אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין ג כל רואי · תמר ו - פרק כא
כבר פי' לעיל שהחכמ' ישתלשל מהכתר מבחי' דיק' מחי' י"ג ופי' שישתלשלו נקודה אחת כולה רחמים. אמנם היא השרשת ג' עניינים שהם חכמ' ותבונה ודעת דהיינו הדעת חכמ' שבכח החכמ' מבין והבי' היא מבין דבר מתוך דבר הידוע שמוליד הדעת הנז' ובמקום היודע כתר יתפשט למטה הדעת הקושר ב' וכולם נקודה א' וקשר א' והנה יתאצל א' בחי' קשר ג' באחדות א' בענין שאלו העניינים יחייבו ג' הנהגות דהיינו החסד הגמור חכמתו שהוא תחלת הסוד הקודם קודם הויית ההויות וכיון שאינם הם נמצאים מחסדי' הגמורים לכך היא חסד גמור אמנם ידיעת הדברים אחר היותם היינו ענין ההויות והתפשטות' ועליית מציאותם למעלה וענין זה מחייב הדין שאם יהיו כדאים יושפעו ויתן להם הטוב ואם לאו ימנע מהם הטוב ההוא והדעת הוא קושר ב' עולה על גביהן ויורד למט' מב' ולכך ימצא בבחי' מה קודם לחכמ' והיינו שהוא בחי' ענף היודע ממלא מקום הכתר והיודע הוא הקושר החו"ב לכך הדעת אמצעי קושר ב' והוא מתפשט למטה מב' מפני שהוא התפשטו' הנמצאו' למט' כדפי' ששורש ו"ק שהבינה דנה ומבינה בהם אחר היותם הוא סוד הדעת ולכך אליו ג' מציאיות אלו והנה ג' אלו הם אחדות א' בתחילת מציאותם והם חסד דין ורחמים נקשרים בקשר א' כי הדעת יסוד רחמים כענין האומן המרחם על מעשי ידיו ולכך בהתעלו' השרש למעלה ירחם כאומ' ורחמיו על כל מעשיו והנה ג' אלו בהתחל' החכמ' מהכתר אינה מחלקת שלשתם לג' אלא מאחדם. אמנם אח"כ תתפשט עוד החכמ' בחי' ב' ויבחנו בה ג' והם ג' נקודו' ולכך אות י' בעצמה יורה על ג' והם י' כנודע שסוד ג' קוים אלו שהם חכמה ותבונה ודעת הם י"ס והם ג' נקודות והם נקודה א' וג' בחי' אלו רמוזות באות יו"ד היא נקודה א' השוואת ג' בחי' הנז' והם ג' עוקץ למעלה עוקץ למטה גיו באמצעותא דהיינו התבחן החכמה והתבונה והדעת והם עשרה שהם ספי' ועד כאן הכל אחדות גמורה תחלת צמיחתם. שוב יתפשט החכמה התפשטות עוד ויבחין בעצמה החכמה והוא כלל כולם כדפי' והבי' והדעת והיינו בחי' יו"ד במילואה דהיינו י' חכמה ו' דעת ד' בי' והיינו שהורה על ג' קוים והורה התפשטות' ולהיות שהתפשטו' הדעת והבי' מחייב החזרת הדברים ממטה למעלה לכך הורה סוד אות יו"ד י' וי' דהיינו יוד ממעלה למטה וסוד ההתפשטו' ממעלה תמיד נקשר באור המתנוצץ מהשמש תמיד דבוק במקורו אמנם כהתם מדת האור הישר ונתן פנייתו ממטה למעלה הפריד הנמצאות בסוד ו"ד והורה על התפשטות' דהיינו י' ומה שהיה סתום וכלול בנקודת י' שבה עוקץ עליון ותחתון ואמצעית נעשה עתה בהתפשטו' ופתיחת החכמה בתולדות מינה ובה י' התפשטו' ההויו' והתקשרם ממטה למעלה וי' דודה שלימה קשר שלם משקל שלם כי עשרים גרה השקל וי' הם מחצית השקל והם עולים ק' דהיינו יפ"י הם ק' כל א' כלולה מי' שזה גרם ההתפשטות וקשר הדברים בשרש' מצד הבי' ממטה למעלה דהיינו דלת דלו עיני למרום והיינו דלו ורוממו ההויות ונתקשרו בשרשם והדעת קושרם ממעלה למטה וממטה למעלה ונשלם המשקל ונקשר הקשר שלם והכלל יחד הם י' חסד ו' רחמים ד' דין דהיינו תחלת צמיחת החכמ' והתבונה והדעת בחכמה עצמה לעצמן ובה י"ס שהם ג"ר י' שהם ג' נקודות ראשונות חכמה ותבונה ודעת נקשרו' ונאחדות ויתפשטו למט' ששה התפשטות שהם ו"ק והם כמו שהם ח' מלכים שפי' לעיל בסוד הכתר כך הם ח' בחכמה כי י' הוא א' עם היות שהם ג' ששלשתם חשובות כא' ו' ששה ד' היא הבחי' אחרונה המלך האחרון דלת ושער לכל ונתן התפתחות כאשר נבאר בעין שמש והיי' התפשטות החכמה בי' מדריגות והם נעלמות והיי' ג"כ מה שנאמר הבנים בתוכיות האב שהרי ד' היא בי' והיא היא המ' שהרי נקבה מן הנקבה והזכר מן הזכר לכך יתייחס אות ד' לבי' ולמ' ו' לדעת ולת"ת ו"ק והכל ענין א' ששרש המציאות למטה מלמעלה והכל ענין א' ומציאות א' והיי' תחילת צמיחת הדיני' מן האב ואינם מתקיימין מפני שהם מיוסדים בחסדי החכמה כדפי' והיי' התפשט' י"ס הכלולות בחכמה והכל עולה לענין א' כאשר נבאר בעין שמש: