אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין ב עין הבדולח · תמר א - פרק כג
כל הספי' צריכות התעוררות לפעול וא"ס א"צ התעוררות כלל ולזה כל הספי' צריכות העליונות לתחתונות לעורר' ולהכין להם בית קבול להוליד דהיינו שתהי' הנקבה מכינה עצמה כדי להמציא ההויות המתפשט' והתחתונות לעליונות להשפיעם וא"ס א"צ התעוררות כלל שתמיד מתעורר ואינו בעל שינוי ומתפעל כדי שיהיה פעם מתעורר ופעם מתעלם ח"ו אלא תמיד פועל תמיד הוא מתעורר ואינו זקוק לזולתו ולזה ההויות נתהוו מאתו בלי התעוררות כלל ונמצאו מטובו מראשית ההויות דהיינו רצון הרצונות ע"ס כל ההויה. אמנם האמצעי' שהם העלולי' ההויות והסיבות האמצעיות להביא ההוי' אל בישול מציאות' אינם מוכנות להוליד ולהמציא אלא ע"י זכו"ן והתעוררות תחתון לעליון ולזה בהכינם ותי' מיד יולידו ויהוו ולא יגרע הכח הזה כלל מא"ס ששפעו ואורו פרוש תמיד על כל נמצא וההכנה יעדר מצד התחתונים והוא כאלו ב' אבנים יהיו כאן הא' אבן חשוכה והא' אבן מאירה ובב' השמש מתנוצץ זו מזהירה וזו עכורה שאין הדבר תלוי בשמש אלא אורו פרוש על ב' כא' אמנם ההעדר מהאבן והיותו בלתי מוכן מעצמו וזה טעם אל ההויות העליונות היותם בלתי מולידות בלי הכנה ולזה הכתר שפניו אל הא"ס יתהוה מעצמו אל עצמו עד גמר תי' אבל כשהכתר יתן פניו להוליד לא יוליד ממנו ולמטה אלא בכח זכו"ן אמנם אין לו התעוררות ומצד א"ס שאינו צריך התעוררות הרי דבריה ההיא שלימה לא יחסר כל בה ומצד הכלים הפועלים שצריכים התעוררות אין הברי' ההיא שלימה שחסר' מעלת ההתעוררות ולזה יהיו הנמצאות מראש ועד סוף חסרים ההתעוררות כאשר יתבאר. וא"ס לא יעלה ולא יוריד בו התעוררות כלל אלא תמיד אור שפעו והויות הנמצאות ממנו בל יפסק אפי' רגע והכתר אמצעי בין זל"ז מצד מעלה א"צ התעוררות אלא תמיד הוא מאיר אמנם התחתונים מוכנים לקבל ולזה כשנרצה להעלות ההתעוררות לא נכנהו אלא עד חו"ב זכו"ן התחתונים אמנם זכו"ן שבכתר תמיד משפיעים תמיד הם מולידים בלי הפסק כלל ועיקר: