אלה המצות· רבי משה חגיז
שופטים · תצד
(ל"ת רצא) שלא להקריב קרבן מבהמה שיש בה מום ואפילו הוא מום עובר, שנאמר לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום:
וכבר ידעת שדעת הרמב"ם ז"ל למנות הלאוין לפי חילוק המלקיות ולפיכך מנה המקדיש בעלי מומין למזבח ושוחטן לשם קרבן. וזורק דמן. ומקטיר חלבן. שעובר בארבעה לאוין ולוקה ארבעה מלקיות. והרמב"ן ז"ל דעתו למנות הענינים הנאסרים לא המלקיות ועם הוות דהכא מודה דלוקה על כל אחד ואחד מאלו אינו מונה אותם כי אם ללאו אחד שנמנענו מעשיית הקרבן מבעלי מומין ולכן במנין שלו אינו נכנס לאו זה כי הוא כולל ומנה בלאו אחד שלא לזבוח בעל מום בין עובר בין קבוע. ומכניס בלאו זה מה שדרש בספרי מנין לקדשים ששחטן ע"מ לאכלם חוץ למקום אכילתן כגון קדשים קלים חוץ לירושלם או לאכלם חוץ לזמנן וכו' שהקרבן פסול ת"ל לא תזבח וגו' כל דבר רע ר"ל כל דבר שנעשה רע בדיבור הכהן שדבר לאכלם חוץ למקומם או חוץ לזמנם. והרמב"ם חשיב בלאו זה ללאו שבכללות: