע"י שימת עין שלא עלה עלי' זכר מט' חדשים שעברו על זה לא סמכינן על השגחתינו ולכך לא הזכיר הרמ"א דבר זה דאין אנו בקיאין לדעת אם כלו חדשיו או לא כיון שכבר הזכיר בסי' י"ג אבל ודאי מציאות יש לדעת בבירור אם ראינו טרפות גמורה באמו וילדה ידענו שנתעברה ע"כ קודם שנטרפה ובזה ליכא שום חשש גם כן לדעת אמתי קלטה הזרע כמ"ש הת"ש כיון דע"כ נתעברה קודם שנטרפה ולכך לא הזכיר הרמ"א שם כיון דיש מציאות ולסמוך על בדיקתינו כבר הזכיר הרמ"א וכאן באו"ח דהמחבר סתם ולא הזכיר בפירוש אם האם טריפה ובפרט למ"ש המג"א דבזמן הזה אין טריפה עומדת לכלבים וא"כ בנולד מכשר' ע"ז שפיר כ' המג"א דאין אנו בקיאין בזה לדעת אם כלו חדשיו א"ל כיון דע"כ תלי' בידיעתנו לא סמכינן ע"ז