אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין א עין כל הארץ · תמר ד - פרק טל
הנה בפ' הקודמים בתמרים הקודמים ביאר' היות המאציל יודע כל אלו הנמצאים ולא בידיעה מחודשת ח"ו אמנם ידעם קודם מציאות' ידיעה קודמת כקדמותו אמנם אחר מציאות' לא חדשו בו שום ידיעה אמנם הם בעצמותו במציאות יותר נאות ממציאותם והוא ישכילם בהשכלת עצמותו והוא וידיעתו א' תכלית האחדות אמנם בצאתו מאתו יתפשטו ויתרבו ויתחדשו וכאשר נשער היות המדה המתפשט' חיות לנמצאים מאתו הנה לא יתרחק שיתעלו בסוד קו המדה עילוי אין תכלית לו ואין קץ שהרי הם אינם נמדדים אלא מאת אשר אין קץ ותכלית לעצמותו והנה כאשר נתרחקו וירדו באצילות' למטה אבדו המעלה הנז' שהרי אינם בהבדלתם כמציאות בעצמותו ואחדותו הפשוט ולזה קו המדה אין בה מדה ושיעור כעין המאציל שאין בו מדה ושיעור והם באחדותו ועצמותו וידיעתו כדפי' וכאשר יתפשטו החיים הנז' אליהם יתן להם מדה ושיעור מאין מדה ושיעור ולזה כולם ישוערו ממנו מפני קדימת מציאותם בו בקדימתו אחדותו ידיעתו בו כאחדות אמתת עצמותו וימציאם וימדדם בחיים שהם משולחים מאתו היינו שהוא הוא מתדבק בנאצליו ומחיה אותם וממציאם ועכ"ז יש בהם ב' בחי' הא' מציאותם מעצמותו שאינם אלא בסוד רצון הרצונות שפי' בתמר אב"ג הב' מציאות' בעצמם שהם מהרצון ולמטה ולזה יתפשט חיותם אליהם ממנו בסוד קו המדה דהיינו התלבשות אור המאציל בנאצל א' למדוד דהיינו בוצינא דקרדינותא שפי' לעיל והיינו עתה צאת המדידות ממנו ובו אין מדה ושיעור ולא ריבוי ולא שינוי והנמדדים יתרבו וישתנו כדפי' ועתה בהשערה זו ישער שכל המשכיל צאת המדות מקו המדה ובה אין מדה כעין מציאות צאת הנמצאים מאת ממציאם ובו אין רבוי ולפי מה שישער המדות והתפשטותם ורבויי' ושינויי' כך יתרחקו מאת קו המדה שהיא המודד' ולפי מה שיתקרבו כך ימעט מדות' ורבויי'. והנה אלו תשער מאין כלי דהיינו עצם הספי' כדפי' בפ' ל"ו במשל הזכוכית הנה הנפח דהיינו רוח החיים לא ימדוד אמנם כאשר תחלה האציל נאצל א' כלי ונתפשט עצמות הכלי עד המציא הספי' גילוי עצמי ברצון המאציל וכח המאציל בנאצל נתן מדו' ושיעורי' במציאות עצמותם שהם מעצם הנאצל הא' והפועל בהם הנפח המודד בסוד קו המדה בהתפשטות' כדפי' ולזה נאמר הנה כל התמונה נמשלת בשם יהו"ה אחרי התפשט' ושם יהו"ה אינו מודד שם יהו"ה אלא אחרי התפשטות הזה וכאשר נעלה שם זה מדרגה אחר מדרגה נייחדהו ייחוד אחר ייחוד עד הגיע מציאות יהו"ה אל אחדות שלא יצדק בו שם דהיינו תמונת הספי' מפני קורבת' אל תכלית מקום שאין בו ספי' מפני שהספי' אמנם ספי' בהשתרש' במציאותם רצון הרצונות וכ"ש במה שאסור להרהר שם שהם אחדות כאמתת אחדות עצמותו ושם אין מדה ושיעור שאינם בקו המדה שקו המדה הוא התפשטות הכתר שבכתר למדוד אחר היות' מדות והנה לפ"ז בכ"מ שנייחס א"ס ותכלית לא נייחס מדה ושיעור ואחר התפשט רצון הרצונות במדה וספי' דהיינו אחר שיצא הכתר משם א"ס המיוחס לו ר"ל יש בחי' בכתר שיתייחס בשם א"ס כדפי' בס' פרד"ס ש' ב' ואות' בחי' אין בה שם ולא שיעור ולא קו המדה ואחרי צאתה המדה הא' והתפשטות מבחי' זו יתחיל בה מדה ושיעור וקו המדה מודדת ומשערת אמנם למעלה הוא באין שיעור ואין תמונה ואין שם יהו"ה ואין לדבר בשום צד באותה בחי' שאין שיעור ומדה מפני קורבת' אל המאציל ואם נשער ונמדוד ממה שיתפשט משם שיתמצאו בו מדות ושעורים ויבא קו המדה וימדדם ויפתח' לכל מציאות' המתפשט' מדה אחר מדה ושעור אחר שעור עד כמה בענין שקו המדה ימדוד והמדות אינם בו כדפי' ואינם למעלה ואינם אלא מלמעלה שח"ו שימצא במתחדש שום דבר שלא קדם ידיעתו כקדימתו שאין לה קדימה אלא אמיתת עצמותו וקדימתו וידיעתו ומציאות הטבעי' הכל אחדות שהוא וחכמתו א' כדפי' והתפשטות' ברצון הרצונות וצאת' מדרגות המציא גילוי מאתו כרצונו הנעלמה שאינה מקבלת שינוי כדפי' לעיל ואלו העניינים תלויים בהרכבת הדרושים הקודמים כלם ברצוא ושוב ולא יתעלם מן המעיין דבר ולא יתקשה דבר ועכ"ז בצניעות גדולה והאל יכפר. שכל זה רמוז בקו המדה סי' ג' באומרו הוא כליל לון וכלא יתכליל ביה וכו':