אור ברסלב
אלה המצות משפטים › מט

אלה המצות· רבי משה חגיז

משפטים · מט

מח

(עשה יט) לדון דיני קנסות, שנאמר וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו':

למצוה זו מבוארת מן השכל כי היא לתיקון הישוב המדיני שהמזיק את חבירו חייב בחמשה דברים. נזק. צער ריפוי. שבת. ובושת. והאדם מועד לעולם לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו. ואין חייב בבושת. עד שיתכוין. ומפי השמועה למדו דהאי דכתיב בקרא עין תחת עין וגו' אינו אלא ממון. וגם זה הוא דבר שהשכל מחייבו ומורה עליו לפי שאין כל טבעי אדם שוין. דאם השוטר יבא להוציא את עינו מהפחד והרעד שיפול עליו תצא נפשו והתורה לא אמרה נפש תחת עין. גם ידוע דאינו דומה הצער המגיע לאדם כשתבא לו המכה פתאום. לצער שיגיע לאדם בזמן שבאים לכתחלה להוציא את עינו. וגם מ"ש על הבושת וקצות את כפה זה ממון לפי שאין בושת בני אדם שוה וצריך אומד. ואין אומד אלא בממון וכל זה ברור:

ולפי דחוצפת האפיקורסים תר"ו ושר"י המתאוננים ומתלוננים על עיקר תורה שבע"פ נודעת דלפי דעתם המזוהם רוצים להוסיף ולגרוע בה ולשנות את לשונה. כי אמור אומרים א"כ הוא למה לא נכתב בתורה בפירוש ממון ולמה זה קרי וכתיב ודרשת א"ת שומרי תורה יתגרו בם ואמור יאמרו להם דלא זו בלבד אתנו אלא כמה גופי תורה הם תלוים ביתור אות. או בג"ש. או באחת מדות. ויש מקרא מרובה. והלכה מועטת. יש מקרא מועט והלכות מרובות. ומי שהוא מבני אברהם יצחק וישראל ומתלמידיו של מרע"ה שעמדו רגלי אבותיו על הר סיני מאמיני' בני מאמיני' שקבלנו האמת במה שהוא אמת אין מהרהרים עליו. מטעם הכמוס ומקובל וידוע אצל חכמי קבלת האמת שקבלו בתירוץ דבר זה. וכל כיוצא בו. הט אזנך ושמע דברי חכמים וחידותם. דלפי שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. ולפי סוד השם ההוא היה צריך הכתוב לקצר או להאריך או לשנות. מכוונת פשטי הכתובים. כי התורה היתה כתובה לפניו דרך שמותיו ית' בלא פיסוק תיבות ולא ניקוד ולא טעמים וקריאתה היתה קריאה רוחנית. לא גשמית. ולכן המלאכים היו מקטרגים בנתינתה לתחתונים. שנאמר אשר תנה הודך על השמים עד שאמר להם הקב"ה. שיש לתורה קריאה גשמית גם כן. וחזרו והודו שנאמר מה אדיר ש בכל הארץ וזכיתי ומצאתי כדברי אלה אשר כתבם האלקי מוהרדב"ז ז"ל בספרו מצודת דוד. וסיים דבריו באומרו דקרוב אצלו שלזה נתכוון רבינו סעדיה גאון ז"ל שכתב בס' האמונות וז"ל אלו דברה תורה כל עניינה בלשון כוללת ובכוונה אחת לא יכלל בו לדעת כל סתרי החכמה והבינה שהתורה כוונה בחכמה אע"פ שלא פירשה. כי דברי תורה יש להם פנימי וחיצון גלוי ונסתר. כמו שנאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי עכ"ל. ועוד סיים דב ז"ל ואע"פ שלא יהיה כוונת הרב כן מ"מ מ"ש הוא אמת בנוי על עיקרי התורה ויתורצו בו כמה קושיות שיש בזה וכיוצא בו דהרי יש כמה מלות יתרות ולא מצאו להם צריכות. כגון שור דבור. ושה דאבדה. ורבים כאלה:

והוי יודע שאמרו בעלי הסוד. כי החוטא ביד או בעין פוגם בדוגמתו למעלה כמ"ש בפסוק כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו ודעהו. מה עושה הקב"ה. מביא רשע אחר. ומסמא עינו למטה. מדה כנגד מדה. ולכן כתיב בתורה עין תחת עין. וזהו טעם שנותן דמים ולא עין. כי שליח לדבר עבירה הוא. אבל עדיין לא נשלם עונו. לכן הקב"ה ואשר בידו נפש כל חי. ורוח כ בשר איש. מזמנם לפונדק אחד. ומגלגל הדבר שיבאו שניהם. ומי שהוכה יכה. לקיים מ"ש תורה עין תחת עין. ונותן לו דמים שחייב לו מבראשונה. והרי ע"י זה נמצאו משפטי ה' אמת. צדקו יחדיו דזה הוכה ונוטל דמים. וזה הוכה ונטל דמים. והצור תמים פעלו. כי כל דרכיו משפט והוא אמת ומשה אמת, ותורתו אמת. ולא יכחיש דבר משפט ה'. שיש בו אמת ושלום:

אלא משנאי ה' אשר יכחשו לו. שמענה ואתה דע לך. שלא להרהר אחר השכינה. זו תורה שבע"פ. השוכנת אתנו. בתוך טומאת הגלות והטלטול שאנו בו דלכן אמרו. אם ארבע מיתות ב"ד בטלו. דין ארבע מיתות ב"ד. לא בטלו. כי יד ה' לא תקצר. ובכל עת. ובכל זמן. הוא רב להושיע. ותושע לו ימינו לתת לאיש כדרכיו. וכפרי מעלליו. להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. והוא גובה חובו. ומשלם לשונאיו וגו':

תוכן העניינים

אלה המצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה