אור ברסלב
אלימה רבתי מעין ד עין השמש

אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]

מעין ד עין השמש

מעין ג כל רואי

תמר א - פרק א

יהיה בביאור השתלשלות הספי' מהחכמה עד היסוד שהכל נכלל בשם ז"א שמש ומגן ד' צבאות: כבר פי' בעין רואי מה שפי' בענין המלכים אשר מלכו בארץ אדום וענין ההויות מחשבות נעלמו' מפני קורבת' אל המאצי' לא יצדק בהם ספי' ופעולות ולזה הומלכו המלכים ועלו במחשבה ונשתלשלו זה מזה כדפי' שם. הנה כעין הרחק השתלשלו' הנמצאי' מא"ס מפני אחדותו בדומ' לו יהיה הרחק הדיני' מהכתר והטעם שא"ס טוב ומטיב לכל לא יצא ממנו דין והספי' הראשונה כלי להנהגתו רחמי' גמורים וכדי להמציא הדיני' אי אפשר אם לא בסוד עליית המחשבה והמצא המציאות ממציאות אל מציאות עד הגיע המציאות אל מקום שאפשר אל הדיני' להגלם ולהמצא. והנה מאין דין ימצא הדין והא כיצד אלא ע"י היות הדברים מאין דין ליש דין כמו שנמצאו הנמצאי' מא"ס ליש סוף מאין ספי' ליש ספי' ולזה כמו שהי' שם סוד המחשבה העליונ' שהיא מחשב' קודמת למחשבה תי' ז"א שהם הספי' שבהם הנהגת הדין משתלשל' ממציאות אל מציאות עד המציאות הקיים. כך המחשב' הזאת שהיא מחשב' קודמת לתי' ז"א שהם הספי' שבהם הנהגת הדין משתלשלות ממציאות אל מציאות. וכמו שהיה שם סוד המחשבות נעשו' שרש העליו' לתחתונ' ותחתונ' משתלשלת מהעליונ' ומלת מתו וכן בונה עולמות ומחריבן אין הכוונה חרבן ומיתה ממש אלא כינוי והעלם על סתימת הדברים כך יכונה הענין כאן זה הכלל פ' זו צודקת בכל מה שיהיה מציאות אצי' מאין ליש מאין ספי' לספי' בכתר מאין דין ליש דין בז"א מאין דין נפעל ליש דין נפעל במ' ומה שנפרש במחשבה זו יהיה במחשבה זו ומה שנכנה כאן המלכה וימלוך וימלוך יכנה כאן המלכה ומה שנכנה כאן מיתה וימת וימת נכנה כאן מיתה והכל ענין ח' ודרך א'. וכיצד פ' א' יורה ענינים מחולפי' מפני שהתור' תתפשט ויורה והרי הפ' הזא' יורה על המציאות אשר אל המ' וכך יורה על סוד מחשב' הדברי' קודם מציאות' ויתפשט יותר ויורה אפי' על החיצוני' והכל פ' א' וענין א' אלא כמו שמציאות הדברי' נתחייבו היותם זה דומה לזה מפני שהם זה מזה המחשב' הקודמ' בכתר חייבת מחשבה קודמ' אל זעיר ומחשבה הקודמת בזעיר חייב' המחשבה הקודמת בנקב' מפני שהם ספי' שחייבו הענינים דומות זו לזו ולזה התור' סתמה הוראת העניני' בפ' א' ותתפשט הפ' ההוא בכל מקום ומקום כפי מקומו:

תמר א - פרק ב

הנה המחשב' העליונ' אינה כמחשב' ב"א שאם יחשוב האדם לפעול פעול' מן הפעולות לא מפני זה יעשה רושם ויתהו' ממנה שום ציור כלל עד שיוציא מחשבתו לפועל ויפעול המחשב' ההוא ואין המחשב' העליונ' כך אלא בעלו' המחשב' לשום הוי' או הויות הנמצאות כולם מיד נצטיירו שם במחשב' העליונ' הצור' ההיא במציאות דק ויתעלה המציאו' ההוא מן ההוי' המתהו' במציאות המתגל' כהבדל הצור' (הצור') השכליי' וכעילויי' מן הצור' הגשמי' והמשל בזה כאשר האדם ירצה להמציא פעול' מן הפעולות הנה תקדם צורת המושכל אל המורגש וכהבדל הצור' המושכלת הזאת על המורגש' המעותקה מן המושכל אל המורגש כך תבדל ותתעלה המציאות אל ההויות ההם המאירות במחשב' הדק' העליונ'. והנה המחשבות הם ד' א' היא מחשבת א"ס היוצר כל נמצא ויקדם אל יצירתם צורתם. והנה הצור' המחשבי' הזאת דבק' בו והיא היא מעצמותו היא חכמתו היא מציאותו שהוא הדעת הוא הידוע הוא היודע כדפי' בעין כל ובעין רואי ומטעם התייחד הצורות בו והשתלשלות' ממנו זה יש להם קיום והעמדה גם אחר אצי' וחידושם מן האפס אל הציור ואל המציאות והנה מפני ידיעתו אותם מעצמותו שאינו יודע בידיע' שחוץ ממנו ולא נתחדש' ידיעה אחר הוייתם שאינו מתחדש כדפי' שם מפני זה משפיע' ומקיימן ומחייב אותם והנה הציור המצטייר בידיעתו בלתי מושגת ולא ידוע כלל רק מחוייבת מחיוב קיום הנמצאות ממנו ואין לשלול משם שום נמצא כלל אפי' שיהי' דין וכיוצא שאם לא תאמר כן אלא שלא יצויירו שם בידיעתו אלא בעלי הרחמי'. א"כ יקשה ספי' הדין מהיכן והאומר שהתפשטות הספי' יחייבוהו ומעצמו שלא בכוונה נמצא יקשה שלפי דבריה' אינו מאת המאציל ואין ראוי שיהי' שום הוי"ה אלא ברצון המאציל בזולת שאי אפשר להיות שום הוי"ה אלא ממנו שא"כ יהיה שניות ח"ו. ועוד כי קיום הנמצאות מאתו כדכתיב ואתה מחיה את כולם והויית הדין וקיומו מעצמו והיינו שניו' ואין לומר שהוא ממנו שלא בכוונ' מכוונת שזו גרועה הרב' שנאמר שהוא פועל שלא בכוונת פעולה וימשך מכאן להאמין העלם ידיעה שאם יפעול שלא בכוונ' יהי' בלי ידיע' והרי גרע כח הידיע' הכולל וכל אלו הדברי' נמנעי' בו ואינם רצויי' לדעתם אליו. אמנם האמונ' העיקרית שידיעתו כוללת כל נמצא קוד' מציאותו אפי' בריה קלה שבקלות והוא מקיימן ומשפיען. אמנם לא יצויירו ההויו"ת שם בפירודם וירידת' אלא יצויירו לא ציור מצוייר מחודש מצוייר אחר היותם אלא מצוייר הקוד' להוייתם קדום כקדימתו מאוחד בו שאינו רבוי ח"ו אלא א' שאינו מקובץ מרבי' ולא נפרד מרבי' ח"ו שאין אחדות כאחדותו כדפי' בעין כל ת"א וממנו מציאות' לחוץ לא דבר הנפרד ממנו אלא חידוש שחידש ההויו"ת והמציאם מאין אל יש ואין שום נסתר מידיעתו ולא מתקיים וחי מזולתו וקדושתו בתכלית הפלא שאין גרעון הנמצאי' גורע חק קדושתו ופלא מעלתו שלא יעלה בדעתך להקשות האיך הנבראי' הגרועי' השפלי' הנבזי' בידיעתו שזה הוא מה שאמרה שאין גרועתא גורעת לקדושתו הנפלאה וזה טעם הפלאת שורשי הנמצאות וטהרתם למעלה ודרך בם יקיים כל הנמצאי' ע"י השתלשלות' ממחשב' אל מחשב'. הב' מחשבת הכתר הנה הפועל אל המחשב' הא' הוא סוד הכתר רצון הרצונות שפי' בעין כל ועין רואי והנה סוד רצון הרצונות הוא מה שיצא סוד המחשכ' הנז' בא"ס אל מציאות ההויות המתמצאות ממאציל אל נאצל ועדיין נייחסם בא"ס כדפי' שם, אח"כ הכלי הזה דהיינו כתר שבכתר יהיה לבוש למאצילו ויהי' חושב ויש לו מחשבה והמחשב' הזאת יצייר הנמצאות נראה הפלגת' בא"ס שהרי רצון הרצונות תחלת מציאת הכתר פועל למחשבתו והוא מחשב' בסוד מדרגה שני' לו דהיינו חכמ' שבכתר ובה סוד ואלו המלכי' שפי' בעין רואי תמר א'. והנה המחשב' הזאת השני' כל אשר ממנה ולמט' יחשב שם ואינה מחשבה שלימה כמחשב' הא"ס שכולל' כל נמצא בענין שמכיר עצמותו דהיינו א"ס שמכיר את עצמו ומכיר נפעלו דהיינו הכתר רצון הרצונות והמחשב' הזאת לא יכיר א"ס אמנם יכיר המשתלשלי' ממנה ולמטה הצורה הנפלאת הדקה ורוחניות שאין כפלא מציאות' בעולם כלל ובו ציור הנמצאות והנה הם שם בפלא שאינ' נפרדי' לחלקי' ולא לדין אלא מיוחדי' ולא כיחוד' בא"ס שהרי ירדו ירידה נפלאה שא"ס הוא מאציל ופועל הרצון שהוא חושב במחשב' זו ואין הרצון ומחשבתו אחד כאחדות א"ס שהרי כתר שבכתר רצון חושב וחכמ' שבכתר מחשבה ובו השתרשות הנמצאות שהם חי' הכתר שרש הספי' ברחמי' גמורי' ובדקות גמורה. המחשבה הג' היא חכמ' ממש שירדה אל הספי' השניי' ובה יעלה במחשבה להיות ההויות מתגלות ויתחיל להצטייר שם אותם הציורי' שהם נפלאי' למעלה מקושרי' ומאוחדי' יתנוצצו שם להתפשט להיות בהם הדין לצורך הנהגת העולם שרצה שם שירדו ההויות אל תכלית היריד' מנקודת החכמה עד נקוד' תחתונה במטה שאין מטה למטה ממנה עד סוף כל ההויות דהיינו עד ביצי כינים והיינו אומרו מה רבו מעשיך ד' כולם בחכמה עשית ואי אפשר להצטייר במחשב' שם מפני שהשלם תכלית השלימות שהוא החכמ' אין בה שום חסרון ולא גבול ולא גשמו' ולא דין ולא טומאה ח"ו האיך יצטיירו שם החסדי' בעלי הדין והגבול והשינוי ולכך אפי' שרשי הנמצאו' שהם הספי' ז' הפעולות בדין הממציאות המיתה והעכירו' והדיני' החיצוני' לא היה מציאות' מתקיי' שם אלא היה בהם סוד המלכי' ומיתתם כאשר נבאר. המחשב' הנז' היא היא תחלת ציור הנמצאות לז"א שאנו בביאורו ויש עוד מחשבה ד' והיא בסוד תי' נוקבא יתבאר בעין יעקב בע"ה. ואלו המחשבות יצויירו בהם הנמצאות וישתרשו לא בהשואה א' שהרי בא"ס אין מלכי' כלל ולא דמות ולא תמונה כדפי'. והמחשב' השני' בהתחלת הדמות והתמונ' כדפי' בעין רואי ת"א אמנם שם אין דמות ותבונה לדיני' כלל שאפי' בתי' הכתר אין דמות ותבונה לדין. אמנם משם תחלת התנוצצות הנמצאות הניצוצות שהרי הם תיקוני' נבדלי' לא הבדל מצד עצמן אלא לערך הספי' התחתונות משורשות שם וכבר מתבחן בכתר שרש הגבור' שרש הבי' שרש ההוד שרש המ' מדות הדין. אמנם אדרבא שם הם לבטל הדיני' שכך סגולת השרש המתוק למתק הדינים וכבר הארכנו בעין רואי בהשתלשלות הספי' מהכתר אל החכמ'. והנה המחשבה הג' הזאת תתחיל לתת לספי' המושרשות בה מסוד השתלשלותם ממחשב' למחשב' איזה בחי' לצמח בהם אודם הפעולות והרי לפ"ז אין הדיני' וספי' ההנהג' התחתונות ענין נמצא מחודש מעצמו למט' אלא מושרש ממציאות אל מציאות ממעלה למט' מא"ס עד מקומן. אמנם השתלשלות דינ' אינו דין ממש למעלה אלא שרשי' מתוקי' יפעלו הדיני' בהתפשט' אל מקום פעולת' ולזה השתרשות הדיני' יתחילו להתרקם במחשבה הזאת חכמ' שהוא ראש להויות המתהוות בסוד בינה ודעת כדפי' לעיל בשלהי תמר ו' לעין רואי. ועתה בזה אין להפליא על קשר הפעולות כולם מא"ס שהרי א"ס אורו ושמ' למחשב' אשר בכתר ע"י סוד הכתר אמצעי דהיינו ג' ראשי' דאמרן לעיל בעין כל תמר ב' ובעין רואי תמר ו' וג' נשמ' למחשב' ג' זאת כדפי' והיינו קשר הפעולות בא"ס ונובעות ממנו והשתלשלות הפעולות ממציאות אל מציאות:

תמר א - פרק ג

הנה המחשבות האלו שבו עליית הנמצאות מחשביות אינם שוות כלל וג' הם מחוייבות ואין חיוב' בהשווא' א' שהרי עם היות שהקדמנו שהאלוה כולל כל ההויות הנמצאות והוא עצם כולל כל העצמי' ובידיעה עצמו יודע כל הנמצאי' עכ"ז אין בו במציאות' אחר ההתפשטות אמנם יודע' במציאות' בהתפשטו' בהעל' בלתי מצטייר שאין לומר שידיעתו אותם הוא בהיות' בו שא"כ לא יכיר זולתו ח"ו אלא מכיר כל הנמצא בהכרת עצמו עם היות שהכרת עצמו אין בו פירוד ושנוי וגבול ועצמות ואין הנמצאות בו בעלי גבול ולא בעלי גשמות ולא בעלי שינוי ולא בעלי חבור ולא בעלי מנין וחשבון מפני שהוא והם דבר א' וכמו שחוייבנו לשלול העניני' האלו מעצמותו כך חוייבנו לשולל' מידיעתו והעצמות הכלולי' בו מאוחדי' באחרות שהוא וידיעתו א' כדפי' בעין כל ועכ"ז יודע מציאות' כפי ענינם אחר התפשטות' בידיעה גמורה בלי העלם שום פרטי ואופן הידיע' הוא נעלם האיך יהי' מפני שתכלית שנדעהו הוא שלא נדעהו כדפי' שם. והנה המחשב' הזאת אין בה מלכי' מולכים ומתים ח"ו שהוא הוא עצמותו ולא ישתנה ולא יתגלה ולא יתעל' אלא מציאות' מציאות קיים עומד בעצמו בלתי משתלשל ממציאות אל מציאות. אמנם אחרי צאת הנמצאו' מאתו אל תחילת מציאות' במחשבות יהיו הנמצאו' מתפשטו' ונמצאות ממציאות אל מציאות מתחדשות דהיינו סוד המלכות ומתעלמות דהיינו סוד מיתתם והיינו שיהיו נכנסות ממנו לחוץ ויתחשבו שם במחשבה הב' וימלכו בעביו' לערך המאצי' ולריבוי מלכים הרבה ולשיעור וגבול ואם היות שאין ענין זה צודק עדיין במחשב' השני' חכמ' שבכתר עכ"ז לערך המחשב' העליונ' א"ס יצדק אומרינו בהם שינוי וריבוי שיעור וגבול והשתלשלות ושם מלכי' כדפי' בעין רואי ת"א והנה מפני קורבת המחשב' הזאת למחשב' הא' לא יהיו בה נמצאות הנמצאות בקיו' הי"ש דהיינו המצאת' בעצם ואפי' להמצא מהם המחשבה הג' שהיא החכמ' לא היה מציאות עד שיושרשו הנמצאות בכתר כדפי' בעין רואי והיינו תי' הכתר ומרוב דקות' ואחדות' שם מציאות' כולם יכונה באי"ן והכל באחדות החסד הגמור ואין בהם דין כלל ולא יתבחנו אל ימין ושמאל כלל לכך הכל ימין ולא נוכל לומר בכתר בשום בחי' מבחי' ימין ושמאל והרי כלו נקודה א' דקה מפני שאפי' אותו השרש המושרש בבחי' האחרונ' דהיינו בתי' י"ג שבו שרש חכמ' ותבונה ודעת כדפיר' בתמר ששי מעין רואי ששלשתם אחדות א' ואינ' ימין ושמאל ואמצע ומשם נאצלה החכמ' מחשבה ב' שהיא תחלת הי"ש שהיא תחלת המצאת הספי' אל חסד דין ורחמי' דהיינו סוד השרשת' הספי' בחכמ' והנה הכתר בסוד המחשב' הנז' שבו וסוד תי' הוא אמצעי בין א"ס ליש סוף ואין גבול ליש גבול כדי לתת שיעור וגבול למתפשטי' והיינו שא"ס נשמתו באין גבול ובאין סוף ובאין פירוד והחכמ' למטה שהיא אליו כעין גוף והכתר נשמ' אלי' כדפי' בה סוד יש גבול יש פירוד לא פירוד ממש אלא השתלשלות אל הדין והרחמי' והחסד ולולי היות הכתר אמצעי לא היו ההויות יורדות ונמצאות במציאות הנז' לעולם ואצל המלכת המלכי' במחשב' החכמ' שהיא המחשב' הג' שהיא ודאי צריכ' שאי אפשר להמצא בגבול וסוף ופירוד אלא ע"י כדפי'. אלא הוצרכו להשתרש מציאות קודם למחשב' זו בסוד הכתר ותי' כדי שיהי' אמצעי בין החכמ' מחשב' ג' למחשבה העליונ' שהיא א"ס וזולת האמצעי הזה לא הי' לנמצאות מציאות להמצא כלל שהאיך יצאו מא"ס ליש סוף ואין פירוד לפירוד אלא הושרשו במחשב' הב' שהיא חכמ' שבכתר וסוד תי' הכתר ושם התחילו להמצא בסוד ריבוי הרחמי' והמון התי' הנעלמים כדפי' בעין רואי ועכ"ז כולם רחמי' גמורי' ומשם ולמט' יתמצאו בחכמ' תחלת מציאות התפרדם לחסד דין ורחמי' ועכ"ז עדיין סוד המחשב' היא החכמ' שהם הספי' בסוד הדין מחשביות ולכך תחלת מחשבת חכמ' ותבונ' ודעת בחכמ' וממנה ישתלשלו למטה המדות ויתבחנו ממציאות אל מציאות בסוד המלכי' כאשר נבאר ולכך בה יצמחו סוד חכמ' ותבונ' ודעת ומהכתר ג' נקוד'. א' ותחלת החכמ' מהכתר נקוד' א' והיינו סוד כינוי יו"ד ב"ה שתחלתם עוקץ א' וירמוז אל סוד' מצד הכתר בתכלית האחדות ואח"כ היא בעצמ' תתפשט אל ג' נקודות דהיינו צורת היו"ד ואח"כ אל התבחן בה החסד והדין והרחמי' מחשביות כאשר נבאר בע"ה:

תמר א - פרק ד

הנה ענין התי' שנתקנו אינם סוד הכתר לבד אלא כמו שנתקן הכתר ונשרשו בו הנמצאות כדפי' לצורך מציאות' למטה כך הוצרך תי' במחשב' זאת שהיא מחשב' לכל האצי' ולא זו בלבד אלא גם לסוד תי' ד' מערכות שהם זכו"ן חו"ב וזכו"ן ת"ת ומ' שאצי' נערך במערכות אלו והושרשו המדות והתי' כלם בהם סוד השרשת הספי' כדפי' בעין רואי תמר ו'. הנה אלו השרשי' אשר בחכמ' יש להם מלכי' כעין אותם שבכתר שהי' להם מלכי' ואח"כ תי' ואח"כ בסופם שרש אל הספי' נאצלת למטה עם כלל הכל כדפי' כך הוא ממש ג' בחי' אלו בחכמ' שיש בה סוד מלכי' ולמטה תי' שמתתקנת דהיינו תי' דכורא דיני עליון ואח"כ שרש לבי' ויוצאת הבי' ובה מלכים ואח"כ תי' ואח"כ שרש לספי' הנאצלות וכן אל הת"ת וכן אל המ' שהם ד' מערכות באצי' שהספי' נמצאות בהם ומשתרשות בהם שהם ד' אותיות שבשם כדפי' בספ"ר בש' שם בן ד'. והנה מציאות הנאמ' עתה בדברינו בפרקי' אלו אינה בחי' זו אלא סוד היותם מלכי' כולם בחכמ' לספי' כולם דהיינו בערך היות הספי' כולם ט' מציאות זעיר אנפין והמ' נוקבי' כדפי' ענינם בתמר ו' מעין רואי והנה סוד המלכי' הם י"ס כדפי' בעין רואי ת"א והם ב' נעלמות וח' משתלשלות והח' יש בה הוי"ה ומציאות וענין תיקוני' מתתקני' ולזה המלך הח' שאין בו מית' הוא סוד תי' החכמ' בעצמות לבחי' היות' זכר אל הבי' ואל בחי' אחדות כולם מלכים מחשבות מחשביות והבי' תי' דכורא דהיינו א"א ובב' בחי' יתבחן הענין או היות כל הספי' תי' ז"א ואז החכמ' המלכת המלכי' או היות החכמה עצמה זכר ואז המלכת מלכים כדפי' והמלך האחרון תיקוניו כדפי':

תמר א - פרק ה

הנה ידמה ענין המחשב' הזאת שבחכמ' וסוד המחשב' שבכתר בערך הדיני' לא בערך מציאות הספי' בעצמן. והענין כי בחכמ' הקדומ' מחשבה שבכתר יתעלם אפי' מציאות הספי' ולכך יתבאר וימת וימלוך על מציאות כי גם הנמצאות אינם במציאות קיים אפי' שיהי' רחמי' גמורי'. אמנם במחשב' הזאת אחר שהיא סוד אצי' החכמ' והתפשטות מדריגותיה אחר התפשטות הכתר ותי' אין ענין וימלוך וימת וימלוך וימת על סוד המציאות אל הספי' בעצמן שבהכרח יצויירו בגילוי יותר בחכמ' ממה שנצטיירו בכתר ולא יצדק אליהם כח המלכ' שהיא גילוי מעט וכ"ש מיתה שהיא העלם וכמו שמציאותה בכתר אינו נק' מיתה אלא המלכ' כדפי' כ"ש בחכמות שלא יצדק בה מיתה כלל אחרי היות להם בה מציאות קיים ברחמי' ובמקום שאין מיתה אין צורך להמלכ' אלא להוייתו קיימת כי על ההמלכ' בלבד אמרו אין מלכות נוגעת בחברתה וכו' אבל ההויו"ת הקיימא נוגעות ומתלבשות זב"ז. אמנם כשנשתלשלו י' מדריגות בחכמ' ב' מדרגות מהם שהם כתר וחכמ' אין בהם המלכ' לדין כלל לכך לא נאמר בהם לא המלכ' ולא מית' שנתהוו בה והיו ברחמי' גמורי' כמו שהיו. אמנם מבי' ולמטה התחיל' המחשב' לחשוב שם הנהגת הדין וסוד פעולתו בספי' והתחיל ההמלכ' בדיני' דהיינו משותף אל מציאות הספי' הית' פועלת הנהגת הדין ולזה יתעל' המציאות ויתתקן הנהג' אל הדין ויתעורר וימלך ומפני קורבתו אל הרחמי' הגמורי' רחמי הכתר לא יוכלו להשתרש הדיני' שם ויתבטלו והיו כלא היו ויאמר וימת לא על ביטול המלך ההוא מכל וכל דהיינו ח' מלכים ח' ספי' בי' חג"ת נהי"ם אלא על סוד כללות הדין בהם וכח אדמימות' ויתבטל ולא יוכל להתקיים אפי' במחשב' להנהיג הדין עד שיבוא המלך הח' בחי' אחרונ' מן החכמ' לבי' דהיינו המ' שבה נסדרו הנהגת הדין לא במציאות ממש אלא מציאות מחשביי עומד מתקיים להשתרש הדיני' שם והיינו סוד אומ' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום ירצה מציאות הנהגת הדין והוויתו:

תמר א - פרק ו

דע כי הנהגת הדין הנז' ירצה ספי' הגבורות שהם בי' היא הגבור' הא' שממנה צומחות הדיני' כולם והגבור' החזק' שהיא הדיני' בפועל וכל הקושי הוא ממנה והתפשטותה דרך ההוד ודין מדה זו תלויה ועומדת ומד' המ' שהיא עיקר פעולת הדין וחוזקם והרי אלו המדות הם מתקשרות ונעשות הנהג' א' ויש במציאות' שיעור קומה א' להנהיג העולם בדין כאשר נבאר ואח"כ יתפשטו סוד ההנהגות האלו דרך המ' למט' עד שישתלשלו דרך חכמ' מבחי' הדין שבה ויתצייר בה הדין ויצא משם אל כחו' היציר' היכל זכות הצומח מגברי"אל שבהיכל הרצון ויתפשט דרך ההיכלות כח הדין וסוד נהר דינור המתחזק עד צאת ההנהג' דרך העשי' אל הכחות החיצונים וכל סוד הפעול' הזאת מתפשט' מהמחשב' העליונ' ויורדת ומשתלשלת בענין שיכלול סוד ארץ אדום אפי' ההנהג' המתפשט' עד החיוני' והחיצוני' בכלל שהם משתרשי' בסוד הפנימיות השרשה טהורה ונקיה וקדושה שאינה מתטמאת עד סוד ההתפשטות לחוץ ויש להם שרש מתוק וטהור כל זמן מציאות ההנהג' עד הגיעה למטה מהיציר' ששם יגיע ההנהג' לבחי' החיצוני' וכל זה יקרא סוד חרץ אדום קשר הנהג' הדין מתחלתה עד סופה ואין לה קשר בעצמה שתהי' ספי' לעצמ' אלא היא הנהג' מוטלת על סוד הספי' דהיינו סוד ה' איש מלחמה שהרי הדין הזה צומח ומתפשט על סוד ז"א מהחכמ' עד היסוד ונוקבא עד המ' ע"ד רגליה יורדות מות וסוד ההנהג' הזאת הוא סוד נהר דינור המתפשט מסוד הבי' עד גיהנם ממש וכולה הנהג' שלימ' בלא פירוד אלא שסוד שיעור הנהג' זו צריכים אנו למתקה ולתקנה ולהפרי' בינה ובין סוף שיעור קומת' שהיא סוד השערות המתפשטי' עד למטה דהיינו המחשבות המנהיגו' כאשר נבאר בע"ה. ודרך כלל העיקר הנה ביסוד ההנהג' הזאת היא הנהג' כוללת נטפלת על כל ח' ספי' ואינם ספי' לעצמן וידומה הענין הזה ממש לב' בחי' מזיווגת האודם והלובן בכל שיעור קומת אדם ותי' בהגביר האודם יהי' סוד האדמימות שבו מתגבר בכל הספי' כולם כל ספי' וספי' כפי שיעור אודם שבה עד התלהבות האודם ועד למטה עד התמשכו בכל מקום האדמימות ושמרי' וסוד ההנהג' האדומה לא תעלה שם להתקיים ולהכי כתי' אשר מלכו בארץ אדום וימת וימלוך וכו':

תמר א - פרק ז

כמו שיעלה סוד ההנהג' במחשב' ולא תתקיים כנז' מפני שאין הנהגת הדין הזאת מתקיימת אלא מהתפשטו' הספי' מהבי' ולמטה עד סוף התפשטות זו"ן כך יש עוד נשמה מתפשט' בתוך הספי' להנהיג ההנהג' ההיא והיינו סוד שיעור קומת הספי' שהם נמדדות מקו המדה וסוד קו מדתם נשמת' המתנוצצת בתוכם להנהיג' שאין הנהג' לספי' זולתם ולכך כמו שימנע מציאות ההנהג' מפני שאין הכלים ההגוני' לה להתנהג דהיינו הספי' כך הנשמ' ההיא לא ימצא מתפשט' להנהיג אלא תתעלם ותסתתר בעצמ' עד התפשט הכלים ותתפשט הנשמ' ההיא מפני שסוד הספי' ההנהג' בפועל והנשמה ההנהג' בכח וכמו שהספי' לא נמדדו כך התוכיות הנשמ' לא נתפשט' להנהיג ולא ישתלם אותו המציאות אלא בהתפשט שיעור קומת הספי' ויתפשט הנשמ' אליהם וכ"ש שהנהג' הספי' בסוד המחשב' כלולות וקמוטות כך סוד הנשמ' עומדת בעצמה בלתי מתפשט' ועם היות שענין זה לא יצדק בא"ס ח"ו יצדק בסוד ראשי ההנהג' שהם אור כתר בתוך אור החכמ' וב' בתוך אור החכמ' הזאת ושם יתקבץ ויכלל הכל ולא ימדוד עד שישתרש הכל במחשבה ואח"כ יתפשט המחשב' למעשה ואז יתפשט הנשמ' בכלים לפעול ההנהגות אודם ולובן והנה הספי' יש להם עצמות וכלים הכלים מצד ההנהג' כעין הגוף והעצמות כעין הנשמ' אל הגוף והנה ישתרשו הספי' בסוד המחשבה ויתפשט העצמות וימדד המדות שם וישרישם ולא יתקיים ההנהג' שם לא בכלי' ולא בעצמות ע"י הכלים ואח"כ יתפשט עוד העצמות הזה וימדוד וישער שיעור הכלי כפי ההנהג' הראוי' הנרצ' וכפי מה שיהי' העצמות הזה מתפשט ובא כך ימדוד ויתפשט כח הכלי ויהי' הכלי כדמיון החומר והדיוקן שהוא העצמו' והנשמה הפועלת בתוכו כדמיון הנפש הזה הצומח' המצמיח מוצא דשא ומגבילו כתמונה ושיעור ההגון והנאו' ולזה בסוד המחשבה הזאת חיה הנשמה ההיא משערת שיעור הכלים ולא מתקיימין מפני ששיעור ההנהג' ההיא לא היתה נאותה אל מציאות הכלים הדקים הרוחניים העליונים ההם קרובים אל רחמי הכתר כדפי' כאשר נתפשט קו המדה ושער הכלים למטה ושערן בשיעור מוגבל ונאו' יסבלו כח ההנהג' ושיעור' שאותם הדיני' והנהג' קשה יהיו אותם הכלים נאותים לפעול אותם אז נחקקו אותם הפעולו' וההנהג' דהיינו הספי' שיפעלו הדין ומדד קו המדה ושער שיעור נאות והתחיל קו המדה ושער השערה הנהגת הדיני' מבי' ולמטה ולכך בבי' שרש הדיני' וממנה צמיחת הגבור' והדינים ובה צביעת הגוונים מפני שעד עתה היתה ברחמים וחסד והיו שרשי הדיני' בכתר להשבית הדינים ועתה כל השרשים הדקים אשר שם בכתר ותיקוניו שהיו להשבית הדינים נהפכו לפעול הדין והיינו שיש בהם הדיני' מהם מקורו' קרובי' אל החסד והרחמי' מהם קשים בדין קשה והנה המלכים כל מלך ומלך הוא סוד כל תמונת הנהג' הדין כולם יחד דהיינו ממציאות הבי' עד התפשטות ההנהג' עד החיצוני' ממנה בחי' רפה ת"ת ומ' ממנה אמצעי' ת"ת ומ' בינונים ממנה קשים מאד ת"ת ומ' בסוד הגבור' החזקה והקשה והענין שהם ג' הנהגו' חסד דין רחמים ושיעור הכלים מבי' עד כל המצי' וכולה מתנהגת בסוד ו"ק ת"ת ומ' וכל מלך ומלך יתנהג בסוד הנהג' זו ולא יוכל וישתלשל השתלשלו' זה מז' עד סוף המלכים והיינו וימת וימלוך עד האחרון שבו קיום שרש ממש להנהגו' בעצמן למט' ודרך כלל שכמו שבסוד הכלים יעמד הכל במחשבה ויעלה בסוד מלכים ומשם יתפשט כך הוא ממש סוד הנשמה התיכונה בסוד קו המדה כמו שבארתי ענינה בארוכה בעין כל תמר:

תמר א - פרק ח

כבר פי' בעין רואי תמר א' פ' כ"א כ"ב כ"ג ענין סוד ההויות המשתלשלות מסוד זכו"ן ופי' סוד המלכים שאינם מזכו"ן להיות סוד הכתר מעצמו אל עצמו על הדרך שפי' שם כך יהי' הענין בסוד הספי' באצי' הנהג' הדין הרי הכתר רחמים גמורים והחב"ד למטה הם נמצאים מהכתר אמנם הכתר אין בו דין כלל א"כ ימצא הדין מעצמו אל עצמו בלי כח השפע' העליונה ח"ו אלא הכוונה שאין לו מציאו' שם למעלה אלא יחודש למטה לא שאינו מושרש בכתר אלא שרשו שם רחמי' גמורים מבטלים הדין כדפי' אבל כאשר יתפשטו החכמ' והבי' בעצמ' יתהוו הדיני' מעצמם אל עצמם והנה הספי' בעצמן בהתילדות החכמ' והבי' בכתר מושרש בתי' י"ג כדפי'. אמנם מה שמתיילד בהם האודם והדין יהיה מעצמו אל עצמו בלי שיתוף זכו"ן ויהי' הענין ממש כקרי שמתהווה מן הזכר בלי נקבה ולכך יעלו המחשבות ויולידו הוויות הדין מחכמ' שחכמ' עצמה בזכר שמוליד מעצמו אל עצמו שאותם ההויות יהיו בלתי מתקיימות בגוף שהרי עיקר קיום ההויות מן הנקבה ונקבה אין לתולדות הדין אלא חידושו בחכמ' לכך יהיו שם חידושי מלכים בסוד המחשב' כעין חידוש מלכים בכתר למציאו' ההויות ממש המלכת מלכים לדינים עד שירד אל בחי' המלך הקיים ונאצלה הבי' ותיקן איבריה וכל מה שנאצלה הבי' ונתפשט' והיו זכו"ן מזדווגים יחד והולידו בשיתוף הדעת ב' בן סוד הדעת שבו סוד הנהגת הדיני' והתפשטו' הקצוות כדפי' בעין רואי תמר ו' ולזה כל מה שיתבאר שם בחידושי ההויות יתבאר כאן על חידושי הדיני' ונשמת' להנהיג' מהכתר ע"ד שפי' ענין ג' ראשי' כך מהכתר נשמה לדיני' והדיני' מהחכמ' והבי' ואין החו"ב דיני' גמורים אלא הוויתם בהם מהם ובהם עד גמר התפשטות' להוליד למט' הויות הדיני' גמורים והדיני' האלו בלי התעורר' יעשו שהרי עדיין אין תחתוני' שיעוררו הדיני' אלא הם נעשים בהסתר פנים מפני שאין מעורר כלל ממט' למעלה שאדם אין לעבוד להוליד התעוררות. ולזה נמצאו בהתחלת הדיני' מאין זכו"ן ומאין מעורר ותחלת הויית' מעצמן אל עצמן בסוד החכמ' ושם המחשבה בלי נקבה בי' שאיננה עדיין אלא מלכים ומחשבות בלי קיום כעין קראים וקיומן והוייתן אחר שנתקן סוד הבי' על תיקוניה שרשי' לדיני' ויזדווגו חכמ' ובי' והולידו הדע' כדפי':

תמר א - פרק ט

עיקר הנהג' הדיני' אינו אלא מה שמגיע אל התחתוני' כי במדות עצמן הם רוחניות ומה יצדק לומר בשכל הפשוט חסד או דין אלא בבחי' הפעולה המגעת לנו יתייחס שם הדין או שם הרחמים א"כ הדיני' הקשי' הם גבורו' הקשו' בהנהגו' החיצוני' הם סוד פעולות הדין המגיע לנו ע"י החיצוני' ואלו החיצוני' הנמצאי' אינה מקרה אלא כוונה מכוונת אלהי"ת כלי למעשה וכפי צורך פעולת הנהגת הדין כך הם ממש נמצאים כאלו תאמר כל איזה בחי' שנמצאה לא נמצאה אלא כפי שיעור ומדה עליונה ולזה תמונת החיצוני' הזאת הנמצאת למטה היא טופס והעתק התמונה העליונה בקוד"ש למעלה והנה התמונה תתפשט מדרגה אחר מדרגה ממציאו' אל מציאו' עד הגיע אל הפועל למט' והנה למטה בהשתלשלו' הזה ימצא בחי' ההנהגה בקדש ובחי' למטה בחול וירד עוד אל בחי' למטה בטומאה והחיצוני' ולפ"ז קושי הפעולו' בקצה מציאות' הם החיצוני' ותחלת' וראש מציאות' בקדש ולא בקדש סתם אלא אפי' בחכמ' ששם המחשב' ושם יחשב כל מה שיהיה למט' וכיון שהמחשבה דנה השכר והעונש יצמח שם הדין ודרך היותו למט' והיינו טעם ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום הנהג' הדין והנה כל ההנהג' יחד יהיה סוד מלך א' שאין במלך במחשבה פחות משלימות כל ההנהג' דהיינו עליית ציור כל הנמצאו' כולם בהנהג' הדין תחלתם מהבי' וסופם עד הנקוד' האחרונה לשלוחי הדיני' שהם קשר הדיני' והתחזקו' הגבורו' וכבר נודע כי החכמ' העליונה המציא' כל המציאיו' כאומרו כולם בחכמ' עשית והחיצוני' האלו במאמר ונתיב נמצאו כדכתי' בראשית ברא אלדי"ם היינו מאמר דבראשי' נמי מאמר הוי ונתיב שם אלדי"ם. וכתיב ביה והארץ היתה תוהו ובהו וחשך על פני תהום הרי שיעור קומתם נמצא' הנתיב שכל מה שנזכר משם אלדי"ם ואילך הוא סוד נתיב מוציא ההויה והיינו שעם היות שהיא דחויה למטה עכ"ז תועלתה מרובה ולצורך נבראת שיתרון האור מן החשך כאשר אבאר בעין גדי בע"ה וכאשר יתפשטו הנמצאו' אל סוד החוץ ואל סוד הטומאה יגיעו אמנם בהתקבץ המציאו' והכלל הכל כ"א בשורש המחשבה לא ימצא בהם דבר רע ויעלו במחשבה וישתרשו בקדש ואלו הבחי' המושרשות בקדש הם סוד המלכים הנמלכים במחשבה ולזה יאמר אשר מלכו בארץ אדום מקום אדמימות הדין לפני מלך מלך לבני יש' קודם תי' הנהג' הספי' והענין שיתעלה למעלה מציאו' ההנהג' הקש' וצורך מה שיצטרך למטה והיינו כל מה שיעתק יחד בהיכל לבנת הספיר שבו סוד העתק תמונת זו ההנהג' בקדש ומשם יעתק אל החוץ להטמא במדורים ויעתק צורת ההנהג' אל החיצוני' והנה אין ההנהג' מתקיימ' שם בטומאה אלא בטהרה ויחשב ההנהג' הזאת למעלה במחשב' ולא תעמוד והיינו סוד הנהגת היכל זה הנובע כל ההנהג' וכל התמונה והנה ההיכל מושרש בהיכל השני והב' בג' והג' בד' וכן כולם ואין ההנהג' עומד' כלל להיות התחתונים עבים במציאו' הגעת ההנהג' אליהם אי אפשר אלא אחר התפשטות והשתלשלו' הרבה מאד וכמו שעליית המציאו' למעלה דהיינו קשר ההיכלו' זב"ז יבטל מציאות' ויקרא בסוד קברות התאוה כאשר יתבאר בעין כך תחלת מציאותם בעולם במחשבה יהי' מציאותם בקברות התאוה והיו כלא היו והנה ההנהג' תעלה במחשבה ותתבטל כדפי' בסי' ד' מחש"ק מש' ח' וכך יתעלו המחשבות מן המאוחר אל הקודם מהיכל אל היכל עד שיגיע אל הח' דהיינו קשר הפעולו' מהכלי קדש הקדשים במ' ואותה ההנהג' תתקיים למעלה במחשבה להמצא למטה ולזה המלך הא' וימת ונתעלם ונהיה שרש לשלישי וכן עד השרשי' כולם ועד גמר מציאו' ההנהג' בסוד וימלך הדר ולכך נתקיים בשמו ושם אשתו שהם סוד הנהג' הדיני' באצי' שאפשר להתקיים הנהגת' שם והיינו בסוד השתלשלו' ח' ספי' בחכמ' בי' וחג"ת נהי"ם ובבחי' אחרונה אל החכמ' הבאה להאצי' הבי' בה השתרשו' הנמצאו' כולם ובה טופס ההנהג' הנאצלת הרוחניו' ובה תי' העולה במחשב' ובה מתקיים הכל וממנה סוד תי' הספי' להנהיג והפעולו' מתפשטו' משם ושם שרש כל שיעור קומת הנהג' ז"א ועת' דהיינו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב כאשר נבאר והיינו סוד כללות תמונת ההנהג' המתתקנת מבי' עד המ' וקשר ההויות סודם לפעול הדיני' במקומם וכאן היה קיום הנמצאו' מהמחשבה ותיקון ההנהגה:

תמר א - פרק י

בשומעך הפרק הזה אינו חוץ משכלך היות הפרשה הזאת כתובה בין אלופי' שהרי סוד האלופים כחות הדין המשתרשי' והם משתלשלים בשלשל' ההויות עד הגיע' למקום הנהג' הדין ומה גם במה שפי' שסוד הדיני' קשרם למעלה קצה העליון ברומו של עולם וקצה התחחון מגיע למט' (במט') במטה שאין מטה למטה ממנה והיינו החיצוני' וכאשר יתחכם המשכיל בזה ידע כי עיקר השלימות למתפלל ולמייחד הוא לידע ולגלח ולקצץ קצות הפעולו' מצד מטה ולהבדיל בין הקדש ובין הטמא וסוד הענין זה רמוז בזו' בכמ' מקומו' עד לא גליש דא רישא דמארי' וכן באומרו ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא כאשר יתבאר בתמר. והנה יהיה הענין כעין החותם הנחתם בכמה מציאיו' החותם הראשון בזהב ותחתיו בכסף ותחתיו בנחושת ותחתיו בעופרת ותחתיו בטיט היון שהחותם ענין א' והחומר הנושא החותם יעלה וירד כך יהי' סוד הנהג' הדין הנהג' כולל' כל מציאו' ההנהגו' וסוד חותם זה יהיה חתום בראש המדריגות ונחתם ממדריגה למדריגה עד הטיט והיודע לרחוץ הטיט ולהבדילו יטהר את הקדש ולזה לא יתרחק השרש' הנהגת' למעלה וקצה התחתון למטה והחיצוני הזה אינו מתטמא אלא בהבדלו וברדתו ולכך כל סוד האלופים וכל סוד המלכים הם למעלה בקדש ויתפשטו למטה בחוץ ויהיו גשמיים מרכבה אליהם עשו וכיוצא בהם ואלו הם המלכים ההנהג' העולה במחשבה:

תמר א - פרק יא

ח' מלכים הם שהם ח' ספי' שבחכמ'. המלך הא' ספי' הבי' שבחכמ' דהיינו בלע בן בעור ושם עירו דנהבה. הנה המלכתו הוויתו ומיתתו העלמו ושיעור קומת ההוי' הוא כל מה שבין וימלך וימת שיעור קומת זכו"ן ולא בשם אישות שאין לאותם התי' קשר וייחוד אישות אלא באחרון דכתיב ושם אשתו שיש בו ייחוד ואישות דכתי' ושם אשתו דהיינו סוד השתלשלו' ו' המדריגות מהבי' עד המ' מושרש במ' שבחכמ'. אמנם הראשוני' אין להם קיום ועכ"ז שמם מעיד על מציאותם בלע בן בעור מקום הבולע כל הענינים דהיינו סוד הבי' שבה תשובת הדברים אל ב' וכעין שהוא מצד בחי' למטה בולעת כל הדינים בסוד שאיב' רוח החוט' רוחו ונשמתו אליו יאסוף כך למעלה נק' בלע והיינו שרש לאלף אלפים מארי דיבבא ויללה למט' הם כחו' הדין והיינו חוזק הדין וקושיו המחזיק הדיני' למטה והיינו שרשם בחכמ' בן בעור היינו לשון בעור זה בולע וזה מבער הבולע אינו מבער מכל וכל. אמנם המבער מבטל מכל וכל לזה אמר בלע בן בעור בן דומה לאמו הבי' בוערת ומבער' והבן בולע ומכניס הכל ולזה השרש שרש הענף ושם עירו די"ן הב"ה דהיינו במ' שפועלת דין שאומר ה"ב הב עד התפשטותו לחיצוני' שהוא סוד לעלוקה ב' בנות ה"ב ה"ב והנהג' זו אינה מתקיימת שם מפני שאינה נכללת ולא עמוסה אלא על סוד הספי' וכיון שהספי' כלי ההנהג' אינם לא עמדה על סוד הוייתם וימת ונעלמ' לשרש הבי' למט' כדפי' בחש"ק ש' א' סי' א'. המלך הב' יובב בן זרח מבצרה הנה זהו צד החסד והדיני' רפים וההנהג' אינה בקושי יוב"ב סליק יו"ד והיינו הת"ת מצד החסד מצד החכמ' והוא בקושי קצת דלשון יבבא ודאי הוא מריע תרוע' הדין אמנם צמיחתו מן החכמ' הזורחת ולזה אמר בן זרח שהרי הבי' זורח' אור לת"ת מן החכמ' ויורד למט' ההנהג' במ' והיינו מבצרה והיא בצורה ובוצרת בדיני' מאשכול ועד עוללו' והיא בצורה וחזקה והרי ג' מדריגות אלו זה קשה מזה זרח בי' יש קושי ולא כ"כ שהרי זורח יובב קשה ממנה בצרה קשה מהכל. המלך הג' חשם מארץ התימני חשם היא הגבור' וחושם הוא לשון חושש שזהו החוש הגדול החושש תמיד כל הקפידה תלוי בזה ועוד הוא חוש שבו כל החושים להנהג' מפני שהוא גבור' דאיתקשר באימא גבור' עילאה ותרווייהו חושם גדול דין הכולל מארץ התימני היינו הנהגת' במ' אפי' בהיות' ברצון והיותה תימנית דרומיית מהפכין אותה לדין ולשמאל. המלך הד' הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב ושם עירו עוית הנה הדד לשון הידד שהוא ל' צעקה ול' שבר והיינו הת"ת בעצמו והוא קול ודאי והוא המשבר הכל בדיניו והוא בן בדד דהיינו הבי' בודד' וקושרת הכל והד"ד עולה י"ג שהם י"ב גבולי אלכסון שבו בד"ד עולה י' שבו י' מדריגות שבבי' מאוחדות ובודדות בעצמן המכה את מדין ודאי ומבטל הדיני' בשדה מואב כאשר תהי' סוד האב חכמ' משתתפת בהנהג' ושם עירו המ' עוי"ת ודאי שם עיוות הדברים ונטייתם לדין או ירצה שהוא מעוות אותה מן הדין הכל כפי הנהגתו אם דין ואם רחמים. המלך הה' שמלה ממשרקה שמלה מגוללה בדמים או שלום לפעמים בדין או לפעמים ברחמים שכך הנהגת הנצח והמ' שורקת בדיניה ודאי ולכך היא נק' משרק' שורקת בדיניה. המלך הו' שאול והוא הוד או שהוא מתפשט' בדיניה עד שאול כדכתיב והודי נהפך עלי למשחית או שהוא שאול להוי"ה בימין מרחובות הנהר ודאי מהמ' שהיא מתרחבת בהנהג' מסוד הנהר מסוד המאיר לה מן הבי'. המלך הז' בעל חנן בן עכבור והוא היסוד והוא הבועל המ' והיינו לשון בעל והמ' הוא דין אמנם ע"י חנן זה נהפך לחנינה וחנן כאומרו וחנותי את אשר אחון והחנינה מן הבי' ולכך היסוד אוחז עד הבי'. אמנם יש בו מקור נפתח לבן כדי להשפיע לחיצונים ולכך הוא בן עכבור לשון עכברים וידעת שיש בחיצונים עכברים שהם חותרים התיבה העליונה. המלך הח' היא הבחי' אחרונה אל החכמה שבה סוד י' מאמרות שממנה נמצאו ט' נקודים להתפשט ולהתפתח ממנה ההויות והיא עיקר מה שנספר מן החכמ' הנפתח' לפעול למטה ובו גילוי והתפשטות לנמצאו' לפי שיהיו בדין ולכך נק' הדר שהוא מקום פתיחת המחשבו' והיינו שהבחי' הזאת כוללת זכו"ן כעין ד"ו פרצופין שבאות י' במלואה ולכך כל אותם ההנהגות מבחי' א' לא נתיישבו. אמנם בחי' זו נתיישבה מפני שהורה על המ' והת"ת ב' נמצאי' להנהיג הדיני' ונמתקי' זה בזה ולכך הזכר הדר ושם עירו פעו וכבר נודע סוד קול ודיבור. אמנם אינו דיבור שלם מפני שהוא כללות הנקבה שבזכר. אמנם הנקבה הוא ושם אשתו הרי שהם שם ושם כאומ' וד' המטיר הוא ובית דינו הוא שם דהיינו הוי"ה ובית דינו הוא שם דהיינו אדנ"י אשתו ודאי באישות וייחוד עמו והיינו החכמ' מבחי' זו מארי דקרבנין מכאן מיחד ומקרר האישות מהיטבאל הרי סוד בחי' לא טוב היות האדם לבדו לא טוב ועם בת זוגו הוא טוב וא"כ היא המטיבה אותו וצירופי אלדים ט"ב שהיא המטיבה הייחוד אמנם יצמחו הדינים מכאן כשהיא נטרדת והיינו בת מטרד וסוד טרדת' היא הנהגת הדינים והחכמ' אינה מטרדת אותם אמנם מבחי' זו בשיתוף החכמ' היא בת מטרד כי הבת נטרדת מן הדין ב"ת לב' לבד' בת מי זהב ירצה להנהיג בב' בחי' פעמי' מי' דהיינו מים מצד החסד אמנם בבי' הנק' מי' ופועלת בימין והיא מי' או מתאדמ' בדין ופועלת בזהב דין והיינו שיורד' סוד הנהגת' דרך זהב אדום פרוים דהיינו בי' בגבור' ויורד אל זהב תחתון שהיא המ' ומשם נמצאי' יונקים כמה אלופי עשו למשפחותם השתלשלות הדינים למקומתם למטה עד מדור רקיעא דמסאבותא והרי מבחי' זו כל מציאו' השתתפות החכמ' עם הבי' להנהיג ההנהגות כלם וכאן פעולו' הדיני' ומתיקותם והוא עוקץ תחתון של יו"ד המתמלאת יו"ד דהיינו ו"ד כדפי' וכאן התחילו איברי הזכר והנק' להמצא וכל מה שנמצא בזוהר מיחס השתרשו' אל החכמ' סוד הספי' ד"ו פרצופין אינה בבחי' ז' מלכים עליונים שכולם שרשים נעלמים לא נוכל לתת להם מציאו' מרוב העלם והסתר ומי יוכל לדמות ולצייר במציאות המתעלם שנאמר בו וימת. אמנם במציאו' הזה העומד ומאיר שלא נאמר בו וימת נאמר בו יהיה כך וכך. אמנם הנמצא במלך הזה הח' מכח הז' והיינו אומרו וימת וימלוך ירצה מ' זה מכח מיתת זה שזה מעתיק וחוקק בזה וענין ההמלכה עצה דהיינו ההנהגה והעצה היעוצה להאצי' הספי' והנה כשנדמ' העתק ההנהג' ח' פעמים עד בא העצה היעוצה הקיימ' לא יתרחק ממך לדעת כמ' הם הדיני' רחוקים מהכתר וההנהגו' התחתונו' במ' הם משתנו' ואינם מתייחסות אל החכמ' כ"ש אל הכתר כ"ש אל הא"ס וראה ענין זה שזו עיקר הכוונה בסוד המלכים ומיתתם ועכ"ז הם מדריגות משפיעות ומאירות זב"ז עד בא ההנהג' למטה שאין למטה אלא מה שיושפע מלמעלה:

תמר א - פרק יב

המתרגם תרגם בת מי זהב בת מצרף דהבא הגיע הענין אל סוד השרש' הדיני' הקשים בחכמה העליונה והענין שתדע שאי אפשר להעלות בדע' שידומ' הדין בספי' שלא ידומה פעולתו ע"י מ"י כאלו תאמר אם נאמר שיגזור המלך כל מי שיעשה כך יענש בהריגה הרי יש הרוג והריגה והורג הרי שם המיתה ופועל המיתה א"כ בעלו' הציור הזה אל הדיני' חויב היות עולה שם טרד' המ' למט' ומעוט' ופועלת הדיני' והשתלשלות' וציור ההשתלשלו' אל החיצוני' אמנם אינם ח"ו דיני' חיצוני' אלא השרש' רוחני' שעולה במחשב' ושם היא מקודש' שהרי החכמ' מקום קדוש וקדש נק' א"כ הרהורי המחשבו' האלו יפעלו בה סוד כורכין אותם בשערן דהיינו ד' פרשיו' ושער עגל כרוך בהם לרמוז חלק הקדושה אשר בהם במחשבה העליונה עד כאן הגיע אל ההנהג' ההיא עליי' ולא עוד ולכך מבחי' זו תתפשט סוד ל"ב נתיבות חכמ' להפעילם ע"י הבי' וממנה ולמטה והנה נתיב א' בראשית ברא אלדי"ם את השמים ואת הארץ ומיד והארץ היתה תוהו ובהו והיינו את השמים ואת הארץ ושם אשתו מהיטבאל והארץ הרי היא לבדה בת מטרד נטרדה תוהו ובהו הרי סיגי הזהב ויאמר אלדי"ם יהי אור ויבדל הרי מצרף דהבא ודאי שם עולה במחשבה לצורך הזהב ויהיו הסיגים לחודייהו והזהב הטהור לחודה ונמצא צירוף והבדל יש' נשמות קדושות מהמים העכורים תלוי בבחי' זו בסוד החכמ' ובזה יובן מה שפי' בזוהר פ' פקודי סי' שכאשר למט' יפעל הדין הנה הנשמ' תוך הספי' הוא החכמ' השקאת האילן כדפי' בעין רואי ת"ו והנשמה ההוא היא פועלת ההנהג' ההיא מצד בחי' השרש' הדיני' הקשים עד כאן ויגיע סוד הפגם ההוא עד המקום ההוא ומצד זה יתייחס בחטא אדה"ר הבדל והפרשה בין החכמ' לבי' מפני שיגיע סוד פעולו' הדיני' ותגבור' החיצוני' כחן ומתוך מחשב' זו הובררה אוכל מתוך פסולת או פסולת מתוך אוכל וכיון שימל' הענין במחשב' זו הרי הם משתרשו' כאן בקדושה עליונה והנה כאן כל איזה כעס שיהי' בגוף יפעל המח וכאשר יפעל המח יפעל השכל ותפעל הנשמ' וזה טעם לי' הרוגי מלכות והוא הטעם למיתת הצדיקים ע"י החיצונים עם היות שמתו בעטיו של נחש כאשר פי' שם:

תמר א - פרק יג

כל המעשים המסודרים על סדר נכון הם בחכמ' שאם החכמ' אינה מסדרה הנה אין סדר ותי' לענינים כלל ועתה עיקר הנהגת ב"א הם בדיני' לדון לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו לטהר הנשמות ולקרבם אליו ולא התחתונים בלבד צריכים הדיני' אלא גם העליונים שהרי הדין נותן סדר וענין שלא יצא שום א' מהנמצאי' ממשפטו והראוי לו ואלמלא הדין אין מי שיוכל להתקיים. ועתה אחר שהעיקר הוא הדין המעמיד ההויות על עמדם א"כ אם הדין יתנהג שלא ע"פ חכמ' יהי' הדין הענין יותר מקולקל שבמציאו' והוא בא לקיים הסדר אל הנמצאו' והוא מקלקלם אחר שהוא בלי חכמ' ח"ו. אמנם האמת הוא שהדין על פי החכמ' העליונה ואנו חייבים לתת ההנהג' ההיא עם היות שיצטרך להתרחק מן הספי' העליונ' מפני השינוי וגריעו' הפועלים שהם החיצוני' עכ"ז לא שלא בחכמ' נפעלו. והנה האדם נמצא בחכמ' מציאותו שעיקר הנמצאו' הוא האדם והכתוב אמר כולם בחכמ' עשית וכ"ש האדם שנמצא בחכמ' ועיקר האדם להיותו בעל בחירה שזו שבחו במעשיו על המלאכים ועל הבהמו' וא"כ מה שהוקבע יצה"ר באדם הוא בחכמ' ואם אין הכרה למעלה ביצה"ר וכוחותיו ושריו וממוניו להחטיא ולפעול שעור כח טעם ואיסור ופיתוי יצה"ר הרי אינו בחכמ' וחסרה החכמ' ידיעה א"כ צריך שהחכמ' תכיר הכל וא"כ הרי אתה משריש בחכמ' בכל מה שימצא בחוץ בלי ספק ועל זה גזרנו אומר שהחיצונים מושרשי' בחכמ' והיינו שרש מתוק שבו סוד ההשכלה בדברים החיצונים וכאשר החכמ' תתפשט ותדין גלגולי הנשמו' וטהרתם תדין אותו מבין מה שנכלול הכל שם בחכמ' העליונ' וע"ז נאמר הנוטע אזן הלא ישמע וכו' שהרי להוכיח ולכן ישער הדיין שיעור החטא והרי החכמ' מנהג' המציאו' כולו שאם אין חכמ' אין יושר א"כ הם מושרשי' ברומו של עולם והאיך תדין החכמ' שיעור כח יוסף בכובשו יצה"ר באשת אדונ' אם לא תשער כח יצה"ר והאדם. אמנם הענין הוא ע"י השתלשלו' המדריגו' כדפי' שזו נשמ' לזו וזו נשמה לזו ואחר שכך הוא סוד המלכים שאין בהם אלא העלם וימשך עד המלך הזה שיעתיק הנמצאו' כולם ומכאן יתפשטו סוד כל הדיני' באיברי ז"א כל דין ודין כפי כחו וגבורתו ופעולתו לא מצד עצמו אלא מצד מה שיגבירוהו האדם מצד מעשי' והיינו חרון אף וקצף ד' וכיוצא הכל שיעור משוער מחכמ' והכל סוד אצי' נאצל ממנה לא יוסיף ולא יגרע רק מה שיתגלה הנעלם והכל מסודר ומיוסד בחכמ' כדפי':

תמר א - פרק יד

אני אמרתי הנה באתי להוסיף לך פרק לבאר הענין ולהוכיחו והפרק הזה עיקרו יתרחב בעין גדי בע"ה וכאן אפרש הצריך להקדמת התמר הזה בע"ה. הנה הקדמ' אמיתית קבוע' שאין דבר חוץ מאלוה ח"ו. ומה שאנו מבדילים החיצוני' ממנו אינו כדי לאמר שהם נמצאים חוץ מכחו ח"ו שאין נמצא (שלא) שימצא חוץ ממנו ולא נמצא שימצא חוץ מכחו ח"ו וא"כ הנמצאים החיצונים ופעולתם הם מאתו ואחר שכך הם והקדמ' זו אמיתית שאם יעלה בדעת שיש נמצא שלא ממציאות ח"ו הוא שניו' גמורה וזה היה דעת בעלי השניו' שאמרו א' פועל הטובות וא' פועל הרעות ומה לי שתעלהו למקום שתרצה או תורידהו אחר שתדמה שהוא המציא את עצמו שלא מכח הממציא הא' הרי עשית שניות ועשית כח שלא מכחו ח"ו. ועתה כל מקום שנחדש בו המצאת הדיני' או החיצוני' ותאמר כאן נתחדשו שלא היו נכשלת בכשלון הנז' וזה פשוט ועתה בזה החזק מלחמתך אל ההקדמ' ותקשה ותאמר האיך נייחס פעולת החיצוני' אל הקדושה הנפלאה אשר לא יערך. והי' תשובתך כתובה בעין כל אל ענין הדיני' ואל החיצוני' ואל כל כיוצא בהם ועתה תן דרך אל המצאת הנמצאות ותאמר א"כ המציא כל הנמצאות בכתר ושם לרוב קרבתם לא יכונה בשם דיני' ולא ספי' והיינו סוד ואלה המלכים שפי' בעין רואי ואחר שנתפשטו הנמצאו' בו נמצאו תי' הכתר והושרשו הדיני' ממנו ולחוץ וכשבאו אל החכמ' הושרשו הספי' והנהג' הדין בשלוחי' וכל הנמצאו' בחכמ' ואינם שם בגילוי ומשם נתפשטו בז"א ועדיין נעלמים וכן היו מתפשטים ומתגלים ואין שום דבר למטה שלא יהי' מושרש למעל'. אמנם בהרחק גדול שנוכל לכנותו למעלה על צד ההשתרשו' הנז' ועם היות שנאמר בכמ' מקומות בבי' נתחדשו הדיני' ח"ו שיהי' הכוונ' לחדש שם מציאות מה שאינו בחכמ' אלא עשה גילוי הפעול' הנעלמ' למעל' והמשל בזה השכל והמוח והלב והאיברים. הנה השכל תדין כל הפעולו' טובות ורעות והשכל פועל ע"י הכלי הוא המוח המוסר מה שיעלה בשכל אל הגוף שהאיך השכל ישפיע בגוף הפעולו' אלא מצד שכינתו במוח והמוח ישפיע אל הלב וישפיע המחשבות להעיר החיות אל האיברים לפעול והרי הלב מעשיו יותר קרובים לגוף מהמוח וכאשר הלב יעיר האיברים הנה האיברים החיצונים יפעלו אותם הפעולו' טובו' או רעו' ואם אתה בא לאמר שהגוף פעל פועל חכמ' שלא בכח חיות הצומח מן הלב הוא סכלות גדול. וא"ת שהלב פעל פועל שלא בשכל הוא שקר שהמחשב' תדין בכל הרהורי הלב וא"כ נגזור גזיר' אמיתית אין פעולה אמיתית באיברים שאינה מן הלב ואין פעולה בלב שאינה מן המוח ואין פעולה מן המוח שאינה בשכל וזו היא ממש גזירת הדיני' למעל' והמצאת הנמצאות בלי מגרעת כלל אין מפתח היכל לבנת הספיר ולמט' דהיינו העשיי' הרוחנית והגשמי' הטהור' והטמא' שאינה מן הרוחניות העליון ושם נאמר בהיכל לבנת הספיר מה רבו מעשיך ד' ואין בהיכלות שאינה מן הבריא' ואין בבריאה שאינו מן האצי' ואין באצי' שאינו מחכמ' ואין מהחכמ' שאינו מהכתר ואין בכתר שאינו מא"ס. אמנם הדברים לא יתגלו אלא יתרחקו ויתפשטו ויתגלו וימצאו למט' מכח השרשתם למעל' ועתה כשאנו באים לתת גילוי לפעולו' נאמר החיצוני' נתגלו בפועל נפרד לטומאה לעצמן להיותם נדחים שלא יקובלו באחדות העליון ממציאו' טומאתם חוץ מההיכלות וכל איזה שרש אשר להם מהיכלות ומהם ולמעל' לא יחשב מהם כלל אלא הוא ענין נפרד לעצמו וזה משל אל הגילוח בעור שהשער דבק באדם הוא ממנו נעשה זבל לאשפה ממש זה המשל האמתי כאשר נבאר בעין גדי. אמנם כל הנמצא משם ולמעל' מתעלה ממציאו' אל מציאות עד התדבקם בסוד החכמ' הפועל כל הפעולו' כאומ' כולם בחכמ' עשית ולזה אל סוד המחשבות האלו נאמר שעלה במחשב' שם סוד ההבדל בין קודש לחול ובין טמא לטהור וכיוצא בזה יהי' סוד כאשר יתמשכו הפעולו' בדין ויצמחו הדיני' לפעול ח"ו ע"י החיצוני' והשער הראוי לגלח לא נמרט אלא נדבק שם במקום התדבקו חוץ להיכלו' ונתעוררו הדיני' לפעול וגברו הגבורות ממציאות אל מציאות החכמ' נשתתף שם והשכל ידין להגביר הדין שיעור כו"כ על מעשה כו"כ וצריך עונש כו"כ על פגם כו"כ הרי החכמ' פועלת ע"י השרשי' ההם שהדינים מושרשי' לשלוחי' ולזה נאמר שיגיע הפגם אל החכמ' ונאמר שהחכמ' ג"כ תצטרף בהנהגו' ונאמר עד"ז שהחכמ' פעלה הכל אפי' נתיב והארץ הית' תוהו ובהו וחשך על פני תהום ואלו הענינים על ההשער' הנז' ועתה יתייחסו לא"ס על שיתייחסו שאר הפעולו' כדפי' בעין כל בארוכ' בס"ד:

תמר א - פרק טו

הט אזניך ושמע כי מה שפי' בפ' הקודם אל יפלא בעיניך מה שתמצא מן השינוי בין האידרא הכתוב' בפ' נשא ובין פטירת ר"ש כדפי' בחש"ק וידעתי כשתעיין ותעמיק בהם קצת יפול לבבך באומרך שהוא חולק ואומר שאין רישא דז"א מן החכמ' והבי' אלא רק במ' שמתמצ' מהם למט' רישא לזעיר כדפי' בשעת פטירתו והרחבתי בחש"ק ש' ובאידרא מפ' שסוד רישא דז"א הוא מחו"ב. והנה הוא אחר שבשעת פטירתו דבר מה שהי' בלבו ובשעת האידרא רבא בדע' הקדמוני' והנה אחר שמחלוקת זה ברומו של עולם היה ראוי שימחוק דעת האידרא ולא שנכתב לדורו' ועוד יקשה איך נתרצו הדברים למעל' כמו שנתרצו כדפי' בהקדמ' האידרא ובסופה בפ' נשא והאיך נתרצה למעלה בשעת פטירתו כמו שנתרצה אמנם הענין הוא שאלו ואלו דברי אל"דים חיים ומלך עולם אין בהם נפתל ועקש ח"ו ודבריהם כולם מאת יוצר כל ומחלקות' אינה מחלוקת במציאו' ח"ו אלא כולם אלו ואלו נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ולכך דרך ר"ש שיאמר בשעת פטירתו כשהוא בא לתת חילוק בין סברא לסברא אומר בכל מילוי דאידרא שפיר וכיוצא בזה. הנה גילה שאין באידרא שום מיחוש ח"ו אלא הקדמו' אמיתיות. האמנם אם יכונת צמיחה הדיני' אשר בבי' וכן השרשת' אשר בחכמ' להיות' מתחילי' משם ראש זעיר ונאמר משם ראש הפעולו' כיון שהם מושרשו' שם ויתכנו הפסוקים אשר בתוכ' שם למעלה אחר שהדיני' שם על הדרך הנז' או לא יכונה שהשרשה ההיא דקה מן הדקה ואין ראוי שנאמר שיחס השרשי' ההם יתכנו למטה בדין בפי' תורתינו הקדושה אמנם ההקדמות אמיתיות בלי פקפוק כלל ולדעת הקדמונים כיון שהם צומחים מן הבי' ראוי שנייחס הבי' בערך בחי' על הספי' למטה ראש אל הדיני' ושם סוד רישא דזעיר לפעול הספי' והחכמ' סוד המלכי'. אמנם יש להם בחי' למע' שהם נקשרו' ג"ר חשובות כא'. ולדעת ר"ש בשעת פטירתו שאין ראוי שאותם השרשי' הנעלמי' הדקים יכונה בשם ז"א מפני שהם שרשים נעלמי' נקשרי' למעל' וכמו שלא נייחס לא"ס הספי' גם לא נייחס לספי' הפעולו' של הדין עם היות שהם משם שאין דבר חוץ מהם וכאשר נייחס הדיני' בכינויי התורה נייחסם בערך ו"ס מתפשטו' ומתגלו' מהם ושם בתחילת גלויים קודם התפשטות נעשה להם שורש לדיני' והוא שרש לז"א להנהיג אמנם אותם השרשי' אשר בחו"ב הם רחמי' לרוב קורבתם אל הכ"תר וזה ענין שההקדמות כולם א' ואין בהם פקפוק והאמת הכל מודים בה רק במה שאנו נדבר אם נתחיל הדבור בפעולות מחכמ' ובי' או נתחיל מהמשתלשל מהם זהו שנוי הסברות וכדומה לזה בסוד הכתר בענין א"א מן הטעם הזה אם נייחס שרשי הספי' בכתר שבכתר או מחכמ' שבכתר ולמטה ואותם השרשי' לא נדבר בהם אלו הם תורף ועיקר מה שסמכו דברים ועל מה אדני הענין ההוא הטבעו ועתה במה שפי' בפ' הקודם יתב' לך הענין ביאור רחב בלי שישאר בלבך ספק כלל והנה לכל הפי' כשנאמר הדיני' ברישא דז"א נאמר שמה שייחס הפ' הדין אל המצח יהי' הענין בי' שבבי' ממש או נאמר שיהיה סוד הבי' המתמצא למטה בסוד המציאות המתמצא מג"ר אל ו"ק אם נאמר בשרשם הנעלם הרי הם בבי' ואם נאמר בשרשם המתגלה הרי הם בבי' המתמצאת למטה וכן אל כל שאר האיברי' והנה לא חלקו התנאי' מחלוקת שיהיה בו פקפוק הקדמה או שיהי' בו שינוי ענין חושש לשנות פירושי התורה אלא אם יגיע עד הבי' ולא בה ממש אלא במתמצא למטה ממנה או יהיה בענין הבי' ממש ולכולהו פי' אין במציאות התחתון אלא מה שבמציאות עליון וכן הענין אל הכתר אין ביניהם חילוק אלא אם נדבר בכתר בבחי' עליונה ונייחס השרשי' ההם בשם התי' כיון שהם מושרשי' לפי האמת או נאמר אותם למטה בבחי' הכתר התחתונה דהיינו בי' שבכתר והמשכיל מעצמו ידע שאין למטה אלא מה שיש למעלה שלא יתוסף דבר. אמנם לא נדבר בנעלמות הסתומות עם היות שהם שם. ועד"ז ממש ימצא המעיין כמה פעמי' יכנו בזו' הפעולות לספי' סתם ויחשוב המעיין שהם יתנו הכבוד אל הספי' ח"ו אלא שהכל תלוי למעלה על הדרך שפי' למעלה אלא אחר שנתפרסם ביניהם ההקדמ' האמיתי' היא הפעולות בפועל למטה והם למעלה היו חוששים מלדבר למעלה וסותמין הענין ומדברי' בספי' ומייחסים הפעולות במקום גילוים ולא יחושו לדבר על מקום סתרן העלמן לכבוד גבוה. אמנם מפורסם היה ביניהם הסוד וידוע ולא חשו לגילוי כיוצא בזה דברו בעליוני' בלשון משל ומליצה וידוע היה ביניהם פתרון הדברי' ולא חשו לדבר מפני שהיה מפורסם ביניהם שהמשל יש לו תוך בנמשל והיה די בביאור ההוא למשכילים:

תמר א - פרק טז

באדרא בחש"ק ריש ש' ח' פי' ר"ש כי המלך הא' בלע בן בעור היא גזירת דינא תקיפא דתקיפין דהיינו סוד הגבור' שהיא דין לכל הדיני' והיינו שכל הספי' הם כלולות מן הדין אמנם כללותם הם מהגבור' בענין שהיא מקור ומבוע לכל הדיני' שבז' ספי' והיינו גזירת דינא תקיפא שממנה משתלשלות למט' ונמצא בלע זה שרש לדיני' כולם שהרי הא' העולה במחשבה שרש לב' והב' שרש לג' וכן עד ח' מלכי' והם משתלשלי' זה מזה ולזה בלע הוא תקיפא דתקיפין דבגיניה מתקשרין אלף אלפין מארי דיבבא ויללה לא ביה דביה לא מתקטרין מארי דיבבא ויללה אלא אלו הם למטה במקום הדיני' ממש אלף אלפין מפני שהוא צומח בסוד הבי' הנק' אלף בי' לכך בה הם אלף אלפין צומחי' משם למטה והם מארי דיבבא דהיינו שברי' בגבורה ויללה תרועה המ' או בהפך והם נקשרי' בעולם הזכר שהוא נק' בלע ודאי שהוא בולע ומחבל בדיני' בן בעור המבעיר באשו מגדיש ועד קמה ועד כרם זית ושם עירו דהיינו המ' המתפשט מגבורות עד החיצוני' דינה בה' המורה על הדין שפותח פיו ויורד דרך כל הכחו' המתפשטי' למטה בכחות הדין עד החיצוני' דהיינו עלוקה גיהנם ב' בנות הב הב מב' צדדי' הוא פועל דין רע הא' להסטין ביצה"ר לפתות ב"א לרעות הב' להכניס' לגהינם ולהנהיגם וזהו ההנהג' הקשה שבעולם עד אין תכלית וכיון שעלו במחשבה לח על מציאות ההו"יה אלא עלית המחשבה להתיישב במציאות' למט' עולין להתהוות למטה במקום גלויים ופעולת הדיני' מציאות המחשבה הזאת אין לה קיום שם למעלה אפילו להתהוות למטה בענין שאותה המחשב' העולה שם במעט בטלה מפני ששום אתר לא אשתכחת לה. והטעם מפני שהספי' יש להם ג' בחי' לתת הנהג' לדיני'. הא' הספי' במקומ' מחסד ולמטה דהיינו מה שיכונה בשם מצחא עיינין אודנין ושאר איברי הראש. הג' הנשמה הפועל' בתוך הספי' והשרשי' האלו דהיינו סוד התלבשות א"ס בכתר וחכמ' והיינו הנשמ' הפועלת תוך הכלים ויתיישבו ע"י ג' דברי' אלו ענין הפעולות התשות דהיינו סוד עצמיו' וכלים שפי' בספ"ר בש' עצמות וכלים ושום בחי' מאלו הבחי' לא היו במציאות האיך יתיישב מחשב' לדינ' הוא מחשבה מתבטלת מאליה. אמנם בהמצא ג' עניני' אלו אסר התפשטות יתיישבו הדיני' בספי' ויתיישב השרשם באצי' ויתיישב פעולתם למט' בחוץ בענין שאפילו הדין הרע או הדין הקשה יהי' לו מציאות אחר הקיום אל הספי' ואצילותם. אמנם קודם מציאות העניני' האלו לא היה להם קיום במחשבה הנז' והיינו וימת דהיינו סוד העלייה או המחשב' בונה עולמות ואין המציאות סובל אותה הפעולה שתהי' שם בבחי' העולה במחשבה שהרי המחשבה תדין המציאות הצריך להנהג' הפעולות העולמות למטה במקום מציאות פעולתם והיינו בלע בן בעור ושם עירו דנהבה. אמנם המציאות לא יסבלנו שיצטייר שם המציאות וידחה והרי דחיית הענין היא חורבנו ומיתתו לא תאמר שיתבטל מכל וכל אלא ישתרש שם המחשב' ההיא לא במציאות העולה במחשבה שהרי המחשבה דנה כל הצורך על המציאות הנפעל למטה ונדחה משם מפני שאין לו קיום והעמדה שם וכן תרד ממציאות אל מציאות והמחשב' הנרשמ' שם נקרא המלך שמלך ודחיית' משם שאינה מהקיימת במציאות אלא למטה יקרא למיתתה שמתה אחר שלא עמדה על המציאות העולה שם והיינו מחריבן לא חרבן ומחיקה מכל וכל אלא חורבן בערך שאין המציאות מתקיים שם במציאות מתגלה אלא מתעלם ומסתתר ונדחק אותו המציאות למטה אל מקום פעולתם וכאשר ידחו הדיני' למטה ונתפשט' המחשבה אל מקום מציאותם בפועל נחלק המלך ההוא לכמה חלקי'. יש בחי' הספי' שהם חסד מכל וכל ויש בחי' הדיני' הממוצעים כגון בת"ת ויש דיני' חזקי' אמנם קדושי' ויש דיני' חיצוני' מכל וכל שהמעשה מתפוצץ לכמה בחי' והמחשב' מקבצת הכל וקושר הכל במציאות א'. והנה מה שאמר הכתוב וימת וימת היינו ירידת מעלתו כענין שפי' וימת מלך מצרים דנחית מדרגא דהוה בי' וכך הוא ענין המחשבה הזאת הנ' תחלה יצטיירו במחשב' סוף המעשה והיינו בלע בן בעור ושם עירו דנהבה אין אותה הפעולה מתקיימת שם וימת הורידו מן הבי' אל החסד וימלך יובב בן זרח מבצרה והדיני' שם ואינה מתקיימת והורידו חל הגבורה והיילו וימה יובב. והנה השמות האלו אינם שמות הדיני' וקיומם אלא עליית המחשבה ואינה מתקיימת שם ויורד מדריגה אחר מדריגה מדרגא לדרגא עד שירד אל המלך האחרון דהיינו וימלוך הדר ושם עירו פעו ושם סוף ההדרגות למחשבו' ואלו המחשבות שרשי' לספי' והשתתפות אשר לחכמה בפעולות עד שאלו המחשבות כלים לכתר העליון להיות חכמה קדומה נשמה לחכמה ממש והחכמה ממש נשמה לספי' הפועלות כל ההנהג' וימצאו יורדו' הספי' ממעלה למטה וסוף המעשה הוא עליית המחשב' והנה העליי' אל הכתר שפי' בעין רואי והעלמן הי' מיתת' מפני שהי' שורש לספי' במציאות הספי' בעצמן ומרוב דקות לא עמדו מציאות גילוי' למטה ומתעלמין ומשתרשי' ויורדי' עוד מציאות למטה ממציאות עד שהגיע אל תכלית התיקו' בו' כדפי' א"כ וימת וימת פי' לא תימא דמיתו אלא דאצטננו. אמנם כאן עליית המחשב' אינם הספי' בעצמן שזה לא יצדק כאן בו מיתה שהרי נתקיימ' מהכתר אלא הכוונה על הנהג' הדין והקושי א"כ וימת אינו הצנע אלא ירידה שאין אותה הנהג' יכולה להתקיים שם ירדה מדרגה א' וכיון שאינה יכולה להתקייים שם ירדה מדרגה ב' וכן ג' וכן ד'. עד שהגיע' אל מקום הדיני' ופעולת' מהחכמה ולזה אמר וימת וימת דנחית מדרג' לדרג' כדפי'. והנה השם שקראו הכתוב שם וימלך בלע בן בעור ושם עירו דנהב' אינו שם הפעולה ממש שהיא החיצוני' באמת למטה שהרי שמות הפעולות הם שמות הספי' והוייתם למטה אמנם קראו הכתוב כל שם מציאות המחשב' המתבטלת הבלתי קיימת ואלו הם שמות הביטול ודחיי' המחשב' ממציאות אל מציאות ולכך אינם שמות מהוגני' מפני שעלה שם המחשב' בחוזק פעולת ההנהג' ואינה מתקיימ' וירדה למטה ונתהווה למטה פעולה מתקיימ' ומתבסמ' ונקראת בשם הקיום וימלך הדר ושם עירו פעו וכו' והיינו השם הקיום אל הפעולות שאין בו מיתה. והטעם שהשם לבוש אל הפעולה ומציאות' וכיון שהפעולות לא נתקיימו במציאות ההם דהיינו וימת וימת ישתל' שמם בירידת' למעל' למעל' ולכך כשירד מלך א' אל בחי' ב' מלך ב' נק' בשם אחר מפני שזו היא הכוונה בדחיי' והעתק המציאות כדי לתת העתק לצורה ההיא ממציאות אל מציאות ולזה ישתנה שמו כפי העתק ההנהגה מציור אל ציור. אמנם כאשר הגיע ההנהגה אל מציאות קיים לא נשתנה שמה ממציאות אל מציאות אלא שמה קיים ולא נאמר וימת שלא נעתק הצורה הזאת אל צורה אחרת וכאשר תעיין תמצא שהצורה הזאת האחרונה היא אחרונה שעלתה במחשב' ולא עמדה והוריד' עד שנמתק' במקומה והעליונ' היא אחרונה שאחר והוא כעין חותם המתהפך. ולזה פי' ר"ש שהיו נקשרי' כמה מארי דיבבא ויללה במלך הא' מפני שהמחשב' תדין סוף המעשה נמצא המלך האחרון הקיים הויות ההויות במציאות דק והמחשב' העליונ' שהוא צורת ההנהגה תרד למטה במציאות אחרון אל הספי' לפעול הדיני' והיינו כעין החותם שהראש סוף והסוף ראש שהרי אין השם הח' הויות הדיני' בתכליתם אלא השרשת' לקיים הנהגת' למטה בענין שהדין חזק במחשבה הא' ורפה במחשבה הח' הקיימ' דהיינו מה שנתבחן ונצטייר בחכמה בחי' להאציל הספי' למטה:

תמר א - פרק יז

הנה בחש"ק ש' ח' סי' ד' פי' ר"ש בשעת פטירתו בענין אלו המלכים פי' ג' הקדמות מחודשות רצוני לפרש אותם לך. הא' שסוד המלכי' הוא סוד ענין עליית ההיכלות שם והיינו כי ההיכלות הם ציורי הנמצאות המתגלי' ומתפשטי' במקומם והנה הם ז' היכלות ז' מלכי' מולכי' בארץ אדום והמלכי' הם אתר הדיני' אשתכחו שהם למטה במקומן בארץ אדום. אתר דדיני' אתאחדן והיינו בסוד גולגלתא דלעיל אתר המחשבות כדפי'. והנה יעלה במחשבה הנהג' הנפרדי' מטעם שההנהגות מתחלת מציאות מהמחשב' עד סוף מציאותם והיותם אל התחתוני'. הכל אחיזה אחת וענין אחת חוטי שלהביות נמשכות מראש ועד סוף וסוף הפעולה קשורה בראש' עם היות שסופם עולם הנפרדי' ואתפשטות הפעולות למטה ולזה יעלה בראש הפעולה סופה והיינו כענין קשר ההיכלות ועליית' אל האצי' בסוד התפלה כענין כי הנה המלכי' נועדו הרי אותם המלכי' נועדו ועלו במחשב' והם בתוך האצי' קשורי' בסבת' כדפי' בפ' תרומה סי' י"ג ושם אין להם מציאות העמד' לסיבת ההעלם הגדול שכאשר הם עולים להתקשר שם מתערבי' לרוב ההעלם והדקות העליון והיו כלא היו כענין קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוי' שפי' בברית מנוחה. כי לרוב הדקות העליון מתבטלי' ומתערבי' כטיפת יין בים הגדול והי' כלא הי' ולזה העם וההיכלות המתאוי' להסתלק שם קברו אותם ונעלמו ולכך אין להם כח להמצא שם אלא עברו יחדו לרדת למט' אל מקום גלויי' המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו מפני שעיקרם אינו אלא בהמצא הת"ת והמל' שבאמצעות הספי' והאיברי' האלו ימצאו אל מקומם למט' ובעבור שאין ב' ספי' אלו נמצאות במציאות קיים אלא המצא האצילות. ולפי ד"ז יהי' המציאות וימלך בלע בן בעור זהו היכל לבנת הספיר שפעולתו לבלוע כל מה שיתמצא למטה בעשי' בולע נשמות תפלות ושירי הנבראי' הכל בולע ובעור באש הדין בוער כל אותם הראוי' לבליעה ומהפכם אל טבע הדקות העליון כאש המהפך הכל לטבעו להעלותו אל יסודו כך ההיכל הזה כל הנכלל בו מתעלה ממטה למעל' ושם עירו ההיכל הוא המלך והעיר שהוא מולך בו הוא סוד המדוד וכל סביבותיו וכל הקפותיו וחומות לו סביב כל כחות הדין הב"ה אפי' העלוקה אשר לה ב' בנות וזה תכלית סוף ההנהג' שממנה יושפע אל בני אדם למט' וזה תחלת המחשב' היאך יפעול ההנהג' העליונ' בתחתונ', וכל סופה וקצה מציאות' המגעת אל התחתוני' וימת בלע מפני שאין מצד החכמ' אפשרות לפעול בגשמיי' מפני הדיני' והרחקה משם ונדח' המציאות בחכמ' ועלה שם מדרגה ב' היכל ב' וימלך תחתיו יובב בן זרח מבצרה עלה במחשב' שירד ההיכל הא' ויהי' מפסיק ההיכל הב' שהוא עצם השמי' יובב פועל הדין ואותם מארי דיבבא מתפשטי' משם אמנם בן זרח שהרי זורחי' משם והוא הנק' אורפ"ניאל שיש לו אורות כמספר חשמ"ל וכך עולה או"ר פנ"י א"ל והיינו שע"ח מיני אורות והם בן זרח מבצרה היינו שהוא מעורב הדין עם הרחמי' וע"י ב' אלו יפעל הדין והרחמי' וההנהג' כולה ראה שאי אפשר לעמוד מפני הדקות העליון נדחה גם המציאות הזה והורידו למט' והי' המציאות מתעלם והיינו וימת יובב וימלוך תחתיו חשם מארץ התימני היינו היכל והיינו קיבוץ כל החושי' העליוני' והוא היכל הפועל קצת בחסד מצד הנצח ולכן הוא מארץ התימני ואי אפשר להתקיים ולעמוד וימת חשם שהרי אין כח הפעולות להפעל משם מבחי' זו וימלוך תחתיו הדד בן בדד הוא סוד היכל זכות מקום הדין ופעולתו והנהגתו וכאן כל הדיני' נדוני' והיינו הדד מקום שאון וקולות הנגדיות והדיני' והגזרות יוצאות למט' בן בדד לגזור כל הגזרות על כל נגזר להיות בדד מחוץ למחנה שנמצא מכאן תגבורת החיצוני' העומדי' לבדד ולכך המכה את מדין גם מכאן נגזר לבטל החיצוני' ומיד תא הרצי' מתחזק לנוכח החיצוני' כפי מה שנגזר למעל' והיינו החיצוני' מדין בשדה מואב ודאי כשנכנס לשדה וגבול אב העליון עוד מכה ומשפיע דין למדין כחות החיצוני' והדיני' בהכנס' בשדה מואב שנאחזו' פנימי' כאומר ויבא גם השטן בתוכם וכתיב הנה כל אשר לו וכו' ואין כח לדיני' להפעל משם ומתעלי' וימת הדד וימלך שמלה ממשרק' שיש שם שריקות הדיני' קצת ולא כ"כ כשאר היכלות ועכ"ז אי אפשר להתקיים וימת ויתעלם וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר וזהו הוא היכל הרצון שבו סוד ד' חיות וההנהג' כולם שאול שנשאלת מאת ה' מהבינ' שהיא סוד רחובות הנהר ולכך בה נכלל כל הנהג' הבינ' וכל השלימות ועכ"ז היא פעולה נגלית לער' ההעלם ולכך וימת שאול וימלוך תחתיו היכל קה"ק הנעלם הנפלא שהוא היכל הבינה שממנה נאמר וחנותי את אשר אחון והיינו בעל חנן אמנם הוא מעלי' ומסתיר כל סוד הפעולות והיינו בן עכבור מעכב ומסתיר כבור עמוק כל סוד הנמצאות ועדיין אי אפשר להמצא משם עד שנתגלה סוד האצי' שהם הספי' האמצעיות בין החכמ' וההיכלות מקום פעול' ההנהגות האלו והיינו וימת בעל חנן בן עכבור שאין לו שם מציאות ההנהג' עומד אלא ירד ויתמצע סוד זו"ן שהם הספי' מבינה ולמט' והיינו וימלוך תחתיו הדר ושם עירו פעו דהיינו הת"ת כאומרו בעיר אלהי"נו דהיינו ושם אשתו וכו' כדפי' לעיל סוד הפ' הזה על הת"ת והמל' סוד האצי' וא"ת והרי הבריא' אמצעי אפשר לומר בב' דרכים הא' שהיא נכללת באצי' מפני שהוא לבוש האצי' והכסא מחוייבת מן הספי' ואפשר לרמוז בשם עירו פעו דהיינו עיר הפעול' שפועה ומדברת כל ההנהג' העליונ' ואם נפרש עירו על הדרך שפי' לעיל על המל' או על הבינ' שהכל מתיישב נפרש שסוד הכסא בכלל קה"ק דהיינו בעל חנן בן עכבור וכל המציאיות האלו הנז' הם דברים מצויים בזוהר פעמים נכללה הבריא' באצי' פעמים בהיכל קה"ק והכלל שכאן לא נאמר וימת מפני שהמלכים הנז' ירדו למטה וענין האצי' נדבק במחשב' ונפעל ולא ירד למטה אל מקום הגילוי כדפי' עברו יחדו והנה אותם המחשבות שעלו שם הם קבועות שרשים מושרשים למעלה בסוד הספי' והמדרגות אשר בחכמה כדפי' לעיל אמנם הבחי' האחרונ' שבחכמה היא נקשרת בסוד הספי' להשפיעם ולהנהיגם להוציא לפועל המחשב' הנידונ' למעלה המגעת אל התחתונים והמחשב' העליונ' תדין הפעולות ממש בסוף מציאות' למטה ולא יעלם מהמחשב' והידיע' העליונ' שום פעולה אפי' במציאות התפשטות' ופעולת' בתחתוני' מהיכלות ולחוץ וזה ע"י אותם השרשים והם מתפשטי' בסוד חותם המתהפך כדפי' בפ' הקודם:

תמר א - פרק יח

ההקדמ' הב' היא בנויה על ענין שהעולמו' כולם נמצאו שלא בסדר הכוונ' כי העיקר אל קיומם חסד ויתוקן באלף הז' וזה צורך השבת ההוא כדפירשתי בחש"ק בהקדמ' סי'. והענין שיש חילוק בין הפעולות העליונות היותם על צד החסד להיותם על צד הגמול דבר לא ישוער וחכמים רמזו ואמרו מאן דאכיל לאו דיליה בענין שכל זמן שהפעולות יהיו על צד החסד אין הנמצאות פנים אל פנים כלל משום שהם כעניים אוכלים דלאו דידהו. אמנם שהם אוכלים על צד הגמול לטוב מעש' נמצא יסתכלו פנים אל פנים והענין הזה יצדק בכמה מציאות תחלה אל התחתוני' כאומר אבירי לב הרחוקים מצדקה על האבות שלא אכלו צדקה כעניים מאת הקב"ה אלא עושים הרבה ואוכלים קמעא. אמנם כאשר הדור דל ודך ועני ממעשים אנו אומרים דלות מעשים בשורך קרב צדק מאליך צדקה עשה עמנו למען שמך לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. עוד יעלה הענין הזה אל ההיכלות הנה בתחתונים מעשים הגונים ותפלה זכה יתעלו ההיכלות ע"י אותה תפלה או נשמה קדושה שנתקדשה ועלתה ויתקשרו היכל אל היכל עד יתכללו למעלה מפני שהם תובעי' השפע על צד הגמול לא על צד הצדק' שהרי הוציאו כלי חשוב והגון במעשה הטוב הזה או נשמה זאת או תורה או תפלה וכיוצא ויסתכלו פנים תחתונים אל פנים עליונים עוד יעלה הענין אל המל' הנה בהיות ההיכלות מתתקנים במעשה התחתוני' יש לה סוד התעוררות מיין נוקבין היא תובעת על צד הגמול ומגלה פנים ממטה למעלה והיינו ואד יעלה מן הארץ ואם לאו היא בבושת פנים ואינה למעלה בייחוד פנים אל פנים אלא פנים אל אחוריים שאין לה פנים מאירים עוד יעלה ענין זה אל הת"ת לגבי חו"ב לשאול מאתם לצורך אלו התחתונים עוד יהי' הענין הזה מבינה אל החכמ' שהרי ב' כעין זכו"ן לצורך התחתוני' ופי' בשיר השירים כי כמו שעולה התעוררות מהתחתוני' אל המל' כך עולה התעוררות מן המל' אל הבינ' כדי להתייחד עם החכמ' והיינו סוד אלהי"ם אל דמי לך. עוד יהי' מהחכמ' והבינ' אל הכתר לינק מאורו בזכות הכנת התחתונים והנה כמעשה זה אחר שנמצאו הנמצאות הי' הענין קודם המצא הנמצאות שכולם נמצאו בלי התעוררות קודם אלא נדבת המאציל והאציל הכתר ונדב והאציל החכמ' ונדב והאציל הבינ' ונדב והאציל הקצוות ונדב והאציל המל' ונדב והאציל והמציא הבריא' ע"י האצילות ונדב והמציא היציר' ונדב והמציא העשי' עד ברי' קלה שבקלות הכל נדיבות גמורה אין שם מציאות גמור ח"ו כלל ועיקר ועם היות שנדיבותו אין לו תכלית סוף סוף גם הוא נדיב בהשפע' שפע הקיום והמזון ועכ"ז כתיב וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח הטעם כי לא המטיר הו"יה אל"קים אין שפע יורד והטעם שאין התעוררות עולה והיינו ואדם אין אמנם אחר שהי' אדם כתיב ואד יעלה מן הארץ הרי שיש חילוק בין נדיבות לגמילות שיעור לא ישוער. א"כ ההויות הנמצאות בנדיבות מפני שלא קדם אי"ן להוליד א"ד אינם על צד השלימות הגמור וחסדו השלימות היפה שהוא לשפע הקיום שהוא על צד הגמול מפני שיש אדם שיוליד א"ד דרך המדרגות הנז' והנה זה סוד חידוש ההויות אחר האלף הששי שיעשה התעוררות מכל הטוב הנפעל מיום שנתהו' העולם ועד הרגע ההוא לחדש ההויות על צד א"ד יעלה מן הארץ וזה סוד נ"ח ותיב"ה כדפי' בפ' נח סי'. ועתה לדרך זה יהי' ההויות היו צד גרועות מן הטעם הזה מפני שהתעוררת יתן מקום לענין הנמשך מלמעל' ויעשה כלי בית קבול לטיפה הזרעית העליונ' היורדת כדי שיוליד ממנה הוי"ה וכבר ידעת שזרע הנקב' הוא בית קיבול לזרע הזכר והוא כמו חומר לצור' המצטיירת ואם אין חומר לצוד צורת הטיפ' הזכריית צורת הברי' הנה יהי' צורה בלי בית קיבול ובקושי גדול יצטייר שם צור' והיינו קושי א' לנמצאות שיצטיירו בלי התעוררות שאין אמצעי להויות כדי שימצאו מצד חומר ממט' למעל' וצור' מלמעל' למט' מפני שכולם על צד הנדיבות הנדיב אשר אין לו צורך ליש לצייר בו צורה אלא ממציא יש מאין אמנם הצור' המצטיירת על החומר הנקב' חפץ בה יותר ויותר בהם כענין השפע אמנם ענין התעוררות אינו צורך למאציל אלא הכנ' לנאצלים ולזה האציל יש מאי"ן ובלתי צריך לטפה נקביית ועכ"ז יתקש' הענין מצד הנאצלי' קושי גדול שהרי נתעזרו מסוד הטיפ' הנקביי עזר גדול כדפי' הענין והעד ע"ז קיום השפע ותיקונו ולזה תעלה בדעתך שיהי' נחשב למעל' טיפ' קטנה יותר מכל מה שיושפע שפע רב מלמעל' וסוד זה רמזו בפ' בשלח בענין אשה א' מנשי בני הנביאים שא"ל אלישע הגידי לי מה יש לך בבית כו' שאין הברכ' שורה על מקום ריקן ודאי וכמו שהאריכו שם וכמו שפי' בספ"ר בשער מהות והנהג' וכאן פי' לך הסוד ועוד אבאר בחיבור זה בס"ד:

תמר א - פרק יט

ההקדמ' הג' הנה ההקדמ' הנז' הוא שיש צד נקבה ויתקש' ענין ההוי' מצד שאין טיפ' נקביי' דמה עתה בדעתך שאפי' נקבה אינה שהרי בתחלת עליי' מחשב' הדברים לא הי' נקב' ואח"כ נמצאו ממציאות אל מציאות והרי הכתר הי' מתפשט מעצמו אל עצמו וכן החכמ' מתפשט' מעצמ' אל עצמ' וכן הבינ' וכן שאר הספי' עד המל' שהיא נקבה אל הת"ת וע"י שיתוף זכו"ן ב' הולידו ההו"יות התחתונות והקושי' הזאת אינה על דרך אחר מפני שהכתר הי' בלי נקבה כלל ועיקר ואלו לא הי' בו אלא נקוד' ראשונ' ניחא שהמאציל האציל טיפ' א' נקוד' א' אמנם להתפשט אותה נקוד' ולהעתיק' ממציאות אל מציאות היאך אפשר אם תאמר מהמאציל הרי המאציל כל מה שימציא יהי' קרוב אליו והרי היא הטיפ' הא' ולעולם דקות א' והיאך יתפשט אלא מעצמו אל עצמו בכח מאציל הי' מתפשט בלי העתק מזכר אל נקב' שהרי אין זכר ונקב' אלא רוח מאציל נוססה בו והוא נמדד מתפשט והולך והעצמות שנתלבש בנקוד' ראשונ' והנקוד' בעצמ' נתפשט' ונמדד' מעצמ' אל עצמ' עד שהוליד קו המד' בעצמות הנקוד' ההיא סוד זכו"ן חו"ב ודעת הדן דין ב' בהעלם א' בתוך הכתר והרי בו נמצאו זכו"ן דהיינו חו"ב שבכתר להמציא מכאן ואילך ההויות מהעתק זכו"ן חכמה יתן טיפה זכריית אל הבינ' ובינ' יקבלנ' ויוציאנ' לחוץ ובהעתק זה יתפשטו ההויות בכתר מחכמ' קדומ' אל בינה שבו ויהי' להם הוי' והרי זה ערך א' אל הקושי הנז' והוא הגדול מכולם הקושי' הב' עם היות שאינו כקושי' הנז' היא התפשטות החכמ' שאחר שנמצאות מזכו"ן שבכתר אלו עמד בעצמו נסתר ונעלם כיציאתו מן הכתר לא יקשה לנו כלל מפני שכבר נמצא מזכו"ן דהיינו חו"ב שבכתר והעתיקוהו ממציאות אל מציאות עד שיצא אל מציאות הוייתו. אמנם אלו נשאר כך ניחא אלא שצריך להתפשט מעצמו אל עצמו עד סוף המדרגות והרי אדם זה מתפשט ונמדד מעצמו אל עצמו עד שיצא הבינ' ג"כ תתפשט ותתמודד עד היות' צורת הויי' נקב' אל הבינ' ויזדמנו ויוכנו כדי להזדווג להוליד ההויות יחד והרי מתחלתם אין דוחק וקושי אמנם מהיותם נמדדים ומתפשטים והולכים בלי נקבה מעתקת העניינים ממציאות אל מציאות יקש' מאד הקושי' הג' הוא ממש כקודם לא כ"כ והיינו שהחו"ב מדדו ו"ק זכרים ונקבות אמנם אחרי התפשטותם וצאתם מאת הבינ' היו הם מעצמן אל עצמן נמדדי' ומתפשטי' והיינו קרוב אל מציאות החכמ' שהרי לא הי' התפשטות זכו"ן והקושי' זו תמצא בפ' תרומה סי' בדברי בריה דרב ספרא תירץ ותיקן שסוד קו המד' היא הנכנסת בתוך הטיפ' הנאצלת ונותנת בו כח והיא מתוך הספי' מודדם ומתפשטים מעיל' לעלול ואלו הו"ק לא היו עלולות זו מזו לא יקש' בו דבר שהרי כולם כא' עלולות מהבינ' אמנם מפני שהם עלולות זו מזו בלי נקב' נעתקת ממציאות אל מציאות יקש' הקושי' הזאת ותשובת' היא בסוד קו המד' והענין כי סוד האצילות נאצל מן הבינ' וכמו שלא יקש' אל הולד צאתו מבטן אמו קטן ויגדל ע"י הצלם אשר בתוכו המודד אותו ופושטו עד הגיעו אל גבולו ואל הוייתו השלימ' כך עם היות ששם אין חידוש אבר אלא התפשטות האיברים בעצמן יהי' הענין בספי' שע"י קו המד' בצלם אשר בתוכן יתפשטו ויומדדו עד הגיעם אל סוד מדתם עם היות שיש בהם חידוש איברים דהיינו אחרי צאתם מהבינ' יהיו עלולות זו מזו ונאצלות זו מזו יהי' להם סוד קו המד' כעין אם נקב' להוליד ולהצמיח ולהעלילם זו מזו ולהעתיקם מחסד לגבור' ומגבור' לת"ת דהיינו שינוי הבחי' כדפי' שם באור מים רקיע והענין שהטיפ' הנולד מן הבינ' היא טיפ' א' הכוללת ו' טיפין וקו המד' בתוכ' כוללת כל המדות ואותם מתקבצות בקו המד' וכשבא' להגלות קו המד' ולהתמוד ולהתפשט הי' מוליד הטיפ' בפנימית מתוך החיצוני' ונכנס לתוכ' וכך הזכר מתייליד מעצמו אל עצמו וסוד זה בחכמ' וסוד זה בת"ת וסוד זה בכתר כל א' וא' כפי מדרגתו כדפי'. ועתה בג' הקדמות אלו יתיילד לך רוח חדש' להבין ענין בונ' עולמות ומחריבן שהרי האדם שהוא מוליד בלי נקב' יהי' סוד בונ' עולמות. אמנם להעדר העתק המציאות מזכר אל הנקב' אלא מוליד מעצמו אל עצמו יהי' עליי' מחשב' ואין בנין גמור ולכך כל מה שיתפשט החכמ' מעצמ' אל עצמ' וכן הכתר יהי' בנין עולמות ואין מציאותם קיים אלא שרשים נעלמי' מפני שלא נעתקו מהוי"ה אל הוי"ה וסוד זה הוא מה שפי' בעין רואי תמר ו' פ' שהי' סוד הקרי למעל'. שמע הדברים וסתום פיך ודע במה יתחדשו ההויו"ת אחר שיחזרו אל מקורם באלף הששי וישתלשלו מהוי"ה ותדע גניזת' עד איז' זמן יהי' שיתגלו ההויו"ת הנעלמות בשלימות תוך התחתונים ויתגל' חכמ' אל התחתוני' שלימ'. וידעתי שיקש' לך שאין בונ' עולמות בת"ת וגם לא ממל' ולמט' אלא בערך הדינים הקשים כאשר נבאר אמנם ההויו"ת אין להם בונ' עולמות. אל יקש' עליך שהרי התפשטות הספי' מבינ' לא הי' להם בונ' עולמות בשלימות מפני שהי' להם נקב' הבינ' וע"ש:

תמר א - פרק כ

הנה כשתדמ' בדעתך ההקדמות הנז' שאנו אומרים וימת דמיתו אינם ממש דמיתו ואף לא שחיו מפני שבבחי' מציאות שם אינם מתגלות אלא מתעלמות לרוב דקות' ואותם ההויות יתהוו שם שרשים לנמצאי' התחתוני' ואינם נגלים כלל ובבחי' שאח"כ כשיתפשט' הנמצאות יתהוו ויתמצאו אותם הפעולות העולות במחשב' לא שיתגלו הם בעצמן שהרי הם נעלמות אלא בחי' הפעולות ימצאו לחוץ כענין השרשים ממש שמוציאים כחם שהוא הפרי על ראשי הענפים כך המחשבות האלו שהם מדרגות נעלמות וספי' כללות תוך החכמ' שפעם ואורם ופרים יוציאו על ראשי הענפים שהם ההיכלות המתגלות למט' ועם היות שההיכלות יציר' והספי' ההם ענפי החכמ' הם מציאיות בחכמ' אינו דוחק שכח הפעולות הם כחות שפע המתפשטי' למט' והרי פעולות הידים הם פרי הענפים ממש בלי ספק והם ממש כחות מחשביות מתפשטות ומהשכל יתפשטו ממציאות אל הידים והרי בזה אתה קושר תחלת המחשב' בסוף המעש' בלי דוחק כלל ועיקר ונאמר שעלו במחשב' ההיכלות והיינו בונ' עולמות ומחריבן היינו שהורידן שאין הפעולות ההם הנאצלות שם המחשביות יוצאות לפועל ממציאות ההוא אלא מתפשטות למט' ומתהו' מהם ממציאות מציאות והרי זה דומ' ממש לכח הזכר מוליד ואינו יוצא לפועל עד אחר שנמצא והוליד ויצאו הפעולות וחיו הנמצאות ההם והיינו ממש אומר לא תימא דמיתו אלא דאצטנעו היא מציאות קיים ובמקום אחר אמר איתדעכו זיקין היינו שאין אור הנהג' מאיר' אלא עם התפשט' למט' ואח"כ במ"א אמר שהורידן והכל ענין א' ומציאות א'. והנה כח הזכר הוא משפיע הפעול' ואין הפעול' יוצא לפעול עד סוף ההתפשטות למט' בקצ' הפעולות כנודע ואם תדמ' בדעתך שגזר' תמשך מלמעל' וברדת דרך הספי' יש כח בתחתוני' לבטל' ולהפכ' אל הרחמי' ויהי' הענין סוד וינחם ה' על הרע' הרי זה קרי ממש שהולידו הזכר והמחהו הנקב' וזה סוד הפעולות שעלו במחשב' ולא נפעלו ואין המחשב' מתקיימת אלא ע"י התחתוני' ואם יש בתחתוני' מי שיתקן יהי' הענין סוד בונ' עולמות ומחריבן שנחרב' אות' המחשב' ועתה בזה כמה גדולת חסדו שהרחיק ראש המחשבות מסוף פעולתם כדי שיהי' פנאי לתחתוני' לבטל גזר' והרי זה דומ' ממש אל מציאות הליחות היונק האילן משרשיו שעד שיבא מן השרשים אל ראשי הענפים יש שהות שייבש הפרי ויסף ויתם הלחות ההוא ולא יעש' פרי וגרמא הענין מפני ההרחק עד שימצא בראשי הענפים וזה ממש אל הנמשל שיש שהות אל התחתונים לבטל הגזר' ולייבש הדין ההוא שלא יעש' פרי בראשי קצות הפעולות ויהיו בסוד בונ' עולמות ומחריבן וזה טעם אל מציאות הענין מראש המחשב' מתחל'. והיינו טעם היותם נק' מלכים לשון עצות מלכי ישפר עלך וכמו שענין העצות יתיעץ האדם וימלך וינחם מעצ' אל עצה כך הוא סוד המלכי' עצות פעמים נבנות פעמים נחרבות הכל לפי מעש' התחתוני' שהם מניעי' הצד הנקבו' אם הם רוצי' ינענעו אותו הצד לטוב' והעצ' ההיא קרי ואין בה הולד' ואם אינם רוצי' תצא הפעול' ההיא לתולד' ויקבל' הנקב' וח"ו תצא לפועל וז"ס צדיק מושל ביראת אלהים וז"ס אם בטיט חתומה אם בדם חתומה:

תוכן העניינים

אלימה רבתי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה