אלה המצות· רבי משה חגיז
נשא · שעז
(עשה קמז) שיגלח הנזיר את ראשו ויביא קרבנותיו כשישלים ימי נזירותו. או כשיטמא, שנאמר וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו אל פתח אהל מועד והקריב את קרבנו וגו' יגלח הנזיר וגו':
בספרי אמרו ג' מגלחין ושלשתן מצוה. גילוח הלוים לשעה. והנזיר והמצורע לדורות עיין בסמ"ק צ"ג דעשין. ולפי שהנזיר אין הבאת קרבנותיו גורמת להיותו נקרא מחוסר כפרה. כי הנה תגלחתו והבאת קרבנותיו יתירוהו לשתות היין ולא יספיק לו אחת משתים לכך הם נמנין למצוה אחת. מה שאין כן במצורע שתגלחתו השניה מטהרתו מלטמא כשרץ. ועדיין נשאר מחוסר כפרה כזבים וזבות ויולדות. אם לא עד שיביא קרבנותיו ויכופר כל עיקר שלכך ראוי למנות התגלחת לבד. והבאת הקרבנות לבד. עמ"ש הרמב"ם ז"ל בסמ"ק שלו קי"ח ובשורש השביעי ויתבאר לך דבר זה: