אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף לט.
גמרא הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמי' דבר קפרא הביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות נתן בר קפרא רשות לא' מהן לברך קפץ וברך על הפרגיות לגלג עליו חבירו כעס בר קפרא כו', והקש' הרשב"א אמר לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג ואח"כ אמר לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך ועוד מהיכי תיתי דיכעוס על המברך הלא נתן לו רשות לברך ועוד דקאמר נתן בר קפרא רשות לא' לברך קפץ וברך היאך שייך לשון קפיצה על אותו תלמוד שנתן לו רשות ורש"י דפירש שכעס על שהי' לו לשאול על איזה מהן יברך לפטור שאר מינים, וא"כ ממ"נ שפיר בירך דאי ס"ל דשלקות מברך עליו בפה"א א"כ אם בירך על שלקות בפה"א לא נפטרו פרגיות ויכול האחר לברך על הפרגיות ואי ס"ל דיברך על שלקות שהנ"ב פשיטא דבירך שפיר על פרגיות דבזה הוציא ג"כ ברכה של השלקות ובאל"ב מפרש דכונת ב"ק היה שלא נתן לו רשות להוציא לחבירו ולבר קפרא רק הי' סבר שיברך על השלקות בפה"א כדי שישאר לחבירו ג"כ ברכה א' והוא קפץ ובירך על הפרגיות שהנ"ב שהיא ברכה כללית ולא נשאר ברכה לחבירו אכן הקושיא הראשונה עדיין במקומה עומדת שבתחלה אמר לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג ואח"כ אמר לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך, ונראה ע"פ ירושלמי דפרקין סוה"ב וז"ל בר קפרא ותרין תלמידי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא אפיק קומיהון פרגן ואחוניא וקפלוטין אמרו נברך על קפלוטא זו פטר אחונוותא ולא פטר פרגותא נברך על אחונייתא לא פטר לא דין ולא דין קפץ חד ובירך על פרגותא שהכל נהיה בדברו גחוך ליה חבריה א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן אלא לך לוגלגן, זה עשה בגרגרנותו אתה למה לגלגתה ולזה אמר חכם אין כאן זקן אין כאן אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו א"ר יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוטה שהכל נהיה בדברו טפילה לו עכ"ל (וממילא יתבאר האי עובדא, אחרי רואנו שבירושלמי לא נזכר שנתן רשות לא' לברך ולזאת מת משום שהורה הלכה בפני רבו ולא המתין עד שנתברר הדין וגם שהעיז פנים כמו גרגרן, והשני שנהג קלות ראש בפ"ר) ומלשון ולזה אמר נוכל לאמר ג"כ בבבלי שאמר מוסר לכ"א מן התלמידים בפ"ע שאם הא' עונו יותר גדול ממילא עון השני ששחק ממנו אינו כ"כ, בתחלה אמר מוסר להמלגלג שהעיז לעשות שחוק בפ"ר לא על המברך אני כועס שקפץ להוציא לחבירו [כפי' האל"ב בגמרא דידן ומפני רעבתנותו] שנעשה הבשר חביב עליו ויש לדונו לכף זכות, א"כ גדול עונך אתה למה לגלגת עליו, חזר ואמר להשני שקפץ לא על המלגלג אני צריך לכעוס כ"כ מפני שהבאת אותו לידי שחוק, יען שאף אם איננו חכם אבל זקן הנני והי' לך לברך בברכה המבוררת בכדי שישאר ברכה עבורי ובעבור השני, ויען שאמרו לקמן דף מ"ה ע"ב) סופר מברך ובור יוצא ע"כ א"ל אם חכם אין כאן שהוצאתנו בברכתך ועשית אתנו כמו בורים אבל זקנה יש כאן ולמה לא היה לך ד"א בזה לעשות עצמך כמו גדול כנגדנו. ואחרי שנפסק להלכה בירושלמי מסתברא לברך על הקפלוטה שהנ"ב טפילה לו, ופריך הפ"מ אע"ג שהיה כאן בפה"ע והוא יותר מבוררת וחשובה מבפה"א, מ"מ הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפה"ע מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל עכ"ל, והטעם בזה י"ל כמ"ש הפ"י משום שרוצה לענות אמן שאם היה מברך מתחילה בפה"ע אין בית הבליעה פנוי לענות אמן לזאת נפסק שגם לכתחלה יברך על הקפלוטות בפה"א להוציא הדורמסקין שהוא בפה"ע להוציא את חבירו בעוד שבית הבליעה פנוי לענות וכמ"ש לקמן דף נ"ג ע"ב) שגדול העונה אמן יותר מן המברך: