אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף מו.
בגמרא תנא חדא ברהמ"ז ב' וג' ותניא אידך ג' וארבע, ופירש הרי"ף דקאי אגברי והכי פירושא ב' וג' שאכלו ואין א', מהן יודע לברך ברה"מ כולה אלא א' יודע ברכה ראשונה וא' יודע שני' ואינו יודע ראשונה כו', חייבין בבה"מ לפי שאפשר לכל אחד לברך ברכה שהוא יודע והוכיח מזה א' מהג' (הובא בס' ברית יעקב סי' ה') דחצי שיעור במצות עשה מלתא היא עכ"ד, ודחה אותו הב"י דשאני התם כיון שהשלשה ביחד יכולין לברך ברה"מ כולה ע"כ מצטרפין בזמון ומחויבין לברך משום דשומע כעונה הוי כאלו כל אחד מברך ברה"מ כולה משא"כ אם אדם א' אוכל לבדו ואינו יכול לברך כל הג' ברכות דאינו יודע אלא ברכה אחת לא יברך כלל א"כ אפשר איפכא דח"ש דמצוה לאו כלום ועוד לפימ"ש המג"א (בסי' קצ"ה ס"ק ג') דהרי"ף ס"ל דמנין ג' ברכות מעכבות זא"ז מדכתב הרי"ף אי ליכא גברי דמצי למימר הטוב ומטיב לית לן בה כיון שהיא מדרבנן, משמע דאם אינם יודעין משאר ברכות אינן יכולין לברך דמנין ג' ברכות דבה"מ מעכבות זא"ז, ע"ש, א"כ אחרי דמעכבות זא"ז, אם אחד אינו יודע רק ברכה אחת פטור מלברך אף ברכה א' שיודע רק היכי דשנים יודעין לברך ברה"מ כולה חייבין, וא"כ ליכא ראי' מדברי הרי"ף לאוכוחי דחצי שיעור מ"ה, דכבר כתבתי בתשו' דהיכי דמעכבות זא"ז איכא איסורא דבל תגרע ואינו רשאי לעשות מה שיוכל ואפי' היכי דהוי אונס, דאינו יכול להתחלק המצוה, הני דמעכבות זא"ז, רק לא יעשה כלל, המצוה עכ"ל, ול"נ אף שבר מן דין ליכא להוכיח מהרי"ף הנ"ל משום דאיכא למימר שאני ברה"מ כיון דתחילת תקונו כל א' בפ"ע היתה כדלקמן דף מ"ח ע"ב) משה תקן ברכת הזן, יהושע ברכת הארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים וכו', ע"כ כ"א יכול לברך אף ברכה אחת אבל בשארי מצות ליכא למיליף מיני' לקיים בח"ש. אכן למלתא דבה"מ גופא שפיר יש להוכיח ולומר דאם אינו יודע רק ברכה א' ג"כ צריך לברך מה שיודע אפי' אם הוא לבדו ואף דמעכבין זא"ז לפי דעת הרי"ף והיכי דמעכבין איכא איסורא דבל תגרע זהו דוקא אם הוא במתכוין וביכלתו לקיים שנים אכן באין ביכלתו לקיים שניהם, ועוד שגם תחלת התקון כ"א בפ"ע היתה נראה שצריך לברך מה שיודע ויקיים ימלא פי תהלתך: ויש להביא ראי' מלעיל דף כ"ו ע"ב) בטעה ולא התפלל מנחה בע"ש יתפלל בשבת שתים ולא אמרינן אחרי דבשבת מחויב ג"כ להתפלל י"ח רק דלא אטרחוה (כמבו' במ"א סי' רס"ח) והיאך מטרחינן לי' להשלים בשבת מה שמחויב עבור חול תפלת י"ח, בתפלת ז', אחרי שנחשב כמו ח"ש, לענין מה שמחויב, ולפי דעת הברית יעקב היתה צריך להיות דלא יתפלל כלל בשבת עבור תשלומין דחול כיון שא"א בשיעור שלם, אע"כ בכדי שלא יכנס בכלל מעוות לא יוכל לתקון, שדרשו בחגיגה (ד"ט ע"ב), זה שביטל ק"ש או תפלה כו', ע"כ יותר טוב שיתפלל אף בח"ש וכמו שנפסק לדינא ג"כ באו"ח (סי' ק"ח ס"י) ה"נ לענין ברה"מ יברך מה שיודע אף בח"ש, בכדי לקיים מ"ע דאורייתא, אכן אפשר למשדי בה נרגי דהיא הנותנת, כיון דלא אטרחוהו רבנן להתפלל בשבת י"ח ותקנו להשלים בתפלה הסמוכה ע"כ משלימין וכמו שמצינו בירושלמי ברכות (פ"ד ה"א) נעילה מהו שתפטר של ערב, ר' אבא ורב הונא בשם רב נעילה פוטרת את של ערב א"ל ר' אבא לרב הונא היאך הוא מזכיר של הבדלה א"ל ר' יונה לר' אבא היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה א"ל והלא כבר איתותבת א"ל בגין דאיתותבת תיבטל אמר ר"י מה דאקשי ר' אבא קשי יאות מה דאקשו ר' יונה לא קשו יאות קל הקילו עליו משום תעניתו שיהא שבע פוטרת י"ח עכלה"ג, ה"נ אפ"ל בשבת דקל הקילו משום דלא אטרחוהו, שיהא ז' פוטרת י"ח. ומה שהעיר הב"י (בסי' ד') מהא דמייתי התוס' ביבמות (דע"א ע"ב) מפרקי דר"א דישראל במדבר מלו את עצמן אלא דלא עשו פריעה משום חולשא דאורחא והא קיי"ל דמל ולא פרע כאלו לא מל א"כ למה נמלו כלל למעבד פלגא דמצוה וע"כ דגם במ"ע שאינו יכול לעשות כולו כשיעור שחייבו התורה, מחויב הוא ג"כ בח"ש דהוי מדאורייתא כמו ח"ש באיסורין דהלכה כר"י דאמר ביומא (ע"ג ע"ב) דח"ש אסור מה"ת וכמו שפסק הר"מ (בפ' י"ד מה' מאכלות אסורות ה"ב) ע"כ מלו א"ע וקיימו ח"ש דמצוה, שוב דחה ראיתו כמ"ש הריטב"א בשם האגדה דמלו א"ע משום דלאו אורח ארעא של ערלים לשמוע בקול ה', וע"כ נמולו שלא כתקונן, ואף שלא היו פורעין את המילה, דבזה היו פטורין, משום חולשא דאורחא, עי"ש, ואע"ג דמל ולא פרע כאלו ל"מ מ"מ מאוסה היא הערלה כדאיתא בנדרים (דל"א) והיכי דמל אעפ"י שלא פרע לא נמאס בזה כמו ערל גמור ע"כ מלו ולא משום מצוה עכ"ל בתוס' ביאור, אכן נ"ל בהאי דינא דמל ולא פרע כאלו ל"מ דוקא אם אין בדעתו להשלים אבל אם מצד איזה אונס לא פרע כמו בדור המדבר דמשום חולשא דאורחא לא פרעו, המילה שמלו נחשבת למצוה דאורייתא, משום ח"ש דמצוה, ושפיר יש להכיח דח"ש במ"ע מלתא היא:
ובזה מיושב לכאורה קושית התוס' בשבת (דקל"ז ע"ב) ד"ה מל, למה איצטריך למתני האי דמל ולא פרע כאל"מ כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה וכי לא פרע עדיין רוב העטרה מכוסה עכ"ל, ולפי דברינו א"ש דאי מבשר החופה דמעכב הו"א דאין לעשות חציו אף בשעת אונסו דאין ביכלתו לקיים כולו לע"ע, ואח"כ בדעתו להשלים, לזאת אשמועינן ממשנה יתירה דמל ולא פרע כל"מ, דוקא ולא פרע כלל לעולם שנשאר כך ולא השלים כלל אבל לע"ע יוכל להתחיל אפי' חציו וכדאיתא בב"מ דף ע"א) דממשנה יתירה אשמועינן כו' ה"נ אשמועינן ממשנה יתירה דבשעת הדחק יקיים אפילו חציו, א"כ המילה שמלו הוא מטעם מצוה וכמ"ש כל מה שבכחך לעשות עשה אפי' פלגא דמצוה, וה"נ בברה"מ יברך מה שידע, ואידך ליזול ולגמר עד שיהא ביכלתו לקיים בכולו, בשיעור שלם, ויש לכאור' להביא קצת דחיה ממנחות (דמ"ד ע"א) אר"ח ל"ש אלא שיש לו אבל אין לו מעכב א"ל אמרת א"ל לא וכי מאן דלית לי' תרי מצוה חד מצוה נמי לא ליעבד [ופי' רש"י ד"ה אלא ואם אינו מניח אלא א' אות' מצוה מיהא קיים עכ"ל] ומדקאמר וכי מאן דלית לי' תרי חדא נמי לא ליעבד משמע דוקא בתרי מצות חלוקות הוא דאמרי' דאינן מעכבות אף שרצופות ביחד אבל ח"ש בחדא מצוה משמע דודאי מעכב אבל איכא למדחי דהתם הויה אחת לשתיהן, ומאי דקאמר תרי מצוה חדא נמי לא ליעבד היינו לדוגמא, אף דכבר פסקו רוב הפוסקים דנחשבות למצות חלוקות, אכן כחדא דמיא, וא"כ אפשר להוכיח לאידך גיסא דא"ל בח"ש מלתא היא דמדקמתמה הגמרא כן, חדא נמי לא ליעבד יש להוכיח דאותה ח"ש מיהא יקיים, ובפרט לפי"מ שפסק הרמב"ם בה' תפילין (פ"ד ה"ד) דנקטינן הכי בין שיש לו בין אין לו אינן מעכבות זו א"ז, א"כ איכא קצת ראי' דח"ש במ"ע יקיים מאי דאפשר לו ובפרט בבה"מ דתחלת תקונו כ"א בפ"ע היתה, א"כ הוא דומיא ממש לתפילין דכמו דבתפילין פסקינן דיניח גם א', ה"נ בברה"מ יברך האחת שיודע, ולפי האבעיא להו בחולין (דפ"ז ע"א) שכר מצוה או ש"ב, ומסקינן דיצא בת קול ואמר כוס של ברכה שוה מ' זהובים ובכסוי לא חייבו ר"ג לאותו שקדם, רק י' זהובים, ג"כ שפיר יש למתלי מטעם דכל ברכה חלוקה, ולפי דעת רש"י במנחות (דל"ו ע"א) ובברכות (ד"ס ע"ב), ולפי דעת הב"י בא"ח (סי' כ"ה ס"ה), דברכה א' מברך על שתיהן אלמא דאין הדבר תלוי בברכות דאע"ג דמברך ברכה א' לשתיהן חשובא לשתי מצות וא"כ אפ"ל בבה"מ להיפך ג"כ אף דג' ברכות מברך חשיבי למצוה א' וכן מפורש ומבואר מהגמרא, שכר מצוה או שכר ברכה ולמה משום דאין חלוקות בשמותיהן, וא"כ קשה להוכיח מזה בכל מ"ע של תורה לקיימן בח"ש אכן למלתא דברה"מ, ע"כ שפיר דייקינן דיכול לברך מה שיודע, ואחרי נשיקת עפרו דברית יעקב הנני אומר דלא כותי' שפסק שאין לברך כלל וז"ב לכאורה:
אמר רב יוסף תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותח בה בברוך כדתניא כו', והק' באל"ב על ר"א דלעיל דעני לההוא אמן בלחישא כי היכי דלא לזלזלו בהטו"מ, הא בלאו הכי יבואו לזלזל משום דפותח בברוך ע"ש. ונראה מי דרכם לזלזל בדרבנן ע"ה ופשוטים, והם עפ"ר לא יודעים מהאי ברייתא, וגם שמצדו הי' משתדל שלא יבואו לידי קולא, ומה שהעיר מרש"י דף מ"ט ע"א) ד"ה ומ"ד, דפותח בברוך לפי שפתיח' היא חתימת', ומנ"ל מהא דלאו דאורייתא, אפ"ל דלא פי' כן רק למ"ד דאורייתא, ור"י הא ס"ל דלאו דאורייתא: