אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין ד עין השמש · תמר ג - פרק נו
בענין נקב שיש מן המוח אל הפה הנה הפה היא הגוזרת כל גזירה עליונה כאשר נבאר בפעולות ועיקר ההנהג' כולה אינה תלוי' אלא בהנהגת המוח ולזה לול פתוח מן המח שעושה נהר מושך אל סוד החוטם ואל סוד הפה וכמו שנמשכות הדמעות בעיני' לסוד הדין לפעמי' מן המוח וסוד (הנטיע') [הנטיפה] נחל כרית אל האזני' כך נעשה נחל לסוד חוטמא ולסוד פומא ומחוטם אל הפה מפני שהם שייכים יותר כי אחר שהחוטם בסוד ו' והפה בסוד ד' ב' יש להם ייחס במוח בסוד ד"ו שהם נאצלי' מן החכמ' ולכך סוד החכמ' מוחא דרך הצינורות האלו היא משתתפת בבתי דיני' אלו להכניס ולהוציא להכניס מבתי דיני' אלו ריח המעשי' ולהוציא אליהם גזרות והנהגות כפי צורך הנמצאי'. והנה ז' נקבי' אלו שהם בסוד רישא וגלגלתא אין לך שיהיו נקבי' פתוחי' באלו הג' והטעם שאלו הז' נקבי' שהם בראש ב' עיני' ב' אזני' ב' נחירי' והפה הם סוד ז' קני מנורה דהיינו גוף המנורה הפה היא הקנה האמצעי שבה עיקר הכל תלוי שהיא עיקר הפעולות אומר ועושה גוזר ומקיים כל ענייני המלך עיקרם באמירה כאשר נבאר דהיינו הפה הקנה האמצעי שהי' המל' שבחי' בין ו' הספי' באמת היא נקודה בין נו"ה ובין ת"ת ויסוד ובין חו"ג מפני שהיא בקו האמצעי ולכך היא תחת כולם שהיא ז' בת שבע ועכ"ז היא משתתפת עם כלם ופועלת מה שכלי הספי' משפיעות כאשר נבאר ויאמר ד' סלחתי כדבריך ויאמר ד' לא ידון רוחי ויאמר ד' אמחה ויאמר אלהי'. העיני' ב' קני' היותר קרובי' הם סוד נו"ה צופי' ורואי' ודנים ומיד פה גוזרת והיינו ארדה נא ואראה הכצעקתה ומיד פה גוזרת עשו כלה וכיוצא וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ ויאמר ד' אמחה מיד באים אל הקנה האמצעי' נחירי' ימין ת"ת שמאל יסוד ב' ווי"ן ב' קניס הקרובי' יותר אל המנורה מריחי' ריח מה כתיב וירח ד' את ריח הניחוח ויאמר ד' מיד בשיתוף הקנה האמצעי' ומפני קורבת אלו הב' קני' אל גוף המנורה הקנה האמצעי' דהיינו ייחס הת"ת ויסוד עם המל' נקב גדול להביא מן החוטם אל הפה ומן הפה אל החוטם והכל ענין א' בקרוב מאד מאד והיינו שב' יחד נאצלו מן המוח סוד ד"ו פרצופי' לכך נקב המוח הוא בא לב' יחד ועניינם אל המח אחד: