אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין א עין כל הארץ · תמר ד - פרק מ
הנה מצד א"ס לעולם אין מדה ושיעור כדפי' ואלו תשער התפשטות עד א"ס ותכלית הכל בא"ס ותכלית שכל שאין לו סוף ותכלית ומעולם לא מד מצדו סוף ושיעור ולא יקרא מדה ושיעור לעולם אמנם בהתפשט הנאצל שהוא מתרחק יתחיל ממנו השיעור ויפעול בו המאציל השיעורי' והנה בעוד שהנאצל נתעלה ונתקרב למאצילו לא שיער א"ס בו שום שיעור ומדה שהרי הוא בא"ס והנאצל בא"ס מחמת קורבתו אליו א"כ היאך יצא השיעור ומא"ס מעולם לא יצא שיעור וסוף אמנם א"ס הוציא כלי עלול בא"ס והיינו הכתר הנק' א"ס ויתפשט עד שיצא מא"ס לסוף וכיון שהגיע למקום שיש בו שיעור פעל בו א"ס השעור והמדות בסוד קו המדה והענין שאין הסוף והמדה מצד קו המדה אלא יפעול כפי הכלי, וכל זמן שלא הי' בו סוף מצד עצמו הי' הכלי בא"ס לא הי' הסוף והשעור יוצא מא"ס ח"ו שכ"ז שאין הסוף בכלי לא ימצא שהנשמה הפועלת ע"י הכלי יפעול הסוף שלא יגרע הנשמה מהכלי ח"ו אמנם יתפשט הכלי וירד אל השעור ויפעול שם ע"י השעור המדות והשעורי' ולפ"ז הי' השעור משוער השער' מעוטה ובא המודד ומדד כמה שעורי' ומדות לרוב מאד כיצד אלו ירדו ונשתלשלו הספי' זמ"ז יהיו שיעורם י' עלולים זמ"ז סתם אמנם לא עשה כן א"ס אלא בהגיעם לסוף ושעור התחיל למדוד בהם כמה וכמה שיעורי' ומדידות בנויים על כמה התפשטיות אשר אין להם תכלית הנה נמצא שמחמת הא"ס לא יצא הסוף אמנם הוסיף על שיעור המחוייב מהרחק המשתלשלים כדפי' והנה בזה תקננו לענין תחלת השעור ומזה ג"כ יבא תיקון לענין גמר שיעורים ומדות שאם קו המדה היתה מודדת היאך גמר שיעור ומדה וחזר וחתם הי' ראוי שמאתו לא יהי' סוף לשעור ומדידות לזה ג"כ נאמר על הדרך הנז' כמו שהתחיל שעור ומדות ממקום השעור אל המשתלשלים כדפי' כך חוייב למשתלשלים גמר שעור התפשטות' ואין שעור וסוף מאתו אמנם המשתלשלים בירידת' זא"ז יתחייב להם ירידה שאין עלול דומה לעילה ואחר שכן יחוייב להם סוף לשעורם שכאשר יגיעו לאתו סוף לא ישיגו בא"ס ושם יעשה סוף וקץ למדות וכבר המשלתי משל הזכוכית והנפח שיעשה סוף למקום שלא יסבול הזכוכית עוד התפשטות הנפח ולדרך זה נתן טעם לענין שיעור המדות כשנאמר כך אלף עולמות למה לא הי' כפלים אלף עולמות וכיוצא נאמר נתן ושער קו המדה לאותה מדה כל שלמות וכללות שסבל עניינם המשל בזה החכמה ימדוד בה קו המדה כך שיעורי' ומדות ולמה לא עלו בזה כפלים נשיב ונאמר נתן בה כח כל מה שהי' בכחה לסבול ואלו סבלה מדות ושיעורי' יותר מהם נמדדה מצד המודד עד אין תכלית אמנם השיעור והקץ מצדדה כדפי' וזה טעם לתחלת השיעור ולסוף השיעור ולמספר השעור ויש גבול שעד אותו גבול מדד קו המדה ולא עוד והיינו ברוחניים דהיינו שמדד קו המד' בהתלבשות קו המדה בסוד א"ס בכתר כדפי' ונתלבש אח"כ אצילו' ומדד בסוד הבריאה ומדד מדידין ושיעורין והיה סוד קו המדה מתלבש אצי' בתוך בריאה מראש הבריאה ומודד והולך עד שהגיע לסוף מדות ושיעור הבריאה וסיים משם שלא יוכלו לסבול עוד על הדרך שפי' ונתלבשה הבריאה בסוד קו המדה מתלבשת בריאה ביצירה ונתפשטו שעורם ומדתם ומדד עד סוף היצירה וגמר וחתם ואח"כ נמצאו החיצונים לא ח"ו שקו המדה מדדם בטומאה אלא ממה שנמדדו הפעולות בסוד הדינים הנאצלים נמדדו שם בטהרה וחוייבו למטה בחיוב הקום מהחלב בבירור האוכל מתוך פסולת וכאומרינו בספ"ר בש' התמורות ונאריך בתמר י"ב בע"ה ובחינות הסיגים מן הכסף והזהב ולא בפעולתם לעצמם ח"ו ולכך הוא חיוב לנו בסוד ק"ש בהגיע התפשטות קו המדה באמרינו בשכמל"ו שנגיע עד היכל לבנת הספיר ומשם בזריזות נתן לקו המדה דרך להתרומם ולהתעלות ולא יהי' לה התפשטות משם ולמטה כדי שלא ניתן מקום ח"ו להתערב קדש בטמא וזה רמזנו בריש קו המדה סי' א' ואל כל הפרק הזה רמז בסי' ג' באומרו שארי מעילא מאתר דשארי שעורא עד סוף דרגי מהמנותא: