אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין ד עין השמש · תמר ג - פרק נה
בענין ב' נקבי' הנפתחי' אל הפה בגרון הא' להוציא הנשימה ולהכניס והא' הוא למאכל הענין הוא שהכתר שב וזקן מוציא רוח להחיות אין בפיו אלא נשיבו דרוחא דחיי' להחיות כל הנמצאות כדפי' בעין הבדולח אמנם כאן יש בו דיני' ומתאוה לאכול ולכך לא יתייחס אל הכתר מפני שהחיי' הוא סוד המזגת המדות הנז' שממנו נעש' ב"ד לתור ולחקור אחר מטעמי' שב"א עושי' אם טוב ואם רע כאשר עוד נבאר בארוכה דהיינו סוד המאכלי' והיינו סוד כי ד' אלהיך אש אוכלה הוא וחיך אוכל יטעם והיינו הב"ד הזה המבחין בין המר דהיינו מטעמי' הנעשי' ממצות לא תעשה שפי' בתיקוני' ועשה לי מטעמי' כאשר אהבתי מפקודין דעשה ולא כאשר שנאתי מפקודין דלא תעשה שאלו מרי' מעוררי' חרון אף דמעות וכיוצא ואלו מתוקי' מעוררי' נחת רוח והנה הפה הוא מקום שדרך בו יכניס יד ימין פשוטה לקבל שבים ומטעמי' מתוקי' תפלות ורמ"ח מצות עשה והוא עושה מטעמי' מפקודין דעשה ויד שמאל יכניס דרך בו מטעמי' מפקודין דל"ת ושם שוקלי' מעשה ב"א ודני' כפי מעשה התחתוני' לעורר הרחמי' עליהם או להיפך ולכך זעי' בעל תאוה מכניס מטעמי' צריך למעשה התחתוני' להתעורר ולפעול הכתר זקן ימי' לא יטעם טעמי' כלל מוציא נשיבו דרוחא דחיי' ואינו מכניס ולכך מרחם בלי לדקדק אלא כולו רחמי' גמורי' מטיב לכל וז"א אינו כך אלא טועם המטעמי' ונותן לגורם אותם כפי מטעמיו ולזה הכניסה למטעמי' דרך פה פתח כניס' שער ב"ד עליוני' מחסד ולמעל' ושם פתיחת נקב ההתעוררות העולה דרך הוושט כאשר עוד נבאר ויש למטה בעולם הנפרדי' כמה כחות שהם תלוי' בשורש זה לפעול פעולה זו כדפי' בפ' פנחס ולזה קודם שיכנס אל החיך יתוקן ההתעוררות ע"י ג' בחי' אלו שבפה שהם שיני' ולשון ולחיי' כדפי' הרמז לעיל ולכך הנקב הא' נכנס שם והנקב הב' הוא להכניס האויר הקר המתקן חום הלב ע"י הריאה ומוציא החום ומשפיע חיות לכל הנמצאי' התחתוני'. והנה הנקבי' האלו הם ב' פתחי' אל הדעת הנעלם המתפשט בו"ק שהוא פועל בסוד ד"ו פרצופי' בסוד פתח ו' מכניס רוח ומוציא קול שהם פעולות הת"ת ובסוד ד' מכניס המטעמי' מפני שבה סוד התאוה לתת מכל מטעמי' תחתוני' לרמ"ח איברי הקומה המשוערת שאינה מתקיים אלא ע"י המעשה התחתוני' ואלו הם סוד ריאה ואצטומנא כאשר נבאר בס"ד: