אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך
דיני יו"ט · סימן יב
בהא דאין סומכין הקדרה בבקעת אף דטלטול מוקצה משום אוכל נפש מותר מ"מ להשתמש בדבר מוקצ' אסור דתשמישו וטלטולו זהו כעין אכילתו דאסור כ"כ המהרש"א ביצה (דף ל"ג) והמג"א (סי' ק"ט) דמה"ט לא התירו לכתחלה לשחוט ולכסות באפר שהוסק ביו"ט והב"ח כ' דכסוי אינו צורך או"נ שהרי יכול לאכול בלא כסוי והמג"א סובר כיון דאסור לשחוט בשביל זה הוי כאי אפשר לאכלו לכך כתב דלהשתמש אסור וקשה על המהרש"א (דף ח') בתוס' ד"ה א"ר יהודה שכ' דלענין כיסוי אוסר רב יהודה בהוסק ביו"ט משום דהאי טלטול אינו משום או"נ וכמ"ש הב"ח ולמה לו זה תפ"ל הא התשמיש אסור כמו באכילה דאסור ולכאורה יש לומר דלכסות לא הוי שימוש רק טלטול בלבד דמצות לאו להנות נתנו וכן מצאתי בס' חידושי הלכות יו"ט לרבינו הכו"פ אולם עדיין קשה מאי ק"ל למהרש"א על רב יהודא הא רב יהודא סובר ר"ה (דף דף כ"ח) להנות נתנה וממילא הוי כתשמיש גמור ודוחק לומר דקושית המרש"א הוא לדידן דקי"ל מצוה לאו ליהנות. ברם דעת המג"א דתשמיש למצוה הוי תשמיש גמור ואינו דומה לשאר איסורי הנאה דאמרינן מצוה ללה"נ ומה"ט מכסין באפר איסורי הנאה כיון דבאמת מוקצה אינו מאיסורי הנאה והנאה דממילא מותר כמ"ש המג"א כמה פעמים רק באכילה ושימוש בידים אסרו חז"ל וכמ"ש רשב"א שבת (דף כ"ט) ועיין מג"א (סי' תק"א ס"ק י"ב) וע"כ לאו מטע' הנאה נאסר השימוש כיון דבאמת הנאה בלא שימוש מותר וכיון דעצם השימוש נאסר ממילא אף תשמיש מצוה נאסר ול"ש לומר בכעין זה מצוה לאו לה"נ והא דאם שחט דמותר לכסות באפר כירה כמ"ש תוס' ובש"ע (תצ"ח) משם הירושלמי מבואר הטעם שם בירושלמי דכיון שהתחיל במצו' אומרי' לו מרוק ואף אם אין עשה דוחה ל"ת אא"כ היתה כתובה בצדה מ"מ כיון שהתחיל במצוה אומרי' לו מרוק עי"ש ומשמע אף אם ימתין לכסות עד הלילה לא יתייבש הדם מ"מ רשאי לכסות כיון דכבר התחיל במצוה.
ובס' קה"י מהגאון בעל חות דעת כ' דאף לגבי שופר ולולב כגון לעלות באילן וכיוצ' שבותין אסור לגבי מוקצ' כיון שהתירו איסור טלטול מוקצ' לצורך או"נ מותר ג"כ לצורך מצוה ועוד דטלטול מטעם הוצאה הוא וכמו גבי הוצאה חשיב מצוה צורך היום ואמרינן מתוך כן בטלטול והא דאסור לתקוע בשופר של מוקצה כמ"ש המג"א (תקפ"ו ס"ק כ"ו) כ' דוקא טלטול שהוא משום גזירת הוצאה מותר מטעם מתוך לצורך מצוה אבל ליהנות ממוקצה דאסור מטעם דאסמכינהו אקרא דויכינו אסור לצורך מצוה ואף דמצוה לאו לה"נ מ"מ בתק"ש יש הנאות הגוף אסור ולפי"ז ערבה דנתלשה ביו"ט הראשון מותר לצורך מצוה ודלא כמ"א (סי' תרנ"ה) ולכסו' ע"כ איירי במקום דאי אפשר לכסות בלילה והוי כצורך היום ול"ד לשריפ' קדשים ע"כ דבריו. וכוון במקצת לדברי שעה"מ הלכת יו"ט וכבר כתבתי בזה בהגהותי לקונטרס מ"ח בספר דברי חיים (סי' כ"ב) ועתה אוסיף לבאר ולענ"ד דבריו תמוהין דאם נאמר דלכסות ל"ה שימוש רק טלטול בלבד ובמקום מצוה מותר למה יהיה אסור לשחוט לכתחילה וכמו שהקש' המג"א וע"כ דלכסות הוי כמו שימוש ואף דמצוה לאו לה"נ מ"מ כיון דעצם השימוש בלי הכנה אסרו חז"ל ממילא נאסר ג"כ לגבי מצוה אף דל"ה הנא' מ"מ שם תשמיש עליו ומ"ש בשופר דהוי הנאות הגוף מבואר שם במג"א (ס"ק כ"ד) מדברי הטור להיפך דכ' דלכך אם הביא מחוץ לתחום תוקעין בו משום דשרי לטלטלו ולא אסרו חז"ל למי שהובא בשבילו אלא באכילה ובהנאה ומצוה לאו לה"נ הרי דל"ח הנאות הגוף רק מצוה ולאו לה"נ ואעפ"כ רק הואיל דמותר לטלטלו אבל אם אסור לטלטלו אסור לתקוע בו הרי דטלטול מוקצה אסור במקום מצוה. וגם אף לדעת הכלבו שם גבי מודר הנאה משופר דאדם אחר תוקע לו ולא הוא דחשיב הנאות הגוף כבר בארתי במ"א דאף דהוי לא אפשר ולא מכווין דמותר לענין הנאות הגוף כמ"ש הר"ן פ' גה"נ וכבר עמד ע"ד הט"א מהמודר הנאה מן המעיין דאסור לטבול בימות החמה ובדברי ר"ן נדרים (דף ט"ו) וכתבתי דדוקא באיסור קונמות שהוא איסור חפצי ומתעסק ג"כ עשאו בו כמכווין כמו לגבי מעילה כמבואר פסחים (דף ל"ג) לכך אסור אף אם מכוין למצוה כיון דיש לו הנאות הגוף משא"כ בשאר איסורין ולפי"ז אף אם נאמר דאסור לתקוע בדבר מוקצה מטעם דיש לו הנאות הגוף מ"מ איסו' הנאה דמוקצה לא עדיף משאר איסורי הנאה דאורייתא דלא נאסר אף בפסיק רישא וא"כ אם נאמר דטלטול מותר במקום מצוה יהי' רשאי לתקוע ועוד אף להתוס' החולקים על ר"ן חולין הנז' ואסרו בפס"ר בלא אפשר ולא קמכוין כמבואר פסחים (דף כ"ה ע"ב) מ"מ באיסור הנאה דמוקצ' דהוא רק דרבנן י"ל דמודים כ"ע בכה"ג דלא אסרו הנאה דלא קמכוין אף דהוי פס"ר א"ו דגוף התשמיש אסרו חז"ל אף בתשמיש מוקצה ולכך אסור לתקוע והדרי הקושיא אמאי מותר לכסות באפר כירה וע"כ מטעם המבוא' בירושלמי דכיון שהתחיל אומרים לו מרוק וממילא אף באפשר להמתין עד הערב מותר לקיים עכשיו המצוה לכסות סמוך לשחיטה. ועוד י"ל כיון דלא ידע מאתמול אם יצטרך לו היום הוי כחובת היום ממש ומותר הטלטול מטעם מתוך שהתירו לצורך או"נ משא"כ בשופר ולולב דידע מאתמול שיהיה צריך לו היום הוי כמו מכשירין שאפשר לעשותו מאתמול ועיין ביאורי הגרא"ו (סי' תמ"ו ס"ק ג') ובמה שכתבתי לעיל (סי' א') דמה"ט הכריע הש"ע שלא להקל ולומר מתוך לגבי מוצא חמץ ביו"ט ולגבי מת מקיל (סי' תקכ"ו) בהוצאה ולהחם חמין דמת הוי כחובת היום גוף המצוה ולא ידע מאתמול משא"כ מוציא חמץ ביו"ט דומה למכשירין שאפשר לעשות מעיו"ט ואף דלא פשע ולא ידע מאתמול מבואר ירושלמי פסחים ושבת דשם מכשירין אפשר לעשותו מעיו"ט כן נמי בחמץ אף דבדק ולא פשע מ"מ כיון דאפשר היה למצוא בעיו"ט אינו דוחה אף איסור טלטול ואפר לכסות אף דהי' לו להכין בעיו"ט מ"מ לא חל עליו שום חיוב לכן די שהחמירו שלא ישחוט לכתחילה ואם שחט יכסה ודוחה מצות כיסוי לטלטול ושימוש דמוקצה:
גם מ"ש בערבה שנתלשה ביו"ט ראשון מותר אף דל"ה בעידנא ורשב"א אוסר דוקא ביו"ט ב' ואיירי היכא דאי אפשר להיות בעידנא. כבר כתבתי שמה בהגהותי להשיג על השעה"מ דסובר ג"כ דהמג"א מלבו הוציא זאת לאסור אף ביו"ט הראשון אבל דעת הרשב"א לאסור רק בי"ט ב' הואיל דהוא מדרבנן ומאי אולמא דהאי מהאי וכתבתי דמש"ס נזיר (דף כ"ט) דקאמר לר"ל דאיש מדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו ואמאי מגלח ועביד הקפה דסבר הקפת כל הראש הוא מדרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה וכן לענין חולין בעזרה וכהן דאכיל מלוקה הרי כמו דמצוה דאורייתא דוחה לל"ת כן מצוה דרבנן דוחה לדרבנן א"ו דהרשב"א אוסר גם ביו"ט א' וראי' מדברי הטור (סי' תרנ"ה) גוי שהביא לולב לישראל ביו"ט מחוץ לתחום כ' הרשב"א שמותר ליטלו שלא אסרו חכמי' רק למי שהובא בשבילו ואפי' הוא מותר לטלטלו עי"ש וזה איירי ביו"ט א' ואעפ"כ כ' הואיל דרשאי לטלטלו וכן מצוה לאו להנות נתנה הא אם הי' נאסר לו בטלטול או אמרינן מצוה לה"נ הי' אסור וכן כ' הרשב"א בתשובה (סי' תתמ"ז) ככל דברי הטור בשמו ומשמע שם בהדיא דקאי על יו"ט א' ואעפ"כ אם הי' נאסר בטלטול אסור לטלו אף שיתבטל ע"י זה מצוה דאורייתא מ"מ העמידו חז"ל דבריהם במקום דאורייתא בשב ואל תעשה ומ"ש המג"א שם ונ"ל היינו אף דהשאלה לרשב"א הי' בי"ט ב' מ"מ הרשב"א אוסר גם ביו"ט א' ועיין רשב"א (סי' רצ"ט) שכ' ואין לנו בהיתר השבותין אלא מה שמנו דלעתים יקילו בו ולעתים יחמירו ויעמידו דבריהם אפי' בדברים חמורים ע"כ אין לנו בהם היתר אלא מה שמנו בפירוש עכ"ל וכיון דלא מצינו רק בכסוי להתיר טלטול לצורך כסוי לכן אין ללמוד מזה למ"א ובפרט שיש סברות לחלק וכמ"ש. ועי' רש"י ותוס' ריש פרק לולב וערבה על קושית הש"ס טלטול בעלמא הוא דלכאורה הי' נראה דבשביל טלטול לא אסרו חז"ל אולם כבר ביאר שם הריטב"א דכשאסרו חז"ל מוקצה לא אסרו לולב ביו"ט לצאת בו ואינו ראי' באם נזדמן מוקצה ממש להיתר למצוה דאורייתא וראיתי למי שהעיר מש"ס פסחים (דף ס"ט) בהזאה דאינו דוחה שבת ופריך טלטול בעלמא הוא ומאי קושיא הא באמת אסור לטלטל מוקצה ולמ"ש לא קש' דהתם נמי כיון דמצוה וחובת היום הוא ואי אפשר לעשותו מערב י"ט ורגיל להזדמן מצות הזאה בי"ג שחל בשבת או בי"ד לא העמידו דבריהם בשביל טלטול מוקצה ודומה למצות כסוי אך דעת המרדכי ר"פ לולב הגזול דגוי שהביא לולב מחוץ לתחום דמותר וכ' ואפשר כי גם לישראל שהובא בשבילו מותר לצאת בו כיון שהוא דבר מצוה כדאמרינן פרק אלו עוברין יכול לא יביא מן המוקצה וכו' שאין איסור גופו גרם לו אלא איסור דבר אחר עי"ש ובאמת כ"כ הרמב"ם (פכ"ה מאיסורי מזבח) אולם דעת הרשב"א והטור וכמעט כל הראשונים דאף לגבי מצוה גזרו איסור מוקצ' ולדידהו ע"כ צריך לומר דרק לגבי קרבן ובמקדש לא גזרו דהוי כמו שבות דלא גזרו במקדש וכבר הבאתי מ"ש הרשב"א בתשובה דאין לנו בהיתר השבותין אלא מה שמנו כנ"ל וכן נמי י"ל אף טלטול מוקצה לצורך או"נ הוא דוקא היכא דאי אפשר להכין מאתמול כמו לסלק אפר מהכיר' לאפות פשטיד"ה וכדומ' אבל באפשר לעשות מעיו"ט אינו מותר אולם ממה שהוכיחו התוס' מהא דבית שנפחת ור"מ מתיר אף לכתחלה לפתוח מבואר דאף באפשר להכין מעיו"ט מותר וכ"כ בשעה"מ וע"כ בכסוי הטעם כמ"ש המג"א דהוי כמו שימוש במוקצה:
ועיין מג"א (סי' ש"ח ס"ק ע"ב) בהא דהביא שם רמ"א לשחוק בכדור בשבת ויש מתירים הביא משם הש"ך דהתוס' לא כתבו להתיר אלא ביו"ט כיון דיש בו צורך קצת אמרינן מתוך שהותרה לצורך אבל לא בשבת וכתב המג"א ול"נ דלא אמרינן מתוך אלא באיסור הוצאה אבל באיסור טלטול שבת ויו"ט שוין ואדרבא י"א דמוקצה אסור ביו"ט וא"כ אי שרי לטלטל כדור ביו"ט ק"ו בשבת ובא"א שם כתב דאם טעם איסור טלטול משום גדר הוצאה י"ל יו"ט קיל עי"ש ובאמת י"ל כמו דטלטול מוקצה לצורך או"נ מותר כמו כן לצורך הנאה אמרינן מתוך וכמ"ש הקה"י אולם למה שכ' המג"א דשימוש במוקצה שיהי' לו הנאה בטלטולו ובמה שמשתמש חשיב כמו אכילה א"ש דזה אינו מותר אף לצורך או"נ ולא שייך בזה מתוך ובקה"י (סי' תק"ט) כתב שם בביאור דברי המרדכי דמותר לכסות הפשטד"ה באפר ונרא' מדבריו דאף שמוש במוקצה לא הוי רק טלטול בעלמא משום גזירת הוצאה ובמקום דהוצא' מותר בצורך היום קצת מטעם מתוך טלטול מוקצה גם כן מותר ולכך מותר לטלטל אבנים לצורך נטילת פירות דחשיב כמו הוצא' ומותר מטעם מתוך והא דאסור לשחוט ולכסות באפר כירה דהקש' המג"א שם דמקרי מכשירין ואסור דאף הוצאה אסור בכה"ג וטלטול שוה להוצאה וכמו דאסור לכבות הנר מפני ד"א דלהתיר התשמיש מקרי מכשירין והה"ד להוציא הנר לר"ה לצורך דבר אחר ג"כ אסור וכמו כן אפר לכסות עי"ש ולענ"ד דברי המג"א מוכרחין דאם נאמר טלטול אבנים לנטילת פירות הוי כהוצאה לצורך או"נ א"כ ע"כ אתה צריך לומר דבהוצאה אף שאינו בגוף או"נ רק במכשירין זמל ינן אמרינן ג"כ מתוך וכמ"ש האחרונים ובשעה"מ ריש הלכות יו"ט בכונת המ"מ. והקה"י עצמו (סי' תצ"ה) דהוצאה אף דאין נעשין באוכל נפש גופי' ואינן רק כמכשירין מ"מ אמרינן בי' מתוך אפי' שלא לצורך אכילה רק לצורך מצות היום עי"ש וא"כ כמו דמותר לטלטל אבנים לנטילת פירות כמו כן יטלטל אפר לכסות והוי כמוציא סכין לשחיטה ולולב לטול בו לקיים מצות לולב ועדיף עוד דעושה בגוף הדבר המצוה במה דמטלטל האפר דזה חשיב כאילו הוציא האפר בזה עושה הצורך היום ואינו דומה למוציא נר לר"ה לצורך היתר ד"א דאינו עוש' בגוף זה המצוה וזה רק מכשיר הצורך ד"א משא"כ בכסוי דם למה יהי' אסור לו לכתחלה לשחוט הא עכ"פ הוי צורך קצת ויקיים המצוה במה שמטלטל ועיין רמב"ן שבת (דף קכ"ד) דבדבר שאינו נהנה בגופה של מלאכה אלא שהוא נעשה מכשירין לדבר הצריך ל"א בי' מתוך כמו מכבה הנר מפני ד"א וכן מכשירי מילה בזמנה ולולב ושופר כולן אסורין ול"א בי' מתוך והוצאת קטן למולו קרי מכשירי מצוה בשבת ולא מיתסרו ביו"ט וכן הולכת בהמה אצל טבח מותר מה"ת אפי' לב"ש הטעם דגבי אוכל נפש הולכת הדבר הנאכל או"נ עצמו הוא דכתי' אשר יאכל לכל נפש וכן הדבר הצריך מותר לב"ה מדין מתוך אבל בשבת דמילה עצמה דוחה הא הוצאת הקטן וכל שאפשר לעשותה מע"ש אסור עי"ש וכן הבאתי לעיל (סי' ב') מדברי חידושי הרא"ה ביצ' דסכין לשחוט הוי כאוכל נפש עצמו וכבוי נר לצורך ד"א כיון דאינו נהנה מגוף המלאכה ונעשה מכשיר לדבר הצריך ל"א בי' מתוך אבל לכסות דם שחיטה אם חשיב צורך היום הא נהנה מגוף הטלטול דמקיים מצות כסוי. אלא ודאי כמו"ש המג"א דזה הוי כמו שאוכל או נהנ' מן המוקצ' וזה אסור אף באוכל נפש ממש דזה לאו משום גדר הוצאה לבד אסורו רק משום דסמכו אקרא דוהכינו דאסור להנות ממה דאינו מוכן מעיו"ט רק טלטול לבד לא גזרו לצוא"נ:
וקצת נראה דבטלטול מוקצה אם נאמר משום גדר הוצאה הוא ע"כ דלא אמרינן בי' מתוך דהא התוס' כתובות (דף ז') כ' הטעם דאסור לשרוף במוצא חמץ ביו"ט אף דבהבערה שייך מתוך משום דאסו' מדרבנן משום מוקצה דאסור לטלטלו עי"ש ויקשה הא טלטול מוקצה הוי כמו הוצאה וכיון דטלטול מוקצה לצורך או"נ מותר והוצאה גופה מותר בצורך היום קצת ואמאי אסור לטלטלו וראיתי בס' בית יעקב כתובות שם שעמד ע"ז וע"כ מוכח מזה דבטלטול מוקצה ל"א מתוך דכך גזרו רבנן לאסור מוקצה ובאמת זה הכל לדעת הראב"ד דגדר הוצא' הוא מה שאסרו טלטול מוקצה ביו"ט ודעת הרמב"ם אינו כן וכ' טעמים אחרים ולדבריו ודאי לא שייך בזה מתוך:
אגב ראיתי בשעה"מ שתמה על הריטב"א עירובין (דל"ד) שכ' לדחות ראיות הריב"א דמותר לטלטל מוקצה לצורך או"נ ממתני' דביצה הנז' דאמר ר"מ אף פוחת לכתחלה וכתב הריטב"א דליכא ראיה דכיון שניתנו הלבנים אלו בכאן לסתום ולהיות כעין דלת והסתימה הוא בענין שמותר לפתוח אותה אין העפר והלבנה מוקצין ומעתה אין לנו ראיה להתיר טלטול האפר אא"כ הוא בטלטול מן הצד ותמה עליו הא קושית התוס' ותירץ ריב"א היא קושית הגמרא ביצה דפריך איני והא אמר ר"נ ומשני ביו"ט אמרו אבל לא בשבת ומאי פריך מדר"נ שאני התם כיון דשרגינהו גלי דעתיה דלבנין אקצינהו משא"כ גבי בית כיון שניתנו הלבנים האלו לסתום ולהיות כעין דלת אין העפר והלבנה מוקצה. ונראה דהא עכ"פ סתירת אוהל חשיב מדרבנן כמ"ש שם הריטב"א דלכך אסרו בשבת דחמור טפי וביו"ט התירו משום שמחת יו"ט ולכך אף דמוקי באוירא דליבני מ"מ ידע כיון דאסור לסתור זה בשבת דר' הביא פלוגתת ת"ק ור"מ במס' ביצה וגם רבנן ור"מ במה פליגי כיון דרבנן אסרו ע"כ דכיון דבשבת אסור לפתוח לא הוי כעין דלת וממילא אבנים הוו מוקצ' דהוי כמו שרגינהו ואמאי מותר לטלטלן כיון דלאו תורת כלי על הלבנים ע"כ ולא הוי כעין דלת ממש מדאסור בשבת ומשני ביו"ט אמרו אבל לא בשבת והיינו כיון דשרי לסתור זה ביו"ט הוי כיחדו לכלי על יו"ט והוי כעין דלת וכמו דמותר לסתרו ביו"ט ואין כאן סתירה דלא אסרו זה משום שמחת יו"ט שוב ממילא ל"ה מוקצה אף דשרגינהו כיון דהוי כעין דלת תורת כלי עליו: