אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין ד עין השמש · תמר ג - פרק ח
הנה האבר הזה שרש אל הגבורות לכולהו פי' יש בו בתוכה ג' שמות הא' אף וזה מורגל יותר ישימו קטורה באפך יעשן אף ד' הב' הנחירי' דכתיב מנחיריו יצא עשן הג' חוטם ותהלתי אחטם לך ויש ה' דרך כינוי אל המדה דהיינו תהלה וזה אינו שם. ועתה נאמר שהם ג' פעולות באבר הזה הא' הוא תחלת הפעול' התלהבות הדיני' שעל תחלת הפעול' נאמר וחרה אף פן יחרה יהי' הענין מלשון חרון והדלקת האש ותחלתו ואז נק' נחיר מל' הנחרתו וחרון דהיינו תחלת התעוררות הדיני' משרשם ואחר שכבר נתלהב הדין נק' אף כאומ' (הן) עלה עשן באפו אמנם כאשר יתוקן האף נאמר שוב מחרון אפך להשבית הדינים מתחלת' מהחרון שרש המציאות ומהאף סוף הפעול' ולזה באזהר' לא אמר אלא וחרה אפי להראות שאין בו בעצמותו לא חרון ולא אף לכך נאמר וחרה אף ד' מכלל שאין בו אפי' תחלת התעוררות וכתי' אל יחר לאדוני ואדברה דהיינו תחלת המציאות לבד וכאשר נעשו ב' ויחר אף ד' בם הרי תחלת התעוררות ומציאות הענין בעצמו וכאשר נק' נחירי' הוא על ההתחל'. והיינו מנחיריו יצא עשן כאשר יעשן אף ד'. אמנם כאשר נתקן נאמר ישימו קטורה באפך כאומ' קח את המחתה כי יצא הקצף אפי' שנעש' האף ישימו קטורה ויעשו ריח ניחוח וכן הוא אשה ריח ניחוח לד' שהריח מתקן כדפי' אמנם חוטם הוא מלה מיושבת שלא יקראו אף או נחיר בא"א ח"ו אלא חוטם שמלה זו מורה על נחת רוח ולכך נאמר ותהלתי אחטם לך והי' רב המנונא אומר לבעל החוטם אני מבקש מפני שמלת חוטם מורה האריכות ונ"ר ואי תימא הא כתיב ארך אפים והוא כינוי לאריך לא קשה מידי שמלת אריך הוא בו וירצה שמשלח האריכות לאף דזעיר לא שיש בו אף והאריכות ח"ו שהרי כולו רחמים אלא משדר אריכות ומשפיעו לאפים תחתוני' שיש בו אף כדפי' ולא יתייחס שם אף אלא מהבי' ולמט' אפי' ליופי ולקשוט דלא שייך ודאי אמנם תהלה נק' אחר שתאי' הארה עליונ' ויתוקן כראוי והיינו סוד תהל' לדוד ותהלתי אחטם לך שהוא מלשון עטישותי' תהל אור שהוא סוד האר' עליונ' המאיר' ממט' למעל' וממעל' למט' ואז היא מתהפכת לתהל' והיינו נמי ופי יגיד תהלתך ותהל' יצדק בכל מקום שיצדק חוטמא בנוק' תהל' לדוד בדכורא ופי יגיד תהלתך בארי"ך ותהלתי אחטם לך לפי מה שפי' בחש"ק וממילא וודאי משתמע. ח' פ' אלו כללתי מחש"ק ש' ט'. (פרק ט' וי' וי"א לא נמצא בהעתק:)