ליקוט בעניין הייסורים · משל מה'חפץ חיים'
ר' ראובן היה עשיר, גיבור ויפה תואר. הוא היה פרנס העיר, אולם היה בז לעניים, מטיל אימה יתרה על הציבור, מתגאה בעושרו, בגבורתו, וגם מתפתה ליצרו, בהיותו יפה תואר. וכה עברו עליו ימים ושנים עד שנתבקש לבית דין של מעלה. אמנם מעשים טובים היו בידו גם כן, אולם לא הכריעו את כף הזכות להכניסו לגן עדן. ומשמים יצא פסק, שעליו לחזור לעולם ולתקן מעשיו.
שואל ראובן לפני בית דין של מעלה ואומר: "באיזה אופן אחזור לעולם השפל?", עונים לו בית הדין: "עשיר, גיבור ויפה, בדיוק כמו שהיית קודם!", מתחנן ראובן ובוכה, וטענה בפיו: "ריבונו של עולם, הלא אם אחזור לעולם כמצבי הקודם, הרי ששוב אקלקל בעושרי, בגבורתי וביופיי, ואם כן, מה הועלתי בחזרתי בגלגול?! אנא, ריבונו של עולם, השיבני לעולם השפל הזה עני, בעל מום ומכוער, כדי שאהיה צדיק גמור". אולם בית הדין של מעלה טוענים, ובצדק: "בהחלט לא, שהרי קלקלת בעושר, בגבורה וביופי, אם כן, עליך לתקן כמו כן בעושר, בגבורה וביופי, ואם לא כן, כיצד תתקן את מה שקלקלת?
ראובן בוכה ומתחנן, מפעיל את כל מלאכי סנגוריא שלו, מליצי יושר, נעזר בזכות אבותיו ומעורר רחמים מרובים על נפשו, שישוב לזה העולם עני, בעל מום ומכוער, כדי שלא יפול שוב ביד יצרו. והנה לאחר בקשות רחמים וזכויות רבות, שוב דנים בית דין של מעלה אם להיענות לבקשתו של ראובן, ולאחר דיון רב, מצאו לו זכות, שאכן מסיבות שונות מגיעה לו הזכות הגדולה ביותר - לרדת שוב לזה העולם, עני, בעל מום ומכוער. והנה בבימן טוב ובמזל טוב בן לנו בעולם ויקרא שמו בישראל ראובן. ראובן בא מחדש לעולם נכה ברגליו ומכוער. ולאחר שנים גדל ראובן, והנה פרנסתו קשה, עניות שוררת בביתו, והוא גם מוכה שחין ומיוסר.
יום אחד רואה ראובן את מצבו הנורא ובוכה, וטענתו לשמים: "ריבונו של עולם, מה נשתנתי מכל בריות העולם, להיותי עני, בעל מום ומכוער?! מה הריעותי ומה פשעתי?! רשעים יותר ממני יש לך בעולמך ומצבם שפיר ממצבי!!! ראובן מקלל את יום היוולדו, ולפעמים גם מטיח דברים קשים כלפי מעלה. ואינו יודע כמה סנגורים ומליצי יושר היה צריך הוא עצמו להפעיל כדי לזכות ליפול למצב כזה.
כך היה אומר ה'חפץ חיים': לעולם אל יתאונן אדם על מצבו, ואף אם קשה ונורא הוא, שמא הוא עצמו ביקש והתחנן ליפול למצב כזה, וזכה ונענו לו. ואם כן, מה יש לו לטעון אין לו אלא רק לקבל ולהתמודד באהבה עם מצבו.
ועוד אמר ה''חפץ חיים'': כל אדם נברא בכוחות הנדרשים ומתאימים לבעיותיו, אם ניקח את כל אופני ייסורי העולם ונפרשם על השולחן, ונשאל את אותו יהודי המיוסר: במה הוא בוחר, הרי שיבחר בדיוק בייסורים הפוקדים אותו, ולא יבחר משהו אחר, כיוון שיראה שכוחותיו תואמים בדיוק לייסוריו שלו, ולא לייסורי חבריו.
* לפעמים האדם עומד לפי רוע מעשיו בפני גזרות קשות משמים, ובתמורה לכך מקבל ייסורים וחולאים הבאים בתור איתותים שיפקח האדם את עיניו, ויצעד בדרך הישרה. והיה אם האדם תופס ומבין את מטרת הייסורים ומטיב את מעשיו, אזי אשריו ואשרי חלקו. אולם אוי ואבוי לו אם הוא מתעלם מן האותות, ובמקום להבין את הרמז הוא מחרף הוא מגדף.