אור ברסלב
אמרי בינה אורח חיים דיני יו"ט › סימן יג

אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך

דיני יו"ט · סימן יג

סימן יב

בש"ע (סי' תק"ז) אבל אם נפלו בתנור בשבת אסור להסיקן ביו"ט שלאחריו ובמג"א שם דבטור משמע דהוי הכנה דאורייתא וביש"ש כתב דהתלישה הוי הכנה גמורה ומ"מ משמע בר"ן דלא הוי הכנה דאורייתא כיון דאילו הי' לו חולה הי' רשאי לבשל באלו העצים א"כ שבת לעצמו הכינה ועיין סימן תקי"ג עכ"ל. ולכאורה קשה על דבריו הא הר"ן לא כתב סברא זאת דלעצמו הכין רק בעגל הנולד בשבת אף דאסור לשחטו בשבת מ"מ כיון דאילו אית לי' חולה בתוך ביתו חזי אף לבריא באומצא עי"ש והיינו דזה ודאי מה שמותר לחולה לא הוי כמכין לעצמו כיון דנשאר באיסורו ולחולה כל איסורין מותרין רק כיון דכל זמן שאסור בשבת לשחוט הוי מוקצה מחמת איסור וכשנסתלק האיסור שחיטה כגון אם יש לו חולה דמותר לשחוט אז חוזר העגל להיות מותר אף לבריא באומצ' שייך לומר דלעצמו הכין אבל בעצים אף אם מבשל לחולה בזה לא הוי הכין לעצמו כיון דלבריא לא הכין כלל ומצאתי בס' קהלת יעקב שעמד ע"ז.

אולם לענ"ד נראה דהדין עם המג"א למה דכ' שם (ס"ק ג') להתיר להתחמם בשעת ביעורן דהנאה בא לו מן החום שכבר כלה ומסיק דמוקצה אינו אסור בהנאה ואיסור הסקה משום טלטול עצים הוא א"כ שפיר למד המג"א מדברי הר"ן כמו בעגל אף דאסור לשחוט בשבת מ"מ כיון דיש מציאות שיהנה ממנו בשבת בהיתר כגון אם נשחט לחול' דמותר שוב לבריא לאכול באומצא כיון דנסתלק האיסור ולא אמרי' דמ"מ כיון דאסור לאכול ע"י בישול ל"ה כהכין לעצמו כיון דמ"מ יכול להנות ממנו בשבת הוי כמכין לעצמו כן נמי בעצים שנשרו בשבת אף דאסור בשבת לבשל בהן מ"מ כיון דיש מציאות להנות מן העצים ביומו כגון אם מבשל לצורך חולה יכול לחמם בהעצים הוי כמכין לעצמו כיון דיש מציאות אף לבריא להנות מן העצי' ביומו ובהיתר גמור וקצת י"ל דבעצים גם הר"ן מודה דהוי כמכין לעצמו אף דלגבי עגל הנולד בשבת מבואר שם דדעת הר"ן עצמו דאפשר להחמיר ולאסרו ביו"ט שלאחריו כיון דבשבת עצמו אסור משום מוקצה אינו מכין ליו"ט וסברת המתירין מביא בשם יש חולקין וזה דעת הרשב"א היינו דתליא בהא דמבואר (סי' שי"ח) דדעת הרשב"א בשוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא שלא הקצה אותה מדעתו אלא מחמת איסור שבת אבל כל מה שיתכן שיכין ממנה בלא איסור לא הוקצה ממנה עיין רשב"א חולין ) (דף י"ד) ודעת הר"ן שם כיון דהוי מוקצה מחמת איסור אף כששחטה בהיתר מ"מ כשלא הי' לו חולה בתוך ביתו הוקצה ממנה אף מה שבא אח"כ בהיתר ולכך אוסר נמי בעגל הנולד בשבת ביו"ט שלאחריו כיון דאף אם שחטו בהיתר ביומו אסור לדעתו כמ"ש הב"י (סי' שי"ח) משא"כ בעצים שנשרו אף דנעשו מוקצה מ"מ לא נאסרו בהנאה וכשהסיקו בהיתר גם לדעת הר"ן מותר לחמם בהם והוי כמכין לעצמו ואף דנראה דבנולד העגל ביו"ט גם הר"ן מודה דאם נשחט לחולה בהיתר דמותר לבריא באומצא דדומה למ"ש הר"ן ריש ביצה בהא דפריך הש"ס שבת דעלמא תשתרי אף על פי שהתרנגולת מוקצה מחמת איסור שחיטה מ"מ משום איסור שבת לא יצאת מתורת אוכל דאיסורא הוא דרביע עלי' כארי' בעלמא ולא מיתסר משום מוקצה אלא היא דאיסורא אבל ביצתה דלא נאסרה מעולם שריא עי"ש א"כ עגל הנולד הוי ג"כ כמו ביצה דלא נאסרה מעולם רק כשיצא לאויר העולם נאסר דאסור לשחוט בשבת וכיון שנסתלק איסור זה שוב חוזר להיתר וכששחטו בהיתר כגון לחולה מותר אף לבריא באומצא.

ובאמת יש להתבונן בדברי הר"ן שכתב דבשבת עצמו אסור משום מוקצה מה מוקצה שייך בזה רק ארי' דרביע עלי' איסור שחיטה ועגל זה לא היה בעולם ולא הוקצה מדעתו רק משום דאסור לשחטו בשבת בשביל זה לא הוי כמכין לעצמו אבל אם באמת מקלע ששחטה לחולה בזה הי' מהראוי שיהי' באמת מותר לבריא לאכול באומצא כיון דהולד מעולם לא הוקצה כמו בביצה שנולדה מתרנגולת העומדת לאכיל' בשבת דאם לא מצד גזירת הכנ' דרבה היתה מותרת וצ"ל לומר דדוק' גבי ביצה לא מקצה מדעתיה מה שיכול להוליד היום ואז תהי' מותרת משא"כ לגבי עגל אף אם תלד מהיום מ"מ תהי' אסור' לשחוט לכן מקצה מדעתיה מחמת איסור ואסור אף אם שחטה בהיתר ועיין רשב"א שבת (דף קמ"ד) שכתב ג"כ כמ"ש הר"ן ריש ביצה כל מידי דאפשר ומצוי לבא היום בלא איסור לא מקצה לי' מדעתיה וזה נמי כונת הר"ן ובעגל כיון דלא אפשר לבא היום בלא איסור מקצה מדעתו ואסור לשיטת הר"ן אף אם שחטו בהיתר משא"כ גבי עצים אף דמקצה מדעתו מ"מ לחמם בהן אם לא באיסור מותר והוי לכ"ע שבת הכין לעצמו והנ"מ הוא אם שחט התרנגולת בשבת ומצא בה ביצה דלמ"ש הרשב"א בשם הרמב"ן אסורה כיון דבא לידו על ידי איסור ולמה דנראה מפשטות דברי הר"ן דאף דתרנגולת נאסר' ביצת' כיון דלא נאסרה מעולם שרי' א"כ אף בבא לידו הכנתו באיסור שריא כיון דמעולם לא נאסרה ומה דאקצה לתרנגולת מחמת איסור שחיטה בשבת לא הקצה את הביצה ולא נאסרה לעולם. אולם למ"ש מדברי הר"ן גבי עגל שנולד בשבת דבשבת עצמו אסור משום מוקצה מבואר דהקצה להעגל הואיל דאין לו היתר היום לא ע"י שחיטת אמו ולא ע"י שחיטת עצמו א"כ ביצה ג"כ הא דלא אקצה היינו אם יולד אבל לא ממעי אמו דמזה אקצה הואיל דלא יש היתר ומודה דאם נשחטה התרנגולת דגם הביצה אסורה ועיין בזה:

גם י"ל בעצים וכן בעגל לסלק ההכנה מדאורייתא שפיר שבת הכין לעצמו דמדאורייתא יש היתר להעגל שישחטו שנים ושנים שעשו מלאכה בזה יכול וזה יכול פטור ומותר מדאורייתא א"כ שפיר שבת הכין לעצמו וכן עצים שנשרו מן הדקל בשבת יש לומר מדאוריית' לעצמו הכין דשנים יכולים להבעיר בהן ולבשל כשזה יכול וזה יכול א"כ אף דמדרבנן אסור מ"מ לא הוי שבת מכין ליו"ט מדאוריית' ובלאו הכי לא הבנתי כיצד נוכל לומר דעצים שנשרו בשבת לא יהי' כשבת מכין לעצמו מה"ת הא אף דאסור לבשל וכי אין תשמישין אחרים להשתמש בהעצים לסמוך בהן כרעי המטה וכדומה לטלטלם לצורך גופן מה שלא הי' לו שימוש בהן כשהיו מחוברין על הדקל א"כ תלישתן הכין לעצמו ורק מדרבנן כיון דאסור אף לטלטלן הוי כשבת מכין ליו"ט אבל מדאורייתא מה לי שימוש בישול או שאר שימושין כיון שראוין לאיזה שימוש שיהי' הוי כמכין לעצמו גם לדעת הרשב"א והר"ן דמותר אף להאכיל בידים איסד"ר וכל שהוא צורך לקטן א"כ י"ל אם ב' קטנים מדליקין אש בשבת במקום דזה יכול וזה יכול דל"ה רק איסור דרבנן מותר לצות לקטנים לעשות או אם עושים על דעת אביהם כיון שהוא צרכיהם להנות בו א"כ לעולם שבת הכין לעצמו אף לגבי עצים דראוי לבו ביום לשני קטנים דרשאין ומותרין לעשות בהן צורך במקום דזה יכול וזה יכול:

תוכן העניינים

אמרי בינה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה