אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין ב עין הבדולח
תמר א - פרק א
עין הבדולח ובו ו תמרים תמר א ובו כ"ג פרקים:
הקדמה מפורסמת מכלל דברי רשב"י ע"ה בכמה מקומות השרשת העלול בעילתו וזהו דבקותו וקיומו וכבר פי' הענין בעין כל והנה השרשת הנמצאים המחודשים הם הנאצלים ומהם ולמטה בא"ס הוא סוד ידיעתו שהרי כל הנמצאים בידיעתו והוא וידיעתו א' נמצאו בידיעה הנפלאה בהפלאתו מושרשים כל הנמצאים לא נדע אותם השרשים היאך הם אבל כל מה שנשלול מהם שאינם רבים כלל מפני שיורו רבוי בו ית' ח"ו ואין ריבוי בו כלל אלא הוא והם תכלית האחדות מפני שהוא הדעת הוא היודע הוא הידוע ובהיותו יודע את עצמו יודע כל נמצאיו וכבר הארכנו בענינים אלו שם ופי' ג"כ שם התפשטות הרצון והוא סוד תחילת מציאות הכתר ויתפשט מרצון אל רצון עד המצא הרצון הנגלה ורצה ספי' הכתר בעצמות' ולא נדע כמה הרחקי' בין הרצון המחודש לרוצה אשר לא יתחדש והוא ורצונו א' אבל נדע שאין הא"ס הרוצה ימצא הרצון שהוא הכתר והוא חדשו והוה אותו עת נתחדש ונמצא ונדע עוד כי חידושו לא חידש במחדש שום חידוש כלל ועם היות שעת חידשו ועת לא חידשו לא שנה בו שום שיטי כלל והארכתי בתי' הענין הזה שם בכל האפשר במיעוט שכלנו ועתה נאמר שא"ס כל הנמצאים בו קודם היותם ואחר היותם בלי שום פירוד כלל ולכך ימציאם כולם יחד בעת סבלות הכתר להכילם והרי אלו נמצאו כולם בתכלית האחדות ברצון הרצונות ויתפשטו משם מרצון אל רצון עד הגיעם אל מה שיסבלם המציאות ברצון דהיינו הכתר והוא בעת שיסבול הכתר מציאות' כדפי' והנה אינך יכול לומר שימסרם הא"ס בכתר זה אחר זה שאין קדימ' ואיחור מו' לז' מצד הא"ס אינך יכול לומר שימסור בכתר כל המציאות יחד שא"כ מעולם לא ימצא בהם הקדימה והאיחור והא כיצד מצד הא"ס יתהוו הנמצאים ממנו בכתר כא' אמנם מציאות הא' ממנו ברצון הרצונות וישתלשלו עד הגיעם אל הרצון הנק' כתר והנה השתלשלות ממציאות אל מציאות הא"ס עד הכתר לא בא"ס עצמו ח"ו שאינו בעל השתלשלות אלא במציאות הכתר המתפשט ברצון ממציאות אל מציאות עד הגיע אל הכתר הנק' לנו ספי' א' שהיא בחי' הכתר הנאצל הנכנס במספר הספי' אמנם מבחי' זו ולמעלה נק' מציאותיו רצון הרצונות ושעורם ומספרם לא נדע כדפי' בעין כל תמר. והנה לפ"ז יהיה המציאות לכללות הנמצאים ממציאות אל מציאות עד הגיעם בכתר אל סוד מציאות שרשים ותי' לכניסת' בפעולות דהיינו סוד ש' איברים תי' באשר ית' שהם רישא דשערא מצחא חוטמא עיינין אנפין פומא דיקנא אודנין ואלו הם נק' איברים במשל ובנמשל פעולות והפעולות טבעות ממציאות נאצלים נפלאים בספי' עצמ' והנה קודם היותם נפרטים בפרטים אלו דהיינו הנמשלי' באיברים הם תכלית אחדות ועתה בין האחדות אשר בידיעת א"ס לבין התפשטם לתי' אריך אנפין כמה יהיו המציאות להשתלשל ממציאות אל מציאות שעור לא נשערם מפני שאינם בשיעור כלל אמנם הם מה שנדע שבלי ספק ישתלשלו המציאיות מאין פעולה מאין פירוד אל פעול' אל הרבוי עם היות שבאמת אינו רבוי ח"ו שהכתר ותיקוניו א'. אמנם לערך האחדות אשר בא"ס כדפי' נקראהו רבוי וחדוש ושנוי ופרוד פעולות וחילוק איברים כאשר נדבר עוד על אי"ן שבכתר תכלית יחוד פעולותיו ותיקוניו והרחקת הפעולות הנפרדות ממנו אמנם אין האחדות בו כאחדות הא"ס לכך נקראם תי' אריך אנפין והבדל ומספר איברים לערך מה שלמעלה שאין שם שום מספר כלל ועיקר כאומר ולפני אחד מה אתה סופר:
תמר א - פרק ב
ראוי שנבחין הכתר בערך עצם הספי' אל ערך תיקוניו לב' בחי' והענין שעצם הכתר מחודש א' הוא עצם א' ועצם הפעולות שהם צורך הנהגת הנמצאים ממנו ולמטה הוא תי' בו ודרך כלל תי' אלו הם מציאות הנמצאים המשתלשלים למטה מושרשים בו והנה עצם הכתר ימצא בתכלית דקות אמנם שאר הנמצאים לא ימצאו אלא ההסתעפות ורשימ' פירוד' לחילוק פעולו' ותיקוני' בענין שיקדם עצם הכתר ויתקשרו עמו ידיעתו הנמצאות תכלית הדבקות עד שהוא והם א' דומה למאצי' ואינו דומה אמנם מפני היותו מתחדש מהאחד אשר אין בו ריבוי לא יכיל שום רבוי והפעולות לא ימצאו אלא ע"י התפשטות הרבוי אל השתלשלות מעילה לעלול א"כ אין כח במציאות שם להמציא שורש לשום ספי' או נמצא משתלשל אלא ימצא תכלית האחדות עד שנאמר שאין שם מציאות' כדרך שנחייב בידיע' בא"ס ונאמר שאין שם שום בחי' ח"ו מפני שהוא וידיעתו א' כך במחודש הא' הוא וידיעתו א' והוא הדעת הוא היודע הוא הידוע ואין שם תיקוני' דהיינו שרשי נמצאות ולכך לא ימצאו כלל ועיקר כוונת האצי' אליו הוא לתת השתלשלות לנמצאות והבדלם והרי לפי זה יהיה הענין מתנגד מעצמו אל עצמו הרי נמצא עצם הכתר להמצא הנמצאות ומצד קורבתו אל מאצי' ישתלם תכלית השלימות והוא וידיעתו א' ולא ימצאו שום ספי' ולא נמצאות ולא פעולות א"כ יקשה הענין מאד אם ימצאו יגרע הכתר וח"ו צריך להתרחק ולתת אמצעות בינו ובין מאצי' וזה אינו שהוא הספי' קרוב' אל המאצי' ראשונה שאין בינו ובין מאצי' שום ספי' כלל וא"כ גריעות ההבדל בין הדעת לידוע בלתו נמצא שם מפני שהמאצי' יאצי' נאצל א' בתכלית שלמות אשר יסבול המחודש והרי הנמצאים התחתונים השרשתם שם בלתי אפשר כלל ועתה מכאן נשפוט מרצון הרצונות דהיינו בחי' קורבת הנמצא המחודש הא' במחדשו היאך יושללו משם שום שורש לנמצאות ולא שיושללו מכל וכל אלא יושלל מציאות' בבחי' ההסתעפות בסוד הוא הדעת הוא היודע הוא הידוע לא ידיע' נבדלות לתיקוני' וסעיפי אמירי הספי' שם כי אותם הרצונות הם רצונות לעצם הספי' בעצמ' להמצא ספי'. אמנם להמצא תי' וענפים אינם שם כי אפי' כשיתגלה עצם הכתר עדיין יושלל ממנו ההסתעפו' כדפי' וכל זה ממה שנשגב ונתעלה מאציל א' מהפירוד והריבוי עד ששגב והפליא הנאצל א' גם הוא מהענין הזה:
תמר א - פרק ג
כבר פי' ב' בחי' בכתר. הא' מצד עצמו. הב' מצד השתרשות הנאצלים בו. הנה הכתר מצד ב' בחי' אלו יש בו ד' בחי' ב' מצד עצמו וב' מצד האצילות שבו. והם אלו הכתר עצמו נעלם מן הספי' התחתונות ואין הספי' משיגים בו מב' בחי' הא' מצד עצמו שהוא נעלם ונבדל מן הנאצלי' כעין השמש בלילה שאין לנו אורו מצד עצמו ממש אלא ע"י הלבנה או כיוצא בהערב השמש או בעלות השחר שיש לנו אורו ולא השגת עצמותו וכן הכתר נסתלק ההשגה בו מן הנאצלי' מרוב התעלותו והעלמו ממקורו שאינו ממציא עצמו אליהם והסתי' והעלים מציאות ההשגה מזולתו מהתחתונים הב' הוא מגלה עצמו אמנם הנאצלי' מצד עצמן אינם משיגים בו והוא כעין השמש אל עין הרואה שאינו יכול להציץ בו ולא מחמת הסתר השמש שאין השמש נסתר מעין הרואה אמנם עין הרואה נחלש ואינו יכול להסתכל בבהיקות אורו ועוצם הבהירות וכן הכתר נפלא תכלית הפלא עד שאין משיגים כח אורו והנה ב' בחי' אלו יוחסו אל הכתר הא' בשם חשק הב' בשם אור והיינו ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקי' וכן ישת חשך סתרו כדפי' בס' הבהיר. הב' אצילות שבכתר הוא מתפשט לנאצלי' והנאצלי' משיגים בו והטעם שהכתר מקור וסיב' לכל ובו שכינת המאצי' ודבקותו נמצא שהוא דבק בשרש השרשים ובאמצעותו הם חיים ואלו יצוייר הסתלקות השגחתם מן הנאצלים אפי' רגע לא יצוייר שום נמצא במציאות לכך הנאצלים דבקים בו מצד עצמם כולם דבקים ושואפים שפע קיומם וחיותם ממנו והוא דבוק בהם ושולח שפעו וקיומו אליהם להחיותם ולקיימם. והנה מצד בחי' שרשי האצי' שבו הם ב' בהפך מהב' הקודמות שהם מצד עצמו נעלם מהם והם בלתי משיגים בו ומצד השתרשות הספ' בו הוא מקיימן וישולח מים ללחלחן כמו שהאילן מתלחלח ורענן משרשיו כך אותם השרשים שבכתר הם סיבה לקיום הספי' ודרך בהם הם משיגים בכתר כשרשים ההם ודרך בהם משפיע הכתר שפעו בהם ומקיימן ועתה בהם ידענו טעם תי' הכתר והשתרשות הספי' בו מפני שהם סיבה לקיומן ואלו ח"ו נשרשו היה הכתר מתעלה תחת העלם שלא יינקו ולא ישאבו ממנו שפע קיומן ולכך הכתר אין עצמותו מתגל' אל הנאצלים אמנם מגלה להם האצי' הנכלל בתוכו היינו השרשים ועצם הכתר בלתי מושג כדפי' בחש"ק ש' ג' סי' ב' שאלו לא תאמר כן ח"ו היו ספי' כל הנמצאים כרגע מפני שחיותם הוא המציאות ומבלעדי זה אין להם קיום ומטעם זה יתייחסו העליונים בשם אור מפני שהם ניצוצות האור המתנוצצים מן האור שאם יתעלם השורש העליון לא ימצא מציאות ולזה אם יצוייר שהכתר יעלי' שרשיו מן הספי' לא יהיו כלל כמו שחויב הניצוץ מן השמש ואלו יתעלם השמש לא ישאיר ניצוצותיו אחריו אלא יתעלמו או יעברו כך ממש הספי' הרוחניות הם משתלשלות מן העליונה צופי' בה תמיד והאור מתנוצץ משם ואלו יצוייר הבדל כמלא נימא יהיו אין ואפס שאין משל האילן צודק בזה שאם תחתכהו מעכשיו יהיה סוף סוף אילן יבש אלא לא ימצא מציאות כלל וזהו מציאות השכלי' הרוחני' הנתלי' זה בזה שכאשר יעדר השרש העליון מהאיר ח"ו לא ימצא כלל ויהיה אין מה שלא יהיה הענין כך בגשמיים שהנתלה זה בזה אם יעדר השרש ימות חייו וישאר הגשם מפני שהוא גשם שאינו דבק אמנם הרוחניים כולו חיי' ואין שום ענין אחר א"כ אם יעדר חיי' עליונים ח"ו יעדר הכל ולא יהיה שום מציאות ולכך אין לך שום מציאות וג"כ לא תעלה בדעתך שיהיה נמצאים אלא אפי' שום נמצא לא ימצא ואפסו ההויות אפי' אלו הגשמיות שהרי כולם תלויים זמ"ז ואף תצייר העדר הספי' מה יתקיים יחזור היש אל אין ובזה יכלה הכל ואל יעלה בדעתך שזה בלתי אפשר שהיאך מה שהוא לא יהיה שעם היות שתראה ההויו' העדרם ע"י הכליה והרקבון זהו מפני שכח קיומן העליון עומד והם מחמת גשמיות' חולפי' יבלו ויאכלם עש דרך כליון הבא מחמת החיים העליונים שחסרו ממנו ועמד כח המקיים במקומו אמנם אם יצוייר שהשרשים העליונים ישובון אל שורשם יתבטלו (נר' שצ"ל אלו) אל ההויו' לאין וללא דבר ויחזור המציאות אל הקדמותו שלא היה וז"ס אמרו רוחו ונשמתו אליו יאסוף יגוע כל בשר יחד וז"ס תשובת הדברים בסוד היובל אל שרשם כאשר ית' במקומו וז"ס אסיפת יסודות הגוף אל הנפש והתעלות אליהו וחנוך כאשר יתבאר במקומו:
תמר א - פרק ד
כשתבין בעין שכלך מה שפי' בג' פרקים אלו תמצא ב' הפכים מטעם מעלת הכתר וקורבתו אל מקורו רחוק מאד המצא בו שרש נבדל מסתעף לשום ספי' מפני שהוא א' תכלית האחדות ומטעם שאין קיום לנמצאו' מצד עצמות הכתר לרוב העלמו והם אינם משיגים בו כדפי' יצטרכו אל השתרשות מציאות' בו הסתעפו' ענפיהם קצת בו ויהיו ע"י אותם השרשים מתקיימים ויונקים ממנו והרי אלו ב' הפכים קשי' מאד. אמנם הענין הוא כי תחלה בכתר רצון הרצונו' יאוחד הדעת הידוע היודע תכלית אחדות אמנם לא יאוחד כעין אחדותם בא"ס ב"ה ח"ו שאין אחד כאחדותו כלל שאין דומה לו כלל כדפי' בעי"ן כ"ל. והרי התחילו הדעת והיודע והידוע להבחן בבחי' לא בחי' מתבחנו' אלא בערך הא"ס נייחס להם בחי' והשתלשל הרצון הנעלם מרצון אל רצין והתפשט המציאות ממציאות אל מציאות עד הכתר עצמו רצון סתם כתר בעצמותו והוא היודע ובסוד היותו יודע שם ידע בחכמתו הידוע (אולי צ"ל היא) שהיו הבינה והרי שם כח"ב ענין א' והיינו שסוד ההנהגה והמצאת הנמצאי' יתייחסו בסוד בינה שמבין דבר מתוך דבר וידענו וחכמה הוא הדעת עצמו חכמתו שבה יתחכם וידע היודע הוא עצם הכתר והארכתי בהקדמה זו בחש"ק בהקדמה סי'. והנה בכתר שבכתר תחילת ההתחכמו' בנמצאי' ויתקשרו ויאוחדו שלא יעלו אל מציאות ויהיה שם חקיקת הנמצאות ושיעורם רחוק מפני שהשתרשו' הנמצאו' צריך ב' עניני' הא' חקיקת' והיינו רבוי. הב' שעור וגבול. וב' נמנעות שם שאין חקיקה וגלוי לנמצאי' שם להעדר הרבוי והפירוד כדפי'. הב' שאין שיעור שהרי למעלה הכל בא"ס ואין גבול. אמנם מה שנדע שב' ענינים אלו רחוקים מאד מן המאציל תכלי' הרחק ורחוקים גם מן הנאצל הא' אמנם לא כערך המאצי' ואחר שבאמת הנאצל יורד הרי הכל נתון שם בכתר וחקק באין חקיקה וישער באין שיעור בסוד היותו דעת ויודע וידוע הכל דבר א' כדפי' ולזה תבחי' בעין שכלך ג' אלו שהם חו"ב בכתר שבכתר למעלה דהיינו עצמו' א' מתאחד לא יובחן בשיעור ולא בחקיקה אמנם ירד סוף סוף שאינו באחדות המאציל כדפי' שזה מחודש נאצל מסיב' א' וא"ס קדמון בלתי מתפעל כדפי' בעין כל. וענין זה לא נשערהו בחי' א' אלא שערהו בעין שכלך כמה רצונו' יתפשטו להתרחק המציאות ממציאות אל מציאות ממאציל אל נאצל כדפי' בעי"ז כ"ל. ודוק הרחק מציאותם זה והבדלם זמ"ז עד שישתלשלו וירדו אל מציאות הנז' דהיינו כתר נאצל בכל אותם הרצונו' בשכלך בסוד יודע ודעת וידוע באחדו' ותן להם יריד' מא"ס ותן דעתך עתה כמה שיעורי' וחקיקו' נחקקו זו אחר זו וכולם אחדו' גמורה משתלשלו' זמ"ז רצון מרצון עד הגיע אל הרצון הזה שאנו מכני' כתר וכל הרצונו' בכתר ודאי נכללים ועתה תבין דבריו שם באדרא שהעתקנו בחש"ק ש' ג' סי' א' אומר והוה גליף ומשער ביה דהיינו לשון המורה על חקיקו' הרבה ושיעורי' אלו אחר אלו ואלו יורדים מאלו וכן ראוי וכולם הם ודאי (באין ודאי) באין חקיק' ואין שיעור אפי' אחרונה שבהם. והנה טעם ההשתלשלות הזה הוא כי מהאחד הפשוט לא יצאו ב' ואם תדמה בדעתך כתר א' לא יושרשו לעולם הספי' בו שהם בחי' רבות א"כ יחוייב שיהיו ב' הפכים אלו נמצאים באחדות א' והיינו בחי' הכתר הפונה למעלה שהוא דבוק במאצי' א' בתכלי' האחדות כדי שיוכל לקבל השפע' המאציל הרחוק מכל שנוי ורבוי וחדוש וגבול אמנם התחתונים לא יסבלו זה הוצרך להיות בו בחי' ההסתעפות קצת נאו' אל מציאות אצי' הספי' ולזה הבחי' הא' הזו אל הכתר יצא ויאצל רצון דק נעלם אחד בלתי משתנה בלתי מתחדש בלתי מוגבל ויתפשט מעצמו אל עצמו והכל עצמותו אחד הוא בא עד בחי' שהחכמה שבו אב לנמצאות המתרבות למטה יתייחס אליה בחי' אחרונה הזאת אשר אל הרצון הזה ועל בחי' זו ימצאו השרשים אל הנמצאות בענין שישתלשלו שם בכתר רצונו' במספר שאין בהם מספר ויהי' הכל רצון א'. אמנם יקרא רצון הרצונות כדי שיהיו הרצונות ההם השתלשלות מהכתר שבכתר מעצמו אל עצמו לסבול ב' הפכים אלו שהם ב' קצוות רחוקות מאד. הא' קצה העליון אצי' במאמר א"ס. הב' קצהו בתחתון הממציא כל מה שבכח החכמה העמוקה הנפלאה שיצא להוציא כל נמצא למטה ועם היות' מיוחדת תכלית אחדות סוף סוף היא מוציא' הספי' וכל הנמצאות ובערך האחדות העליון יקרא רבוי עם בהיו' שאין רבוי ושנוי וגבול לא בכתר ולא בחכמה:
תמר א - פרק ה
אחר שעמדת על סוד הכתר שבכתר דהיינו הרצון הנז' וענין שרש הנמצאות בו ורחקם ממנו מפני האחדות הנז'. תן דעתך בסוד ירידת הענין בכתר עצמו אל החכמה שבו והיינו מה שאמרנו שהוא יודע ודעת וידוע תן הבדל בין היודע והדעת דהיינו הכתר והחכמה והנה תרד החכמה ירידה קצתית בערך שאין אחדות הכתר כאחדות א"ס כדפי' ותן שם ענין השיעור והחקיקה עם היות שאינה עומדת שהרי יש אחדות גמורה ולא יוחס ג"כ שם סוף סוף ירד וימצא בחכמה הזאת הבדל קצת שהרי הוא נאצל ולא מאציל ולכך בה בעצם יוחקקו החקיקות וישוערו השיעורים ולא נאמר כאן השלילה ההחלטי' ששללנו בכתר עצמו. אמנם נאמר שבאמת נחקקו שם חקיקות ושער שם שיעורים שהרי החכמה הזאת בה ציור הנמצאות כלם והיא נאצל לא מאציל והרי נתרחק הנאצל מעצמותו אל חכמתו ונתרחק ממאציל א"כ ישוערו שם שיעורים ויוחקקו שם חקיקות אמנם עדיין אין החקיקות האלו השרשים המתגלי' אל הספי' למטה וגם אינם תיקוני הכתר שנתקן כאשר נבאר. אמנם הם שרשים קדומי' אל המציאות התחתונים ויושרשו כאן הספי' התחתונים ולא ספי' סתם ח' שהם בי' חג"ת נהי"ם אלא גם כמה ענינים וענפים פרטיים אשר בספי' שאינם הספי' עצם א' פשוט שיש בה בכל ספי' וספי' בחי' כדפי' בעי"ן ב"ל תמ' הכל נשרש שם ונמצא שם להחיות ולהשרי' הספי' והסתעפות' ואל סוד הקדמ' זו כיון שם בחש"ק ש' ג' סי' א' באומ' ובה גליף ושער מלכין ותיקוניו כדפי' ועם היות ששלחנו לשונינו ברשיון ר"ש ע"ה ואמרנו בה חקיקות ושיעורי' חדד שכלך וקשר הכל באחדות הגמור' אשר לספי' עצמן במקומן כ"ש בשורש הזה הנעלם כ"ש שהחכמה עצמה ספי' א' כ"ש שהיא ספי' מושרשת בכתר כ"ש שהיא בכתר שבכתר ברצון דק נעלם מאד אמנם אין השכל יכול לידע בענינים האלו אם לא יכשיל הפה קצת ויתן שלוח לענין כדי שיעמוד השכל על אמיתת' ועכ"ז האחדות הגמורה אמונה שלימה תמיד כדפי':
תמר א - פרק ו
השיעורי' הנז' והחקיקות לא היה הענין חקיק' הספי' חקיק' א' אלא כמו שרבו כמו רבו בבחי' הכתר כדפי' כך רבו בבחי' זו והיא החכמה והנה למציאות' נתן ר"ש ע"ה באדרא מספר ומספר' רמוז בתורה בסוד פ' ואלה המלכי' אשר מלכו בארץ אדום. והנה אותם שבכתר רצון העליון ורצון הרצונות לא נרמזו בתו' אמנם הם מחוייבי' ולכך כמו שלא נוכל לעמוד על סוד הרצונות ומספר השתלשלות' לא יוכל לעמוד על המלכים אשר מלכו שם דהיינו סוד בחי' הנמצאים כולם אמנם בחכמה הנמצאת בכתר נדע התפשטות החכמה עצמה שהיא מחכמה שבה בינה חג"ת נהי"מ וכך נדע שמספר כמה מלכים מלכו הם ח' שנמצאו ההויו' דרך כלל מתחקקי' ומשוערים בחי' אחר בחי' כמספר בחי' השתלשלות החכמה עד גלוי' ועמוד מציאות' על שלימות' דהיינו החכמ' בעצמה מחקק' בינה ומחקק' בה כל השיעורים ומציאות כל הנמצאים ומתעלמ' המציאו' הזה וחוזרת וחוקקת בחסד כל השיעורים וכל תמונות הנמצאות ומעלמ' וכן חוקק' גבורה ומעלמ' וחוקק' בת"ת ומעלמ' וכן כל הספי' עד המ"ל ושם עמדה החכמה בהשתלשלות חקיקותי' עד סוף תמונת' שאין התפשטות יותר מזה ולכך הם ח' מלכים אשר מלכו בארץ אדום דהיינו בחכמה העומדת בדממה ושתיקה שם בכתר ואל תתמה ממלת ארץ דהיא בסוד תיקו' דיקנ' פי' ארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם בספרא דצניעותא. וסוד מלכין כל מלך ומלך הוא שעור תמונת הנמצאים כלם בחכמה עליונה הפועל' עד תכלית הנפעל הקטן שבקטנים וכל מציאות ומציאות נעתק ממציאות אל מציאות תחל' מלך מציאות הבינה שבחכמה בחי' א' שבכתר העליון ואח"כ נתעלם ומלך החסד שבחכמה הנז' ונתעלם ומלך וכו' וכך היה מתפשט סוד החכמה והולכת עד המל' ח' תמונו' למציאות הנמצאות ומשתלשלות זמ"ז זה מולך ומתעלם דהיינו מת ומולך אחריו השני וכן כולם וה"ס בונה עולמות ומחריבן וכמו שהמיתה אינה מיתה כך החורבן אינו חורבן אלא הכוונה התעלמות וסילוק שאינו מתגלה שם אפי' תיקו' הכתר לרוב העלם והיינו לפני מלך מלך לבני ישראל כדפי' שם בחש"ק ש' ג' סי' א'. והנה המציאות אשר בתוך הכתר נק' רצון והמציאות אשר בחכמה נק' מחשבה והענין שהרצון יותר דק ממחשבה והמשל בזה שהמחשבה הוא בחשוב המציאו' הנרצה לומר יהיה כך או לא יהי' כך אבל הרצון קודם אל המחשבה שהוא ברצונו לפעול הענין ההוא ר"ל פעולת הרצון לפניו להמציא המציאות ההוא ואחר שעלה ברצונו הוא חשב מציאותו היאך יהיה והנה לפ"ז נמצא שהרצון קודם אל המחשבה לכך רצון הוא בכתר ומחשבה בחכמה והטעם כי ברצון הוא מציאות שרש המדות דקו' תכלית הדקות ואח"כ מתגלות יותר שהם מחשבות והנה יש מחשב' למחשב' ורצון לרצון וה"ס רעוא דרעוין ארצה כי המדות נק' מחשביות בהיותם בדקות בחכמה וכאשר יזדכך עוד המחשבה למעלה כענין החכמה שבכתר יקר' מחשבה למחשבה כי אפי' אותה המחשבה שהיא מחשבה בערך המציאות המתגלה הוא נעלם למעלה עד שמחשב' זו היא בערך הגילוי אל המחשבה העליונה הנעלמ' והיינו מחשבה למחשבה וכיוצא בזה אל הרצון כי המציאות הנק' רצון בערך הנגלה יקרא נגלה (צ"ל בערך) בדרך רצון המתעלם למעלה עד שיהיה הרצון העליון רצון אל הרצון. ולהיות שהבינה הנעלמת שבתוך הכתר שבכתר הוא כוללת רצונו' והיא רצון אל המציאות המתרצים בכתר לכך היא באמת בתיקו' אריך רצון הרצונות שבה הם מתרצים הנרצים שהם רצונות וה"ס מצח הרצון. אמנם הרצונות המתעלים שהם רצונו' לרצונו' הם אלו המציאות המתרצים כאן בכתר הנפלא והנשגב והמחשבות למחשבות ע"ס כל המחשבות ה"ס אלה המלכי' הנעלמי' הנשגבי' אשר נעלמו תכלית העלם כדפי' ובערך הרצונות האלו נאמ' לאות'
תמר א - פרק ז
בהיות האדם מתבונן ברשו' בכתר ימצא שיש שיעורים וחקיקות בב' דרכים. הא' בכתר עצמו דהיינו סוד רצון הרצונות כדפי' בפ' ד' ה'. הב' שיעורים וחקיקות בחכמ' הנעלמה והם המלכים אשר מלכו והנה אלו השיעורים והחקיקות שהם בכתר ואינם בשם כלל ולא רמזה אותם התורה והעלימ' מציאות' והרמזים אשר נרמזו בתורה הם אות' השעורי' והחקיקו' אשר באו בחכמה הנעלמה שבכתר שהיא הנק' אדו"ם מקום הדממה הנעלמה ירצה באל"ף דום ושתוק והנה הטעם לזה הוא היות הכתר ומהכתר ומעלה באין שם ואין גדר והיאך יכונה בו שם והיינו שאין שום תמונה והיינו כי לא ראיתם כל תמונה אין מחכמה ולמעלה תמונה ותחלת התמונה הוא מחכמה ולמטה ולכך כל התורה כולה שמו של הקב"ה והכתר באין ש"ם ואין התורה אלא מחכמה ולמטה תחלת השם בראשי' ועם היות דהיינו חכמה למטה מהכתר כך הוא כי מטעם זה חכמה שבכתר הנעלמה עלו שיעוריו וחקיקותיו בשם כאמרו וימלוך באדום בלע בן בעור וכו' ולהיות שכל התמונות העולות הם בסוד זכו"ן ד"ו פרצופים מילוי אות יו"ד ולכך נק' שם ושם עירו בכלם ומפני שהם שרש עליון שאין שם נסיר' וייחוד שהייחוד מהתחתונים ולא הגיע בחי' מציאות אלו אל יריד' שתור' ייחוד עד האחרונה שבהם שנאמר בה ושם אשתו שמורה על אישות המל' בת"ת והוא המלך הח' בחי' אחרונה שלא נאמר בו מיתה מפני שכלם מתו ונעלמו וזו בחי' אחרונה מתגלית בסוד חכמה נעלמה הנותנת תיקון בכתר ומבחי' החכמה מחשבה נעלמה זו נעשו ונתקנו תי' א"א ונשתלשו שרשי הספי' בכתר מרישא עד תיקו' דיקנא בחי' אחרונה שבכתר כאשר יתבאר בע"ה. ונקטינן מכלל הפרק הזה שההוויות הם בכתר ג' מדריגות הא' כתר הנעלם רצון הרצונות ששם השעורים מתעלים מתחלת מציאות צאת המציאות מממציא אל נמצא מקדמון אל מחודש מפועל אל נפעל ממאציל אל נאצל ועכ"ז כלם בא"ס וא"ס איקרין מפני שאינם מובדלים ולא משוערים בחקיק' נרמז' בשם כלל. הב' חכמה ומחשבה וידיעה שהיא רצון אמנם שם באותו רצון ומחשב' שם מחשבות חקיקות ושיעורים משוערים בשם ונרמזים בהוי"ה ועם היות שאין אותם השיעורים בסוף וגבול ישוערו במלכים ומלכו בשיעור ונתהוו בהויה ועם היות שאין אותם השיעורים בסוף וגבול אלא נעלמים עד שיקראו בשם ומיתה והיינו וימלך וימת עד תומם בבחי' אחרונה. והנה ב' בחי' אלו אינם תיקו' א"א כלל מפני שהם מציאות מחשבי מ' ומתעלם. הב' תיקו' אריך אנפין היינו בחי' שבכתר שהם תי' ושרשי' לאצי' המתגלים והם מחשבים ונעלמים בלתי מתגלים אמנם כל מה שנספר מהם ממנה שנתבאר באידרא ופטיר' רשב"י הכל בבחי' זו לא למעלה יותר מזה. ועתה בא ותן תודה לאלהי ישר' עד היכן הגיע העלם א"ס המתאחד למעלה מכל מעלו' אלו יתרומם ויתעלה על כל מחשבה ולשון. וסוד אלה המלכים אשר מלכו היה דורש בה' רשב"י ע"ה ש' הלכות ולא גלה אותם אלא לר"א בנו כדפי' בפ' וישלח סי' ואין אתנו יודע עד מה:
תמר א - פרק ח
הנה המציאות השתלשלות באלה המלכים הוא השתלשלות אמצעי אשר בכתר ותי' הוא השתלשלות אחרון וסוד הרצון הנעלם רצון הרצונות שאין בו שיעור הוא אצילות א' השתלשלות א' ועתה ילמד סתום מן המפורש כי השתלשלות א' הוא מתפשט מעלה לעלול כל המדריגות עד צאת הענין מהעלם נסתר עד גילוי מתגלה לא גילוי ח"ו אלא מרצון הרצונות עד רצון מחשבי שהוא חכמה שבכתר ומשם יתפשט עד סוד התפשטות החכמה כל מדרגותיה זאח"ז ומשם ישתלשלו זה מזה סוד אלו המלכים ולעולם המדריגות האלו בין העליונות שבכתר בין התחתונות שבמלכים דהיינו אותם שבחכמה כולם משתלשלים בעצם סוד הכתר מעלה לעלול ואין אלו הב' מדריגות שהם כו"ח מראי' השתרשות התמונו' ושיעור תקוני הכתר לרוב ההתעלו' עד הגיע אל מדריגה אחרונה שבחכמה ושם יור' שצריך השתרשות האצי' בכתר ומשם יתגלה למטה וירצה שעם היות הכתר עצמו נפלא נתעלם לקורבתו אל מאצי' ויחויב העלם ולא יהיה ראוי מהספי' המתפשטו' שהם נבדלים מעלה לעלול ימצא להם השתרשות (להם) בתוך הכתר אלא יתפשטו למטה עכ"ז לצורך הנמצאים חייב' חכמתו דהיינו חכמה שבכתר שיתן שרש והויה למתפשטים למטה בתוכ'. ויכנה לאלו שם פעולה נעלמה ותמונ' הנהגה והיינו סוד בי' שבכתר הנעלמה שהיא מצד שתוך החכמה ישריש בכתר תיקו' והויות לא שיהיו תי' מתגלים אלא שרש להויות ומצד התפשטות' למטה נתן להם מציאות אל תמונת' למעלה לא שיהיה תמונ' עלי' והנהגה ממש. והנה מציאות הקף הרצון הנעלם יקרא רצון הרצונו' טמירא דטמירין סתרא דסתרין וכיוצא לא נכנה בו הקף אמנם ידין השכל מתוך הקף המלכים אשר מלכו למטה כך ממש היה סוד התפשטות אותם הבחי' בכתר שבכתר רצון הרצונות שנתפשטו הרצון הרצונות מרצון אל רצון ומרצון אל רצון עד הגיע אל בחי' אחרונה שהיא רצון שממנה התפשטות חכמה בעלת המלכים כאשר נבאר והנה הרצון בעצמו כל בחי' רצון שבו שהוא שיעור מלכים שברצון שאינם מלכים שלא נקראו בשם מלכים ישתלשלו זמ"ז ובעצמות' כל א' ישתלשל שיעור השתלשלותו מבחי' א' עד בחי' אחרונה עד שיהיה מתפשט הרצון כולו וכתומו יתפשט הרצון הב' וישתלשל הרצון בעצמו מבחי' (צ"ל עד) עם הרצון אשר למעלה ממנו עד בא הרצון הג' וכן ישתלשל הג' בעצמו מעצמו אל עצמו עד בא הרצון הד' וכן תכלית הרצונו' הנכללים ברצון הרצונות ונתפשט החכמה ואחר התפשטות' ב' מדריגות שבה הקיפו לא בשם מלך דהיינו כתר וחכמה שבה והמלך הא' בי' שבו הוא בלע בן בעור והב' חסד הנקרא יובב בן זרח מבצרה והרי הקיפה התפשטות הבחי' זאח"ז יוב"ב ואח"כ ב"ן ואח"כ זר"ח ואח"כ בצרה וכן הקיפו ההיקף הזה בסוד חסד שבחכמה כל ההיקיפי' ומבחי' אחרו' אשר ליובב בן זרח נתפשט משם מארץ התימני ויתגלגלו הבחי' שבו כלם עד סוף וראשונה אשר ליובב העלי' האחרונה אשר לבלע בן בעור הוציא א' אשר ליובב בן זרח ולזה אמר וימת בלע וימלוך תחתיו יובב וכן אחרונה אשר ליובב הוציא א' אשר לחשם וא' אשר לחושם העלי' אחרונה אשר ליובב וזהו וימת יובב וימלך וכו' וכן השתלשלו המדרגות עד בא המדרגה האחרונה והוא וימלך תחתיו בחי' האחרונה אשר לבעל חנן בן עכבור דהיינו היסוד הוציא לבחי' א' אשר למ' היא הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהטבאל בת מטרד בת מי זהב ולכן אמר וימלך תחתיו וכו' בכל א' אמר תחתיו להורות על הבחי' האחרונה תחתיו ממש כעין ענין הספירה ואח"כ הורה באומ' בחי' הדר ושם עירו פעו ושם אשתו וכו' כהת' גלגולי בחי' שאין ראוי להתפשט מן הכתר אצי' הספי' חו"ב אם לא ישריש כאן בסוד בי' שבו המתפשטים מן החכמה שבו מן הבחי' האחרונה דהיינו בת מי זהב מכאן יתפשטו תי' הכתר וישתרשו כאן הספי' המתאצלו' ויהיה כאן מבא להתעלו' הספי' אלו ויהיה ענפיו מקוריו מתפשטים לספי' ויהי' הנמצאו' ונתעלמו ב' בחי' אלו שהם כו"ח שבכתר ונתעלו בבחי' כולם ונתפשטו סוד תי' הכתר זאח"ז בסוד תי' כאשר יתב'. והיינו (אולי צ"ל זהרה) הזרת החכמ' שבכת' שהיא היא הגזרת התי' בכתר והשתרשות הספי' אח' היקף ההקפי' הנז' שהא' מתעל' דהיינו היקף הרצונות ולא נק' בשם. הב' היקף המלכים שנק' בשם ואח"כ היקף ג' והם תיקו' הכתר וכתום התיקו' בהקיפה יתפשט החכמה כאשר יתבאר בע"ה:
תמר א - פרק ט
הנה ההיקף הנעלם אינו רמוז באות ונקוד' שאין בכתר שם ותחלת השם מן החכמה דהיינו (היקף) י' חכמה ה' בי' ו' ו' ספי' ה' מ' וכך כתר שבכתר רצון הרצונו' לא עלו הרצונו' ההם בשם כדפי' ולכך אין גילוי בכתר אלא ב' בחי' הם חו"ב דהיינו סוד א' י' הקפי' הם ח' מלכים וב' קודמין שאינם מלכי' הם י' מדריגות החכמה הח' מלכים מבי' ולמטה עד המ' וב' כו"ח שבחכמה שבכתר נעלמים בלתי מתגלים הם י' וכן בתי' הכתר עצמו בבי' שבכתר הם י' הקפי' דהיינו סוד אור ישר וא"ח בכתר עצמו דהיינו מה שפי' בתי' בב"ק ש' שיש בתי' רקיע בתוך המים ויש בתי' סוד נקב' לא נקב' ממש ח"ו אלא סוד אור ישר וא"ח דהיינו רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים והיינו סוד א' שהיא י' למעלה ומתפשט' ח' מדריגות הם ח' מלכים ואור חוזר והי' מתפשט' ג"כ והם סוד התי' והיינו סוד ישר וחוזר והיינו סוד חכמה ובי' והיינו סוד יו"ד ה"י וי"ו ה"י שבכתר המורה על חי' שמגביר ה' על י' דהיינו שם נקבה והיה ראוי שיהיה שם י"ה מגביר זכר על נקבה ואי אפשר שהמלכי' נעלמו ונסתרו על סוד התפשטות התי' לכך תי' הכתר נק' בשם יו"ד ה"י וי"ו ה"י ומה שהוא למעלה משם זה הוא סוד המלכים שהם מחכמה ואינם מתגלים דהיינו דמיתי ואתצנעו ונשאר מסוד אלף שבכת' חציה המתגלי' דהיינו סוד הקמץ א ששם הכתר קמוץ כולו כאשר יתב' בע"ה ולזה הקמץ חצי אלף כזה א אמנם חצי העליון כזה א דהיינו חצי הקמץ העליון כזה א אינו נמצא ואינו מתגלה וכ"ש הרוכב על הקמץ כולו והיינו קמץ לשון קמוץ ואסיפ' להורות על ג' חלקי הכתר החלק הא' נעלם והוא הא"ס והיינו רצון הרצונות שאמרנו החלק הב' הוא חצי הקמץ חצי האלף הנעלם כזה א א וזו בלתי גלי'. החלק הג' חצי האלף האחרונה ובו סוד הקמץ תי' הכתר כלם והיינו כזה א ובו י' מדרגו' דהיינו סוד יקוק הקמוץ שבכת' והיינו שבכל שם י' מדרגות וה"ס תי' א"א. ועכ"ז עדיין מאלו התי' יש העלם כתר שבכתר אשר נבאר בע"ה בסוד התי' אמנם שם הכתר הוא י' מאורות מתגלים בתיקוניהם. אמנם החלק הי' העליון נעלם מפני שסוף סוף תחלת השם י' היא ולא יותר ויו"ד היא חכמה בענין שהם י' והם ט' וענין הדרוש הזה ארחיבנו בפ' אחר ב"ה וכאשר תכלול כל המתבא' מהפ' הקודמים תמצא שהכתר שבכתר שהוא רצון הרצונות כולו נעלם בלתי מתגלים לא בשם ולא באות ולא במלך כלל אלא מחויב מציאותו מסדר הנמצאות והחכמה יתעלמו ממנו ב' בחי' דהיינו נו"ה ויתגלו בשם מלכים בסוד הפרש' ההיא ח' מלכים שהם ח' ספי' מבי' ועד המ' והבי' שבכתר יתעלם ממנה הכתר. ויתגלו ממנו ט' בחי' הם תי' הכתר אשר יתב' ועוד ית' לך שכל מלך ומלך מאלו המלכים יכלול כל מה הנמצאות ממנו ולמטה וכן בדין שזה דרך כל העלו' העלולו' שהעליונה יכלול עצמה וכל מה שלמטה ממנה ועד"ז ישתלשלו העלות זו למטה מזו והעליונה יכלול יותר מן התחתונה ואין התחתונה נודעת מן העליונה אלא שאינה כוללת אלא ממנה ולמט' והעליונה כוללת את עצמה והתחתונה וממנה ולמטה והרי בזה הוסי' העליונה על התחתונה עצמות' וסדר זה הוא סדר הרוחניי' כולם הכתר יכלול עצמו והחכמה וממנה ולמטה והחכמה לא תוכל לכלול הכתר אמנם יכלול עצמו וממנה ולמטה וזה דרך לכל העילות העלולו' מזו לזו וזה דרך למלכים שכל א' ישתרש בחברו התחתון בעליון ומטעם זה יהי' ההשתלשלות הזה לספי' אשר לכתר והעלמן ותיקוניהם כדפי':
תמר א - פרק י
הכתר יש בו ג' בחי'. הא' כשנחשבהו בערך תחלת מציאותו דהיינו קודם אצי' שום נאצל והוא דבק במאציל והיא בחי' נעלמ' ואינה מושגת לזולתו והבחי' הזאת היא בחי' שבה פועל המאציל פעולותיו לנאצלים והכתר משיג פעולותיו אלו שהם בו שאמתת עצם א"ס נעלמה ופעולותיו היינו שפעו המתפשט בנאצל א' בבחי' זאת הראשונה והכר' זו נעלמה ואינה מושגת רק אל הכתר. הב' היא שנחשבת בבי' בבחי' אחר אצי' והיא נעלמה ואינה מושגת לזולתו אמנם כבר נתפשט להתפשט האציל' מכח המאציל דרך בו. הג' היא שנחשבהו בבחי' ובערך מה שירצה להגלו' מאורו ואמתת עצמותו אל הנאצלים למטה והם הם תי' והיינו שיתן בהם כח והשג' שישכיל המסובב בסיבתו וכל זה ברצון המאציל השופע ומנהיג בו ונותן בו כחו ושפעו, בענין כשנפליג בהעלם הכתר ונק' סתרא דסתרין טמירא דטמירין עתי' דעתיקי' כל כיוצא בזה נרצה בבחי' הנעלמ' הא'. וכשנאמר מלה המורה העלם והסתר ולא כ"כ ומה גם אם נאמר תרתי דסתרן שיורה גלוי והעלם יהי' בבחי' הב' שנתפשט ונתגלו להאצי', ואינו מושג וכשנאמר מלה המורה גלוי בעצם והשגה בו יהיה דוקא בערך התי' הכלולים בו שהם מושגים ומהם יונקים הנאצלים התחתונים כדפי' בפ"ג וענין זה מבואר בחש"ק ש' ג' סי' א'. וכשידקדק המעיין ימצא ג' בחי' אלו ה"ס כח"ב שבכתר הכתר הוא בחי' א' שאין עוד למעלה מבחי' זו בשום ספי' שהרצונות שפי' בפרקים הקודמים ה"ס הכתר בעצמו שהוא מתפשט מבחי' אל בחי' ומציאו' אל מציאות מרצון אל רצון עד סוף הרצונות כלם והרצונו' הם מאורי אור כסאו' לא"ס דבקו' במאציל. הב' חכמה שבה סוד המלכים וגלוי שעור הנמצאות אמנם נעלמי' תכלית העלם ולכך בלתי מושג עם היות שבסוד החכמה הזאת רצה להגלות ולהאציל כדפי' הג' היא הבי' שבה תי' א"א ומהם מאירות הספי' התחתונים ויונקות ואליהם שבו' והם פתחי' ושערי' שדרך בם יצא ההנהג' מהכתר לט' ספי' התחתונות למטה. והנה אלו הג' בחי' הנז' ימצאו תמיד בכל בחי' הכתר אפי' בסוד רצון הרצונות יתפלאו זה על זה משך הרצונות אלא מפני העלם כל מדרגות הרצונות לא נוכל להפליג בין ב' הא' לח' המתפשטים וכן במחשבות גלה הכתוב ואמר שאינ' אלא ח' שב' הקודמי' הם בחי' כו"ח והם נעלמי' וכן בבי' בסוד תי' הכתר כתר שבה נעלמי' תכלית העלם. אמנם החכמ' מוחא כאשר יתב' ותחלת ההתפשטות הגלוי מבי' ולמטה ולז' יהיו ג' בחי' אלו בסוד היודע והדעת והידוע ולעולם היודע קרוב יותר שהוא עצמו המציאות והדעת כלי והידוע פרי ועם היות שנפליג באחדות' עכ"ז אחר שהם במקום שנחשבים ונכנסים בשם הרבוי על דרך העבדה הרי הם יודע ודעת וידוע והרי הם עצ"ם כל"י פר"י ושלשה אלו הם בכתר שבכתר הנק' דצון וזה לא לתת מספר אלא מחויב מההסתעפו' התחתון כי מן התחתון יחייב כך בעליון וג' אלו תחלת גילויים בחכמה שבכתד בסוד ח' המלכים שהם פר"י ופעול' שהוציאו ב' המלכים שהם נעלמים בלתי נז' שהם עצם וכלי כו"ח ואלו נתגלו בעצם ונשתלשלו ובאו בהשכלה ופרטו' בבי' שבכתר כי הכתר שבה נפלא ונשגב כאשר יתב' והכלי שבה ה"ס מוחא סתימאה חכמה נשגבה נשמ' לכל התיקונים במות הפועל בתוך האיברים ומה גם החושי' המתפשטים מן המוח אל כלי הפעולות העינים והאזנים והחוטם והפה והפנים כאשר ית' והיינו הפרי והפעולות ובא"ס יתאחדו תכלית אחדות אין בו שום מספר וחשבון אלא הוא הדעת הוא הידוע הוא עצמותו הוא כליו הוא שפעו הוא פעולותיו ואין דבר חוץ ממנו ולזה כשנרצה להבחין ג' אלו אל בחי' התפשטותם ומציאותם בכתר עצמו ג' מדרגות בא"ס תכלית אחדות וממנו יתאלל הכתר ובו לא ישוערו ג' כלל כדפי' אלא שנחייבם על צד החיוב כיון שהכתר נאצל ולא מאציל והיינו כתר שבכתר רצון הרצונות שפי' וממנו יתאצל החכמה שבו וירדה מעצמותו אל כלי ומעצם היודע אל הדע' דהיינו החכמה וכבר התחילו היודע והדעת להבדל לעצמן והידוע דהיינו בי' וממנ' ולמטה ח' מלכי' לעצמן וממנו יתאצל הבי' וירדה מכלי אל פרי ומדע' אל ידוע ושם הבחי' בעצם ג' בחי' בג' אלו והור' אל היודע והדע' והידו"ע העצ"ם והכל"י והפר"י כדפי'. ולסבה זו הכתר לעולם חביב שהוא עצם ולכך לא יכנס בגדר תי' הכתר אפי' בבי' שבו שבה הם התי' עכ"ז יתן מעלה ושבח לעצם היודע על הדעת והידוע ואין להפליא ע"ז מן הטעם שאבאר בפ' הבא בע"ה:
תמר א - פרק יא
הפרק הזה כולל בדרוש הזה ובדרושים אחרים רבים והוא ענין נתב' מתוך הידיעה כלה בחכמה הזא' והוא כי כל מה שנפליג בכ"מ בהעלם ובהסתר איזה ענין או איזו ספירה אין הכוונה בספי' עצמי' לבד אמנם הכוונה בכל איזה מציאו' שיהי' המשל בזה ג"ר נעלמו' לטעם ולסיבה זו גם כאשר ג"ע למטה יוכלל היכלו' כמספר הספי' יהיו ו' היכלות נגלי' שהם מדור לצדיקים והיכל הז' נקוד' נעלמ' בלתי מושגת והטעם להיותו רמז והעת' לג"ר וכמו שג"ר נעלמו' מן העתק' וטופס תמונת' למט' נעלם שאם יתגלו נמצא מתוך התמונ' הקטנ' הזאת נשיג תמונ' ג' ספי' עליונו' ועד"ז ז' היכלי היצי' היכל הז' העליון היכל קה"ק נעלם מפני שהוא נגד ג"ר. והנה עם היות שהצדיקים למטה ועולים למעלה בהיכלות העליונים נקוד' זו שהוא עדן שבגן אינו מושג וכך סוד הספי' בכל איזה מקום בחי' ומטעם זה הכת' נפלא ונשגב לקורבתו אל מאצילו כאשר הספי' נכללו' בי' אי אפשר להיות בהם י"ס כח"ב שא"כ הרי הכת' במ' והרי הכת' ביסוד ונתגלה מציאותו ולזה נמצא שאין בו העלם שמה שאינו מושג בעצמו' הכתר בכתר עצמו מושג בהעתק טופס תמונתו בספי' התחתונים לזה הפליג הכתר מציאותו העלימו ונראה למאצי' שאין הספי' כלולו' ממנו וכמו שא"א לומר שהספי' כלולו' מא"ס ח"ו מפני שאין א"ס ספי' שיהיה הספי' כלולה ממנו כך אי אפשר לספי' להיות כלולו' מהכת' מפני שהוא נשמה בתוכם לבוש וכסא לא"ס. אמנם הספי' כלולו' מי' על דרך ששם בן ד' כלול י' אותיות יו"ד ה"א וא"ו ה"א או יו"ד ה"י וי"ו ה"י או יו"ד ה"י וא"ו ה"י כל השמות כלולו' י' אותיות וראשיתם י' דהיינו חכמה ויתפשטו י' אותיו' והיינו ע"י הדעת שהוא ענף מהכתר המשלי' עשר והיינו סוד התפשטו' ו"ק מהכתר והנה בחי' התפשטות הדע' יש בו כמה בחי' כאשר ית' במקומו אמנם דרך כלל הם ו"ק מתפשטות מהכתר. והנה יש בזה ב' בחי' הנה מפני היות' מהכתר יקדמו אל החו"ב ומפני שהם ו"ק והחו"ב הם אמהות לו"ק יקדמו לו"ק לכך יהיה סוד הדעת מתפשט מהכתר דרך חו"ב ויתגלה למטה מחו"ב וה"פ בחכמ' ובתבונ' ובדע' הכתו' בתורה וכן ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומו' נבקעו וכו' והנה בזה הם כל א' כלולה מי' שהרי התפשטות הכתר בכתר והיינו ג' עליונו' שבכתר נעלמות שאין הספי' נכללו' מהן אמנם נכללו' מז"ס התחתונים שבו אמנם חו"ב בעצמן הם נעלמו' אבל לא כ"כ שלא יוכללו הספי' מה' ח"ו אלא הספי' הם כלולו' מחו"ב ודעת דהיינו ג"ר וז"ת כמשמען ומטעם זה ראש השם י' דהיינו חכמ' והוא עשר דהיינו י"ס ע"י הדעת כדפי' ולזה כשנבא למנות שאר ספי' בעצמן דהיינו אצי' א"ס נמנה הכתר שהרי הוא נאצל ולא מאצי' ולכך נמנה כח"ב ח"ג וכו' וכשנבא למנות י"ס הכלולות בכל ספי' וספי' נמנה חב"ד ח"ג וכו' והרי הדעת ענף מהכתר וחלק משלי' במקום הכתר בכללו' הספי' וכאשר יתדבקו הספי' בכתר לרוב אחדות' אז יתקשרו בכתר וענף הכתר שהוא הדעת מתאחד בשורשו והוא הוא הדע' הוא הוא הכתר ואין תוספת על י"ס שלעולם הוא י' ולא י"א כדפי' לעיל בעין כל תמר ומפני היו' העלם אלו המלכי' אפי' מבחי' תי' הכתר לכך אין שום שם אפי' מהשמו' הנעלמי' הרומזים בכתר אינם בבחי' הכתר שבכתר ולא בבחי' חכמ' שבכתר אלא בבחי' בי' שבכתר ואות' בי' שבכתר מורה על חכמה ומחכמה ולמטה לבד לא בבחי' כתר שבבי' ולא בבחי' חכמ' וכתר עצמו אלא מבחי' חכמה מוחא ורישא וגולגלתא הם מהבי' ושערין מסוד הדעת אמנם בכתר עצמו אין שום מתי' הכתר אפי' מכת' שבבי' שבכת' מפני שהכתר נעלם ונשגב מכללות הספי' כדפי'. בענין שהכתר שבכתר רצון הרצונו' כל עצמותו נעלם וכל י' מדרגותיו הם נעלמו' ובחכמה שבו הכתר והחכמ' נעלמות ובבי' שבו כתר נעלם ולעולם בכל המדרגות הוא הכתר נעלם מפני שהוא עצם יודע כדפי' ובכל מקום הוא כסא לא"ס ולבוש לעצם המתפשט כאש' פי' בעי"ן כל תמר ב' פ' ואבאר עוד בתי' בע"ה:
תמר א - פרק יב
כבר פי' בפ' הקודמי' בהפלגת הכתר והחכמ' הנסתרות שבכתר ודרך כלל שלחנו פינו שהבי' שבכתר יהיו בה כללות התי' שהם שרשי הפעולות. והנה ענין זה יהיה על צד השלוח כי הכתר לרוב קורבתו אל מקורו אין ראוי שיהיו בו פעולו' נבדלו' מתרבו' דהיינו תי' וענפי ספי' אמנם פי' בפ' שהיה הענין לקיום הנמצאו' שאין הספי' התחתונו' מתקיימו' אלא מטעם הסתעפו' ותי' הפעולות והשתרש' בכתר ועתה ידין השכל מצד ב' עניני' אלו ב' הפכי'. הא' שאין פעולות ותי' ופרטי' בכתר בשום אופן מפני שהכתר תכלי' האחדות והוא חכמתו ובי' והכל א' ואין הבדל וגם בבי' הוא הדעת הוא היודע והוא הידוע כל שכן שיתרבו שם ידיעו' רבות דהיינו רבוי השתרשו' הנמצאות אלא הם נקשרות ומאוחדו' תכלי' אחדות א"כ אין לייחס שם תיקוני' הב' שאחר שהספי' הם כלי' לפעולו' נמצאו' למט' והם מתקיימת מהכתר והכת' נשמ' אליהם ומבלעדיו אין להם מציאו' אם לא נעלה שיהיו בו תיקוני' לא נמצא שיהיה מציאו' לספי' להתקיים ממנו וגזירת חכמתו הוא שיסתעפו בבינתו התי' וימצאו לצורך התחתוני' וחיובם שהשרשי' הם קיום הנמצאות המסתעפו'. א"כ יצא המשפט והדין שהתי' האלו וההסתעפות הם מצד הספי' התחתונו' אמנם מצד עצמו הכתר אין תי' ואין ענפי' א"כ כאשר נאמר הכתר כלול מי' לא יצדק בו אומרינו כלול מי' בקרוב כמו שלא יצדק אל הא"ס אלא הוא תכלי' אחדות. אמנם א"ס משלח חיותו אל הכתר הנאחד ויצא מא' אל א' אמנם הכתר א' משלח החיו' לט"ס הרבות בבחי' השתלשלות' ויצא מא' אל הרבו' אמנם מצד הכתר בעצמו אין ענפי' ומצד בחי' המתפשטים יש ענפי' והרי לפ"ז כשיסתכלו הכתר בבחי' עצמו לא יצדק בו לא אות ולא נקוד' ולא שם שהשם יורה על גזרת אותיות מקובצו' תי' רבי' עושו' גדר א' בפעולות אמנם מצד מה שהספי' התחתונו' יסתכלו בו יתנוצצו ממנו הפעולו' אליהם ומנקוד' אחדותו ישאבו רוב פעולותיו והנה מבחי' זו נכנה התי' בכתר. נמצא שהכתר מצד עצמו אין אותם השרשים שבו מסתעפי' ומתרבים להבדל אל תי' ואין לייחס בו תי' שאינם אמנם כאשר יבאו הספי' לשאוב החיו' ממנו אי אפשר להם לשאוב החיות אם לא מצד היות תי' ושרש לכל א' בו ולז' יתנוצצו ממנו אליהם תי' בענין שהתי' הם ממה שמהכתר של שאר הספי' אמנם מהכתר מעצמו אל עצמו אינם אמנם ממה ששאר הספי' מעוררות אורו בהם הוא מתתקן והיינו מ"ש באידרא איתתקן ולא אתתקן שפי' אתתקן מצד התחתוני' ולא אתתקן מצד עצמו כדפי' בחש"ק בש' ג' סי' ב'. והנה יהיה הטעם לזה כי הספי' עם היות שניתן להם האחדות כאשר יתב' סוף סוף נשלח לשוננו ונייחס בהם המספר ונאמר בהם הרבוי הפעולו' והיינו סוד ז"א ותי' אשר נבאר בעי"ן שמ"ש בע"ה. אמנם היאך איפשר שיהיו הספי' הרבו' שואבות שפע מהיחיד הנפלא שאין בו שום בחי' לזה היה הכתר אמצעי בין הרבוי והאחדות מצד מאצי' שהוא השואב א' השפע הוא אחד תכלי' האחדות ונמצא שפע א"ס יוצא מא' אל א' אלא שמלת א' שבא"ס על צד השלילה ומלת אחד שבכתר על צד החיוב כדפי' בעין כל תמר א' פ' ומאחד המחוייב דהיינו הכתר יצא השפע אל הרבי' דהיינו ט' ספירות ועתה לא יפלא בעיני המעיין ב' עניינים. הא' למה נחלק האצי' לב' חלקים ארי' וזעי' עם היו' שהכל א' כאשר נבאר בתמ' הו' בע"ה. הב' למה הכתר לבוש לא"ס כדפי' בעי"ן כ"ל תמר ב' פ' ויתב' לקמן ת"ו. מפני שכל ספי' וספי' המתפשטת יוליד רבוי הפעולות והרבות אינם יכולים לקבל מהא' הפשוט אם לא ע"י אמצעי נכנה בו האחדות מצד עצמו ומצד מאצילו ונכנה בו הרבוי מצד הספי' הרבו' שהם שואבי' ממנו וכדי שלא יחייבו כך במאצי' שאי אפשר וא"כ לא יוכלו להתקיי' הוצרכו אל האמצעי הזה הוא סוד הכתר א"א ועכ"ז אין הכתר עצם אחד לבד מצד א' מקבל מא"ס ומצד אחד משפיע הנאצלי' אלא יתפשט עוד כמה בחי' ויתנוצץ לכמה ניצוצות כדפי' דהיינו סוד התפשטותו בסוד כתר חו"ב שבו ומצד הבי' מבי' ולמטה שבו יוכללו התי' כאשר נבאר וישתרשו הספי' ועדיין נאמר סוד היו' הכתר נשמ' לספי' בסוד חי' כאשר אבאר בת' ו' בפ' אחרון שבו שהוא כולל כלל קשר ואחדות הספי' בכתר וא"ס והוא ענין נחמד מאד ע' שם:
תמר א - פרק יג
רשב"י ע"ה בשעת פטירתו המשיל משל נאה לענין הקדמ' זו ואמר שהכתר נקרא בוצינא והנה הנר כשיסתכל האדם בעיניו אם הם עיני' רכות יראה לחוץ חוטי שלהביו' יוצאות מן הנר לא שבאמת יוצאות מן הנר שלהביות אלא שהעיני' השואבו' המאור מן הנר ישאבו אות' השלהביות וכאשר נבחין הנר מעצמו אל העינים השואבות הראו' והאור מן הנר לא יהיו בו חוטי' כלל וזהו ענין התי' בכתר כי מצד הכתר אין תי' אלא הכל עצם א' אמנם כאשר הספי' התחתונו' הם עינים צופיות אל הכתר לשאוב חיותם משם יתנוצץ הכתר אל ערך הספי' חוטי שלהביות ואות' החוטי' יקראו תי'. והענין הזה אל יתבהל המשכיל ויאמר ישנן או אינן אם ישנן הרי התי' בו ואם אינו אין לו תי'. כי באמת שהחי' עולמות ובחי' קיימות תמיד לעולם לא יסורו. אמנם אינם בכתר מצד עצמותו אלא הם מצד הספי' והא כיצד כנר שהעין צופה בה שהרי מצד הנר בעצמו אין אותם החוטי' ממנ' אלא הוא וחוטיה דבר א' מיוחד אמנם העין הצופה מרחוק ישאב המציאו' ממנה ע"י מה שיתמצע בין הנר ובין העין אותו ההרחק יעשה חוטי' קצה הא' קשור בעצם הנר וקצה הא' קשור בעין וכל החוטי' א' בנר ומתפזרין לעין לכך הכתר א' מיוחד מצד עצמו והספי' י' וכלולו' כלל גדול מצד עצמן ומסתכלין תמיד בכתר לא יובדלו ולא ירוחקו ממקום קשרם וחייתם כלל ולזה מחמת התעלו' הכתר ירוחקו מהספי' הרחק גדול והספי' ממקום הרחק' יתקשרו בו והא כיצד שיהיו חוטים אלו שהם התי' מתמצעין בין הכתר ובין ט' ספי' ולזה בתי' התקוע בכתר כולם יחד אחדות גמורה ובחי' המתפזרים לט' ספי' ושאר תי' הם תי' מתבחני' לתיקו' רבים כדפי' וכח"ב שבכתר ועצם הכתר הם המיוחדות שהרי מג"ר אפי' מהספי' בעצמן חשובו' כא' כ"ש בכתר שכלם אחדו' גמור' אמנם הסתכלו' וצפי' הספי' בבחי' אחרונה שבכתר דהיינו סוף בינתו ובבחי' זו יסתעף מחוץ לכתר אותם הבחי' האמצעיו' בינו ובין ט' הספי' והיינו כנר עצמות' א' ואין חוטים והחוטי' אמצעי' בין הנר ועין אינם מהנר ולא מהעין אמנם הם מהנר יוצאים אל העין והנה הכתר מצד עצמותו אין לו תי' ולא יוכל לייחסו בשם המורה על הבדל הפעולות אמנם מצד קשרו בספי' יתייחסו לו הפעולות ויקראו בשם אל התי' ויתייחס בשם כנודע ועיקר השם הוא אלו התי' והתי' הם השפעות ואורות קבועו' מתנוצצות תמיד לא יתבטלו אפילו נקודה. ונתלמד עוד מדבריו ונאמר הנה הנשמה בגוף תפעול בכל כחות הנפשיות ופעולת כל האיברים והרי הנשמה היא א' ופעולת האיברים וכחו' הנפשיות רבות והנשמה תפעול בכולם הרי בלי ספק הנשמה תתנונץ לכל אותם הכוחות והפעולות ובאמת אין פעולות וניצוצות בנשמה אלא מצד הפעולות וכאשר הפעולות יתפעלו מהנשמה הנשמה תתנוצץ לאות' הניצוצות וה"ה והטעם ממש לענינים אלו שהרי הכתר בחי' נשמ' לספי' לבוש לא"ס שא"ס הוא מתפשט אל הספי' ואינו מתנוצץ ח"ו ולא מתבחן לבחי' הפעולות והספי' שהרי אין בו לא בחי' ולא ניצוצות ולא פעולות אמנם הכתר מתנוצץ ומתבחן לבחי' לא מצד עצמו אלא מצד הספי' ולכך נאמר א"ס מתלבש בתוך הכתר והכתר נשמה לספי' ותתבחן הנשמה הזאת לבחי' הפעולות הם הם תי' הכתר וכשאתה בא לייחס פעולות הספי' אל הכתר לא תמצא שיש בו פעולות כלל והיינו יחוד תי' שלא יתפזרו לפעולות שונות כלל כדפי' ועם היות שאנו אומרים תיקונים בכתר נשמה לספי' וא"ס נשמה בכתר אינו על דרך הדקדוק שהרי הם ג' ראשי ההנהג' נשמה בתוך נשמה ונשמה בתוך נשמה סוד א"ס תוך כתר שבכתר וכתר שבכתר תוך חכמה שבכתר ואח"כ בבי' יתנוצצו הניצוצות לספי' וענין ג' ראשים פי' בעי"ן כ"ל תמר ב' פ' ולקמן תמר ו' פ'. ואולם בטעם התי' והתנוצצות הכתר הוא הנרצה בפ' זה והקודם ושאר הענין נתבאר במקומו כל א' וא' כראוי לו:
תמר א - פרק יד
לפי הנדרש למעלה שהסתכלות הספי' בכתר וצפיית' חייבו התיקו' ונודע שהספי' אינם יותר מי' כלל ועיקר עם היות שהכתר נפלא ונשגב לקורבתו אל מקורו עכ"ז הם י' נאצלים כח"ב חג"ת נהי"ם אך כאשר יתנוצץ הכתר אל ניצוצות ושרשי' לא יתנוצץ ולא יתתקן אלא אל ט' תי' א"כ לפ"ז הוא מכוון שתחלה התי' מן החכמה מוחא דהיינו השם שהרי הכתר אינו נקרא בשם אלא ע"י אלו התי' כדפי'. אמנם מצד שהכתר נכלל בספירות התחתונות בבחי' הדעת כדפי' א"כ גם הכתר יתנוצץ להתפשט למטה אמנם יתנוצץ מבחי' ו"ק שבו דהיינו סוד הדעת ומטעם זה תחלת כל בחי' כל תי' הכתר הוא השער המכסה על הכל דהיינו בחי' הדעת א"כ יהי' הענין ט' מאורות לבד מבחי' שהכתר אינו מתנוצץ ויהי' הכתר ג"כ מתנוצץ מבחי' הדעת והיינו ו"ק מתנוצצים ואין ו"ק בכתר עצמו אלא מצד החכמה לכך יתנוצץ הכתר מבחי' ו"ק שבחכמה ועולים מציאות' שבחכמה למעלה בכתר ויתפשטו למטה והיינו סוד השיער ווין נובעין מהמח וחופי' על גולגלת' כאשר נבאר בע"ה. אמנם דרך כלל מה שיתנוצצו התיקוני' מהכתר הם ט' לט"ס כדפי'. אמנם מה שהתי' רבים יהי' לפי ריבוי בחי' הספי' שהרי אין כל ספי' וספי' עצם א' עד שלא יתוקן בכתר אלא עצם א' אמנם יש בכל ספי' וספי' כמה וכמה פעולות ולכך כאשר יתנוצץ וישתרש בכתר יתנוצץ התי' בכמה מציאיות שרשים לכל אות' הפעולות ולכל אות' המציאיות שבספי'. עוד יוסיף שאין הספי' נכללת בכחות רבות במציאותם במציאות השרש אשר בכתר והטעם לזה כי הכתר בלתי בעל תכלית ושרשי הספי' בו כחם באין תכלית ואין סוף לכך שיעורם כשיעור הנמדד הרמוז בפ' תמרי ב' ג' ד' וכאשר יתפשטו למטה יתצמצמו עד הגיע מציאות' כחם ופעולת' אל רמז שיעור קומ' הספי' ממש. והנה ידוע הענין אל המראה האוספ' המתראים בתוכ' והיא משופעת אל נקודת מרכז שמראה הדברים הנראים יותר גדולים ממה שה' כמה פעמים הנראה לחוץ ולכך הכתר אוסף הספי' אליו ומגדלם ומראה אותם כפי גדלם במציאותו לא כפי מציאות' למטה ועם היות שהמשלים אלו יחייבו קדימ' הספי' אל השתרש' בכתר אין הענין כך אלא בתחלה יתוקן הכתר ואח"כ יהי' אצי' הספי' אמנם המשלים טעם לאותם השרשים בכתר לצורך הנאצלים אח"כ:
תמר א - פרק טו
אחר שפי' השתלשלות המדרגות ועניינם בסוד הכתר ומקום התי' שהם בסוד הבינה שבכתר ומקום המלכים שהם בסוד החכמה שבכתר ומקום הרצונות שה"ס כתר שבכתר ואמרנו שהתי' ט' והמלכים ח' מפני שהמלכים נק' בשם ולמעלה מאלו הח' יהי' ודאי ב' ספי' שהם ב' מלכים שלא מלכו דהיינו החכמה בעצמה והכתר שעליה כדפי' והרצונות הם טמירין סתימין נעלמי' לא נדעם ולא יעלו בשמות מפני שהשמות אותיות מגדירות בדרך נעלם. אמנם הרצונות הם בלתי גדר כלל לכך לא עלו מציאות' בשמות והנה שם הרצון לצייר צורת התמונה המנהג' אמנם בחכמה שבכתר מקום הציור ובב' בחי' קרובות לרצון דהיינו רצון ומחשבה כו"ח לא נצטייר שם שום תמונה אמנם בבינה שבחכמה שבכתר שם נצטייר' התמונה העליונה וגדר' בשם כאשר נבאר. ואולם הכתוב אמר אלה המלכים הרי שאלו נק' מלכים שהם עצות יעוצות מהרצון העליון המצייר בתוך החכמה מחשבה ומתייעץ מעצה אל עצה עד העצה הקיימת העומד' שהוא המלך הח' עצת מדרג' אחרונה שבחכמה שהיא מל' שבחכמה שבכתר ולזה אמר אלה המלכים אלו העצות אשר נתייעצו והיינו המציאיות המולכים. ועולים במציאות ציור תמונת גדר אותיות יכנו אות' לא שהם שמות ממש ולא שהם במקום אותיות אלא למטה יכולות האותיות לגלות לגו ציורם ומציאותם מה שאין כך ברצונות שאי אפשר למטה לצייר לנו צורת גדרם באותיות אמנם החכמה היא ארץ אדום מקום הדממה ולמעלה ממנה הרצון ובשיתוף ב' בחי' אלו ארץ לשון רצון ואדום מקום הדממה בב' מדרגות אלו דהיינו כו"ח שבחכמה מלכים אלו משתלשלים לפני מלוך מלך לבני ישראל ישראל היינו סוד הת"ת המתעלה על החכמה דהיינו ישראל סבא בענין שהוא סוד האצי' מן החכמה ועד המל' והנה מלך לבני ישראל היינו התי' אשר בכתר שהם עצות לאצי' הזה המתפשט והם מולכים ושולטים עליהם שהרי הכתר בתיקו' שולט על האצי' מן החכמה ולמטה כאשר נבאר ואלו הם עצות ומחשבות לתי' המתתקנים בכתר לצורך הספי' והיינו קשר ההשתלשלות הספי' הם כלי הפעולות תיקוני הכתר שרשי' לספי' כדי להתקשר ברחמי הכתר ולהשתרש בו להתקיים כדפי' והמלכים הם קיימים ושרשים ועצות עולות שם במחשבה הכולל' כל המחשבות והיינו הספי' בני ישראל התי' מלך מלך לבני ישראל עצות יעוצות בכתר לספי'. אשר מלכו בארץ אדום עצות יעוצות ומחשבות מתתקנות בחכמה שבכתר והעצות ח' וארץ אדום רצון ומחשב' כו"ח שבחכמה שבכתר כדפי' כמה פעמים ולא הארכתי בפי' ש' זה להיות (צ"ל שאין) כוונתי בחיבור זה לבאר כתובי התורה שאין זה מקומו אלא מפני תועלת ההשתלשלות הנלמד מתוך הכתוב וידיעת מציאות המלכים שהוא עיקר המבוקש לנו פה ואלו הדברים לקוחים מתחלת האדרא כדפי' בחש"ק ש' ג' סי' א'. ומפני שהממלכה והעצה בחכמה שהוא פרכת הפרוש שבו ציור הנמצאות כולם בבחי' למטה במקומ' כאומר כולם בחכמה עשית וכאומר בס"י בל"ב נתיבות פליאות חכמה וכדפי' בחש"ק ש' לכך אמר הכתוב ג"כ למעלה בכתר בעצה העליונה במחשבה לכל המחשבות וימלוך באדום מקום הדממה והעצה:
תמר א - פרק טז
כי לא מחשבותי מחשבותיכם רצה הכתוב מחשבות ב"א בחשב' איזו מחשב' יקח' המדמה וייצירנה ותמחק אותו הציור ויקח השני וכן המדמה אשר באדם נוסע מציור אל ציור וממחיקה אל מחיקה ולא כך המחשבה האלהי"ת ח"ו אלא כל שעלה במחשבה ונצטייר וחקק חקיקה ונצטייר ציור לא ימחק עוד כלל ועיקר ואנחנו נמשיל למציאות ההוא עליי' מחשבה מפני היות הנמשל בנו כך אמנם אין בינינו לבין המציאות ההוא אפי' בשיתוף השם באמת ולכך אמר הכתוב לא מחשבותי מחשבותיכם וקרי' מחשבותי וכתי' מחשבתי לעולם המחשבה העליונה (צ"ל אינה) אלא א' והם מחשבות רבות והא כיצד הנה הנמצאות הם תמונה א' כאלו תאמר כל אשר ימצא בעשי' הגלוי' היא תמונה שיעור קומה א' ולה שורש קודם אליה והיא תמונה קודמת ביצירה והיא תמונה שלימה שעור קומה שלימה והיינו שכל מה שנחקק בעשי' מצוייר ביצירה וכמוהו בבריאה הקודמת ליצירה וכמוהו באצי' הקוד' לבריאה וכמוהו בתיקו' הכתר וכמוהו במחשבה הנפלאה וכמוהו מן מחשבה אל מחשבה עד יתעלה אל תכלית עלוי ארץ אדום שבמחשבה כי הרצונות אינם בתמונה ואפי' ארץ אדום אינ' מחשבה מצייר' לרוב אחדות ודקות כדפי' לעיל בפ' א' ב' ג' וכאשר יהי' הרצון שיתפשטו המציאות אל סוד אבי"ע אי אפשר להתקשר במקור המקורות ולהתרחק בציור התמונה הזאת היורד' ע"ס הירידה שאין מדרגה למטה אלא העשי' הזאת בפרקי איבריה יורדות במטה שאין למטה ממנה כשתדמה שיש עוד למטה ממצבינו ז' ארצות ובריות גרועות בכולם עד ביצי כנים ולזה רצון עליון שירד זה המציאות ויתפשט התמונה לכך ישתלשל המחשב ויחשוב מציאות מעולה גבוה והיינו מלך א' בל"ע כאשר יתבאר ומבלע ישתלשל מציאות ב' יוב"ב ולא נמחק בל"ע מפני יוב"ב אלא בלע נעלם ואלו לא נצטייר בל"ע לא יצא מעולם יוב"ב ואלו לא הי' בל"ע אמצעי בין יוב"ב ובין ארץ אדום הי' מתבטל מציאותו ולזה יצויירו המחשבו' ויוחקקו ולא יתבטלו ח"ו אלא זו קיום לזו וזו קיום לזו כעלה מן עלה ועלול מן עלול ולעולם העלול קשור בעילתו והמסובב בסיבתו והיינו וימלך וימת והיינו וימלך הוא סוף הנמצאות וימת נעלם להיותו יסוד וסיבת קיום למלך המולך ולזה נמצאו המלכים משתלשלים מזה לזה וזה סיבה לזה דהיינו המחשבות המצויירות במחשבה והיינו השתלשלות זו מזו מארץ אדום כו"ח בבינה בלע בחסד יובב בגבורה חשם בת"ת הדד בנצח שמלה בהוד שאול ביסוד בעל חנן במל' הדר והם מחשבות קיימות עומדות בלתי נמחקות אלא וימלך תחתיו למטה משתלשל ממנו והיינו שהכח המדמה העליון ידמה ויצייר הצורה העליונה ההיא תמונת הנמצאות כולם ואותו הדמיון קיים ועומד ויורד ההשתלשלות ועולה ומתעלה המציאות ההוא ומצטייר צורה ב' וכן ג' וכן ד' והיינו המחשבות וציורי הנמצאות. ודע שהראשונה יצייר בה כל מה שימצא ויצטייר וישתלשל ע"ס התמונות כולם בציור דק מפני שהעליון ישיג וידע התחתון בידיעה נפלאה שלא ידע התחתון את עצמו באותה ידיעה ובאותו מציאות כ"ש שהתחתון לא ידע העליון ולפ"ז כל מציאות ומציאות יורד ופוחת כי עצת בלע תכלול יותר מעצת יובב ועצת יובב תכלול יותר מעצת חשה מפני שחשם לא יכלול יובב ויובב לא יכלול בלע ובלע יכלול יובב ובתוכו חושם ומכאן תלמוד לאחרות וכן יתפשטו הנמצאות וישתלשלו וכל העליונה קרובה אל מאצי' יותר וכוללת יותר ודק' יותר בלתי מתחקק' בחקיק' הציור יותר שההתרחקות הוא סבה להתחקקות ולהעבות הנמצאות למטה ומטעם זה החכמה הזאת יש בה ח' מדרגות שבהם ציורי הנמצאות ממציאות אל מציאות מדמיון אל דמיון מעצה אל עצה ממלך אל מלך הם שרשי' לחי' הכתר וכאשר הגיע להדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב עמדו העצות ופסקו המחשבות ולא הוצרכו יותר אלא מיד נשתלשל' בינה שבכתר והתנוצצו התי' לקיום הנמצאות הספי' התחתונות ומבחי' זו הי' ציור' ובו קיומ' ואין לנו צורך בתפלתינו ובכוונותינו אלא סתם לקשר הספי' בתיקו' הכתר וכאשר בא"ס סתם בעל כל הנמצאות לא שנצטרך להשתלשל שלשלת המחשב' מפני שלעולם אינה פוסקת כלל:
תמר א - פרק יז
עם היות שהמחשבות והעצות האלו אינם דומות למחשבותינו הגרועות. אמנם נקח ממחשבותינו משל למחשבות המעולות ההם מפני שהמשיל הב"ה מחשבתו בתורה בשם מחשבה והענין שהמעשה עב וגס והמחשבה דק' ורוחני' שאלו תדמ' בית בנוי אותו הדמיון דק ונעלם ממעשהו וכן הוא הענין העליון כדפי' והנה לפ"ז לא יהי' גדר המחשבה כגדר הספי'. המשל בזה בלע בינה יובב חסד חשם גבורה יתרחק המציאות ההוא ממציאות הספי' בעצמ' כהרחק המחשבה מהמעשה כדמיון בהקש אל מעשינו ממחשבותינו ועכ"ז לא יתרחק כ"כ שבשום דמיון לא יתדמה כלל שהרי קרבה ודמיון אל ציור המחשבה אל המעשה שהרי מדמה אותו המעשה במחשבה ולזה תמצא שמות המלכים דומה קצת לייחס הספי' הנז' קצת והנה אנחנו עולים במחשבותינו בהשגתינו ממטה למעלה ר"ל לא נדע אותם המחשבות עצמן מצד עצמן אמנם נדעם מצד הספי' הנגלות. אמנם חלק אשר יתעלו וישתנו לא נוכל להשיגם כלל לכך כאשר נבא ליחס השמות האלו למחשבו' נשיג מהשמות מה שידעו קצת לספי' אמנם החלק והבחי' שנפלא ונתעלה לא נוכל כלל לתת להם פירוש והבנה מפני שהוא מורה על ענין נעלם ונשגב מהשגת הידיעה כ"ש חלק אשר בהם שלא נכנסו בגדר האותיות שלא יראו האותיות להגדירן שאינו מושג ולזה אל יתבהל המעיין אם יעלה בדעתינו לפרש' וכאשר נבא אל הביאור לא נוכל לבאר עד תכונת הדברים בשלימות כי הדרוש בעצמו גורם ולא יחשב לעזו' והפרו' מחיצו' הביאור מפני שאחר שנכתב בתורה ופתח רשב"י הפתח דרך עשה להכנס דרך בו והקיצור בו לא יחשב לגירעון שהמעט המושג מהיקר המעולה חשוב מהמרובה משאר הענינים, והתורה לא נתנה אלא להתבאר והאל יכפר. בלע בן בעור ושם עירו דנהבה הנה המציאות בינה כדפי' ונודע שהיא התשובה הבולע' כל הציור התחתון בסוד היובל והיינו בלע בן ודאי שאותיות בינה בן י"ה ועוד ירצה שהוא משתלשל בלע ממציאות בעו"ר המקום הנעלם המבער ומפנה מקום לנבלע והיינו שהבחי' א' הוא נעלם ומבחי' עליונה יותר מתעלם עד שמתבער והיינו בחי' א' בינה ושנייה חכמה זו בולע' וזו מבערת וזהו בחי' זכר ובחי' הנקבה ושם עירו ודאי כענין גדול הוי' ומהולל מאד בעי"ר אלהינו וכל מה שעלה במחשב' עלה בסוד ד"ו פרצופי' בבחי' המחשבו' דנהב"ה ודאי שמשם הדין נותן ולא שיש שם דין ח"ו אפי' בתי' הכתר כ"ש המחשבה אמנם דמיון יש במחשבה מה שלא נדעהו שהכוונה למטה די"ן הב"ה נותן הדין ומזמינו והיינו ספי' הבינה דמתמן מתערין דיני' בתחתונ' ובעליונ' דמיון ועצה במה שלא נדע. יובב בן זרח מבצרה הרי ג"כ שמו ושם עירו סוד דו פרצופי' כדפי' והוא החסד וענין יובב הוא מלשון יבבא והוא יובב תוקע ומריע והיינו שנכלל בדין החסד והוא בן זרח הבחי' העליונ' זורח אור יום א' משם המל' מבצ"ר ה" ודאי עיר מבצר מתחזק' מן הימין ושאר הפרטים מה שלא נדע מהמחשבה העליונה. חושם מארץ התימני היינו הגבורה דהיינו חושם שוחם שהוא לשון החשך והדין והיא החוששת בדינים ובה סוד החושים המשגיחים בעולם עין רואה ואוזן שומעת והמל' מדת הדין הרפה מצד התימן שהוא דרום המרפה דיניה ומרצה אותם מלמעלה וזו היפך כל שאר המדות המל' דין והזכר רחמים וכאן הזכר דין קשה והמל' דין רפה ושאר העלם ביאור המלה ממה שנעלם המחשבה ולא נדע מהו. הדד בן בדד המכה וכו' ענין זה הוא הת"ת שהוא (צ"ל ה"י דד) הידד היפה כדפי' להדפה בהוד יפיה והוא דד יפה המשקה מחלב רחמיו לכל בן בדד הנה מצדו משפיע ומניק הבנים אמנם יש בו בחי' בודד מתעלמ' והיינו סוד אח"ד הבודד ומאחד כל הספי' והיינו בד"ד וכבר נודע אח"ד א"ח ד' ת"ת ומ"ל ובו עיקר האחדות ובסוד אחדותו ורחמיו מבטל הדינים כולם וממתקן שזהו סוד היחוד והיינו המכה את מדין ירצה מדין הדינים ובחינתם והוא מכה מדין בשדה מואב ודאי שביטול הדיני' שהת"ת הוא מבטל הוא במל' שהיא שדה מפני שהדיני' והגבורות חמשה בנקבה והת"ת בהיותו מתייחד עמ' מבטל' והיא נק' שדה ונודע שהייחוד הוא מצד החכמה כאומר וגם אמנ' אחותי בת אבי היא והיינו שדה מואב ודאי מאביו הוא השדה בהיותו מכה הדינים ובשורש זה תלוי כל היחודים ושם עירו מ' עוי"ת ודאי שהיא פועלת הדינים ומעותת הדרך ונוטה ממנו אל הדינים והוא מעקם אותם לדרך הרחמים ושאר הענין הנעלם הבלתי מתבאר הוא מהעלם המחשבה. שמלה ממשרקה היינו הנצח מצד הזכר שמלה משלמ' הכל והנקבה עמו נקשר' מן הימין ש"מ ל"ה ב' כא' מיוחדים ממשרקה שהוא שר"ק ה' ודאי ויש בה דין לשרוק ולחרוק שן והיא משרקה משרקת הדינים ודאי. שאול הזכר מצד ההוד ודאי שאינו אלא ימיני אמנם שאול שם מפני שהוא יהו"ה צבאות על נצח והוד ממה שנמשך להוד להתקשר עם המל' שהיא נקשר' בבינה דהיינו רחובות הנהר בינה ושם הת"ת עם המל' ו"ד' מצד הבינה ה' דהיינו סוד ה' רחובות הת"ת שאול עם המל' כדפי'. מעל חנן בן עכבור היינו מצד היסוד בעל ודאי בועל בעילת מט"ה דהיינו המל' הנק' מצ"וה ונודע שממנו כאומרו ונח מצא ח"ן והוא סוד נ"ח נ"ח ב' פעמים שפי' נח לספי' העליונות נח לספי' התחתונות נח לזכר ונח לנקבה כאומר כי בו שבת וישבות בו שבת וינפש ולזה נח נח כדפי' בפ' נח סי' ב' ולזה אמר חן חן ב"פ דהיינו חנן שני חינות ואלו החנינות הם מהבינה שמשם צדיקים נחים בעולם הבא ומשם וחנותי את אשר אחון והיינו בעל חנן ויש בו בחי' אחרת נעלמ' והוא בן עכבור בן לאותה בחי' אשר לת"ת הנכנס וממע"ך בו"ר שהיא מל' הנעש' בא"ר על ידו היינו עירו למעלה ממנו שכך הבור מתעלה על הצדיק מקורו אשר בתוכו והיינו שהיא עטרה לראש צדיק. הדר בחי' זו הוא למלכות ודומה לת"ת לכך שמה כשמו הדר שני דדי' הם הא' ימיני והא' שמאלי הא' זכר והב' נקבה ועכ"ז בחי' הת"ת שבה עולם הזכר בסוד ד"ו פרצופים כדפי' בכל המציאיות הוא בעל הנק' כדפי' והיינו הדד שבה כדפי' בהדד שבת"ת ושם עירו פעו ודאי שהיא הפועה תמיד בשיר כדכתיב אלהי"ם אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל. והנה היא נק' פעו בעוד שהיא משוררת אמנם בבחי' הייחוד שהיא נקשר' עמו ושם אשתו ולא נז' שם אישות אלא כאן שהשלים הציור כל תכלית שלימות החקיקה סוף הציורים תשלום הנמצאות להמצא התי' מכח זכו"ן דלי' בריה דלית בה זכיון כדפי' בתי' בשם יו"ד ה"י וי"ו ה"י ולזה שם אשתו נז' כאן מהיטב"אל ודאי דהיינו א"ל המיטיב כי בסוד הייחוד חזרה להיות טובה ודאי. בת מטרד שהיא נטרד' למטה להנהיג התחתונים ועם היות שאין טרדה אלא מצד הדין ולא מצד החסד, כ"ש במקום גבוה היינו שיש לרמז זה למעלה ענין נפלא שלא נדעהו. בת מי זהב שהיא נוטלת מב' צדדי' מהמים הימיני' והזהב השמאלי והנה ספר ד' בחי' למל' הא' פעו ע"ש שהיא נותנת זמירות בלילה הב' הזיווג והיינו ושם אשתו שמתהפכת מדין לטובה והיינו מהיט"באל א"ל המיטב אלהי"ם ט"ב מא"ל ט"ב י"ה מי"ה א"ל ט"ב הכל לטובה. הג' הדיני' הקשי' וטרדת' בת מטרד והיא בת כאומר אלפים בת דהיינו מדת בת מטרד מטריד לכל הנטרדים בדינ' בהנהגת'. הד' בת מי זהב שהיא נקשר' מדיניה בימין ושמאל בסוד שמאלו תחת לראשי לתתן הכל והיינו סוד הגע' הדברים בחכמה העליונה אל הציור להצטייר הבינה שבכתר בסוד התי' וכתר שבה מתעלם ומתנוצצת בט' ניצוצות תי' א"א כדפי':
תמר א - פרק יח
המלך הזה האחרון הוא בחי' החכמה שגזר התפשטות הבינה שממנה מציאות החי' ושרשי תי' הכתר הם בחכמה שבו מאירים משם ונכללים בפ' זה הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב ופי' באידרא שגזרת החכמה שאין קיום לנמצאות אם לא יתתקן הכתר בחי' דהיינו שישתרשו שרשי הנמצאות בו והנה לפ"ז התי' הם המלך הזה שלא נז' בו מיתה והוא מתפרט לפרטים ופרטי פרטים מה שלא נמצא לשאר המלכים שבכולם כתיב וימת שמתעלמין אמנם מלך זה עומד מתגלה משק' אל הבינה ותיקוניה שבכתר וענין גלויו הוא לבחי' הכתר בעצמו שהתי' מגיעים שם ושואבים משם והנה עתה לפי דרך זה נמצא שהכתר בעצמו יש חלק ממנו נעלם שתי' הכתר אינם מגיעים בו שהרי גלוי המלכים האלו דהיינו שלא נז' בו מיתה והעלם א"א שיהי' לנו לספי' התחתונות שהרי אין משיגי' בו אלא דוקא התי' אשר לכתר והלואי כאשר נבאר א"כ גלוי זה למי הוא ודאי דהיינו גזרת החכמה לתי' הכתר נמצא שהמאורות העליונים נעלמים בלתי מגיעות לבחי' הכתר בתי' הרי שהכתר עצמו יש מניה וביה חלק שממנו אליו נעלם שאין כל עצמו מגיע את עצמו ואל תתמה על זה שהרי הכתר דבק במאצי' וראוי שיתעל' המאצי' וכשיתן הכתר דעתו להשיג מאצילו לא ישיגהו אמנם עצמו ישיג עצמו כשיתן דעתו להשיג את עצמו מצד מאציל לא ישיג עצמו וכשיתן דעתו להשיג עצמו מעצמו אל עצמו ישיג עצמו וכשיתן דעתו להשיג הנפעלים ממנו ירד אותה השגה ירידה ודאי והרי אלו ד' בחי' השג' מאצי' היינו א"ס השגת עצמו מצד מאציל היינו השג' בא"ס הפועל בו והיא היא והיינו תחלת מציאותו מן הא"ס הכתר שבו אמנם השגת עצמו ממש היינו התפשטות חכמתו השגת לפעליו היינו התי' המתפשט למטה בו בבינתו שהבינה היא מה שמתפשט מן החכמה ולזה תמצא בפ' פקודי סי' שנתן ר"ש בכתר נהורין ונהורי' לנהורי' וידמה שאין אלו מגיעים לאלו בכתר והיינו הסוד הזה אשר לתי' האלו המלכים כדפי' וכן פי' בתי' כתר עילאה אע"ג דאיהו אור קדמון אור מצוחצח אור צח אוכמ' איהו קדם עילת העילות הרי באומרו אוכמ' איהו מורה על מיעוט ההשגה שישיג הכתר במאצי' והוא אור קדמון בערך כתר שבכתר דגם קדימתו ועכ"ז לא ישיג מה שסבתו יפעל בו שאין הא"ס מושג לחלקים כדפי' בעין כל. ואח"כ יתפשט ב' מדרגות שהם צח ומצוחצח שהם חו"ב שהצח מתעלם והמצוחצח מסתעף לחלקים הם הצחצחות שהם תי' הכתר דהיינו שיש בו טיפין טיפין דהיינו מצוחצח והחכמה צח שהכל צחות א' והקדמו' מתעלם וקודם אל הצח ואין לו צחות והאר' לקדמותו. והב' אינו מצוחצח לחלקים רבים אלא צח שנראה ממנו בחי' אחרונה שבו צחות א' שלא נתעלם כדפי' ושאר התי' היינו מצוחצח לצחצחות המאירות וצחות למטה. והנה מעתה כל מה שנאמר תי' בכתר הם בבינה שבו וכל מה שנייחס מדו' לבאר התי' אפי' שנאמר כתר או כתר שבכתר וכיוצא הכל סוד הבחי' בבינה שבכתר שבה סוד התי' כולם ויכבד עלינו לפרש בבינה שבכתר נאמר הדבר סתם וידוע למשכיל שאין הכוונה אלא בסוד הבינה כדפי':
תמר א - פרק יט
הנה בכל הדרכים שפי' אמרנו שהכתר יתפשט בהתפשטותו כח"ב לבד וכן הוא בכל התפשטות אשר בכתר ובשיעור קומת תי' אין בו מהכתפי' ולמטה אלא ראש לבד מפני שאור שבע הספי' התחתונות הם פעולות נגלות בהם הדין והרחמים הימין והשמאל הזכר והנקבה והכתר רחוק מכל זה אין בו דין ואין בו ימין ושמאל אלא הכל ימין והכל רחמים פשוטי' ולכך לא יראו בו התפשטות ז' ספי' דהיינו הפעולות הנגלות ודרך כלל כל מה שיתפשט הוא בסוד כתר חכמה דעת ובזה יתוקן ויוכלל והספי' התחתונות נכללות בתוך ג' אלו דהיינו בתוך הכתר קו האמצעי ת"ת ויסוד ומ"ל ובתוך החח"ן ובתוך הבג"ה כדפי' בספ"ר בשער הצחצחות ולפעמים כל הז' יחד בתוך החכמה ולפעמים בתוך הבינה וממציאות אלו יעשו סוד התי' והיינו השתרשות אשר לספי' התחתונות בתוך העליונות סוד חי' הכתר וסוד המלכים וסוד הרצונות שפי' לא יתייחסו בשמות הספי' ואפי' התי' והמספר המחוייב בהם אינו מספר מצד עצמן שהכל אחדות גמורה אלא מצד מה שהוא חייב להם אחר התפשטותם למטה במקום המספר לא שיהי' שם מספר וספירה:
תמר א - פרק כ
הנה המציאיות שפי' שהם בכתר ג' בחי' הא' רצונות והב' מלכים והג' תי' ישתלשלו אלו מאלו רצונית הוא הבחי' החשובה צאת הדברים ממאצי' אל נאצל כעין התפשטות מלא רוצה אל רוצה והנה מפני קורבת' אל המאצי' לא יכנו בשם גדר כלל לא במלה ולא בדבור אמנם יסתתמו ויוכללו באמונתינו האוחז' סתם בא"ס עם ספי' וכמו שהאוחזי' בפשט לא יחייבו עצמן בידיע' הסבות המסובבות מהאלוה עד הרקיעים הגשמיים גם אנחנו לא נחייב עצמינו בידיעת אותם המסובבים באמצעיי' אשר בין המאצי' אל הנאצל המכונה בשם ואותיות ודבור ומלה ואלו הן הרצונות הנזכרים אמנם יוסיף ידיעתינו על ידיעת' שנדעם במחשבה וידיע' שישנן ועליהם רוכב סיבת הסיבות כולם מלכים הוא העתק הרצונות אל בחי' למטה ממנה יהי' סוד המחשבות מתרחקות מן המאצי' עוד בחי' ב' והם מלכים אבל אין ראוי לכנות פעולות מפני שאין הפעולות מתאחזי' בשרשים האלו אלא יצטרכו עוד להכלל מדרגה אחר מדרגה ולהשתלשל כדי שבאות' הבחי' המשתלשל' יוכלו הספי' שהם המסובבים הרחוקים לשאוב כחם ושפעם מן הנאצל הא' המתקרב אל מאצילו יותר מכל נמצא הג' תיקו' הנה הגיעו המסובבים אל בחי' שיוכלו בם להכלל כשירצו ממטה למעלה ולכך ישתרשו כאן ואלו השרשים רחוקים מן המאציל קצת כדי שיוכלו התחתונים להשתרש שם ואלו התיקו' הם השרש' הספי' הנאצלות וג' אלו הנז' הם כח"ב בכתר והנה בתיקו' נדע לשער ולמדוד שעורי' ומדות מה שלא נדע לשער במלכים אלא סתם נגדרו גדר שמות אלו בתורה כ"ש ברצונות ולפ"ז שנתעלו הבחי' זע"ז כך נתעלה ונפלאה עניינם זה מזה ונסתם ונסתר מהשכלתינו ולא לבד מהשכלתינו אלא מהשכלת הספי' שהסתכלות הספי' בכתר אינה משגת אלא בבחי' אחרונה שבו בשרשים אשר לחב"ד שהם מושרשים כדפי'. אמנם התיקו' האלו הם משפיעים ומאירים בהם ומהם ולמעלה לא ישיגו אבל ידעו אבל בא"ס לא ידעו ולא ישיגו כדפי' ולזה לא נכתב בתורה מהרצונות האלו דבר והמלכים נרמזו הרמז הזה והתיקו' נתבאר בהם שיעור ומדה כדפי'. ולזה אין הרצונות מספר י' רצונות מפני שאינם עדיין במקום המספר והמלכים נכנסים במספר אמנם לא בשעור ומדה ופעולה והתיקו' הם במדה ומספר ושעור ופעולה ואלו הם מדרגות זו מזו שאין ראוי שנאמר שתצא ההשפעה מא"ס אל תיקו' הכתר אחר שהתיקו' רבים נמדדים ומשוערי' עם היות שאין שעור ומדה בהם אלא מעתה בזה יהי' השפעתו מתפשט' תחלה ברצון ואח"כ במלכים ואח"כ בתיקו' ואלו הם בחי' בכתר כדפי':
תמר א - פרק כא
כל הויה והויה אי אפשר להיות בה קיום והעמדה אם לא ע"י ב' עניינים. הא' יקדם בסיבותיו שתים וע"י סבות קודמות לא יתקיים דהיינו סוד זכר ונקבה ואלו הב' סיבות הם חו"ב חכמה זכר ובינה נקבה והטעם שהחכמה שרש להויות תכלית העלם מחשבה החושב' והבינה כלי לפעולות המוציא' ומוליד' המחשבה הנחשבת לפועל דהיינו מבין דבר מתוך דבר מתוך חכמה יוצא בינה וכל כך כל מה שיוצא ונחשב בחכמה יוצא לפועל בבינה והנה ענין זכו"ן ותו"מ עצמן נמצאי' מחו"ב זכו"ן וחו"ב נמצאי' מחו"ב שבכתר זכו"ן לחו"ב מתגלים אמנם בינה וחכמה שבכתר אינם נמצאי' מזכו"ן מפני שהם הכלים הא' לתחלת הנמצאים והיינו סוד והצבת בצבת עשויה שהוא מלשון די לא תשנא צבו וצביא' וצבי וכיוצא לשון רצון ואמר צבת מל' רצון ובל' נקבה ולא אמר לשון זכר צבו מפני שהוא הרא' על מציאות הבינה רצון נקבה שבכתר שצריך עוד רצון להמצא כאשר נבאר הב' יקדם להויה העליונה הויה תחתונה ותשתלם כיצד כל ייחוד ב' סיבות זכו"ן צריכות התעוררות להקשר' ולהתייחד כדי להוות אות' ההווי' הנרצי' שע"י אותו ההתעוררות העולה ממטה למעלה יושגחו אות' הסיבות פנים אל פנים יסתכ' התחתונה בעליונה וישפיע העליונה בתחתונה ויתן כח הזכר בנקבה ויתהוה משם הויה חדשה והיינו מציאות הנשמות למטה שחידוש' והויית' ע"י ב' אלו יש זכו"ן ויש התעוררות וע"י התעלות ההתעוררות ימצא הייחוד וה"ס ואיד יעלה מן הארץ וענין ההתעורות יחסר מכל ההויו' שנתהוו אפי' לנשמת אדם הא' שהרי עיקר ההתעוררות מהאדם הגשמי הזה כאומר ואד יעלה וכו' וכתיב וכל שיח השדה וכו' ואדם אין וכו' וכ"ש שחסרו ב' אלו במציאות החו"ב שבכתר שלא הי' התעוררות מתעורר ולא הי' זכו"ן כדפי' ועתה נאמר התולד' שהיא מעצמה אל עצמה היה מציאות החכמה שבכתר ומה שמתפשט ומשתרש בה ההנהג' וסוד הנמצאות יהי' כעין קרי שמוציא הזכר הטיפין מעצמו אל עצמו ואין במציאות ההויו' האלו ממש חלק נקבה דהיינו לבוש להתלבש אמנם יהיו רוחניים שדי' בלתי מתקיימות מפני שעיקר הקיום הוא היותם מתלבשים בגוף מן הנקבה ולטעם זה כל מה שיעלה סוד המחשבה אשר בחכמה שבכתר הם מלכים (צ"ל קריים) קרואים ח"ו דרך משל וכמו שהקרי יהי' רוח בלי גוף כך אלו המציאיות יהיו רוחניים בלתי מתעבים ומתקיימי' מפני שאין נקבה ד היינו הבינה שבכתר שבה תיקו' הכתר כאשר נבאר וכמו שרמזנו לעיל בפ' הקודמי' ולזה הי' סוד המלכים עצות בלי מעשה ומחשבות בלי פועל ולא שיתבטלו מכל וכל אלא בערך שהם מציאיות העולות במחשבה הרוחני' ההיא להתפשט עד בא אל מציאות הוית הנקבה שגם היא נעשית בלי נקבה שהיא עצמה הנקבה ראש לכל הנקבות לכך תיקוני הכתר סיבה להמצא הנמצאות כולם אמנם אחר שנתפשטה הבינה שבכתר נשתתפו החו"ב שבכתר והולידו יחד החכמה והבינה והדעת כאשר אבאר בת' הו' בע"ה ומכאן ואילך כל ההויות מתהוות מזכו"ן ויתקיי' והצבת בצבת עשוי'. אמנם בלי התעוררות שכל הנמצאות נמצאות בלי התעוררות זולתי נשמות הצדיקים אותם שנתחדשו בחידוש העולם אחר שנמצאו כל ההויות ונמצא אדה"ר לעבוד ומעורר והם מתחדשות התעוררות תחתון וענין זה אבאר. וענין זה פי' בחש"ק ש' ז' סי' א' ודרך כלל המלכים הם הויית המחשבה מעצמה אל עצמה עד שסוף המחשבה בינה והבינה נקבה ומיד יוליד תיקוניה ומציאות' מעצמה אל עצמה ואח"כ הם מזדווגים החו"ב ובשיתופם יולידו ההויות למטה והנה אין שום הויה מתהוים לפניו שאינם משתלשלי' מעצמ' אל עצמ' ומתגלגל' י' בחי' שהם י"ס שעור שלמות התמונה לכך הרצון שברצונות יתפשט מעצמו אל עצמו מרצון אל רצון עד עשר רצונות ומפני העלמן יכלל הכל ברצון הרצונות סוף הרצונות דהיינו היודע נמצאת החכמה שהיא הדע' כלי ליודע לידע ומתמצא ממחשבה אל מחשבה עד י' מחשבות וב' ראשונות כתר וחכמה אינם בשם מלכים ועצות כדפי' ומיד יתגלגלו ח' עד תשלום כל הגלגול אל התפשטות המחשבה והחכמה עד הגיע אל תשלום המחשבות ויתגלה שם הבינה ויתפשט הבינה ויתגלגלו בחי' ממציאות אל מציאות עד תשלום הבינה ותיקון תי' הכתר ואז נשלם ונתקן הכתר בכל מציאיותיו להוליד מכאן ואילך כל ההויות מזכר ונקבה:
תמר א - פרק כב
א"ס אין לו לא שיתוף ולא רע ולא חבר וממציא הכל מאפס המוחלט ואינו צריך זכר ונקבה אלא מהוה ומוציא הנמצאות מהאין אמנם ממנו ולמטה אין כח בהויו' להוציא יש מאין אלא יתמצאו יש מיש ולכך הכתר הנמצא ממנו לא נמצא מזכו"ן כלל ועיקר אמנם הכתר להוציא זולתו צריך זכו"ן וכל מה שימציא א"ס שפע וכח ממנו יתן וישפיע אל הכתר בלי אמצעות זכו"ן אמנם הכתר לא יוציא ולא יהוה ולא יתפשט ולא ישפיע אלא מכח זכו"ן והנה הכתר מעצמו אל עצמו כעין א"ס ממציאו וכעין התחתונים נמצאיו למטה ולכך הוא אמצעי בין ב' העניינים מצד א"ס הוא נמצא בלי זכו"ן אלא מתפשט ומתהוה ממציאות אל מציאות בכח השפע' א"ס עליו אמנם א"ס נשמ' ורוחו בו מחיה הכתר ומהוה הכתר אמנם הכתר כלי וספי' והיא מעצמ' אל עצמ' מתמצאת והולכ' בכח הנשמ' ואחר היות נגמר הכלי מכאן ואילך הוא לבוש ב' ללבוש וכלי לכלי צריך שיתהוה משיתוף כלי בכלי והרי זה כעין אדה"ר וחוה חו"ב שבכתר נמצאים מכח הבורא בלי זכו"ן אמנם מכאן ואילך יתחברו זכו"ן בו"ס שבכתר ויולידו למטה כלים שניים והנשמה שופע' בתוכם אמנם יקבלו הנשמ' בסוד התלבשות ולכך לא יתהוה למטה שום בריה אלא מכח זכו"ן והכתר בעצמו כלי נמצא בלי כלים אלא יוצא מנשמ' אל כלי ומכאן ואילך הנשמ' יוציא נשמ' והכלי יוציא כלים והיינו ספי' מהכתר ונשמות מא"ס ולזה היה הכתר לבד צבת לצבת אמנם ממנו ולמטה והצבת בצבת עשוי' כל הנמצאים והנה הכתר מכח א"ס יוצא כלול בסוד היודע והידוע והדע' ומתפשטים ונמצאים באחדות ומה שיתהוו ויתבחנו לג' דהיינו היודע כתר לעצמו והדע' חכמה לעצמ' והידוע בינה לעצמ' אינו מצד א"ס שא"ס אחדות גמור ומאחד היודע והדע' והידוע התחתונים דהיינו הספי' חכמה ותבונה ודע' התחתונות כ"ש שיתפרדו מצדו העליונו' אלא בהשתלשל' להמציא הנמצאות יתרחקו ממנו וישתלשלו וירדו מעילה לעלול ותחלת מציאותי' יהיה בסוד הכתר בעצמו שמצד בחי' דבקותו במאצילו כל מה שאפשר לו להתדבק ולהתקרב אין בו בחי' חכמה ובינה אמנם הכל אחדות גמור' כדפי' ולפי זה לא ימצא עולם אמנם האצילו מאצילו וחדשו על מציאות שהתרחקו ממנ' יהיה לו סיבה להשתלשל ולהמצא בדעת ויודע וידוע משתלשל מבחי' אל בחי' וממציאות אל מציאות והיינו סיבה למציאות הכתר מתמצא מעצמו אל עצמו ומתפשט זכו"ן בעצמותו כענין שיהיה בעצמו מכח א"ם השופע בו ולא כן בא"ס ח"ו ולא כן בספי' התחתונות: