אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף מה.
תוס' ד"ה דחנקתי' אומצא ודוקא מים שאין לו הנאה כי אם לשתות לצמאו אבל שאר משקין שלעולם הגוף נהנה מהם בכל ענין מברך אפי' חנקתי' אומצא ורב עמרם פירש דוקא לפניו ל"צ אבל לאחריו חייב עכ"ל, והקשה בס' אל"ב לפי דברי רב עמרם א"כ יהא סברא זו נגד המשנה בנדה דף נ"א ע"ב) כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, דהא מוכח דלאו כללא הוא דהא כאן בחנקתי' אומצא טעון ברכה לאחריו ואין ברכה לפניו ע"ש והניח בקושיא, ולכאורה אפ"ל לפי התוס' שם ד"ה כל דברכת טבילה דמברך אחר טבילה משום דגברא לא חזי ה"נ כיון דחנקתי' אומצא לא חזי מיקרי וא"כ שפיר פסק רב עמרם דיוכל לברך לאחריו אף שאינו מברך לפניו ולא נקרא נגד המשנה, אכן קושטא דמלתא הכי י"ל, דשם מיירי לענין המין, וא"כ לק"מ:
חסל פרק ששי, אחל פרק שביעי:
תוס' ד"ה אם, מה שמקשים התוס' על רש"י מעובדא דבר קפרא דנתן רשות לא' לברך ושנים הוו התם, אפ"ל לכאורה משום שנצטרף הוא עמהם: תוס' ד"ה אכל טבל אין מזמנין עליו, הטעם, כיון דלא קרינן ואכלת, שיהא ראוי לאכילה. לא קרינן בו וברכת. (ועי' בר"מ פ"א מה' ברכות ואנשי חיל באותן שאין ביכלתן לקנות ולאכול משלהן, וכגון שעומדים במקומות עכו"ם שאין מחזיק בידם במאכל כשר, כדאי הם הראב"ד והרא"ש לסמוך עליהם לברך תחלה וסוף. אף דאין ביכלתם לזמן משום דלא חשיבי קביעות משום איסורייהו, אבל לברך רשאין וכדמשמע באו"ח (סי' קצ"ו) ואף שהרמב"ם פסק בפ"א מה' ברכות הי"ט וז"ל כל האוכל דבר איסור בין בזדון בין בשוגג אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף אפ"ל דבאנ"ח שאני, דמשום דינא דמלכותא דינא נחשבין כמוכרחין: