אור ברסלב
אלימה רבתי מעין א עין כל הארץ › תמר א - פרק יב

אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]

מעין א עין כל הארץ · תמר א - פרק יב

תמר א - פרק יא

הא"ס מעליל הכל ואין לו עילה שהכל נמצאים והוא אינו נמצא מזולתו מפני שמציאות קיים לא יעדר לעולם ואינו נתלה בזולתו שהוא התחלה וראש לכל נמצא ואין לו התחלה כלל מפני שמציאותו קיים לא יעדר ולא יצוייר בשום העדר ח"ו מפני שהוא יסוד כל מציאות ולזה אינו צריך לשום נברא כלל אלא הוא קיים בעצמו בלתי מקבל מזולתו ולזה עיקר ויסוד הוא שאינו צריך משום נמצא כלל ולא מקבל שום הנאה ותועלת משום נמצא כלל כדכתיב אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח ועתה לא יאמר הענין דווקא על העבודה וכיוצא שודאי אינו לוקח ממנה תועלת שאינו נהנה מזולתו כדפי' אלא גם לאיזה ענין שיהי' לא נאמר בא"ס שיתעורר מזולתו או יסתייע במה שיפעלו התחתונים וכיוצא לא יצדק שהרי אינו נפעל מזולתו ולזה לא תמצא שיתייחס ענין זה בזוהר בשום פנים וגם לא זו בלבד אלא אפי' בנתינת טעם עשה זה. מצד זה לא יאמר בא"ס אלא דוקא בספי' מפני שא"ס אין טעם ולא ענין שיפעלוהו ח"ו אלא פועל מצדו ברצון ונדבה שאם נאמר טעם הכריח הענין ימצא הטעם מכריחו והוא מוכרח מזולתו ח"ו ואינו אלא הוא קודם לכל מציאות ואין שום מציאות שיכריח שום ענין בבחירה ומה שנאמר בטעם הנמצאים הי' כך ולא הי' כך מטעם כך אין נתינת הטעם ולא ההכרח מצד הא"ס ח"ו שמצדו הכל ענין א' אלא מטעם הנמצאים הוצרכו לזה לא שיהי' ענין מכריחו כלל. ומטעם זה לא נוכל לומר במציאות הנמצאים טעם אל המצאתם מפני כך וכיוצא מצד מציאותם ראשונה בא"ס מפני שאין שום טעם למציאותם מא"ס ולא נוכל לומר טעם לאיחורם למה עתה הי' כך שזה הי' מציאותם ולא קודם מפני כו"כ לא נוכל לתלות טעם בא"ס אלא הוא מצד עצמו כל העתים שוים וכל המציאות א' אין שום טעם שיכריחהו ולא שום טעם שיעכב המציאות מצדו והעיכובים והטעמים הוא מצד הנמצאים בכל מקום שידרש איזה ענין בזוהר כגון הנדרש באידרא כאשר יתבאר וכמה הזהירנו בתורה בענין זה באומרו בראשית ברא אלהים כי כשתבאר מלות אלו אל יעלה יותר מהיות מלת אלהי"ם בבינה ועתה אפשר לפ' בראשית חכמה ויאמר בחכמה ברא אלהי"ם שהיא הבינה את השמים ואת הארץ דהיינו הנמצאים ממנה ולמטה (אולי ב"ל ואם או ולו החכמה) ולא תעלה הכתוב הזה יותר מזה תאמר בראשית בכח החכמה ברא מי שברא. דהיינו הכתר את הבינה דהיינו אלהים ופי' זה דחוק ויותר מזה אינך יכול לעלות בקדימות הנמצאות ואפי' זה זר מאד וכאשר תעלה יותר תאמר בראשית בתוך החכמה ברא מי שברא. אלהי"ם דהיינו הבינה והיינו אצילות הבינה מהכתר בתוכיות החכמה ומעולם לא תעלה אל מציאות הכתר היאך נמצא ולא מציאות החכמה מהכתר מפני שלמדה התורה דעת אל האדם שאין לו להתבונן בהם כמו שפי' בפ"ח וכ"ש לתת טעמים ועיתות ושיניים מהכתר ולמעלה ודבר זה רחוק מאד ולא תמצא בזוהר במציאות הכתר מא"ס כמעט בב' מקומות שידבר בהם ועיקר הדבור מציאות הכתר ע"י החכמה פועל ומאצילות הבינה והיינו אומרו עד לא ברא קב"ה עלמא כד ברא קב"ה עלמא וכיוצא ואצילות החכמה מהכתר מעט והטעם שהדרושים האלו נפלאים לא יובנו ולא יעסוק בהם אלא ברצוא ושוב א' לכמה שנים לכך לא ימצא אלא ברחוק הרבה מפני שהאמונה שהכל מאתו ואין קדמון אלא א"ס לבדו ואין בו שום שינוי והפעלות וב' אלו אמונות אמתיות נגדיות להשגתינו כאשר נבאר פ' ט"ו ורחוק מאד להבין שכל אנושי שלום ב' אמונות אלו והמכחיש א' מב' עוקר האמונה ולזה יתרחקו מאד החכמים להשכיל בדרושים האלה הנכבדים ולזה הזהירה תורה ונתנה מקום ושיעור לעסק האדם במעשה בראשית ומקום תחילת המחשבה מהיכן יתחיל להתבונן ולהתשוטט בשכלו להבין ומשם ולמעלה האמונה יהי' קבועה וההשכלה חסומה במחסום החומר המונע:

תוכן העניינים

אלימה רבתי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה