אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך
דיני יו"ט · סימן טו
אם שחט תרנגולת ביו"ט שחל אחר שבת ומצא בה ביצים גמורות פסקינן דמותרות דלא כדעת רבינו אפרים המובא בבעה"מ ורמב"ן ריש ביצה דסובר דשמא היתה מתילדא היום ומאתמול נגמר' והוי הכנה והם סברו דהגמר לא הוי הכנ' אם לא נולדה והנה ממה דכ' רבינו אפרים וכשם שספק יו"ט ספק חול אסור כך ספק בשבת נגמרו ס' בו ביום נגמרו אסור דמה צריך להביא ראי' הא לכ"ע ספק דאורייתא לחומר' בשלמא בנולד' בשבת או בי"ט דעלמא דאז ליכא רק איסור דרבנן או מטעם גזירה אטו יו"ט אחר שבת או משום גזירת פירות הנושרין בזה צריך להש"ס לחפש אחר טעם דספקו אסורה משום דהוי דבר שיש לו מתירין אבל בנידון דרבינו אפרים דהוי ספיק' דאוריי' וכן צריך להביא ראיה דאזלינן לחומרא מזה הי' נראה לכאורה דגם לדעת רבינו אפרים אין הספק דאם נגמרה מאתמול אסור מדאורייתא והטעם י"ל למ"ש המרדכי פ' אין צדין דהא דקאמר רב אשי דס' נולדה בחול ספק ביו"ט דאסור מטעם דהוי דבר שיש לו מתירין הוא משום דכי מוקמת לה אחזקתה הרי לא נולד' עי"ש והיינו דעד עתה היתה בחזקת מעוברת וכן כ' בס' מג"ש מס' שבת ( (דף ל"ד) להוכיח דספיקא דרבנן לקול' אף באתחזק איסורא ממה דלא אסרינן ס' ביצה שנולדה בי"ט רק מטעם דשיל"מ ותיפוק לי' דהוי חזקה לחומר' דהיתה במעי אמה וביו"ט נולדה עי"ש ולפ"ז יש לומר גם בשוחט ביו"ט אחר שבת ומצא בה ביצים גמורות אף דיש ספק לפנינו דילמא מאתמול נגמרה ואם לא הי' שוחט התרנגולת הית' מתילד' היום מ"מ מדין תורה מוקמינן על החזק' חזקת מעובר' וזה עדיף מאם ילד' ולא ידענו אימתי דשם כבר נשתנה החזק' דכבר ילדה מ"מ כתבו דהוי חזקה להחזיק בחזקת מעוברת כ"ז שנוכל לומר דהשתא נשתנה מכ"ש היכא דלא ילדה כלל מוקמינן הביצה על חזקת מעוברת היינו דלא נגמרה מאתמול ולא היתה עומדת היום לילד עדיין רק מדרבנן י"ל דמחמרינן דלא מוקמינן על החזקה ומטעם דהוי דשיל"מ ושפיר הביא ראי' כמו ספק יו"ט ס' חול אסור מטעם דשיל"מ אף דלא הוי רק ס' דרבנן כן נמי בספ' דאורייתא אף היכא דיש חזקה להתיר מ"מ מחמרינן מדרבנן:
ולפ"ז יש ליישב קצת קושית הרמב"ן שהשיג עליו חדא א"כ מה דקתני בנמצא בה ביצים גמורות מותרות ע"כ לדידיה איירי ביו"ט דעלמ' איך פריך הש"ס לגזור משום הנך דמתילדן ביומיהן הא הוי גזיר' לגזירה ועוד אמאי לא פרכינן ביותר דנגזור גם במצא בה ביצים גמורו' ביו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר השבת כמו בביצה הנולדה ולמ"ש י"ל למ"ש הש"ך יו"ד ( סי' נ' ס"ק ג' ) באתילד ריעותא מחיים דלא אמרינן נשחטה הותרה הוא לדעת אביי ורבא יבמות (דף ל"א) אבל רבה דסובר שם אשה זו בחזקת היתר עומדת וסובר אף באתילד ריעותא מחיים מוקמינן על חזקתו ולא מחמרינן רק מדרבנן ולפי זה לרבה גם בשוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות אף ביו"ט אחר שבת מותרות דמוקמינן על חזקת מעוברת אף דאתילד ריעותא מחיים וגם אולי לא סבר רבה דדשיל"מ אסור בספקא וכמו דנראה דגם אביי אינו סובר במס' ביצה (דף ל"ח) הא דדשיל"מ לא בטיל מדמשני שם על קושית הש"ס ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה מטעם גזירה שמא יעשה עיסה בשותפות ולא משני כר"א דדשיל"מ לא בטיל א"כ לדידיה מקילין גם בספיקו ולדידהו היינו לרבה ואביי אף בשוחט ביו"ט אחר שבת מותרות לכך פריך אביי ולגזור משום הנך דמתילדן ביומיהן ומתרץ לו דלא שכיחי אבל דעת אביי דסובר שם ביבמות דהיכא דמתילד ריעות' מחיים לא מוקמינן על החזקה וכן למה דחדית לן רב אשי דמחמרינן בס' דרבנן היכא דהוי דשיל"מ ה"ה במצא בה ביצים גמורות דהוי ספק אם נגמרה מאתמול אסור ביו"ט אחר השבת אף דהוי חזקת מעוברת מ"מ מחמרינן מדרבנן דלא למיזל בתר חזק' וגם דהוי דשיל"מ ואליבא דאמת הברייתא דקתני השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות איירי ביו"ט דעלמא אבל בי"ט אחר שבת אסור מדרבנן וכדעת רבינו אפרים דסובר דהגמר במעי התרנגולת הוי ג"כ הכנה אף בלא לידה אמנם דעת בעה"מ והרמב"ן והרא"ש דבלא לידה לא הוי הכנה כלל:
עוד נראה קצת דאף אם ידענו בבירור דנגמרו אתמול ואם לא היה שוחטה היום היתה מתילדא ג"כ ליכא כאן הכנה דאוריית' דכבר כתבו הראשונים ריש ביצה דהיכא דנוכל לומר דלעצמו הכין לא נאסר מצד הכנה דרבה וא"כ אף אם שחטה ביו"ט אחר שבת ונגמרו אתמול נוכל לומר דשבת לעצמו הכין כיון דבלא לידה לאכול הביצ' יכול לשחוט התרנגולת ע"י שנים היכא דזה יכול וזה יכול דמותר מדאורייתא א"כ לעצמו הכין ואין כאן הכנה דאורייתא ולא הוי רק הכנה מדרבנן כיון דמדרבנן אי אפשר שיהי' הכנה לעצמו ביום השבת וממילא אם יש ס' אם נגמרה אתמול או היום הוי ס' דרבנן והי' לנו להקל לכך הוצרך רבינו אפרים להביא ראי' מהא דביצה שנולדה ס' יו"ט ס' חול דאסור: