אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך
דיני יו"ט · סימן יא
קיי"ל (סי' תק"א) מסיקין בכלים שלמים ובמג"א שם הקשה לדידן דקיי"ל דיש סתירה גמורה בכלי' אמאי מותר וכ' הטעם דהבערה גופה אב מלאכה היא והותרה לצורך הה"ד סתירה ואף דאסור לבקע כלי לצורך או"נ משום דמלאכה בפ"ע הוא למדנו מדבריו כלל חדש במלאכת יו"ט לצורך או"נ כל היכא דהותרה מלאכה אחת לצורך יו"ט אף דמזדמן בו עוד מלאכה אחרת דלא הותרה לבדה לצורך יו"ט מ"מ היכא דבאין כאחד אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וכן פירש דבריו הגאון בעל ח"ד בס' קה"י ומדמה כמו ביבמות (ד"ד) במצורע שראה קרי ובזבחים בטמיאי מתים שנעשו זבים עי"ש. ומה"ט נראה לכאורה להתיר אותן המחזיקים בהיתר לשתות טיטון ביו"ט וסוברי' דהוי דבר השוה לכל נפש ממילא אף אם מזדמן שאחד נותן תוכו בושם לגמר שיהיה לו ריח טוב אף דזה ל"ה דבר השוה לכל נפש מ"מ הואיל דאשתרי אשתרי כיון דבלא"ה יש מלאכת הבערה בהטיטון רק דזה הותרה דהוי דבר השוה לכל נפש ממילא אף דמוסיף בהבערה בבושם זה שמערב בו מ"מ הבערה אחת הוא וקצת עדיף מכאן דהואיל דאשתרי הבער' אשתרי ג"כ מלאכת הסתירה אשר בפ"ע לא הותרה מעולם מ"מ אמרינן הואיל דאשתרי אשתרי ק"ו דלא איכפת לן בהוספת הבושם כיון דהבער' אחת הוא ולגבי הטיטון מותר דהוי שוה לכל נפש אשתרי ג"כ בהבושם שמוסיף אף דל"ה שוה לכל נפש. וראיתי בפ"מ בא"א (סי' תקי"א ס"ק ח') שכ' בסתם לאסור לתת בתוכו בושם דאינו שוה לכ"נ ולא הרגיש בדברי מג"א הנז' דיש מקום לומר הואיל דאשתרי אשתרי:
ברם יש להקשות מש"ס ביצה (דף ל"ב ע"ב) ר"י אומר חותכה באור ופריך באור נמי קא מתקן מנא תני ר"ח חותכה באור בפי שתי נרות ופרש"י נותן שני ראשיה בתוך שתי נרות אם צריך להדליקן כאחת ומדליק באמצע דלא מוכח דלתקוני מנא מכוין אלא להדלק' בעלמ' עכ"ל ומאי צריך לזה דלא מוכח הא אף אם הי' מלאכה גמורה כיון דהבערה אב מלאכה היא ואשתרי לצורך נימא כיון דאשתרי אשתרי אף דיש בו עוד מלאכה אחרת דמתקן מנא וברא"ש שם מהירושלמי והוא שיהי' צריך לשתיהן וכ"כ בש"ע (סי' תקי"ד ס"ט) ולסברת המג"א ראוי להיות מותר בכל אנפי מטעם הואיל דאשתרי אשתרי ובאמת יש להתבונן בדברי רש"י הא ממילא מתקן מנא והוי פסיק רישי' ועיין מג"א (סי' שי"ד) אם בדרבנן אסור פס"ר ומבואר ברשב"א שבת) דף כ"ח) דאף במלאכה דרבנן באינו מתכוין אסור בפס"ר עי"ש ואולי סברת רש"י לדברי הרשב"א המובא בר"ן סוף פ' האורג דהיכא דמתכוין למלאכת היתר כמו גבי צידת צבי דמכוין לשמור הבית ל"ה מלאכת צידה וכתבתי בהגהותי בס' דברי חיים דיני ר"ה (סי' ד') דסברת הרשב"א הוא כיון דאינו ניכר מלאכת האיסור רק מלאכת ההיתר דנועל ביתו בזה מקרי המעשה ע"ש מלאכת ההיתר עי"ש והכי נמי דכוותה דעיקר מה שניכר מהפעולה הוא מלאכת הדלקה והוי מלאכת היתר אולם מלבד דהר"ן חולק על הרשב"א שם עיין מג"א (סי' שט"ו ס"ק י"א) עוד כתבתי שם די"ל דע"כ לא קאמר הרשב"א במכוין ועושה מלאכת היתר דמותר רק בנועל ביתו דמעשה הזאת לשמור ביתו יכול לעשות באותו רגע בהיתר באם הצבי הולך מביתו או שלא היה שם אבל היכא דאי אפשר לעשות ההיתר בלעדי איסור אף דמכוין להיתר מ"מ כיון דהוי פס"ר למלאכת איסור אסור וישבתי שם בזה קושית הא"ר שם מסוכה (דף ל"ג) ועי"ש וה"נ דכוותה דמ"מ כיון דכמו שמדליק עתה באמצע בלתי אפשר בלא מלאכת איסור הוי פס"ר ועיין ביצה (דף כ"ג) רבא אמר ע"ג גחלת נמי מותר מידי דהוה אבשרא אגומרי ועי"ש ברש"י דמוליד ריח איכא ג"כ ושרי ושם ודאי אינו מכוין להוליד ריח רק למלאכת ההיתר הבערה וצלי' אלא ודאי דמ"מ הוי פס"ר ואפ"ה מותר לכך עישון פירות נמי מותר ולדברי המג"א יקשה מה ראי' מבשרא אגומרי שם מכוין למלאכת הצלי' ומלאכה זו הותרה ביו"ט והואיל ואשתרי אשתרי נמי אף דמוליד ריח בהגחלים משא"כ בעישן פירות בעשן בשמים ואולי י"ל שם נעש' מלאכ' הולדת ריח בדבר אחר לכך לא שייך לומר בזה הואיל דאשתרי אשתרי משא"כ להסיק בכלים דבמה שנעשה מלאכת ההיתר דהיינו ההבערה נעשה נמי מלאכת הסתירה:
וכן צריך לומר בהא דאסור לבשל ביו"ט לדעת הרא"ש בקדירה חדשה מפני ליבון הרעפים נימא ג"כ כיון דגוף הבישול הוא אב מלאכה והותרה אשתרי נמי אף דע"י זה נתקן הקדרה וע"כ צריך לחלק דשם הבישול הוא על התבשיל ואין בדבר זה מלאכת האיסור התיקון כלי רק על הכלי ובזה מודה המג"א דלא אמרינן הואיל דאשתרי אשתרי ועיין פ"ח (סי' תצ"ה) שכתב אע"פ שהכבוי הותר לצורך או"נ מ"מ לא אמרינן מתוך דכשצולה בשר על גבי גחלים אותו כבוי אין בו צורך לצליה והקשה ממתוק החרדל בגחלת שכ' רש"י שבת (דף קל"ד) שרגילין לכבות לתוכו גחלת וא"כ הכבוי עצמו הוא צורך אכילה ועיין שעה"מ ריש הלכות יו"ט בביאור ראיתו דאף באמת אסור בגחלת של עץ למתק ע"כ היינו מדרבנן לדעת הרמב"ם דטחינת חטים וכיוצא בו אינו אלא מדרבנן אבל מה"ת מותר ויקשה על הרמב"ם שכתב ואם כבה לוקה עי"ש ולדברי המג"אי"ל כיון דעכ"פ מלאכת כבוי לצורך או"נ בפני עצמה לא מצינו באו"נ ולחישת הגחלת וחמימותה המרתיח מעט על ידו בהחרדל יש בו משום מבשל ג"כ דדבר ברור אם משליך גחלת לתוך החרדל מתבשל מעט ואף דל"ה רק חצי שיעור מ"מ שם מלאכת איסור עליו דגם במלאכת שבת ויו"ט ח"ש אסור מה"ת. [ועי' כו"פ (סי' צ"ב) משם הגאון מ' יונה לאנד סופר זצ"ל במ"ש בדברי הרא"ש פ' כירה הלחלוחית שבבשר מתבשל תיכף ברתיחה הראשונה] ומלאכה זו בפני עצמה מותרת לצורך אוכל נפש וכיון דאשתרי מלאכת בישול אם נעשה בהדי מלאכה אחרת כמו כבוי אמרינן הואיל דאשתרי אשתרי אבל בפני עצמו לא מצינו מלאכת כבוי באוכל נפש לכך לא אמרינן מתוך:
ועיין ריטב"א סוכה (דף ל"ג) בהא דאין ממעטין ביו"ט כתב ואדק"ל אמאי לא שרינן לי' לכתחלה דנימא מתוך שהותרה ליקוט ענבי' לצורך הותרה נמי שלא לצורך או"נ כשהוא לצורך יו"ט דהא קי"ל דאית להו מתוך בצורך יו"ט ותירץ דלא שרינן מדין מתוך אלא מלאכה דעלמא שאינו עוש' כלי אבל זה שעושה כלי שהוא דבר מסוים והשתא לא עביד מצוה אלא שמתקנו למצוה לא ואינו מובן למה צ"ל דהשת' לא עביד מצוה הא בלאו הכי אין עשה דלולב דוחה לל"ת ועשה דיו"ט ואף שבות דרבנן אינו דוחה מה"ט כמבואר ר"ה (דף ל"ב) ועי"ש בר"ן דשם בלא"ה ל"ה בעידנא ומ"מ בש"ס נקט טעם הפשוט וה"נ למה לי' למימר והשתא לא עביד מצוה הא אף אם נאמר דמתקן מנא שם ל"ה איסור דאורייתא וכמ"ש התוס' שבת (דף ק"ג) מ"מ ג"כ אינו דוחה גם אינו מובן עיקר קושיתו מתוך לא שייך רק בעושה מלאכה ממש אמרינן הואיל דלגבי או"נ התירה התורה מותר אף לצורך אחר אבל במלקט הענבים דהוא מהדס התלוש אין כאן שום מלאכה כשעושה לצורך או"נ ועיקר המלאכה הוא התיקון מנא וזה ל"מ דהותר לצורך אוכל נפש וצריך לומר דסובר דהאיסור דתיקון מנא הוא תולדה דבונה וכמ"ש הפ"ח וסובר דמלאכת בונה הותרה ג"כ לצורך או"נ מטעם דמצינו דמותר לגבן ביו"ט ועי' תו' שבת (דף צ"ה) דהקשו באמת אם נפל ביתו ביו"ט יהיה מותר לבנותו ביו"ט מטעם מתוך וכ' דמדרבנן אסור דהוי עובדא דחול ולהריטב"א לא ניחא לי' תירוץ זה רק דבונה בנין ועושה כלי שהוא דבר מסוים לא הותרה ביו"ט: