אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין ד עין השמש · תמר ג - פרק ז
הנה בפ' הקודם פי' דעת הקדמוני' בחוטם וגם ר"ש לא דחה אותו. אמנם הביא דעת רב המנונא סבא המתיישב יותר וזה מפני שנודע שהחוט' בו התנשבות רוחא דחיי' שהרי החיות אינו אלא מן החוטם ואבר הריא' שרוח החיים מתנשב דרך בו דרך הקנה הוא אבר חסד בלי ספק ולדעת הקדמוני' יקשה האיך יהי' סוד החוטם גבורות אלו מן ב' הנקבי' שאין רוח החיים מתנשב דרך בו וצריכים לדחוק ולומר שרוח החיים הוא בעת ריח ניחוח שאז החיים מהכתר מקיימין המציאות כלו וזה דוחק גדול ולזה פירש שסוד החוטם יש בו ב' נחירים כדפי' אמנם צד שמאל שבו מתפשט ב' בחי' אל הדיני' והם הב' הנז' אש ועשן וכולם מנחיר שמאלי דהיינו גבורות והיינו ימין השמאל הדיני' הקדושי' גבור' עליונה וגבור' תחתונה ושמאל השמאל גבורות חיצונות עשן כלול מג' גווני' המתחלק לד' סטרין שהם עון המחטיא בנ"א משחית אף וחימה לפעול הדיני' למטה והכל כדפי' לעיל. אמנם הנחיר הימני מוציא נחת רוח ימין ושמאל ממש שהוא להיטיב הדיני' והם ב' בחי' ממש שקולות כנגד השמאלי' והטעם שהחסד בהפך הגבורות וכמו שהגבו' נחיר שמאל פועל' ב' דיני' כדפי' הא' בקדוש' הב' בחוץ כך ממש החסד נחיר ימין פועלת ב' חסדים וב' נייחו' הא' להניח הקדושה והדיני' המתלהבים מימין השמאל כך נייחא להם מימין הימין הב' להניח הדינים המתלהבים משמאל השמאל כך נייחא להם בהיותם בקדושתם תוך הקודש דווקא משמאל הימין והיינו מקום נשיבו דרוחא דחיי' כדפי'. ופי' עוד שעל ז"א נאמר וריח לו כלבנון פי' הכתר נקרא לבנון המלבין דהיינו במשקל שבתון בתוספת לובן לכל ואמר שהתחתון סוד ז"א ריח לו בסוד חוטמא דיליה כלבנון בסוד הלבנת הכתר המלבין אודם הדיני' ועוד הכריח הענין שהרי הנקבה נוקבא דז"א אשר נבאר עניינה בעין יעקב נאמר בה וריח אפך כתפוחים עת שהזכר מריח בה אמנם סוף סוף הדעת הזה מתיישב בענין: