אור ברסלב
אלה המצות שופטים › תצה

אלה המצות· רבי משה חגיז

שופטים · תצה

תצד

(עשה רד) לשמוע לב"ד הגדול ולעשות כל מה שיצוו, שנאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וגו' על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה:

ואין הבדל בזה אם מה שיאמרו יהיה דבר שהוציאוהו מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהם או דבר שהם יסכימו עליו שהוא איסור תורה או שיהיה דבר שדעתם מסכים בו שהוא ישר ויש בו חזוק הדת כגון הגדרים והסייגות והתקנות וכיוצא הכל חובה לשמור ולעשות את כל היוצא מפיהם ולא לעבור ממנו. והעובר עובר בלא תעשה. וזהו אחד מעיקרי קיום הדת). שכל ישראל על ב"ד הגדול שבירושלם היו סומכין, כי הם היו עיקר תורה שבע"פ. כמ"ש בכתוב על פי התורה אלו התקנות והגזרות והמנהגות. ועל המשפט אשר יאמרו. אלו דברים שלמדו אותם מן הדין. באחת מכל המדות שהתורה נדרשת בהם. לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך. זו הקבלה שקבלו איש מפי איש. וכל מי שאינו עושה כהוראתן הוא הנקרא זקן ממרא. שאם לא היה להם לישראל ב"ד אחד קבוע ומיוחד על מי לסמוך היתה נעשת תורתינו ח"ו. כמה תורות. ולא היה קיום למצוה מן המצות. כי בכל זמן היו מתחדשים דברים משונים לפי הדעות המשונות אשר היו מפרשים דברים שאינם מפורשים אפי' בתשבע"פ. ואם לא היה שם ב"ד קבוע ומומחה לדון אותם באחת מהמדות שהתורה נדרשת בהן. לא היינו יודעים כהיום אמתתם. וכן התקנות והגזרות כפי צורך השעה. ומזה הטעם חייבה תורה לזקן ממרא. להמיתו שמא יהיו נמשכין אחריו אנשים כגילו. ויבאו לכפור בתורה כאשר עשו שחיקי טמיא צדוק וביתוס. שאחריהם נמשכה הכת האחרת הארורה. ומזה הטעם אמרו שכל שאינו מודה בתורה שבע"פ אינו זקן ממרא. אלא הרי הוא בכלל המינין דמורידין ולא מעלין. וכל הקודם לבערם זכה כי הוא מקיים מצות הבערה להבעיר קוצים מן הכרם כדכתיב ובערת הרע וגו' ומזה הטעם אפילו שב"ד הגדול היו רוצין למחול על כבודם לא היו רשאין. כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל וכאשר העונות גרמו שנחרב הבית ונתבטל הב"ד. הסכימו חכמי הדורות להעלות כל דבר המשפט שהיה מקובל אצלם ע"פ הרוב כמו שצוותה תורה להעלותו בכתב. כמו שהעלו בתחלה את רוב ההלכות כסדר המשניות אשר סידר רבינו הקדוש. וכשראו חכמי הדורות שלא היה מספיק חיבורו לרוב תורה שבע"פ פן תשכח חלילה מחמת אורך הגלות. הסכימו וכתבו וחמתו תלמוד ערוך זה המפורסם. שקבלוהו עליהם כל ישראל. לכלל תשבע'פ. לפי שראו שנכתב ונחתם על ידי בקיאים ומומחים. בעיון ודקדוק רב שדקדקו בו כמה וכמה דורות שקדמו לאותם שהיו בזמן חתימתו. והעלו בו כל מה שהיה צריך להעלות בין בענין הדין בין בענין הגדה וסיפור המעשי' והנסים שסיפרו בו. הכל מיד ה' אשר היתה עליהם להשכיל. והיו לאחדים בהסכמה שהסכימו עליו. שיהיה נידון כעין תורה שבכתב. לעבור עליו בבל תוסיף ובל תגרע. דהנה אפילו בסיפור המעשיות שהעלו בתוכו על הרוב הם כדי להורות מהם הלכה למעשה הנוגע לדין. מלבד המוסר האלהי והמדיני שנלמד מהם. באופן שלא יפול צרור ארצה. ולכן מיום חתימתו. אצלינו בני ישראל כל החולק וסותר דבר גדול או קטן או מלגלג עליו. הרי הוא חולק על הקבלה אשר נפוצות ישראל תקבץ. ודינו כדין המינין שאמרנו שיצאו מכלל ישראל. ודינו מסור לשמים כי יש לו די בו. הואיל ואין דינו מסור בידינו בגלותינו. כי הוא ית' יודע ועד ולפניו ולפנינו גלוי שאין לאל ידינו למחות בעוברי עבירה קלה וחמור' בימים ובזמן הזה. וה' הטוב יכפר בעד כל מי שבידו למחות ואינו מוחה. וישקיף עלינו משמים בהשקפה לטובה וישיב שופטינו כבראשונה כדי להעמיד דגל התורה על תלה אכי"ר:

תוכן העניינים

אלה המצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה