אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין ג כל רואי
תמר ו - פרק ב
כבר פי' טעם והרחקת הנז' מצד רבוי הנמצאו' ולזה נתגל' לנו טעם לראשי ההנהג' וסדר השתלשלו' הנמצאו'. עוד יש בו ב' אמונו' אמיתיות שהם מכחישות זו את זו. הא' שא"ס טוב ומטיב תמיד ולא יפעול הרע כלל. הב' שהוא המשכי' והמעניש והוא הדן את בריותיו ועתה ב' אלו הם תרתי דסתרן שהרי הדיין צריך לדין ודאי ובעל הרחמי' לעולם מרחם ואינו דיין א"כ כיצד יהי' הענין הזה. ולזה האציל הכת' ותי' שהיא ספי' הרחמי' הגמורים אשר אין בה דין כלל ולא העלם שפעו ולא חסרון כל אלא אדרב' המדות שהם דין בספי' הם ביטול הדינים בכת' והיינו סוד י"ג מדות של רחמים השרשת הגבור' כדפי'. והנה הכתר הזה משמש ב' ענינים הא' לקרב הספי' אל המאציל מפני שיתרחקו בהשתלשלותם להתרבות ולרדת מעילה לעלול דהיינ' הטעם שפי' בפ' הקודם. והב' לתת הנהגת הנמצאות כולם אליו והשגחתו בספי' לדין ולרחמים ולכל הצריך והנה לזאת הב' הי' המציאו' העצמות המתפשט מהכתר תוך הספי' והעצמות נכנה לו הג' ראשי ההנהג' דהיי' מה שימצא מחכמ' ולמט' עצמות בספי' בזולת התלבשות שני ושלישי ורביעי אשר נבאר בע"ה ופי' בעין כל חמר ב' פ' י"ח והנה העצמות הזה המתפשט מהכתר יצטרכו ב' ענינים לייחס הדינים. הא' שיושרשו הנמצאים התחתונים בבחי' הכתר לא השרשתם הא' דהיינו כל תי' דיקנא הנז' אלא בבחי' אחרונ' תי' י"ג שבדיקנא דהיינו בחי' הכת' למט' על הספי' עם היותו נעלם ושם באותו שרש יתפשטו ג' ראשי ההנהג' ויתפשטו למט' וישתלשלו אל התחתוני' ועתה התחתוני' מושרשי' שם דהיינו הספי' כולם מושרשים שם ונמצאות שם בדקות והנה העצמות מתפשט מלמעל' ומתלבש שם כדי להמצא משורש זה הדק להתלבש כדפי'. עתה לדרך זה הרי קרבנו לספי' בהנהגתם בכת' מחמת השורש הזה בבחי' זו שהיא אחרונ' קרוב' לנאצלים וקשרנו בה ג' ראשי ההנהג' הנז' שאפשר להתקשט באלו השרשי' מפני שאינם אלא שרשי הגבורו' והדיני' נמתקי' ויהיו לבושים כדי שיתלבש בהם סוד אלו הראשי' הנז' א"ס סתם להנהגת וינהיג הספי' לכל בחי' הנהגתם לדין ולרחמים. והנה לזה הם שרשים בכת' בב' בחי' הא' התי' כולם לקשר הספי' בא"ס עם בחי' ריבויים. הב' השורש אשר להם בסוד תי' דיקנא זה תי' י"ג שפי' בתמר ד' כדי לקשר הספי' בא"ס בבחי' דינם וקשויים וההנהג' אלו לאלו ע"י סוד התלבשו' ג' ראשי ההנהג' המפורשים לעיל. והנה לזה רצינו לתת קורבה לפעולות בא"ס והרחקו' כל המדרגות הנז' מפני שמבלעדי הרחקות אלו לא נוכל לייחס אליו שום פעולה כלל ומה גם פעולות הדיני' וכן ריבויי הנמצאות לנגד אחדותו וטובו המושפע וכאשר תדקדק באלו הב' קושיות שהוא דוחק ב' ענינים. הא' ריבוי הנמצאות. הב' הדינים כל א' יקשה עלינו לכנותו בא"ס. אמנם הדיני' יקשו ביותר והטעם שהריבוי לא יקשה אלא מחמת הריבויים ולזה יספיק בהשרשתם באחדות גמור' בכתר והנהגת' ע"י ג' ראשי ההנהג' הנז'. אמנם הדיני' יקשה מב' בחי'. הא' הריבוי הנז' שגם הדיני' רבים מאד. הב' מחמת דינם ולזה הריבוי נוכל לאחדם בכת' נאצל א' עם קורבתו אל מקורו ונאמר שהם אחדות בהם כדרך שפי' בתמרים הקודמי'. אמנם ריבוי הדינים לא יספיק שהרי הכת' בעל הרחמים גמורי'. והאיך ימצאו בו דינים כלל ועיקר לכך נכנה בו שרשם בזולת שרש התי' בעצמו לאחר ריבויין נעשה להם שורש אחר למטה דהיינ' בבחי' דיקנא בתי' זה הכולל התי' ובו שרשי הגבורות עוד להתפשט למטה ויתלבשו ראשי ההנהגה בשרשי' לספי' להנהיגם בכל בחי' צורך ההנהג' להשכיר ולהעניש ולדון ולא ימצא שום הנהגה כלל מבלעדי הנהגת הא"ס בספי' כלל. ועתה עמוד והתבונן כמה יכריחונו האמונות להרחיק הנמצאות טובות ורעות מעולות וגרועות מהמתעלה עילוי נפלא כמבואר בעין כל ונצטרך לתת אמצעים לעניני' ולזה היו טעם למאציל עצמו להאציל הכתר ובחי' ולהעלות הנמצאים תכלית עילוי ולהשריש הנמצאות השרשה אחר השרש' ועכ"ז לא קירבם אלי' קורבה גמורה בהיותם מושרשי' בדיקנא אלא ניתן עוד אמצעי' בינו ובינם ולזה הי' כל האמצעי' בין הא"ס להאי דיקנ' בחי' אחרונה כדפי':
תמר ו - פרק ג
הנה בג' ראשי' הנז' ג' עניני'. הא' הוא התפשטותם. הב' התחברם יחד מהם ובהם. הג' העצם למטה אל התחתוני'. והענין שיבדל א"ס מכל מציאות נאצל הבדל גדול לא ישוער מפני שירד המסובב מן המסבב ירידה גדולה כ"ש וכ"ש המסובב הא' מהסיבה הא' לכל הנמצאי' שהיא עומד בעצמו אין אלי' סיבה כלל ואינו מצטרך לסיבתו והכל צריכי' אלי'. ולזה רחוק מאד שימצא הא"ס אל הכתר מפני כל עילוי הרב אשר לו על כל נמצא שאין הבדלו כהבדל אשר בין העילות התחתונו' העלולי' מהם מטעם ששאר העילות לעלולי' רחוקי' ועליוני'. אבל לא כעילוי א"ס על הכתר מפני שהעילות ג"כ הם עלולות וא"ס אינו עלול מזולתו ח"ו שהוא קיים אשר לא יעדר כלל כרפי' בעין כל. ויבדל הכתר מן החכמה הבדל גדול ג"כ בלתי משוער כשיעור הבדל שאר העילות מעלוליהם מפני שהכת' עלול מא"ס ונמצא הכת' עלול מעיל' שאין לו עילה והגביר חסדו הכת' ונוראותיו הכל אשר יוכל שאת הכתר ולא נעדר כח הכת' אלא מצדו שהוא עצמו לא הוכן ליותר מזה מפני היותו עלול שאלמלא כך היה מפליא מציאותו א"ס עד אין תכלית אמנם נלאה הכתר מהכיל א"ס עליו ולזה נתעל' הכת' מצד סיבתו על כל שאר העלולי' ולא יהי' הבדלו כהבדל החכמ' מהבי' או הבי' מהחסד. ויבדל החכמ' מהבי' הבדל בלתי משתוה אל שאר העלולי' מעילת' מהטעם שהחכמ' לא ישיגנה דין וגלות וגירושין וכיוצא באלו העניני' המתייחסים אל הבי' ושאר המד' למטה ולזה יבדלו ג' ראשי' אלו זה מזה וג' מן הנמצאי' התחתוני' הבדל גדול ועם היות שג' בכת' דהיינ' א"ס בכתר וכתר בחכמ' שבכתר מהענפי' יודעו השרשי' וממציאו' הנבדל שיש ממציאות' ממש ראוי שיהי' דומה לו בשרשם דהיינ' בכת' ששם החכמ' מושרשת ועכ"ז דומה להבדל' למטה ולזה כאשר יתקשרו ויבואו למטה ימצא אליהם ג' ענינים. הא' התפשטו' ודאי התפשטו' גדול יתפשט הא"ס השגחת בהגיעו השגחתו אל הכת' והתפשטו' רב יתפשט הכת' בהגיעו אל החכמ' מפני ההבדל הנז' וכ"ש שיתפשטו ג' יחד כאשר יגיעו אל הנמצאי' הנכללי' כולם אמנם הסיב' הגורמת התפשטו' זה והתחברם יחד ג' ראשי' יחוד נאות כל א' וא' במדריג' הראוי' לו בענין שיהי' מתלבשות הנהגות זו בתוך זו הסיב' לזה הוא הנמצאי'. כיצד כאשר חפץ הא"ס להטיב לזולת והמציא הנמצאי' והורידן ירידה זו למטה מזו עד סוף הנמצאות כולם אוה שכולם יקבלו טובו וכיצד יקבלו הטוב מתעלה על כל עילוי שפלי כל השפלים אלא ע"י האמצעי' שפי' ולזה ירד על צד הטוב להטיב מטובו אל בחי' קיבוצם והשרשתם יחד ושם ישוקה השורש ההוא מטוב אורו ושפעו והשגחתו ע"י האמצעיי' דהיי' א"ס תוך הכתר וכתר בחכמה וירד אל שורשם שהם תי' א"א ושם ישאבו מימי הטוב'. א"כ הסיב' להתחבר ג' ראשים אלו עם היותם נבדלי' ההבדל הנז' הוא סוד המצאם נמצאי' תחתוני' המושרשי' בסוד תי' א"א ובסוד מזלא דהיינו דיקנא כדפי' והנה יהי' נמצא דביקות המאציל בכל הנמצאי' בשורש זה ואח"כ יתפשט סוד רוח החיים וימצא מעין המציאו' הזה אל התחתוני' בסוד רוח החיים המתגשם ומתנשב מסוד פומא למטה ולא במציאות מתגלה ח"ו אלא מציאות נמצא בהעלם הממציא מטיב לכל נמצאיו כדפי'. ועתה בזה נרא' כמה (הפלות) מעלות בחי' הכת' הזה דהיינו דיקנא ומזלא שהוא סיבה ואמצעי לדביקות זה והמצינו עניינו שהכל תלוי בזה וכל האלהית הנמצא למציאות כל הנמצאות תלוי בו ולזה כל הקשר וכל הייחוד מה שמשגיח האלוה בהשגחתו וקיומו בתחתוני' ועליוני' בסוד בחי' הזקן שבכתר תלוי שבאמצעותו מתפשט' ונמצאת ההשגח' למטה כדפי' וזה מבואר בחש"ק ש' ז' סי' א'. פרק זה מש' ז' סי' ב':
תמר ו - פרק ד
הנה כאשר תעמיק בפרקי' אלו הנז' תמצא אל הכתר בערך הספי' ערך א"ס לא ערך ספי' והטעם לזה להיות לכתר בחי' על שאר האצי' ראשונ' הקדמות דהיינו קדימת מעלה אשר לו על הספי' כדפי'. הב' קדושתו דהיינו הבדלו מכל דין ופגם המתייחס למטה בספי'. עוד שלישי' העלמו דהיינו שיש לכתר בחי' שאין בה התפשטו' תי' כלל ובחי' זו אינה נגלית כל עיקר והטעם מפני התאחד המאציל בנאצל ויסתתם עצמו בעצמו ולא יתגלה לזולתו כלל ידמה למאצילו בבחי' זו. וכמו שאין שם והו"י' בא"ס כך אין שם והו"י' לכתר בבחי' זו כלל שאין ייחוס השמות וההו"יות אלא בתי' אשר בהשאל' מהספי' כאשר נבאר בעין ה'. עוד אין הספי' התחתונות נכללות מהכתר שאין הכתר נכלל בז"א ולא בתי' כאשר ית'. עוד אין ענינו אל ההנהג' כהנהגת שאר הספי'. והטעם ששאר הספי' ומה גם ו"ק הם צורך ההנהג' אמנם הכת' הכנ' אל ההנהג' שא"א לספי' ההנהג' בז"א להקשר בא"ס מפני שההנהג' בת הפעולות הרחוקות מאד מא"ס וא"א להמצא בהם פעולה מא"ס בהתפזרות פעולותיהם ולזה הכתר אמצעי בין א"ס המתעל' לספי' המנהיגות למטה א"כ נמצא שאין הכתר מדה להנהג' ולפעולה ממש אלא ראש לאמצעות א"ס ופעולתו ושפעו אליהם ולזה יזדכך הרב' מאד ויתעלה עד שלא יתייחסו אליו שום ייחוס פעולות ו"ק מפני היות ו"ק פעולות נגלות מאד משתנו' משנוי הפעולת מתייחסות בהם הדין והפגם והתלהבות הרוגז וכיוצא. ולזה ירוחקו מהכתר ולא יתייחסו באין לצאת מהכתר מאין אל היש בחכמה ולזה נמצא ראש והתחלה לחו"ב שהם ספי' מזדככות מאד לא יתייחס אליהם הפעולות האלו ברחוק הרב' ולזה נמצא הכתר ראש והתחל' לב' ספי' אלו בלבד ולכך לא יתייחסו התפשטות ו"ק בכתר כלל אלא מה שהושרש בו מהספי' התחתונות הם חו"ב ראש עד התפשטות הזקן אמנם זרועות וגופא חג"ת וכן שוקיים ואמ' נה"י לא ייתיחסו אליו כלל ועיקר ולכך תי' הכתר עד דיקנא לחוד' מפני שאלו האברים הם כינוים לספי' מחמת פעולתם בהנהגות התחתונות ואינם כלל בכת' אלא הוא ראש בלא גוף ואפילו תי' הראש שנת' בפ' הקודמי' אינם בעצם בחי' הכתר שבכתר ולא בחכמ' שבכת' אלא בבי' שבכתר דווקא ואפי' בבי' שבכתר בסוד כתר שבה העלמנו בו כל מה שאפשר להעלים והרחקנו ממנו כל מה שאפשר להרחיק כל פעולה וכל תי' מפני שאין אלו התי' בו אלא מצד הספי' התחתונות המושרשות בו ושרשם מושרש דווקא בבחי' זו שאלמלא לא הושרשו בו לא היו במציאו' כלל. והטעם כי התי' הם שרשי הקיום לכל הנמצאו' כולם ועכ"ז לייחס ההעלם אל הכתר בג' בחי' והם ג' שמות המורגלים בדברי ר"ש בזו' ובתי' ובאידרא ובכ"מ והם ט"מיר ס"תים ג"ניז והם מורים העלם מהספי' ג"כ מפני הרחקי' למטה עד שיתעלם מהם בג' בחי' אלו. וביאורם הא' טמ"יר והיינו לשון נטמן היינו הנעלם מכל וכל כמי שנתחב' שאינו נמצא והיינו בחי' המתאחד' במאצילו. הב' סתי"ם הוא הענין הנודע קצת מקומו אלא שהוא סתום והיינו בחי' עם הנאצלים. אלא שהוא סתום ויסתתם ויתעלם מהספי' אפי' הנעלמות בענין שסתם הפתיח' אליהם רק מה שהשפיע והחי' אותם מכח חיות הנמשך ממנו אליהם והוא עצמו סתום. הג' גנ"יז דהיינו בחי' תי' והתפשטותו והסתעפותו עד שנגנז כמלך בהיכלו והיינו אורו המתפשט בתי' והוא נגנז בהם ואינו מושג אלא אחר החיפוש בתוך גנזי' והיינו בחי' העלמו הכתר אפי' מהספי' כולם עליונות ותחתונות. ולכך אפי' כשנייחס תי' אינם מתפשטי' מהכתר שבבי' שבכתר שסוף סוף הוא כת' אלא מבחי' חכמה שבבי' שבכתר דהיינו סוד חכמה סתימ' מוחא דסבא דשכיך ושקיט כדפי' סוד מוחא בתמר ב' בס"ד. פרק זה משע' ז' סי' ב':
תמר ו - פרק ה
הנה סוד מוחא דאמרן פי' בו סוד העלמו לעיל בתמר ב' ואמרנו שהיא חכמ' נעלמה שאינה נפתחת כלל. והענין שהחכמ' במקומה תתפשט בל"ב נתיבות והיינו המתלבשי' בל"ב אלהים אמנם החכמ' הזאת היא סתומה ונעלמה בלתי נפתחת כלל והיינו העלמ' ע"י קרומא דאוירא ופי' שם שסוד אויר היא סוד הבי' הנעלמ' שם והיינו סוד יה"י או"ר י"ה או"יר שיתלבש י' של יה"י באו"ר דהיינו מוחא גו אוירא ונעשי' י"ה אויר והיי' העלם החכמ' גניזתה תוך הבי' ונמצאו גולגלתא ומוחא ואוירא כח"ב והיינו מוחא סתימא דכולא שאין הבי' נפתחת כלל וסוד החכמ' הזאת נעלמ' תכלית העלם עדיין מפני קורבתה אל הכתר ויתייחס הכתר בשם גולגלתא מפני החפוי החופ' בהעלמו על החכמ' והחכמ' מחשבת מחשבות לפעולות בסוד השער והיא נעלמת והבי' חופה עליה מכל צדדי' דהיינו חכמה תוך הבי' קרומא דחפי על מוחא ואין לה גילוי כלל והיינו סוד אוי"ר שאינו נתפס. אמנם בדרך נעלם נתפשט להמציא האצילות והיינו סוד פתיחת האוי"ר במציאות הכתר בעצמו מעצמו אל עצמו ולכך לעולם החכמ' סתימא והיא אוי"ר שאינו נתפס. אמנם נתפשט מהעלמו הסתום סוד אוי"ר חכמה בתוך הבי' ויוצא מבין ב' י"ה אוי"ר יה"י ואור אור א' הם ה' אורות ועכ"ז הם בסוד הכתר החסד העליון הכלול מה' אורות שהם ה' ספי' ועליו נאמר למטה אמרתי עולם חסד יבנה והיינו סוד היותו נק' יומם וה' הולך לפניהם יומם. יומם יצוה ד' חסדו ופי' יומא דכליל כולהו יומי ולכך הם ה' אורות. אמנם הם לובן החסד כולם ואור יומא קדמאה וכן הענין בכתר העליון כשהוא מתפשט מתעלם קשר החכמ' בבי' בסוד מוחא באוירא הוא סוד החסד וממנו מתפשט ונעשו התי' כולם ואין הכוונ' אצי' החסד למטה מחכמה ובי' שבכתר אלא הכוונ' חכמה ובינה וחסד מתפשטת בחכמ' ובי' בין ב' ופועלת התפשטות כל מציאו' התי' בתוכיות החכמ' והבי' שאין הכתר מתפשט יותר מחכמה ובי' כדפי' אלא החסד הוא אור בסוד הדעת בכתר העליון בתוכיות החכמ' והבי' פועלת ומסתעפת כל אותם התי' החסדי' העליוני' ולכך תי' אריך אנפין חסדי' ובחסד סוד הפעולות שבו כדפי' ולכך יקרא הכתר דרך כלל חסד עילא' החסד הגמור והיינו שהתי' שבכתר עצם הבנאי הבונ' תי' הוא חסד שבכתר העליון המודד ובונה מעלותיו בהעלם החכמ' והבי' שאין עוד התפשטו' בכתר כדפי' והנה הכתר לא יגיע מציאותו אל הגבור' כלל והכל בסוד חסד ואין לתמוה האיך ספי' א' תפעול כל התי' האלו שיש בחסד הזה כמה אלף אלפי אלפים חסדים רבוא רבבן בחי' בסוד מציאות החכמ' והבי' מתתקנת כל התי' מהם ובהם בתוכיות הכתר ואינה מתפשט' מהם ולחוץ כלל והנה עתה לפי הנדרש בסוד הבי' שבכתר ג' בחי'. הא' כתר הנעלם עצמו הב' חכמה ובי' המתאחדות זה בזה וזב"ז ומסתתמות. הג' חסד בתוכיות' פועלת ומתפש' ומתקנ' כל התי' בתוכיו' החו"ב מינה ובה כדפי'. והנה עתה ידענו סוד התי' השרשת הספי' בחסדי' הגמורי' בסוד אור ולובן הגמור החסד המתפשט בבי' שבכתר בחכמה ובבי' שבו בלתי יוצא מבי' לחוץ כלל. פ' זה משע' ז' סי' ב':
תמר ו - פרק ו
כבר פי' בתמר ב' ג' ד' סוד תי' א"א דהיינו הסתעפות החסד ובחי' להנהגת הספי' ופעולות הכתר ועד מקום התפשטותו ודרך כלל הוא עד סוד דיקנא יקירא היינו עד סוד התי' האחרון מזלא יקירא כדפי' והנה כאשר תתפשט הכתר עד הבחי' הזאת בסוד החסד הבנאי הגדול הבונ' העליות הנז'. הנה מסוד המח ולמעל' יתייחס הכל בא"ס והם מדריגות עליונות סתומות לא ניתן באור עניינם רק למען דעת נפלאות תמים דעים אין לנו עוד רק לייחס מסוד מוחא ולמעלה בסוד א"ס סתם. והנה בעלות הרצון העליון לתת מקום והתפשטות מאת הכתר אל הספי' השניי' אחר גמר השרשת הנמצאות כלם בחסד בונ' עולמות למטה וכוללו כאומ' אמרתי עולם חסד יבנה ובונה עולמות ומשרישם למעל'. ואחר שנשרשו הגיע עונה ראויה להתפשטו' הנמצאות ולהתפשט מהכתר סוד הספי' הב' ולזה ניתוסף כח המאציל בנאצל ונאמר סתם ממה שלמעל' מהמוחא הזה הסתום הנעלם במוח הזה מחשבת המחשבות המתפשטו' ולא שיהי' דבקות המאציל בחכמ' הזא' שהרי פי' המעלות המתעלות עלי' אמנם יהי' פעול' נמשכת ונובעת ממנו תתייחס אלי' ותתרחק ממנו וכבר פי' ענינים אלו בארוכ' בעין כל תמר א' ולכך יתייחס ענין זה בשם מאן דבטש שהפעול' מהבטיש' פעולה מתרחקת ומתקרבת והנה הפעול' הזאת יהי' מן המאציל שהרי אין ראוי שיתאצלו הנאצלי' אלא מן המאציל כדפי' בעין כל תמר. ולזה יתייחס הכח להאציל אלי' והפעול' ראוי שתתרחק ממנו ולזה יכונה בשם זה כמשל הגשמי כמו מי שבטש בחברי' בטיש שהוא רחוק ומתקרב במהירות ומתרחק כך הי' כח המאציל בנאצל ונותן בו כח להאציל ומתעלם ויוצא מהכתר מסוד החכמ' מוחא הנז' מציאות החכמ' התחתונ' היא החכמ' ממש ולא שהי' ענין מה בתוניות החכמ' ויצא אותו הענין לחוץ שא"כ היי' גילוי מוחא סתימא אלא הענין היא האר' שהאיר' החכמ' הקדומ' מוחא והושרש' עם החכמ' מכח המאציל בתחיל' ואח"כ בכח הבטיש' האיר אותו השרש אור והתנוצץ למט' ולא משרש החכמ' מיד אל החכמ' התחתונ' שאין בו פתיח' וא"כ יהי' נפתחת ויהי' אל המוח הסתום וזה אינו כדפי' אלא בצאת החכמ' והתפשטות אצילותם נתגלת' ויצאת מהבי' שבכתר דהיינו סוד תי' דיקנא ולא מכל מציאת הזקן אלא מסוד תי' י"ג שהוא בחי' אחרונ' שבה ולכך החכמ' תלוי' מבחי' אחרונ' שבכתר דהיינו סוד תי' דיקנא והיינו סוד מזלא כדפי' בענין שדרך בה נאצלה בדבקות החכמ' שבכתר כדפי' וראה עוצם העלם הכתר והפלא פלא מציאותו שהרי החכמ' היא ספי' נפלא' כאשר נבאר במעינות הבאים בע"ה ועכ"ז אינה לערך הכתר כגרגיר לבן בים הגדול שהרי ביארנו תי' הכתר ומציאות התפשטותם ותי' אחרון לי"ג תי' דיקנא בו מושרשת שורש החכמ' והרי אין התי' הזה לערך כל מציאות תי' הכתר חלק חכמ' ובו מושרש שרש החכמ' שהשרש מתעל' ומתפלא על המציאות המתגל' כמה וכמה והשריש בעצמו חלק מכמה מהתי'. ולזה עם היות שהחכמ' הנעלמ' הקדומ' סתומ' החכמ' הזאת נפתחת ומתפשטת בסוד ל"ב נתיבות חכמ' בל"ב אל"הים דעובדא דבראשית שהוא התפשטו' כל שיעור קומה בספי' המתפשטות בחכמ' בגופא ושאר התי' כאשר יתב' והיינו כמשל המח הנפתח דרך חוט השדר' אחר שיש התפשטו' הגוף והיינו עצם החכמ' מתפשט' דרך הבי' והיא מתפשט' דרך ו"ק ואין כן אל החכמ' הנעלמ' שאינ' מתפשטת אפי' בתי' א"א כלל אלא היא פועלת בתוכם בתוך הגוף והם כלים אליה ולא שעצמותם תשתתף בתי' כלל והיינו היותם בסוד עצמות בג' ראשי' כדפי' פועלת בתוך תי' הכתר והתי' כלים אל סוד העצמות שהם ג' ראשים הנז' ומשם מתפשט סוד העצמות לפעול בתי' זעיר בסוד הספי' התחתונו' כאשר נבאר בפ' הבאים בע"ה. פ' זה משער ז' סי' ב':
תמר ו - פרק ז
הנה הכתר הושרשו בו ג' ראשי' ג' ספי' הם כח"ב ואלו הג' מציאיות שבו הם שרשי' לנמצאי' התחתוני'. אמנם נמצאו בו מא"ס. והנה בא"ס אין רבוי כלל כדפי' בעין כל ת"א. ולזה נתחייב היות הנמצאות מושרשות בו תכלית האחדות מפני שהוא וחכמתו וידיעתו והידועו' לו אחד כדפי' שם. אמנם הנמצאו' אחרי היותם נפרדו' מתחייבות היות בהן ראשית ואחרי' דהיינו שורש הנמצאו' קודם היות' ושורשם אחר היותם וחייבי' את' להאמין ב' היריעות האלו בא"ס שהוא יודע הנמצאו' קודם היותם ואחר היותם והנה מצד עצמו אינם נפרדו' אלא הכל אחד תכלית האחדות וידיעתו ועצמותו א' אמנם המציאות מצד עצמו אחרי צאתו מאתו מחויב קדימ' ואיחור שהרי ידיע' מוקדמת הוא קודם היותם ידיע' מאוחרת הוא אחר היותם. אמנם מצד עצמותו הכל ידיע' א' בהשוא' א' ואחדות א' אמנם בהפרדו מאתו יפרדו בב' בחי'. הא' היותם בב' ענינים הב' היות הא' מתעלית על חברתה שהרי הא' היא מוקדמת והב' מאוחרת ולזה ב' אלו הם החכמ' והבי' החכמ' נק' ראשית והבי' אחרית ואין חילוק בין ב' לבין עצמו' הא"ס כלל במציאו' א"ס. אמנם בצאתם מאתו חייבו ברצון המאציל ג' ענינים הא' עצמו' היודע והיינו כתר הב' ידיעתו הקודמת להויות קודם היותם והיינו החכמ' הג' ידיעתו בדברים אחר היותם והיינו הבי' ואלו הב' ידיעות הם בכתר מוחא ותי' דא"א מוחא הוא מקום הידיע' אל הדברים במחשב' קודם היותם. אמנם בי' הוא מבין דבר מתוך דבר וב' מצד הנמצאו' התחתונו' וכשתבין ג' דברים אלו תמצא טעם למה שפי' בו עצם הכתר הוא עצמותו יודע מתתקן בתיקוניו והחכמ' השרשת התחתונו' קוד' היותם אמנם אינם בכת' מצד עצמותו אלא מצד הנמצאו' כדפי' בת"א פ'. והבי' התפשטות התי' דהיינ' אחד היות הספי' למטה צריכות להשתתף ולהתתקן בכת' ולזה נמצא שהכת' נכלל בשלשתם מא"ס כדפי' והוא מצד התחתונו' ולזה אין החכמ' דומה לעצם הכתר ולזה אין הכת' נכלל בספי' התחתונו' הן אמת שהם י"ס כח"ב חג"ת נהי"ם אמנם הם בספי' חב"ד חג"ת נהי"ס והטעם שאין עצם הכתר מעצם הספי' להיותו בחי' היודע לא בחי' הדע' והידוע. אמנם מושרשו' בו ב' אלו הדעת חכמ' והידוע בי' אמנם ג' אלו יתפשטו למט' בספי' והא כיצד הכתר בעצמו הוציא החכמ' והבי' דהיינ' מוחא סתימא' וקרומא דאוירא ונשתלשלו בעצמו' היודע שהוא הכת' ונתקע בסוד התי' ונתפשטי' עד סוד דיקנא ושם בסוד היות ענין דיקנא י"ג תי' התי' האחרון הוא תי' י"ג הכולל הכל מציאות השרש' ו"ק בסוד הדעת יעש' ראש ג' הכולל ב' ראשי' הקודמי' שבין הכת' היודע שהוא מתעלה ונתיב הדעת האמצעי הכולל החכמ' והבי' ומכאן מעצמו התי' הזה נתחיל סוד הכללית להיות מכאן ואילך כל מציאות ההתפשטו' נכלל בחכמ' ותבונה ודעת ג' אלו בענין שאצילו' ג' מא"ס דהיינ' היודע והדעת והידוע והם דומים בכתר היודע והדעת והידוע וכמו שאין לומר בא"ס שיהי' הספי' נכללו' ממנו מפני שהוא בא"ס אלא הוא נשמה תוך הספי' ויהי' סוד העצמו' אל הספי' א"ס בכתר וכת' בחכמ' מתנשב דרך פומא לספי' המושרשות בריקנ' בתי' י"ג שהם חכמ' ותבו' ודעת המשתלשלות משרשם זה שהוא בבחי' אחרונה שבכתר בענין שבבחי' התפשטו' הכלים שהם משרש הספי' כלו הוא מבחי' אחרונ' שבסוד דיקנא והתפשטו' העצמו' רוח החיים המנהיג מסוד פומא שהיא פתח לתוכיות דהיי' עצם החכמ' העליונ' הנעלמ' שבה יתלבש סוד הכתר ותוך הכתר א"ס וכבר נודע שסוד החיך חכמ' חכמ' עם היות שאין לייחס חיך בכת' שמסוד פה ולפנים לא נדע אלא יתעלם ויתלבש הכל שאין חכמתו נפתחת אלא סודה חכמ' סתימ'. אמנם דרך כלל נדע שסוד תוכיות הפה שמתנשב הוא מסוד החכמ' הפנימי' ולזה יהי' התפשטו' העצמו' מהפה כדי שלא יהי' העצמו' מתלבש יותר מלבושי' אלו שהם א"ס בתוך הכתר וכתר תוך החכמ'. אמנם סוד התוכיות הזה רוח החיי' ממש ומתנשב' למטה בחכמ' והבי' והדעת המושרשות בכתר בבחי' אחרונה ומשם יתפשטו להשתלש' בחכמ' ממש הנאצלת אל מקומה כאשר יתבאר:
תמר ו - פרק ח
הנה בפ' זה באנו לתת קשר א"ס בספירותי' בקשר הכתר וקשר הכתר בחכמה וחכמה בכל הספי' עד סוף וטעם לעניני' והשתלשלות' דרך קצרה והוא לקוח מכלל כל הפרקי' הקודמי' ופ' י"ט מעין כל ת' א' והוא נאצל מחש"ק ש"ז סי' ב'. א"ס נפלא ונשגב באחדותו תכלית הפלא אמנם הוא הדעת הוא היודע הוא הידוע והרי אלו הג' מחוייבין לנו בו ולא נדע מהות דעתו ומהות היודע רק שנדע שאין אלו הג' עניני' אלו בו ג' אלא אחדות גמורה עצמותו ידיעתו הידוע לו הכל ענין א' כדפי' בעין כל'. אמנם האציל הכתר ראש לנמצאי' תחלה לכל מתחדש נאצל כדפי' בת' הקודמי' ונתחדשו בו היודע עצם הכתר והדעת חכמ' והידוע בי' והרי אלו הג' מחוייבין לנו בו מא"ס שמה שהוא בא"ס עצם נעלם האציל בדומה לו בכתר ספי' הנאצלות והורה הפעול' על כח הפועל בפעולותי' לא מהותו ועצמותו כנודע ולזה נתחייב בכתר ג' ראשי' אלו מהמאציל ונפלא ונשגב א"ס על הכתר הנאצל תכלית ההעלם ולכך נפרדו ג' ראשי' אלו בכתר ובאו לכלל מנין וחשבון ואמרנו בו כח"ב ואמרנו שהם כתר עצם היודע חכמ' כלי הידיע' בי' כלי הידוע. ועתה היו ג' אלו יורדו' זו מזו כי היודע עצם והחכמ' כלי אל העצם הידוע פעול' יוצאה מהידיע' כנז' ולזה יתעלם הכתר שהוא העצם ויהי' כסא ולבוש לא"ס היודע העליון אשר לא יכונה אלי' חלקי' ובחי' וכן חלק יודע זה שהוא הכתר לא יקבל חלקי' החלק הא' הזה ועם היותו מחודש כסא ולבוש לא"ס היודע הקדמון בלי ראשית כנודע ועדין יתלבש היודע הזה כתר תוך ידיעתו שהוא כלי ולבוש לו דהיינ' מקום המחשב' שממנו צומח הידוע שהוא הבי' הנובעת מן החכמ' כנודע והם ג' בחי' להנהג' כדפי' בעין כל תמ' ב' בארוכ' ויהי' החכמ' והבי' בכתר חכמה נשמה פועלת תוך הכלי' שהם התי' ויתפשט מציאו' התי' שהם הכלי' עד סוף התפשטי' מציאות' כדפי' כאן בתמר ב' ג"ד. ואחר שנמצאו אילו התי' האיר סוד החכמ' שהוא המחשב' הפועלת בהעלם תוך התו' כנשמ' בתוך הגוף והאציל' שם הארה אחת והשריש' שם חכמה שהיא שור' לחכמ' בספיר' למטה וכן הבי' שהם הכלי' והרי הם ב' שהם ב' קצות ה' עולמות כולה מחשב' סתומ' והב' בי' ההגלות ונתן אמצעות בין ב' ענף מהכתר הוא הדעת וכאן תחילת צמיחתו מפני שהוא היה האומן הפועל האומנות בבי' מפני שהוא הוצאת המחשבה לפועל כידוע דהיינ' בי' כי כאשר המחשב' תרצה להתפשט לא שהוא מתפשט' אלא שהיא נשמה מחשב' פועלת בכלי הרוח המנשב הזכוכית ופועל בזכוכית רצון המחשב' הרי הוא הדעת הג' אמצעי בין החכמ' והבי' וענין זה הושרש בבחי' אחרונ' שבכתר כדפי' בפ' הקודם ומסוד בחי' פנימית יתלבש בג' אלו השרשי' שבכתר הג' ראשי ההנהג' שהוא המכונה בעצמיות החיים לספי' מכאן ואילך דהיינ' סוד א"ס וכתר וחכמה והכלי' בהם ג' ראשי' להנהג' חכמה ואמצעי דעת הכולל ב' דהיינ' החכמ' והבי' ושלשתם מושרשו' בחכמ' שהחכמ' עצמ' כוללת ג' בחי' דהיינ' חכמה ותבונה ודעת וישתלשלו שלשתם אל הבי' בסוד מוחא דז"א כאשר יתב' והנה החכמ' מהכתר עם היות שהם מכוני' מהכתר ג' אלו מחוייבי' כפי ההשתלשלות מתחילה ועד סוף הכתר כדפי' עכ"ז אינם ג' אלא אחדות גמור' ועם היות שהם ג' ראשי' מאוחדי' אינם מתפשטי' לג' ספירות מיד בצאתם מהכתר אלא מפני קורבת החכמ' שהיא הידיעה אל הכתר היודע ולכך מה שהכתר מתגל' ראשונה ומאציל הוא החכמ' לבד דומה למציאות החכמ' בעצמו' הכתר יתאצל החכמ' אל מקומה ולא שיאציל אח"כ הכתר ספי' הבי' אלא כמו שהכתר נאצל ממאצילו בג' ראשי' שהוא היודע והדעת והידוע ונעשו בו סוד חכמ' ותבונ' ודעת כך נאצלא החכמ' לבדה בג' אלו הראשי' המושרשים בדיק' בחי' אחרונ' כדפי' ואח"כ מסוד החכמ' הם נמצאי' למטה כי יתפשטו בעצם החכמ' וישתלשלו בו ואח"כ יתפשט ג' לבי' ויעשו בה ג' מוחו' לז"א ואח"כ יתפשטו בסוד התפשטו' הספי' בסוד חכמה דז"א המתפשט סוד מוחא לג' בחי' שהם החכמ' והבינ' והדעת הכוללם ולזה יתפשטו ויתפזרו פעולתם שהם מקורו' לקיום הנמצאות הספ' התחתונות כאשר נבאר עתה לתת קשר לנמצאות מהכתר בע"ה.
תמר ו - פרק ט
הנה השתלשלות הנמצאות מן החכמ' הנקשר משרש' אשר בכתר. והנה יהיו ג' מציאיותי' מתפשטות מעצם החכמ' אל הבי' ויהיו ג' מוחו' שבהם הרהורי המחשבות להנהיג בתוכיות האיברי' ולכך הם נשמות לספי' והנה הם יאצלו הספי' בעצמיות' ויהי' בתוכם נשמה בענין שיעשה בהם לבושי' לסוד העצמיות המתפשט כדפי' בעין כל תמר ב' פ' י"ט והנה יתפשט סוד הבי' שבחכמה וממנה יהי' כל התפשטות הספי' ואצילות' וחיותם וקיומם משורש זה הנעשה בבי' חכמה מוחין כאשר יתבאר ויתפשט עצם החכמה שבחכמ' להיותם נקוד' בהיכליה מוח ב' מתעלם בהתפשטות הבי' שהיא נעשית היכל למציאותם בבי' דהיינ' כל אויר גולגלתא היא מהבי' וכל מוחא שבגולגלתא היא חכמה לכך יתפשט הבי' ויעשה התלבשות אל החכמה ויתפשט החכמה ויתלבש בכלים הנעשים לה להנהיג והרי ב' בחי' ללבוש העצמות המתפשט. הא' בי' שממנה הנהגה הכלי' והתפשטות' בדין ודחמי' וכיוצא מפני שהיא בחי' התפשט' ומתרחקת וממנה נעשה תמיד כלים ופעולות אפי' במציאות' בכתר כדפי' בפ' הקודמי' והחכמה כנשמה מפני שהיא תמיד קרובה ליודע והיא סתומה נשמה בשורש העליון בכתר ואף כאן בהתפשט' מעצם החכמה אל תוכיות הבי' מוחא דז"א כאשר נבאר יהיה ענינם ממש נשמה בתוך הגוף תוך הכלי' הנאצלי' מהבי' והרי ב' שרשי' לספי' המתפשטות ואח"כ יתפשט סוד הדעת ויהיה לו כמה מציאיות בזולת בחי' בכתר אלא במציאו' אצילו' זה והגילוי הזה יהיה לו שרש בדיקנא בסוד מזלא. עוד יתפשט מציאות ב' אל החכמה עוד יהיה בין החכמה והבי' ממש שכל מה שיתמצא מן החכמה אל הבי' יהיה ע"י והיינ' מציאות ג' שבו יתפשט דרך הבי' משם בתוך הבי' לו מציאות ד' עוד יתפשט אל תוך הספי' מהבי' ולמט' והיינ' מציאות חמישי ושם נעשה סוד נשמה לספי' בענין המתבחנות בג' בחי' משורש הפנימי' תוך הכתר בחי' אחדונה תתאצל אל מקומ' ומשם תתבחן בג' בחי' מתפשטי' שהם ג' מוחי' ברישי' דז"א דהיינו סוד תוכיות לספי' והנהגת נשמה לבוש לעצמו' המתפשט מסוד פומא דא"א כדפי' ויתלבש העצמו' הזה בג' לבושים אלו הם ג' ראשים בהתפשטו' החכמ' הם ג' מוחות בבי' רישא דז"א כאשר נבאר הם תוכיות לספי' הנאצלו' עצם הספי' מבי' מוחא חדא תוכיות' והארתם מחכמ' תניינא הדעת הממלא כל חדרים וחללים אשר בספי' כאשר ית' במקומו מוחא תליתאה ובג' מוחו' אלו סוד רוח החיים המנהיג המחשב' ע"י ג' כלי' אלו ומכח ג' כלים ג' ראשי' ג' מוחו' המושרשי' ברישא דז"א יתמצאו הספי' ויתאצלו מבי' חג"ת דומי' ודאי לחכמ' ותבו' ודעת דהיינ' חסד דין ורחמי' ומהם יתפשטו ג' שהם נה"י שהם ג"פ חסד דין ורחמים ומהם תאיר המ' ותנהיג בת' הנהגות שהם נקשרו' מראש המציאו' עד סוף המציאו' משלש' אל ג' ראשית' מא"ס שהוא הדעת והיודע והידוע. ב' ימצאו בכתר היודע הדעת הידוע. ג' ימצאו בבחי' אחרונה בכתר החכמ' והדעת והבי'. ד' ימצאו בחכמ' עצמ' הדעת היודע הידוע חכמ' ותבונה ודעת. ה' ימצאו בבינה ג' מוחי' חכמ' ותבונה ודעת. ו' יתפשטו להנהיג תוך הספי' הנאצלו' במוח הדן את הגוף ובמחשבה המנהגת סוד האיברים. ז' ימצאו בכלי' המתאצלים מהבי' והם בג' אבות חג"ת. ח' ימצאו בנה"י. ט' ימצאו בעצם המ' וזה דרך כלל קשר הנמצאו' מא"ס והכל חי ונובע זה מזה וזה מזה ולא יתעלם ענף מהשרש ולא יתפלא ולא יתרחק השרש מהענף להנהיג ולהחיות מפני שעם היות שיהיו דינים או פעולות רחוקות כפעולות המתייחסות לספי' לא יאונה שום פעולה קשה למתעלה אחר ידיעת ההשתלשלות ופעולת רוח החיים זה בתוך זה ונתן הפעול' והמעל' וההנהג' והאצילו' ופועל האמיתי מכחו הוא מציאו' הכל ואין נמצא מבלעדי' ע"י הכלי החשוב הנפלא הכתר אשר לא יאונה אלי' שום גריעות ולא שום דין ולא שום דופי:
תמר ו - פרק י
הנה כשתדקדק בכל המתבאר תמצא שכמו שהכתר אין בו שום התפשטות בכל תי' אלינו התפשטו' תי' הכתר מחכמ' הסתומ' הנעלמה שעם היות' סתומה שאינה נפתחת מפני קורבתה עדיין אל המקור עכ"ז אין החי' הכתר מתתקני' אלא מסוד החכמ' מוחא סתימ' שהיא פועלת ע"י הבי' בסוד החסד העליון הבנאי הגדול לכך במציאו' ההתפשטו' יהי' תחלת גילוי הנמצאות מהכתר החכמ' שהיא ראש הנאצלים למטה והבי' כלי ולבוש אליה והדעת הבנאי הבונה מן החכמ' אל הבי' כדפי' והיינו החסד העליון כי ראש לו"ק חסד ואין ראוי שימצא הכתר נכלל משום ספי' אלא מחסד לכך ראש לדעת חסד וכל ההתפשטו' ממנו והנה לפ"ז יהי' ראש הנמצאו' ושרש' ממנה והיא נשמת' כדפי'. ומעתה יהיה ראשי' ההתגלות חכמ' ולכך כל מה שנכתב בתורה בראשי' מן החכמ' התחילה וכל מה שנסתם משם ולמעלה הכל סוד כמוס מתגלה מכח ההויו' המתפשטו' לא שהוא בעצמו מתגלה ולא יקרא ראשי' שאין ראשי' הגילוי אלא מן החכמ' הנגלית הזא' שהרי החכמ' הנכתב' בתורה היא מתגלית בל"ב נתיבות חכמה וחכמ' סתומה שבכתר אינה מתפשט' בל"ב נתיבות כדפי' שאין שם בכתר אלא ראש לבד והמוח אינו נפתח דרך חוט השדרה כמו שנפתח בחכמ' שיש בסוד ז"א חוט השדרה והתפשטו' גוף ע"ד המשל ולזה הכתר יתעלם תכלי' העלם והחכמ' תסתתם בו סתימו גו סתימו יתייחס בו לא ראשית חכמ' ולא אחרית בי' אלא בצאתם מאתו ולכך הכתר ראש וקיום לכל והשפעתו חיי הנמצאו' ורפוא' מסלק הפגם וכיבוי אש דינם ותיקון כל צרכם כדפי' ובהאיר שורשו בספי' למט' יתקשרו ויאוחדו ויוקשרו ויתוקנו ואין דין ואין פגם ואין פירוד ונמצא בספי' האחדות השלם והיחוד היפה ואין חשך אלא הכל מאיר תכלית ההארה ויתקשר הכל. והנה אז יצטרך שאלו הג' ראשי ההנהגה שהם המתחדשי' בחכמ' שהם חכמה ותבונה ודעת לא ילבשו אורו ולא יעלימוהו אלא יתניהו השב רוחו אל הספי' וישרתוהו השלשה האלו מעבר וספי' כספי' ואור ההנהג' העליונה בלבד היא המאירה וימצא העצמו' הזה עובר דרך הכל ומאיר הכל יחד בהשואה א'. אמנם כאשר ימעט הכח וינהיג הספי' הנהג' ולא במעלה הזאת הנעלמת יהי' האור המתנשב מפומא דאריך יתלבש בחכמ' הזאת ראשית ההתגלות ויהי' היא מתפשט' ונעשי' נשמ' לספי' כולם ויהיו לפ"ז ד' בחי' א"ס בכתר כתר בחכמ' הנעלמה וחכמ' הנעלמ' בחכמ' ממש ועכ"ז עדיין הנהגה זו הנהגת יחוד והנהגת רחמים. אמנם כאשר יתנהגו הספי' בהנהג' הדין ויהי' ההנהג' מזוגה בינוני' דין לצורך העולם ורחמים לצורכו יהי' עוד מתלבש הנהג' זו ונשמ' זו תוך הנהג' הדעת שהיא סוד הנהגה בינוני' והראשי' המתגלים בלתי נמצא לספי' אלא נשמת' היא סוד הדעת המנהיג ויהי' ב' בחי' א"ס בכתר כתר בחכמ' נעלמה חכמ' נעלמה בחכמ' ממש חכמ' ממש בסוד הדעת וכאשר יהי' העולם מנהיג בדין קשה כענין הגלות וכיוצא יתלבש עוד ההנהג' ויתעלם בבי' אחרית הדברים ואז יקשה ענין זה לספי' שלא יאירו מהראשיו' הנז' ואף לא מהדעת אלא נשמ' מתעלמ' ונחבא אל הכלים והכלים פועלי' הדין באמצעו' התלבשו' זה וזה בסוד מיעוט ההכנ' אל הספי' שאין העדר נמנע מאת הכתר ולא מאת החכמ' וכ"ש מאת א"ס ויצמח הענין הזה למטה שהחכמ' ראשית ונמצאות וידיעת' מקודם הוייתם מצד הטוב המושפע תמיד ממעלה למטה והבי' אחרית לנמצאו' וידיעת' אחר היותם ממט' למעלה ויושפע מצד השרש הזה ההשפע' כפי המעש' וההתעוררות העולה אם טוב ואם בהיפוך וכל זה מאת הלבושי' האמצעיים המוכנים או בלתי מוכנים הצומח מאת הראשי' והאחרית הזאת התחתונו' שאין בכתר אחרית וראשית לרוב רחמיו ואחדותו כדפי':
תמר ו - פרק יא
הנה הנקודה הנעלמ' שממנה התפשטו' הכל והיא יסוד לכל התפשטו' יקרא עד"ן והתפשטו' ההויו' יק' ג"ן וסוד הג"ן נמשך מן העדן ויהי' העדן כינוי ליסוד הנמצאו' ותחלת המצאם והנה העדן נקודת' אינה מושגת כלל מפני שממנה עידון הנמצאו' כהויית העצמי' מעדן נקודת הטפה הזרעיי' ולכך סוד העדן תמיד קיים יסוד מיוסד להויית המציאו' ועתה אית עדן ואית עדן דהיינו כל עדן מציאות החכמה אמנם הכתר אינו עדן אפי' מפני שאינו יסוד לנמצאו' אמנם החכמ' נק' עדן שהיא נקודה ויסוד לנמצאות ועידונם ולחו' שרשם והווייתם וטפה זרעיית להתייסדם ממנה והנה החכמ' הקדומה שבכתר נעלם תכלי' העלם שלא יצדק בו אומ' ונהר יוצא מעדן שהוא סוד התפשטו' החכמ' ואין החכמ' ההיא נפתחת בנתיבו' כדפי' שהיא מוחא סתימ' אמנם החכמ' ממש במקומ' תקרא עדן להויות המתפשטו' והיא נפתחת למט' ועדן זה נמשך מעדן עליון דהיינו חכמ' זו נמשכת מחכמ' עליונה סתומה דהיינו חכמ' סתימ' מוחא דא"א ונמשכת למט' חכמ' ומחכמ' מתפשטי' ג' נקודות להיותם ג' מוחי' שהם ג' בחי' החכמ' בבי' רישא דז"א כאשר יתבאר בעין שמש ב"ה. אמנם עתה דרך כלל תחיל' נקוד' מציאו' החכמ' המתפשט' מחכמה העליונה בסוד השתרש' בתיקון י"ג מדיקנא דע"ק מתפש' ונאצלת אל מקומ' והיא עדן נקוד' דק' והנה ההויות להם ראש וסוף ראשית' תחלת' גילוי הנמצאות מחכמ' שאין הכתר ראש לנמצאו' כדפי' שהוא היודע ומתעלם ותחלת הנמצאות מן החכמ' וסופם הוא בבי' מפני שאחר שיתפשטו הנמצאו' עד תכלית חפץ הרצון שהוא תשלום תמונת ההנהג' היא המ' ועד כאן תתפשט סוד קו המדה וימדוד וילך ומכיון שהגיע אל סוד המ' עמד קו המדה ונתן קצב ואמר די להתפשטות. ועמד ומדד ה' למעלה באור חוזר וסיי' ועשה אחרים ותקע אחרים זאת בבי' ששם תשובת הדברים והשרשת' ממטה למעלה ושם ידיע' הדברים אחר היותם והנה הם ב' בחי' ידיעת הדברים קודם היות' שיתייחסו בשם חכמ' דהיינו מה שיקדם לחכם וידיעת הדברים אחר היותם דהיינו מבין דבר מתוך דבר והיא ידיעה מאוחרת והיינו השרשת הנמצאות ממט' למעל'. והיינו אחרי' וסיום לנמצאו' וב' אלו לא יתייחסו בעדן העליון חכמ' שבכתר ואצ"ל בכתר עצמו שאינו בהוי"ה כדפי' אלא אפי' בחכמ' שבכתר עדן עליון שהוא תחלת הויי"ה מפני היות הכתר דומה למאצילו והמאציל יודע הדברים קודם היותם ואחר היותם והיא וידיעתו א' והיא הדעת והיא היודע והיא הידוע כדפי' בארוכה בעין כל תמר א' ורמזנו לעיל פ' כך הכתר אין בו תחילה וסוף דהיינו תחלת ההויות חכמ' ידיע' הדברים קודם היותם וסוף ידיע' הדברים אחר היותם בי' אלא יתקשר המציאו' ויתעלם תכלי' העלם ולא יתייחס ההתחל' והסוף אלא מן החכמ' ממש שהיא העדן הזה שאנו בו לכך הכתר נייחס בו מלת הו"א הנעלם. אמנם מלת אתה לנוכח לא יתייחס בו כי מלת הנוכח הוא מורה על סוד העדן הנגל' ההתחלה הידוע' שרש ההויו"ת הנגל' וזה אינו אלא מחכמ' ולמט' ולכך לא תקרא אתה אלא החכמ' והנה הוא מורה הו' ההויות וסופו אלף פלא ירצה נפלאו ההויו' ונעלמו ומלת א"תה ראשיתה אלף ירצה מהפלאה יתפשט עד שיתגלה כל המציאו' עד ה' פתיחת הנמצאו' בהרחבה באות ה' וכאכסדרה שאורה רב ופתיחת הנשימה והנה לא נאמר בהחלט שתחלת ההתגלות מכאן ממש שהרי בפי' בכמ' דוכתי קאמרן שיש ג' התחלות התחלה א' חכמ' בהערך העלם הכתר נק' אותה התחלה ונק' ראשי' בערך שלילת הראשי' מהכתר התחלה ב' הבי' דקיימא לשאל' ולא לאתבא ואיקרי מ"י ובערך השאלה נקרא התחלה וההתחלה הג' היא ההתחלה האמיתית דקיימא לשאלה ולאתבא היא החסד ולכך נקרא אתה אמנם החכמ' עדן בערך עדן העליון הנעלם הנק' אי"ן ולא י"ש מאי"ן לכך תק' החכמ' אתה תחי' ההויו"ת תחי' היישו' משא"כ זה שם בכתר. פרק זה משע' ז' סי' ג':
תמר ו - פרק יב
הנה החכמה תשתלשל מהכתר אל מקומה כדפי' ובחי' בכתר ב' הא' חכמה סתימא' מוחא. הב' שורש החכמ' בדיקנא בתי' י"ג והיא נאצלת במקומה ואל מקומה לה כמה בחי'. הא' הנק' עדן שמלת עדן יורה על נקודה נעלמה שממנה עדון הוויות ונביעת'. הב' אתה דהיינו תחי' גילוי הנמצאות והנה הכתר נק' אי"ן בסוד היותו א' פלא נתקן בו בחי' החכמה סתימ' ן' בי' תיקוניו ועוקץ אות ן' סוף הא"ין בו השרש אל החכמ' והחכמ' י"ש מאי"ן דהיינו תחי' היישוב והיא נק' י"ש אחר התפשטו' הוויות ממנה דהיינו י' חכמה ש' בינה ולזה אחר בחי' את"ה יהיה אל החכמה בחי' אב דהיינו אומ' אתה אבינו הרי הודיע שבחי' אתה הנעלם הוא אבינו המתגלה דהיינו אב המוליד ההויות והרי בז' נודע כי מלת אתה אינה בעצם את"ה נגלה אלא על צד השילוח שהרי למט' מבחי' אתה היא בחי' אחרת ג' אל החכמה הנק' אב והיינו שהיא א' משתתפ' בבי' ב' להוציא התולדות ולהוליד' והיינו בחי' א"ב ויש להיפך את"ה בחי' ב' א"ב שיתופם עם הכתר בחי' שנית והבורר יברור לעצמו בדרך כלל הם ג' בחי' לחכמ' והנה החכמה נודעת לכתר לבד בב' בחי' דהיינו החכמה המושרשת בתוך הכתר והחכמה הנאצלת. אמנם הבי' הנאצלת במקומ' אינה ידוע' החכמה אצלה אלא מצד בחי' התפשטות' בסוד הנתיבות אליה בענין שעדיין בחכמה עתה ב' בחי' הא' דבקותה בכתר מאצי' ואותה הבחי' אינה ידוע אלא לכתר. הב' בחי' המתפשט' למטה וזו ידוע לבי' ויש עוד אמצעי' בין ב' כנודע שהיא עצם החכמה מתפשטת מינה ובה בעצמה והם ג' בחי' החכמ' שפי' והיינו אלהי"ם בי' הבין דרכה והתפשטות' והוא כתר עליון כדפי' ידע את מקומה דהיינו בחי' אצי' וכ"ש שורש' הנעלם בכתר עצמו' כדפי' בש"ז סי' ג':
תמר ו - פרק יג
הנה הדרך הזה שאמר' שהוא המושג אל הבי' שהוא התפשטו' החכמ' הם סוד ל"ב נתיבות חכמ'. ונק' נתיבות ולא דרכים ולא אורחי' מפני העלמ' כאומר עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם הנתי' נעלמות שצריכים שאלה וחקירה והם ל"ב נובעים מנקודה א' שבי' המתחלק לל"ב שבילין והשביל הזה נודע אל הבי' ידיעה שלימה כאלו היה דרך נגלה לזה אמר אלהים הבין דרכה ולא אמר נתיבה מפני שהוא נגלה אליה. ואלו הנתי' הם ל"ב מתפשטי' נכללים בתוכה כ"ב אותיות וי' מאמרות נח' בארוכה בתי' ואבאר בהם בע"ה. וכאן דרך כלל מהבחי' הזאת היה גילוי החכמה להיותה אב להויות כאומרו כולם בחכמה עשית דהיינו התפשטות ג' אבות ממנה ובג' אבות נכללו ג' קוי ההנהגה שהם ימין חסד שמאל גבו' אמצעי ת"ת והיינו כלל כל הספי' ולזה הכל נמצא ונאצל מן החכמה עם הבי' ולכך שירות' וסיומא הוא בסוד החכמה והבי' תחלת ההוויות וסוף ההויות וסיומן כדפי' והכל תקוע בין החכמה והבי' ומה שהחכמה תתחלק לל"ב נתי' הוא סוד התפשטות ח' ספי' בכל ספי' וספי' ד' הנהגות דהיינו י' חסד ה' גבורה ו' ת"ת ה' מ' ד' הנהגות שבבי' ושבחסד ושבגבו' ושבת"ת ושבמ' ושבנצח ושבהוד ושביסוד הם ח' הרי הם ל"ב ונודע שאלו הל"ב יתחלקו י"ו שהם שמנה יודי"ן ח' ווי"ן י"ו זכרים ח' ההי"ן הם נקיבות והיינו שפי' בספ"ר שהם ל"ב נתיבות י"ו זכרים י"ו נקיבות או כלך לדרך זו הם בי' ולמטה ממנה הם ג' אבות חג"ת הם ד' י"ו וכך הם מלכות ולמטה ממנה ג' דומין ממש לאבות נה"י ודומה המ' על ג' אלה כדמיון הבי' על ג' אלו הם י"ו י"ו הבי' זכר בערך המ' נקבה וכולם עשי' ודאי בבי' דהיינו כולם בחכמה עשית הבי' שע"י החכמה יתפשטו כולם בבי' ויתאצלו שם ז"ס דהיינו סוד ח' ספי' שבבי' התפשטות ל"ב נתיבות השרשת הנמצאות כלם כדפי' שהם נאצלים ג' אבות ובהם כלל הכל כי הנה"י נכללות בחג"ת וכן היא המ' דבוקה בג' דהיינו הם ג' ווין ממש בג' אבות והכל נכללים בג' אבות לכך החכמה אב לאבהן בבחי' זו כדפי' בחש"ק ש' ז' סי' ג':
תמר ו - פרק יד
כבר פי' שסוד הכתר נמצא ממאצי' בג' בחי' יודע דעת ידוע דהיינו כח"ב אמנם כשהגיעו אל הכתר נחלקו היודע נסתלק ונתעלם והדעת והידוע דהיינו חו"ב נשארו בכתר להגלות להתתקן אמנם הם עולות זע"ז חכמה מקדמת ובי' מאחרת הנה כשבאו להתפשט הנמצאות למטה חוייב להמציא הנמצאות בסוד זכו"ן משפיע ומושפע וזולת זה אין נמצאות העתק מבחי' אל בחי' ויהיה הכל מציאות א' וספי' א' וכיצד ימצאו התולדות נעקרי' ונשתלים נעקרים ממציאות א' ונשתלים אל מציאות ב' דהיינו נעקרים מתולדות דקות ושתולים דהיינו סוד זכו"ן שההויות בזכר בדקות גדול וכל המציאיות בו שוות אפילו שיתפשטו דרך אלף בחי' ממדרגה אל מדרגה מראש המוח עד פה האמה לעולם בסוד טיפה דקה רוחנית. אמנם צריך שימסור הטיפה הזאת בספי' ב' שתהי' נקבה כדי שע"י עקירת ההויות מן הספי' זכר ומסירתם לספי' נקבה יהיה להם עביות וגידול וכיוצא להעתיק הנמצאות ממציאות אל מציאות ולזה הוצרך וחוייב מצד התפשטות' הנמצאות לתת הוי"ה לה'ויות שימצאו זכ"ון וממנה ימצא למט' סוד זכו"ן ולזה היה בו סוד מוחא בחי' זכר וקרומא דאוירא וסוד התפשטות המי' נקבה והיינו סוד אויר י' מוחא באויר והיינ' אור בענין שיעשה אויר והיינ' למעלה אויר שאינו נתפס ויתפשט למטה וכאשר ימסור סוד מו"חא חכמה סתימא אל הבי' טיפת התפשטות אל הה"ויות יתעלה י' מאויר ויהיה אור וישריש בסוד דיקנא בי' בבחי' אחרונה שרש לב' מציאיות והכח המייחדם דהיינ' חכמה ותבונה ודעת והם מושרשים שם ומשם יתמצאו בחכמה ג' ראשים וכאשר יתפשטו יתפשט החכמה ובה כללם יחד נמצאים מהכתר בסוד זכו"ן כדפי' ויתמצאו אל מקומ' ואח"כ יהיו ב' מקומות הנקודות האלו ושיתופם יחד משתמשות בסוד זכו"ן חו"ב ואח"כ מולידים בן ובת ת"ת ומ' מעין שהכתר היו בו זכו"ן והוליד ב' בנים והמזווגם בטיפה א' מעין זה היה אל החו"ב והמזווגם הולידו ת"ת ומ' והמזוונם דהיינ' היסוד האמצעי ומשם ולמטה כל הנמצא נמצא בסוד זכו"ן שהרי אפילו בעולם המלאכים הם זכו"ן מלאכי' דקוב"ה (ומלאכין דקוב"ה) ומלאכין דשכינתא וכך הם חיות ואופנים וכך הם היכלין ומדורין כל הנמצאין מציאות מסוד זה להעתיק הנמצאות ממציאות אל מציאות כדפי'. והנה אין הקושי בהקדמ' זו המצא בתחתונים זכו"ן כי זה מפורסם הוא אלא הקושי האיך התחיל המציאות להיות זכו"ן והחידוש הגדול היות ממש בתי' הכתר סוד זכו"ן וכבר פי' בתי' לית ברי' בלא דכר ונוקבא ורזא דא בשם יו"ד ה"י וא"ו ה"י שסוד שם זה מורה על הנקבה תגבורת ו' על י' כאשר יתבאר בעין ה' בע"ה וענין זה לא יתרחק אל המעיין עתה במה שפי' ממציאות החכמה והבי' בכתר ועניינם ולזה הם מולידות כעין זכו"ן ומשרישות זכו"ן ויולדות זכו"ן כדפי' וכן פי' בש' ז' פי' ג':
תמר ו - פרק טו
אין ספק שכל חיבור זכו"ן עליון הוא שלם ומוליד זכו"ן מפני שיש ב' טיפין טיפת הזכר וטיפת הנקבה והיינ' כח שנתן החכמה בבי' וכח הבי' שנתעורר לקבל הטיפה מן הזכר והם ב' יצירות בסוד וייצר ולא עוד אלא טיפה שהיא מן הזכר כלולה זכו"ן וכח הזכר גובר בו מאן דאלים גבר והיינ' י"ה דאלים וגובר י' על ה' וטפה מן הנקבה גובר בה כח הנקבה והיינ' ה"י דאלים נוקבא על דכורא וב' טיפין אלו שהם יה"ו יה"י י"ה ה"י נשארו בנקבה בי' שבכתר אחר שנסתלק הזכר חכמה שבכתר והיינ' סוד תי' י"ג בחי' אחרונה שבכתר שמשם נאצלה החכמה כדפי' ונמצא ליד' התולדות האלו מן הבי' שבכתר וכאשר נתפשט' החכמה למטה אל מקומ' נמצאו ב' טיפין יחד זכו"ן והתפשטו' החכמה לא היה חכמה לבד אלא חו"ב נים היות שלא נאצלה מלמעלה אלא טיפה א' כשנתפשט' למטה נמצא' יחד ב' טיפין הנה תחלק ויסוד' טיפה א' כפולה ומכופלת בענין שאחר שנתפשט' נמצאו במציאו' ב' טיפין והיינו זכו"ן ונמצא לפ"ז שב' מדות אלו שהם חו"ב היו ע"י זכו"ן חו"ב ושם היו ומשם נמצאו ודרך התפשטותם יהיו חכמה קודם ואח"כ בי' ולא שתהי' הבי' נאצלת מן החכמה שלא ע"י זכר ונקבה ח"ו אלא שהיו ממציאות זכו"ן ראשונים שבכתר ואותם שבכתר כבר פי' בפ' הקודמים יסודם וענינם ומציאותם היאך נמצאו. ואח"כ נתפשטו ב' בטיפה א' מן הכתר שב' מושרשו' שם ומתהוות מכח זכו"ן בהולד' א' ובהזרע' א' נזרעו ונאצלו בענין שייחוד עליון לחו"ב שבכתר הולידו טפה א' זכו"ן דהיינו סוד יה"י י"ה ה"י ואותה טיפה נאצל' ב' כא' י' סתימ' וטיפה סתימ' שנפתחה ומרחבת עצמ'. ונעשית עוקץ למעלה ועוקץ למטה ורוחב באמצע יה"י ונפתחים במקומן י"ה ה"י והיי' חד מתקלא מדה א' וטיפה א' ומשקל א' ואצי' א' דכר ונוקבא וע"י הסוד הזה היא מציאו' קיום הנמצאות כי סוד זכו"ן באצי' היא היות הספי' בדקות נכללות בזכר כדרך שהכניס והתולדות בזכר בכח דקות גדול וכמו שהזכר מכח השפעתו בנקבה התולדות ההם מתגדלות כך ענין הספי' בסוד מציאות הספי' בחכמה ובה הם בדקות ובהעלם גדול מאצילות אל הבי' ושם מתגלות והיינו עקיר' ושתיל' שפי' לעיל בפ'. ועתה כמו שהזכר יכמרו רחמיו על תולדותי' ביען היותם יוצאי חלציו וכן יכמרו רחמי הנקבה. על ילדיה מפני היותם פרי בטנה כך החו"ב ישפיעו שפעם בו"ק ע"י שהם בניהם ודאי והענין ששרשי הספי' ומציאות' הם בבי' והשרשים שהם בבינה מציאות בהעלם יותר ויותר בחכמה ואלו הם חו"ב המתגלים וכן השרשי' ההם שהם בחכמה שרשיהם נעלמים בבי' שבכתר ושרשי השרשים הנעלמים בבי' שבכתר שרשיהם נעלמים בחכמה שבכתר והם יונקים ע"י שרשיהם המתעלים מעילוי לעילוי כי כל מציאות נעלם מקור למציאות המתגלה שהשפע נשפע לשרשים ומשם נשפע לענפים כאילן שאין משקין הענפים אלא מכח לחות השרשים מתערה כאזרח רענן הענפים וע"י כך הוא עושה פרי למעלה בענין שסוד ההשתרשות הזה וענין מציאות הזכו"ן הוא קיום הנמצאות כלם:
תמר ו - פרק יו
עתה נבאר הנרצה באומרו א"ב ואם והענין כי החכמ' במקומ' א"ב לג' אבות ההנהג' ששם חסד דין ורחמים דהיינ' ג' קוי המציאות חג"ת ובהם נכלל הכל שהם ו"ק מפני שנה"י הם ענפי' ובנים לאלו בענין שכולה בהעלם בחכמ' והחכמ' אב להם כענין התולדות בחלצי אביהם או במוח ואופן אצילותם מחכמ' אל הבי' הוא בד' עניני' ב' מהם חשק הזכר בנקבה וחשק הנקבה בזכר והתחברם זב"ז שהחיבור מתעורר מב' וב' מהם הארתם זב"ז שיש בענין אצילות' כח הזכר וכח הנקבה וב' יחד הם מולידי' וזרע ב' מתערב ומתאחד וע"י כח ב' נעשו זכ"ון כאשר אבאר ובהסתלק הזכר נשארו התולדות בנקבה דהיינ' זכר חכמ' אב בי' אם נקבה והיינ' אומרו כי אם לבי' תקרא ואין אם בלא אב א"כ אב חכמ' אם בי' בהתחברם מולידים והיינו התפשטות' מהחכמ' אל הבי' ושם בבי' מתהוין להתפשט ונתפשטו ז"פ והנה גדר כינוי הנקבה בי' אם מחייב היות ההויות מתעכבות בבטן הנקבה עד גילויים שזהו גדר נקבה וענין זה יורה שם הנקבה שהיא נק' בי' והנה אין מלת בי' צודקת על תחלת מציאותם קודם הולדת הבני' בהיותם עולה להקשר עם החכמ' להוליד הבנים אל' בי' תקרא כאשר כבר נתחברו חו"ב כדפי' ב"ה ועדיין אין מציאות זה נק' בי' אלא י' בה' בלבד אמנם אח"כ ימשך הענין בחי' ראשונה תתחבר עם החכמ' ב' תתעבר דהיי' קבלת התולדות מכח ב' וימצאו בה. ג' תלד ותוציא כאשר נבאר והנה כח הזכר וכח הנקב' יחד בבן שאלו הי' עיקר הבן מכח האם לבד הי' נק' בנ"ה ואלו הי' מכח החכמ' לבד הי' נק' ב"ן עתה שהי' מכח ב' נק' בי"נה כח מזה וכח מזה ובג"כ בינ"ה איק' בן י"ה דהיינ' מב' מדות עליונות י' חכמה ה' בי"נה והבן נוטל מב' בחכמ' נוטל ב' כענין ב' מבראשית דהיינ' חכמ' ומבי' נוטל נ' דהיינ' נ' שערי בי"נה וקיבוצם ב"ן ולכן יעשה בינה דהיינו בי' נ"ה וענין הבן הזה היינ' כלל ו"ק יחד. והנה השם הזה יורה על ג' יחד חכמ' ובי' ובן עמהם ומקום קיבוץ ג' אלו יחד היא הבי' שהיא הבחי' האמצעי' שהחכמ' תחלת הכל והבן סוף הכל והבי' אמצעי' מקבצת ג' לכך בה שם זה המורה על ג' אלו יחד וסדר האותיות ב' חכמ' ממנה מתפשט' י' אל הבי' והתחבר י' עם ה' ויוציאו ב"ן שהיא ן' בין שתיהם ולכך נ' בין י' לה' כזה ינ"ה והבן הזה שהוא טן יש בו ר"ו פרצופין דהיינ' בן ובת יחד והענין שהם ו"ק דקים ונעלמים בחכמ' חלצי הזכר וו"ק הם נקביי' בחלצי הנקבה ובזווגם מתייחד כח הזכר וכח הנקבה ונחתמי' זב"ז ויוצאי' מסתרי מציאו' וזרעם הדק הנעלם ונקשרים ומולידי' ו"ק זכרי' ונקבות נחתמין יחד זב"ז וזב"ז כבטן המליאה בעמקי הבי' בסוד רחם שעליו כאומר קדש לי כל בכור בני בכורי יש' פטר כל רחם ודאי פטרא דרחמא עילאה ויוצאים לחוץ ומתהוים זכרי' בת"ת ו"ק ומ' בו"ק וזהו עיקר ההנהג' שתהי' נעתקת מבחי' אל בחי' בענין שסוד סדר ההשתלשלו' היא היות בתוכיות הכתר חו"ב משתרשו' ומהם יעשה תי' הכתר ונמצאים שם סוד זכו"ן ומתאחדים להאציל החכמ' עם הבי' אל מקומם ואחר שנמצאי' זכ"ון שבעצם הכתר הם מזדווגי' להאציל זכו"ן שהם ת"ת ומ' זכ"ון לכל התולדות הנמצאו' למט' ונמצא הכל בסוד זכ"ון וקיומם ושרשם וחיותם והווייתם מזכ"ון שבכתר.
תמר ו - פרק יז
הנה מקיבוץ כל הפ' הנז' נכלול פ' זה והוא כדי להחזיק האמונ' ולהשלימה כראוי ולתקוע יתד נאמן. והענין שא"ס הוא סתר ההנהג' לכל מה שנמצא והוא כלל כל הנמצאו' ובבחי' זו הם עצמותו והוא יודע הנמצאו' במציאו' שאינו מציאו' חוץ ממנו אלא הוא והם א' והיי' שהוא היודע והיא הדעת והיא הידוע וכסא וכלי' שהוא פועל והשגחתו נמשכת ראשונה עליו הוא כתר שבכתר. ומפני הפלגת' העלם הכתר מדביקותו בא"ס וקורבתו אלי' יצדק אמרינו שאין בו השגה כלל והנה יתלבש ההנהג' עליונ' והעלם א"ס בכתר וימצא בכתר הענינים שיחסנו בו מקורבתו אל מאציל ויתלבש אור א"ס באור הכתר להמצי' ההנהגה אל התחתוני' ולזה הוא דקות בלתי מושג רק שיצא המציאות ממאצי' אל נאצל והנה שם ידיע' הנאצ' הא' בדברים הנמצאי' קרוב' אל עצמותו מאד בענין שנכלל בה הדעת והידוע לא כייחודם במאצי' כדפי' שהכתר הוא היודע והחכמה והדעת והבי' הידוע ויתבחנו אלו העניני' בכתר להמנו' בג' והיינ' סוד זכ"וו שהחכמה קודם התפשטות' דעת שבה יורע הכת' הנמצאו' וממנה הוא התפשטות הדעת והידוע בי' סוד מזלא דיקנ' שפי' והנה יתחלקו מהכתר ג' אלו שהם חכמה מוחא סתימא דעת והיודע בסוד הדעת והידוע בסוד הבי' דהיינ' שאר חי' הכתר כדפי' ועדיין ג' נקשרים בקשר אחדו' אמנם לא נקשרים בעצם הכתר וכ"ש שאינם נקשרים בא"ס. אמנם יתלבש אור א"ס באור הכתר ואור הכתר באור החכמה כדי שיתפשט ההשגחה העליונה הפשוטה מכל מיני שינוי ופירוד וריבוי ודין וכיוצא אל מקום השינוי והפירוד והדין ולח יגיעהו שום ריבוי ושינוי וכיוצא ויתפשט היודע והדעת והידוע בסוד זכ"ון משפיע ומושפע היודע משפיע ומנהיג הידוע מושפע ומתנהג ומה שהי' ענין זה אחדות גמורה בא"ס וכתר נמצאו ב' בחכמה ובי' שבכתר ויתפשטו עוד בחכמה ובי' ממש ועדיין הם באחדות גמור' שג"ר חשובות כא' לא יתייחס סוד זכ"ון והידוע קא' בהם אלא לחת שרש אל מציאות למטה משרש אל שרש והנה הכתר נמצא בהשכל והשגת א"ס עצמותו מעצמו אל עצמו שאין השג' בו לזולתו והוא היודע הדעת והידוע ומהשגת באמתת עצמותו האצי' הכתר שבו יודע ודעת וידוע והכתר בהשגת עצמו נפעל מכח מאציל מכח דעת ויודע וידוע שבו נתפשט והאצי' סוד חכמה ובי' שבו. ואלו תעמיק תמצא שסוד חו"ב זאת הנעלמו' נמצאות מכח זכ"ון שבו ולזה אמרו בתי' דלית ברי' בלא דכר ונוקבא והשם בסוד יו"ד ה"י וי"ו ה"י שהוא מילוי כל השמו' שהוא נמצא זכ"ון ואמרו גזרה זו דלית ברי' בלא דכר ונוקבא ולהיות הכתר בתיקוני' חכמה סתימ' ובי' שאר תי' הכתר עד דיקנא עד תי' י"ג בחי' אחרונה אל הכתר משיג מעצמו אל עצמו דהיינו יחוד החלקים האלו והשכלתם בשרשם עד דבקותם במאצי' יצאו מהם ת"ת וממלכה והכח המזווג שהם יודע דעת וידוע והדעת הוא המייחד החו"ב דהיינו הדעת והידוע כדפי' ונמצאו מהם עוד הוייות תחתונות ואלו הענינים הם עמקי הקבלה ויותר מהם בני הזהר ברצוא ושוב ותשכיל ממוצא דבר ותשכיל בסוד האצי' במשלי הדברים ומה עניינם שאין היחוד רק השג' עליונ' שישיג המסובב בסיבתו וקשר הדעת בידוע וביודע ולא יפרדו להיותם נמשלים בזכו"ן אלא בת"ת ומ' וברחוק בחו"ב ושם תחילת צמיחת ההנהג' הזאת בבחי' זו המתחלק' למשפיע ומושפע ולכך הם אב ואם לבן ובת ויש להם שרש עמוק בסוד חכמה סתומ' ודיקנא דא"א ויותר מזה אסור לעלות להמשיל ואם רץ לבך שוב לאחור פן תכשל:
תמר ו - פרק יח
הנה סוד שיעור קומ' האצי' כולו הם י"ס ובהם תמונת ההנהגה כולה ודאי ועם היות שיש ברי' יציר' עשי' ואלו הם לבושים לאציל' והתעלם והתלבש האצי' תוך הדברים וכיוצא כאשר יתבאר במקומו. אמנם שיעור קומה זו הוא סוד ההנהגה כולה ולפי דרך זה ימצא סוד שיעור קומה זו סודו מה שנז' באידרא מענין א"א וז"א ונוק' כי כאשר נחלק ונבחין סוד ההנהגה ובחי' ונחלק הספי' לענין הסוד הזה אמנם הכתר א"א תתעלם ותסתתר כדפי' ויוכללו הספי' מכל ההנהגה כולה והם י' בסוד הדעת ענף הכתר וכאשר נבוא לייחס עוד שיעור קומה כל ספי' וספי' נאמר החכמה יש בה כל שיעור קומ' והבי' יש בה כל שיעור קומה והח"ת יש בו כל שיעור קומה והמ' יש בה כל שיעור קומה ולכך יתייחסו בשם א"ב א"ם ב"ן ב"ת הנה הכינוים האלו יחייבו היות בהם בכ"א תמונת האיברים ושיעור הנהגתם והנה מא"א רישא חיוורא שפי' לא יתייחס אליהם מפני שרחמי הכתר אינם נכללות מהם הספי' התחתונות כדפי' אבל מהם ישתלשל' למט' ויוכללו בסוד ה"י אמנם בסוד שיעור קומה כל הספי' יחד ראוי להתייחס בחו"ב בב' דרכים או מצד שהם כלולות מי' בכל הספי' שהם כלולות מי' ולזה יתייחס ג"כ בכל ספי' וספי' ולזה שיעור קומה שלימה בחס' וכן בגבורה וכן בנצח ובהוד וביסוד וכ"ש בת"ת ובמ' אמנם אינה זו שיעור קומה שלימה שהיא כללות בעלמא ולזה הדרך הספי' התחתונות יתייחסו בשם ז' בנים ו' זכרים וא' נקבה אמנם הדרך נאות מזה הוא היות האצי' מתבחן בד' בחי' הא' מושרש בחכמה א"ב ולזה תסתעף החכמה בכמה ענפים וכמה בחי' ואותם הענפים עשו בה שיעור קומה והיא סוד תי' הזכר הב' מושרש בבי' ולזה תתבחן הבי' בכמ' איברים ובחי' וסוד ב' אלו הם תי' זכו"ן הנז' בשיר השירים בסוד רעי"ה ור"ע שהם ריעים אהובים שדבקות' תמיד לא יפרד ולא יתייחס ליחודם פירוד מדות כאשר נרחיב הביאור בע"ה. הג' הת"ת והוא סוד בן זכר כולל ו"ס והוא כולל ג"ר בענין שיערך האצי' בו מערכה ג'. הד' במ' בה ובה נטיעת כל הענפים ולכך תתקן בסוד תי' נוקבא ואלו הב' ספי' שהם ז' ספי' הם סוד חתן וכלתו המכונים בשיר השירים שהם מתייחדים ומתפרדים והיינ' אומרו ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב כאשר יתבאר ואלו הב' תי' זכו"ן נקט שלמה בשיר השירים ובאידרא ובכמה דוכתי לא נקט הכי אלא כתר וא"א וחכמה ות"ת סוד ז"א והמ' נקבה לכל הזכר והענין שהם ב' בחי' הא' סוד הנהגת הכתר רחמים והם מתעלין ולכל הדרכים אין לנו מזה קושי שהרי הנהגת א"א נייחס אותם בא"ס והב' הנהגת הדינים ויתבחנו בב' בחי' הא' הנהגת נעלם הזכר והם ט' ספי' בסוד חכמה ותבונה ודעת המשלים במקום הכתר וחג"ת נה"י והם עולם הזכר מפני שהוא משפיע ואינו פועל וכמו שהזכר ימסור הנהגת הבית לאשה ואין לאשה אלא מכח בעלה כך המ' היא הנק' לכל י"ס הנז' והיא המנהגת ובה הדינים שהיא צורך ההנהגה התחתונה כאשר נבאר בע"ה וזה דרך האידרא וס"ד בפ' האזינו. אמנם כאשר נבחין החכמה בה שרש הכל והבי' בה שרש הכל והת"ת מתתקן לעצמו והמ' בה כלל הכל תעשה תי' ד' שהם כעין ד' אותיות שבשם שסוד יהו"ה הוא ז"א וד' אותיות הם ממש אב אם בן בת אמנם כאשר נתקנם על הדרך הזה יתבחנו הספי' שיעור קומה בלתי שלימה והענין כי כמו שהכתר לא נייחס אותו התפשטו' יותר מראש מפני שאין בו גילוי הספי' אלא ג' ראשונות כדפי' כך החכמה כשתבוא לתקן תי' לא יתוקנו בו אלא עד שיעור מעט כי ו"ק לא יתפשטו בו התפשטו' גמורה עם היות שהיא נפתחת לל"ב נתיבות לבחי' היותם נכללות לז"א כאשר נבאר אמנם הבי' תיקוניה כוללים יותר שהרי בה יתפשט האצי' יותר ולזה יתבחן ברעיה תי' יותר מתוקנים ועכ"ז לא ירד עד רגליים ושוקיים ובן ובת הם מתפשטים בעצם ולכך יבחן בהם כל התי' משלם ודוק בשיר השירים ותשכח ודרוש בהם ותמצא כל חפץ:
תמר ו - פרק יט
כאשר תכלול דברינו תמצא שהחו"ב פעמים שהם ראשים לז"א פעמים הם שיעור קומה לעצמן. והנה ענין ב' אלו הם מנגדותי זו את זו אם הם ראש האיך יהיו שיעור קומה שלימה ועוד אם הם ו"ק גוף לבד האיך יעשו ראש ומאין בא להם הראש אמנם ענין סוד זה הוא מה שתמצא מבואר בחש"ק בש' ז' שר"ש הצריך בביאור א"ב וא"ס ב"ן וב"ת בשעת פטירתו ולא עשה כן באידרא ועל הסוד הזה תלוי הענין והנה כבר פי' שחו"ב עם היות שיתוקנו בתי' לא יתפשטו עד הגוף והרגלים לדרך שפי' בכתר שאין ארי' מתתקן אלא עד סוד רישא ועתה בין שיהיו על ז"א ראש וגוף הם ו"ק בין שיהיו לעצמן לעולם אינם אלא ראש ונשאר עתה לבאר ב' חלקים הא' האיך הם ב' יחד ראש ועתה כל א' תי' לעצמו. הב' ראש ז"א כמה יעשה ולזה תדע כי חו"ב הם כדפי' בתי' הכתר החכמה מוחא והבי' כלים ואיברי גולגלתא ונודע שהמוח בדקו' פועל באיברים עתה יבחן במשל העין או הכלי' או הראו' אשר בתוך הכלי והיינ' הכלי בעצמו הבי' והראו' אשר בתוכו החכמ' הפועלת בתוך הבי' ובזה אין דוחק ומה שיהי' ב' ראשי' לעצמן כאשר נחשו' ההנהג' חכמ' לעצמ' שהוא המתלבש תוך הכלי' והבי' לעצמה שהם הכלי' ואין לתמוה האיך יחשב ויתוקן בתי' מה שהוא תוך הכלי' שהרי הכתר נשמ' פנימי' להם והוא מתתקן בבחי' עצמו וכמו שהכתר בחי' תי' שרשי הספי' שבו כדפי' כך תי' אבא שרשי הספי' שבו וכן תי' אמא. אמנם יש לדקדק היאך ישלימו תי' בן ובת לעצמן זה פי' שם באידרא בשעת פטירת ר"ש ואמר שסוד הדעת הוא בחי' לספי' ו"ק המושרשות בחו"ב ומתאצל ומתפשט להגל' למטה להעשות הספי' ובחי' הדעת נוטל כל מה שבתוך האב ומה שבתוך האם בסוד דאבא ואמא נטיל ברא ובז' יתוקן ממש בכל תי' רישא מאבא ואמא כאשר יתבאר ובזה יתוקן הענין בת"ת ומ'. ולזה ימצאו בחי' שיעור קומת התי'. בחי' הא' כתר לעצמו תמיד לכולהו פי' וחכמה ובי' וו"ק עולם הזכר ואין אנו מכניסין במה שישתרשו הספי' בחכמ' ובבי'. אלא הכל בסוד ראש להנהג' וכן אין אנו מכניסין עצמנו במה שנכללו ג' ראשונות בסוד הדעת בת"ת אלא הכל גוף ו"ק והנשמה בתוכם וזהו ז"א לערך הכתר א"א והמ' נוק' דז"א שהעתיק ההנהג' בה הוא לפעול הדינים ע"י וכל אשר לה נתן בידה. הב' כתר לעצמו רחמי' ואח"כ יתוקן החכמ' אבא ואח"כ תתקן הבי' אימא והם תי' מתפשטים יותר מהכתר ולכך יכללו יותר מראש ולא יסתיים הגוף והת"ת לעצמו יתוקן מכל וכל. אמנם הראש אינם ספי' בעצמן בו אלא הסתעפות ועטרה שיתעטרו אבא ואימא על ראשו והמ' נקבה אליו בין הכי ובין הכי ועם היות שהמ' נקבה לב' בחי' או חו"ב או ת"ת והחכמ' והבי' כלולות בה לא קשיא שפעמים יאירו חו"ב ממש בת"ת והכל במ' ופעמים תאיר הח"ת בענפים אשר לו מן החכמ' והבי' הג' הספי' כולם יתוקנו ובפרט ו' בנים וכולם משתמשים ונעשים שמוש בסוד הנקבה והיינו שכולם להם שיעור קומה והמ' בה בחי' נגדיי' לכל ספי' וספי' ושיעור קומה שבה ואל היסוד בפרטות ענין זה פעמים תתייחד המ' עם הת"ת וכל הספי' בשיעור קומה עליונה בחי' ראשונה וב' והיסוד אבר הייחוד לבד ופעמים היסוד לעצמו תי' כל הגוף ויש בחי' בו לשמש עמה והכל בסוד היו' כל א' כלולה מי' וזה תי' כל הענינים כולם:
תמר ו - פרק כ
כבר פי' בתמר א' ענין המלכים אשר מלכו שהיא סוד השרשת הספי' בחכמה שבכתר ונעלמו והנה אותם השרשים נתפשטו התפשטות אחר התפשטו' ומציאו' אחר מציאו' עד הגיע הנמצאו' אל מקום גילויים וגילויים ותי' נתקן הכתר בבי' שבו וכל התי' שאנו אומרים מוחא חכמה וכיוצא היינו אותם הבחי' שבבי' שבכתר כמבואר בארוכה בתמר א'. ועתה ממש כזה הוא סוד חו"ב לו"ק והנהגתם וכמציאו' החו"ב הם החו"ב שבכתר לי"ס והתפשטות' וילמוד הענין זה מזה וילמוד סתום מן המפורש. הנה התולדות באב הם המלכים אשר עלו במחשבה להבראות שהם נבנין ונעלמין דהיינו חרבנם ומיתתם כדפי' והיינו ממש מה שאנו מייחסים כאן אבא בחכמ' שהם התולדות שהם שיעור קומ' ז"א נעלמים ונסתמים בבנין בחלצי האב כדפי' והנה התי' יחחילו לצמוח צמיחת הספי' בחכמה דהיינו באבא והחכמ' תתקן לעצמה תי' אחר תי' עד התפשטות סוד הבנים בתוכה נעלמים עד הגיעם אל מקום מסירתם אל הבי' ובבי' יגלה מציאות' דהיינו אימא שהיא המורה התולדות שהאם היא המגלה התולדות בסוד עיבורם בה כנודע שהאב אינו מגלה כלל באות י' אין שום גילוי לתולדות ומד' מערכות שנעריך האצי' בסוד יהו"ה לא נתגלו בבי' כאשר נתגלו בה' כאשר נבאר בסוד עין ה' וכאשר פי' בספ"ר בש' שם בן ד'. והנה ממש מה שאמרנו בכתר הוא מה שנאמר בחכמה ובי' אלא שהכתר יתעלם לערך מציאו' שרשי הספי' וכאן יתעלם לערך הדינים כי בבחי' התי' ושרשי הספי' בכתר כך בחי' הספי' ופעולתם בדין ממש בחכמה ובי' כאשר אבאר ולזה הכל עולה לדרך א' ומציאות א' ומה שאנו מייחסים סוד הפעולות והתי' בסוד אבא הוא בערך השרשים ההם והם בבחי' גילויים בדין למטה בבי' סוד אלה המלכים ובערך השתרשם שם הם בנים בחלצי האב ובערך מציאות תי' החכמ' החכמ' דכורא מתתקן באיברים ואימא מולידה התולדות והם התי' והם שרשי הספי' כדפי' והכל סוד שרשים לת"ת וספי' וכמו שבי' שבכתר תי' הכתר שרשים לי"ס כדפי' כך הם אלו התי' ועתה מה שאנו אומרים אבא ואימא ומה שאנו אומרים אלה המלכים והעלמן ואח"כ קיומן בבי' ורישא דמלכא הכל ענין א' ומעתה כל מה שנדרוש בעין ה' בסוד החכמ' היות בה י' במילואה דהיינו ו"ד שבתוך י' ועצם הי' בעצמה שיורה על התולדות ובחי' התפשטות' בה בעצמ' מבחי' אל בחי' וכל מה שנדרוש באלה המלכים לקמן בעין שמש בע"ה. וכל מה שאמרנו כאן שבחי' החכמ' ותי' בשיעור קומה הכל ענין א' ובערך הדין יתעלמו ויאמר מיתה וכל מה שנאמר בעין ה' בסוד אות ה' בצורתה ותי' ומילואה והתפשטות' ד"ו פרצופין בה המתפשטי' ממנה וסוד התפשטות בן ובת ועיבורם בה הכל סוד תי' רישא דזעיר והכל סוד תי' נוקבא ממש והכל ענין א' ולכך הרחיב בחש"ק ש' ז' ר"ש בשעת פטירתו פי' שם בן ד' ואותיותי' כאן לרמוז אל הסוד הזה והתי' לענייניו והשרשתם ומעתה אני בא לבאר ענייני החכמ' והבי' בתמר זה להיות בו הייחס הזה שפעמים יחשבו מכלל א"א ג"ר חשובות כאחת ופעמים יחשבו לעצמן או"א ופעמים יחשבו רישא לז"א והם ג' בחי' לחכמ' ולבי'. הא' קשרם בכתר. הב' הם בעצמן, הג' בחי' לו"ק ולזה עיקרם אבאר כאן בתמר זה והשאר אבאר בעין שמש בע"ה במעין שאחר זה וחלק גדול יתבאר בעין ה' שאח"כ:
תמר ו - פרק כא
כבר פי' לעיל שהחכמ' ישתלשל מהכתר מבחי' דיק' מחי' י"ג ופי' שישתלשלו נקודה אחת כולה רחמים. אמנם היא השרשת ג' עניינים שהם חכמ' ותבונה ודעת דהיינו הדעת חכמ' שבכח החכמ' מבין והבי' היא מבין דבר מתוך דבר הידוע שמוליד הדעת הנז' ובמקום היודע כתר יתפשט למטה הדעת הקושר ב' וכולם נקודה א' וקשר א' והנה יתאצל א' בחי' קשר ג' באחדות א' בענין שאלו העניינים יחייבו ג' הנהגות דהיינו החסד הגמור חכמתו שהוא תחלת הסוד הקודם קודם הויית ההויות וכיון שאינם הם נמצאים מחסדי' הגמורים לכך היא חסד גמור אמנם ידיעת הדברים אחר היותם היינו ענין ההויות והתפשטות' ועליית מציאותם למעלה וענין זה מחייב הדין שאם יהיו כדאים יושפעו ויתן להם הטוב ואם לאו ימנע מהם הטוב ההוא והדעת הוא קושר ב' עולה על גביהן ויורד למט' מב' ולכך ימצא בבחי' מה קודם לחכמ' והיינו שהוא בחי' ענף היודע ממלא מקום הכתר והיודע הוא הקושר החו"ב לכך הדעת אמצעי קושר ב' והוא מתפשט למטה מב' מפני שהוא התפשטו' הנמצאו' למט' כדפי' ששורש ו"ק שהבינה דנה ומבינה בהם אחר היותם הוא סוד הדעת ולכך אליו ג' מציאיות אלו והנה ג' אלו הם אחדות א' בתחילת מציאותם והם חסד דין ורחמים נקשרים בקשר א' כי הדעת יסוד רחמים כענין האומן המרחם על מעשי ידיו ולכך בהתעלו' השרש למעלה ירחם כאומ' ורחמיו על כל מעשיו והנה ג' אלו בהתחל' החכמ' מהכתר אינה מחלקת שלשתם לג' אלא מאחדם. אמנם אח"כ תתפשט עוד החכמ' בחי' ב' ויבחנו בה ג' והם ג' נקודו' ולכך אות י' בעצמה יורה על ג' והם י' כנודע שסוד ג' קוים אלו שהם חכמה ותבונה ודעת הם י"ס והם ג' נקודות והם נקודה א' וג' בחי' אלו רמוזות באות יו"ד היא נקודה א' השוואת ג' בחי' הנז' והם ג' עוקץ למעלה עוקץ למטה גיו באמצעותא דהיינו התבחן החכמה והתבונה והדעת והם עשרה שהם ספי' ועד כאן הכל אחדות גמורה תחלת צמיחתם. שוב יתפשט החכמה התפשטות עוד ויבחין בעצמה החכמה והוא כלל כולם כדפי' והבי' והדעת והיינו בחי' יו"ד במילואה דהיינו י' חכמה ו' דעת ד' בי' והיינו שהורה על ג' קוים והורה התפשטות' ולהיות שהתפשטו' הדעת והבי' מחייב החזרת הדברים ממטה למעלה לכך הורה סוד אות יו"ד י' וי' דהיינו יוד ממעלה למטה וסוד ההתפשטו' ממעלה תמיד נקשר באור המתנוצץ מהשמש תמיד דבוק במקורו אמנם כהתם מדת האור הישר ונתן פנייתו ממטה למעלה הפריד הנמצאות בסוד ו"ד והורה על התפשטות' דהיינו י' ומה שהיה סתום וכלול בנקודת י' שבה עוקץ עליון ותחתון ואמצעית נעשה עתה בהתפשטו' ופתיחת החכמה בתולדות מינה ובה י' התפשטו' ההויו' והתקשרם ממטה למעלה וי' דודה שלימה קשר שלם משקל שלם כי עשרים גרה השקל וי' הם מחצית השקל והם עולים ק' דהיינו יפ"י הם ק' כל א' כלולה מי' שזה גרם ההתפשטות וקשר הדברים בשרש' מצד הבי' ממטה למעלה דהיינו דלת דלו עיני למרום והיינו דלו ורוממו ההויות ונתקשרו בשרשם והדעת קושרם ממעלה למטה וממטה למעלה ונשלם המשקל ונקשר הקשר שלם והכלל יחד הם י' חסד ו' רחמים ד' דין דהיינו תחלת צמיחת החכמ' והתבונה והדעת בחכמה עצמה לעצמן ובה י"ס שהם ג"ר י' שהם ג' נקודות ראשונות חכמה ותבונה ודעת נקשרו' ונאחדות ויתפשטו למט' ששה התפשטות שהם ו"ק והם כמו שהם ח' מלכים שפי' לעיל בסוד הכתר כך הם ח' בחכמה כי י' הוא א' עם היות שהם ג' ששלשתם חשובות כא' ו' ששה ד' היא הבחי' אחרונה המלך האחרון דלת ושער לכל ונתן התפתחות כאשר נבאר בעין שמש והיי' התפשטות החכמה בי' מדריגות והם נעלמות והיי' ג"כ מה שנאמר הבנים בתוכיות האב שהרי ד' היא בי' והיא היא המ' שהרי נקבה מן הנקבה והזכר מן הזכר לכך יתייחס אות ד' לבי' ולמ' ו' לדעת ולת"ת ו"ק והכל ענין א' ששרש המציאות למטה מלמעלה והכל ענין א' ומציאות א' והיי' תחילת צמיחת הדיני' מן האב ואינם מתקיימין מפני שהם מיוסדים בחסדי החכמה כדפי' והיי' התפשט' י"ס הכלולות בחכמה והכל עולה לענין א' כאשר נבאר בעין שמש:
תמר ו - פרק כב
החכמה סתומה ומתעלמת וכשהיא נפתח' אינה אלא כמה שהם ח' ספי' מושרשו' ומתפשטות ממנה וסודם הם ל"ב נתיבות ואין החכמה הזאת החכמה המתפשט' ממש אלא מה שהיא נכללת בבי' ונעשי' חכמה דזעי' כאשר ית'. אמנם הפתיח' אל החכמה הנז' בתוכה היא חכמה שבבי' סוד ב' של בראשית. וכבר ידעת וקדם לך מכמה מקומות מהזוה' שאות ב' הוא בי' ב' וכתי' בחכמה יבנה בית ואות ב' נאמר בה בחוכמת' ונאמר בה סוד בראשית נקודה בהיכליה מוחא גו גולגלתא. אמנם החכמה הזאת שהיא עצם החכמה אין שלשה אלה המציאיות שבה נפתחים אלא כשהגיע החכמה אל סוד ד' שבה שהיא שער ודלת פתיחת' פתחה פתח והאצי' הבי' בענין שיש לבי' שרש לחכמה ושרש למעלה משרש זה והיינ' בכתר ולא נתקנה הבי' הוי' ראשונה מהחכמה אלא היא נקודה מושרש' בסוד דיק' והחכמה בכח הכתר יצאה כלולה משרשה כדפי' ובכחו הוציא הבי' ונתפשט והטעם להיות הענין ממש במציאו' א"א שהחכמה נעלמת וסוד הבי' שבה מבין דבר מתוך דבר התפשטות החכמה ובסוד הבי' הסתעפות התי' דהיי' השרשת התחתונים ממש כדמותו היה ענין הבי' במציאות א"א שהחכמה נעלמה וסוד הבינה הסתעפות התי' דהיינו השרשת התחתונים ממש כדמותו הי' ענין הבינה למטה שנאצלת מן החכמה ע"י מה שהושרש' שם מן הכתר כדפי' ונתפשט' מן החכמה אל מקומה ובהתפשט' ונתרוקנה מן החכמה הדלת הזה ופתח' פתח אל החכמ' והנה בחי' אחרונה אל החכמה היא פתיחח' בבי' וצאת הבי' אל האציל' המתגלה וסדר וענין האציל' פי' בעין כל תמר ג' ושם הרחבתי' דרך כלל. אמנם עתה אנו בתי' החכמה והבי' והנה החכמה נתקן דרך העלם יתייחסו בו עולמות ויאמר עליהם שנחרבו לא לערך מציאות' בעצמ' שהרי הם מושרשי' ואחר שיוחסו חי' בכתר שיוחסו תי' בחכמה אלא יוחסו בה תי' הדינים מפני שאינה נחלקת לדינים וכל הספי' המתפשטות ממנה ובה הם רחמים ולכך נק' אב רחמן ודאי שהוא בעל רחמים ולכך לא נתקן בו תי' זעיר שהם חי' הדיני' אמנם תיקוני' ודאי יש בו ולכך מלת אב מחייב היות בו תי' כדפי' וכמו שאדה"ר חוה נולדה ממנו כך חכמה אדה"ד ודאי חוה בי' אם כל חי נולדה ממנו וכמו שאדה"ר ד"ו פרצופי' נברא כך חכמה מהכתר ד"ו פרצופי' נאצל כדפי' ואח"כ נסרו הכתר לב' שמכח אור הכתר והשגח' א"ס נאצל ונתפשט ספי' החכמה ונעשה לו נקבה להיותם זכו"ן ממש כדפי' בפ' הקודמים ובזה כמו שהכתר מתתקן כך החכמה מתתקנ' וכמו שתי' הכתר הם השרשת התחתונים בו כך החכמה השרשת התחתונים בו וכמו שתי' הכתר אינם נגלים אלא נעלמים כך תיקוני החכמה אינם נגלים אלא נעלמים אמנם נדע באמיתות שמתתקן ולכך ייחס אותו בשם אב:
תמר ו - פרק כג
הנה האב בו התולדות בהעלם ודקות וקשר אחדות וזה פשוט וכמו שהכתר כאשר יתגלו שרשיו אל הספי' יהפכם לרחמים ויתקנו כמבואר לעיל בתמר בג"ד כך החכמ' כשתתפש' ויגלה שרשיה אל הספי' שהם מתפשטו' יבטל דינם. אמנם לא בתוקף ובחזקה כרחמי הכתר שלא ישתנה אפי' חלק מכמה. אמנם סגולתה שהיא קושרת י' בתכלית הקשר ויאחדם והבנים הם מושרשים באב עד שלא יבחנו בהשתלשלו' ופירוד והבדל ומטעם בהגלות אור החכמה ותי' אל הספי' מיד הם קשורות ומאוחדות ולזה חייבו הזיווג והייחוד אל הת"ת והמ' דהיינו הספי' המתפשטו' מצד החכמ' מפני שאור החכמ' מגלה השרשים שבה אליהם וזה ענין אמיתי מיוסד בספי' שע"י השרשי' הם מתהפכים מיד לשרש המתגלה וכיון שהחכמ' היא אחדות הענפים נקשר סוד ו"ד בתוך נקודת מציאות' הם הם תיקוניה בהגלות אלו התי' אלו הספי' מיד הם מתקשרו' ומתאחדות. אמנם החכמה אינה במדרגת הכתר לבטל הדינים אבל יש בה כעין לפי שיעורה ומדתה ולזה כמו שהכתר נשמה לספי' כך החכמ' נשמה אליהם מנהגת בתוכם כאשר ית' בע"ה ועתה בזה יובן מ"ש בס' הבהיר משל לבנים שהיו רחוקים מאביהם וכו' ואמר שהאב יחזור על כולם והיינו סוד התפשטו' בכל הספי' והיא חייתם ונשמת' כאשר נתבאר בתי' שסוד החכמה מתפשטת ומחי' כל הספי' ויתבאר בעין ה' ח'. ולזה החכמ' היא חיי הספי' וקיומן והרי אלו הם ב' פעולות אשר לחכמה בספי' הא' חיותם בתוכם הב' בחי' זיווגם וקשרם יחד והכל מטעם א' בקרוב כי מטעם היות בו תי' הם שרשים לספי' יתפעלו הספי' משרשם כנודע וכאשר יאירו הספי' מאותו השרש יתלחלחו כפי מציאות השרש ויתקשרו מטעם זה ממש כאשר הם רחוקים ממנו יתפשט חיי החכמה ואורה אל הספי' והיא מתוכם כנשמה בתוך הגוף מנהגת הנהגתם וסוד זה תלוי בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א שנק' בחי' שקיו דאילנא חיות הספי' כאשר ית' בעין ה' בע"ה: פכ"ד הנה עתה לדרך זה תמצא שכמו שהאצי' המתפשט הם ד' בחי' שהם ד' מערכות שפי' בספ"ר בש' שם בן ד' דהיינו סוד הספי' באות יו"ד וסודה באות ה' וסוד' באות ו' וסודה באות ה' הכל מכח החכמ' שהיא אב לספי' מתחילת מציאות' ראשונ' אב להשרשת' באות י' שבה יסוד כל הנמצאים יחד כדפי' שנית גם אצילות' בבי' ששם יתפשטו ג' קוים ויתמצאו חסד דין ורחמים כאשר ית' ג"כ מכחו עד אצילות' במקומם בשש קצוות ששם עצם ההנהגה בחסד דין ורחמים ממנו סוד שתילתם במ' שהיא הנהגה המיוחד' להנהיג התחתונים ממנו ולז' הם צומחים ממנו ג' קוים דהיינו י' ג' עוקצין ויתפשטו ג' ווין באות ה' והם נובעין משם והיינו ג' נקודות באות י' ראשי' לג' ווין שבאות ה' כזה ה ויתפשטו שלשתם בחג"ת נה"י דהיינו ו' ששה ג' וג' ראשי' וג' אבות וסופם ג' בנים ואחריתם באות ה' היא המ' ג' קוים בית קיבול לשלשתם וכן פי' בש' ז' סי' ד' והנה המציאו' הזה אשר לספי' מן החכמ' הוא סוד בחי' התפשטו' ההנהג' כדפי' ולזה הכל הוא מושרש שם. והנה ההשתרשו' היא בסוד החכמ' שהיא נשמ' לספי' מנהגת באות ה' ואות ו' ואות ה' ולכך יתייחס לה שם יהו"ה מלא ושלם בסוד היות בה המערכות האלו כדפי' והיינו סוד היותו נק' אב דהיינו תחילתו מי' של אלף ויתפשט עד י"ב דהיינו בית קיבול והיינו סוד יו"ד שפי' דהיינו סוד י' נקודות העדן ו' התפשטו' הנהר כאומ' ונהר יוצא מעדן ומשם יפרד והיה לד' ראשים היינו ד' והיינו סוד י' הנכלל בחכמה להראות (אולי צ"ל מתחי') מנחי' התפשטו' הזה כולו עד המ' ולא שיהיה ממש בה בסוד גילויה אלא נעלם תכלית העלם וכולל תחילה וסוף עד ד' היא המ' סוד האצילות:
תמר ו - פרק כה
אחר שדרך כלל אין הכתר כלי לפעול למטה פעולה נפעלת למטה ממש אלא הוא סוד א"ס המתפשט הנשמ' אל הספי' כדפי' בעין כל ת'. ורמזנו לעיל והספי' מושרשו' בו לא בעצם השרש' כדפי' לעיל בתמר א' א"כ ימצא שתחילת מציאות הנמצאו' הם מהחכמ' ולכך החכמה נק' יש דהיינו תחלת הישוב שעד כאן א"ין ואין לייחס הוויות דבר מה אמנם מהחכמה ולמטה עשיי' ההויות ולכך יאמר עליו מה רבו מעשיך ד' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. והענין כי הכלי להמצאת ההויות היא החכמה היינו לערך היות להם גילוי וישות אמנם מקום צביעתם להיות להם גוונים שהם סוד ההנהגות המשתנות מכמה שינוים לבן אדום ירוק שחור וכיוצא זה לא יצדק בהם אפי' בחכמה אלא דווקא בבי' וסוד הענין פי' בס' בראשית ש' ג' סי' א' בענין שהם ג' ולזה כאשר הספי' בהעלם עליון יהיה תחלת מציאותם בנקודה עליונה: