אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף לח.
גמרא והלכתא המוצא כרבנן דאמרי דאפיק משמע וכן פסק בטא"ח (סי' קס"ו) וכתבו כ"ג הראשונים ואע"ג דבמוציא כו"ע ל"פ מ"מ יברך המוצא להורות דגם המוצא דאפיק משמע משום דמברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא, וכן בפסחים דף ז') בבדיקת חמץ אם צריך לברך לבער או על ביעור, והלכתא על ביעור, והקשו כל גדולי הראשונים ואע"ג דלבער כו"ע מודי דלהבא משמע, ובעל ביעור איכא פלוגתא מ"מ יברך על ביעור משום דמברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא והמברך על ביעור ניכר שת"ח הוא וידע דעל ביעור נמי להבא משמע, והקשה הט"ז סי' הנ"ל מפ' ג' שלשה שאכלו דף נ' ע"א) רפרם איקלע לבי כנישתא דבי גיבר קם קרא בספרא ברכו את ה' ואשתיק ולא אמר המברך אוושו כו"ע ברכו את ה' המברך אמר רבא פתיא אוכמא בהדי פלוגתא ל"ל, ועוד הא נהוג עלמא כר"י, וקשה אמאי גער בו דהא שפיר עבד כדי להורות חידוש שאף אם לא אמר המבורך יצא, ותירץ אל"ב עפ"י הירושלמי פרק שלשה שאכלו ה"ג שמואל אמר אינו מוציא את עצמו מן הכלל ופירש הפ"מ שלעולם אומר אני נברך התיבון הרי ברכת התורה הרי הוא אומר ברכו א"ר אבין מכיון דיימר המבורך אף הוא איני מוצא א"ע מן הכלל, א"כ שפיר גער ברפרם על שלא אמר המברך דמשמע כמו שהוציא עצמו מן הכלל, ומשוו לי' להט"ז דלא אסיק אדעתא ש"ס ערוכה מירושלמי הנ"ל, ע"כ נראה לתרץ קושיית הט"ז שבקושיתו ניחא שאמר לו ועוד הא נהוג עלמא כר"י האם אינו מספיק הטעם הראשון בהדי פלוגתא למה לך אלא משום דאם תאמר חידוש קמשמעת לן דל"צ המבורך, אבל הא נהוג עלמא כר"י, נמצא דמשמעות הגמרא משמע שעיקר הקפידה שגער רבא ברפרם משום שעבר על המנהג (ונכנס בפלוגתא), אבל בעל ביעור והמוציא שפיר צריך לאשמועינן חידוש כיון שלא הי' עדיין מנהג קבוע, אכן לא נהירא לי הלשון במכלתין (דל"ח ע"ב) בגמרא אשמועינן טעמא ואשמועינן הלכתא בשלמא טעמא אשמועינן דהמוציא ג"כ דאפיק משמע אבל הלכתא לא אשמועינן וכי לא ידעינן דיחיד ורבים הלכתא כרבים ואח"כ מצאתי בס' ת"י שהק' כן ומתרץ עפ"י הגמרא ביומא דף ל"ו ע"ב) ת"ר כיצד מתודה כו' דר"מ וחכ"א כו' אמר רבה כו' הלכה כדברי חכמים פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מ"ד מסתבר טעמי' דר"מ דקמסייע לי' קרא עכ"ל, ה"נ הכא במאי דאשמועינן טעמא דהמוציא דאפיק משמע כרבנן שפיר אשמועינן דהלכה כרבנן משום דיחיד ורבים הלכה כרבים, אבל אי לא אשמועינן טעמא דהמוציא דאפיק משמע ה"א דהכא הלכה כר' נחמי' דקמסייע לי' קרא דהמוציא אתכם מתחת כו' עכ"ל ובאופן זה הוא בכמה דוכתא בש"ס. אך מהראוי לתת טעם דמחליף השטה מבירושלמי דפרקין ר"נ המוצא ורבנן מוצא ואפ"ל משום דהלכה כבבלי שהוא אחרון ומשום דרוצה הבבלי לפסוק המוצא להורות דהמוצא ג"כ דאפיק משמע ואם היה השטה כמו בירושלמי ר"נ המוצא ורבנן מוצא, א"כ יקשה אהלכתא דפסק כיחיד במקום רבים ע"כ מחליף השטה ר"נ מוצא ורבנן המוצא וא"כ שפיר פסק הגמרא כרבנן וכעין זה מצינו בגיטין דף כ' ע"א) דרשה משמי' דרבי ולא קלסוהו משמיה דרבים וקלסוה אלמא דהלכתא כותי' ועי' בתוס' ד"ה משמי':