אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין א עין כל הארץ · תמר ב - פרק ו
האלוה אין ראוי שנשלול ממנו הרצון ויקראהו לא רוצה ח"ו שזה יהי' גריעות שמי שיפעל בלא רצון יקרא מוכרח או פועל במקרה ח"ו. וא"כ נראה עתה אם נאמר רוצה הוא שינוי פעם רוצה ופעם לא רוצה ואם נאמר לא רוצה הוא מוכרח פועל בלי רצון ואחר שב' הצדדים האלו קשים נראה לאיזה צד נכריע הענין ולזה נאמר שהוא רוצה בהכרח שהרי מציאות הרצון הנאצל הוא האצי' וא"כ היאך נאמר שהאציל הרצון והוא אינו רוצה זה נמנע א"כ נאמר ודאי שהוא רוצה וכן נאמר שהוא חכם שאם אינו חכם היאך האציל החכמה והוא אינו חכם אלא ודאי חכם ועד"ז נשתמש בכל התוארים א"כ הדרא קושיא לדוכתין שנחייב לו התוארים אמנם התרת הספק הזה הוא על אמונה זו דע שהבורא היינו א"ס פועל כל הפעולות בבת א' ובהשואה א' ולא יתייחסו אלו הפעולות הנפרדות אלא מהספי' ולמטה המשל בזה החסד והדין והרחמים הם פעולות נפרדות הם מתפרדות להגיע אלינו מג' נאציל שהם חג"ת אמנם בבינה הם שלשתן יחד ועכ"ז עדיין פעולת' נפרדת זו לעצמה וזו לעצמה בקצת. האמנם בהיותם בחכמה הם מיוחדות יותר ועדיין הם בקצת ההבדל אמנם בכתר כולם הם רחמים והם עצמות א' וכשתעלה למעלה הם נפעלות ונשפעות בהשפעה א' והשואה א' והנה לא יקבל הפעלות משום פעולה שהפעולות נובעות ממנו ויוצאת ממנו ולא פועלת בו ח"ו והנה הפעולות לפעול לזולת לא לפועל בעצמו א"כ אינם פעולות פועלות בעצמו אלא נפעלות ממנו ולא יתייחס לו שום שינוי שעצמותו א' ורצונו וחכמתו ובינתו וחסדיו ודיניו ורחמיו וכיוצא אינם נפרדות בו אלא מיוחדות באחדותו והא כיצד שהוא פועל הפעולות ממנו ולחוץ ואינו נפעל כשרוצה להשתנות מרצון אל רצון וכן כשהוא מתחכם או כשהוא מרחם וכשהוא מתאכזר לכן אינו מתפעל באכזריות או ברחמים או בחכמה או בבינה להבין ח"ו אלא הוא קיים בלתי משתנה והפעולות נובעות ממנו ולחוץ לא פעלו שום שינוי ולא שום הפעלות והיינו שהוא שופע משפעו ממנו ולחוץ לא נפעל בעצמותו וההשפעה הזאת בכוונה ממנו לא במקרה ותמיד היא ההשפעה הזאת וקודם שהאציל שום נאצל לא היתה השפעה זו נמשכת לזולת ואין לו תוספת אחר שהאציל ולא גרעון קודם אצי' שאחר שהוא הכל הכל הוא באחדותו בלתי מתפעל מעצמו אל עצמו שהוא ופעולותיו וחכמתו ורצונו ובינתו וחסדיו הכל א' שאינם פעולות יוצאות אלא הוא בעצמו מעצמו אל עצמו אחד ואחר שרצה ברצון בלתי פועל בעצמו אלא פועל בנפעלי' כעין שפי' בשאר המדות שאינם פועלות בו כך הרצון הזה אינו רצון משנה עצמו ח"ו אלא רצון משנה הנפעלות דהיינו שנשתנה הכתר שלא הי' ונתהוה ונפעל מלא נמצא אל נמצא לא שיקבל הפעלות א"ס בהמציאו הכתר ונאמר קודם לא הי' ממציא ועתה המציא אינו מקבל הפעלות שהשינוי ממנו ולחוץ לא עומד בעצמו ולקבוע זה יותר נאמר שעתה לא נייחס לא"ס עת פועל עת לא פועל אלא נאמר תמיד שופע השפעתו. ולא ייחס זה לא"ס לבד רשב"י ע"ה באידרא אלא אפי' אל הכתר מפני רחמיו נתן לו המציאות הזה והמעלה הזו כ"ש בא"ס והנה תמיד שופע וההפעלות בין שופע ללא שופע אינו ממנו אלא מהנאצלי' התחתונים שלא יוכנו לקבל ההשפעה ולזה יעדר הטובה העליונה והנה ההפעלות בנאצל עד"ז נאמר הנה הרצון הוא רוצה ומציאות הרצון יכריח שנאמר עת עשה העולם ועת לא עשה דהיינו עת האציל הכתר עת לא האצי' ולא יקבל הפעלות עת רוצה עת לא רוצה מפני שהפעולות ממנו ולחוץ שמדותיו אינם פועלות בעצמותו אלא פועלות ממנו ולחוץ וכמו שאנו אומרים רחום חנון והיינו פעולות ממנו ולחוץ בלתי מקבל הפעלות ההם כך מדת רוצה כמו הם בלתי מקבל הפעלות מלא רוצה אל רוצה מפני שההפעלות בכתר הנרצה להמצא עת בזולת עת. וזה טעם למה שירצהו האל רצון עליון להאצי' ויחדש אצילותו אמנם אחר שרצה והאציל לא יבטל אצי' שאחר שרצה בזה לא ירצה בזולתו שיהי' שינוי מרצון אל רצון שתחלת הרצון נייחס למאצי' ולתת לנפעלים עת מחודש. אמנם שנוי מרצון אל רצון לא נתן לו שאינו מעלה לרצות בזה ואח"כ בזה שאחר שרצה (נר' שצ"ל לא או איך) לך יאות לייחס לו שלא ירצה שהוא טוב ולעולם ייטיב ואם ישתנה הרצון מהכתר ולמטה.