אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין ג כל רואי · תמר ו - פרק לח
בשיר השירים פי' שלמה ע"ה תי' הרעים היא הבי' ותי' הכלה היא המ' ושינה בין אלו לאלו ב' שינוים בזולת מה ששינה בתי' האיברים עצמן שלא השוה עינים לעינים שער לשער וכיוצא שינה ב' שינוים אלו. הא' והתי' אל הרעים אינם עד שדים לבד שהם חסד וגבורה נכללים בא' אל הבחי' הממוצעת בגוף קו האמצעי והם מקורות אל החלב דהיינו סוד הדם והדין שהוא מתלבן ומתתקין והיינו דקאמרן בכמה דוכתי חלבא דנגיד מאימא אמנם זרועות וגוף. לא תיקן בה מפני שאין בה ו"ק מתגלין למט' ומתפשטי' כדי שיעשה בהם זרועות וגוף ושוקיים ועם היות דאימא עילאה עד הוד איתפשט' היינו השתרשות הספי' בה בסוד העלמן בה דהיינו שיש בה נ' שערים כאשר נבאר. אמנם שיהיו פועלים בה פעולות רגליים שוקיים וכיוצא אין התפשטות לענפיה ותי' בפעולות אלו שעיקר כינוי האיברים הוא אל הפעולות. אמנם התי' אל הכלה הם מהרגלים כאומ' מה יפו פעמיך וכן אל הפעולות יש כמה פעולות אלו שהם פועלות בנגלות. הב' התי' אל הריעים הם ביושר ממעל' למט' מתחיל מן השער והעינים ויורד עד השדים שמורה על אור ישר שמוריד ביושר והולך שהיא מדת הרחמים כאשר נבאר אור ישר ואור חוזר בע"ה. אמנם תי' הכלה הם ממע' למעלה מתחיל מן הרגלים ועולה עד הראש מפני היות' אור חוזר בסוד הדין ובמקומ' ארחיב הענין הזה ואל החתן שהוא הת"ת מב' אלו לוקח א' מן המ' וא' מן הבי' מן הבי' שהם תי' ביושר וא' מן המ' שהם תי' עד השוקיים והיינו שיש בו כל הפעולות אמנם הוא זכר בסוד אור ישר והתי' סתומים ונעלמים דומי' לתי' הכתר ולכך אינם רחבים ומבוארים בתי' המ' שהיא העלי' כנודע שהבי' עלמא דאתכסיא והמ' עלמא דאתגליא. ונודע ענין העלם ג"ר כאשר נבאר במקומו בע"ה. אבל עכ"ז כל התי' המ' אינם בה אלא מצד הבי' שהיא המתקנת כאומ' ויבן ד' אלהי"ם את הצלע כאשר ית' במקומו וכיון שתי' מן הבי' מחייבת בבי' השתרשו' כל תי' ומפני העלמ' לא נייחס התי' ההם בה ואין ספק ששבח אותם התי' אשר למ' ועיקרם הם בבי' שבמ' הם מתפשטי' ומסתעפי' ובבי' הם מאוחדים ונקשרים תכלית האחדות והקשר בענין שבהיות המ' מתקשט' ומתנא' בתי' ומתאחד' היא בהיותה מאירה מן הבי' ואימא מקשטא לברתא לכך הכל מושרש בבי'. וכמו שהוא משרש' מטעם שהבת יוצאת מבטן האם כך הבן יוצא מבטן האם. א"כ גם שרשי הת"ת בסוד תי' מרישא ועד שוקיים הכל מושרש בבי' והנה לבי' ב' בחי' מתתקנ' מצד עצמות' אל צד החכמ' ותי' הם מה שנוגע אל ג"ר ולכך לא יוסיפו תי' על תי' הכתר אלא צואר ושדיים לחוד דהיינו התפשטו' מעט ולכך הזכר ישבחנה בשבח זה מפני שהיא בחי' תי' לגבי החכמ'. אמנם מצד הבני' יש לה בטן כאומ' מבטן מי יצא הקרח דהיינו כעין הקרח הנורא ויש לה התפשטו' עד שוקיים דהיינו אימא עילאה עד הוד אתפשט' והיינו כדקאמרן מצד השתרשו' הספי' התחתונו' בה שהיא נק' בת שבע באר שבע כדפי' בפ' ויצא שיש בה ז' ספי' מושרשות והיינו ב' בחי'. הא' מצד אבא הב' מצד הבני' ואלו התי' שהם מצד אבא דהיינו ג"ר אין בה דין ואין בה פירוד כדפי' בפ' הקודמים אמנם מצד הבנים היא נפרדת ויש בה דין ולכך דיני' מינה מתערין כאשר ית' בע"ה: