אור ברסלב
אלה המצות משפטים › מח

אלה המצות· רבי משה חגיז

משפטים · מח

מז

(עשה יח) לדון בחנק, שנאמר מכה אביו ואמו מות יומת:

וכל מיתה האמורה בתורה סתם. היא בחנק. ואית דילפי לה ממות יומת הנואף והנואפת דפ"ק:

הנחנקים הם ששה. הבא על אשת איש ואסרה על בעלה והחובל באביו או אמו. וגונב נפש מישראל. וזקן ממרא החולק על סנהדרי גדולה ונביא שקר והמתנבא בשם ע"ג:

הנהרגים בסייף הם שנים. אנשי עיר הנדחת דכתיב בהו לפי חרב וגזרת מלך היא לפיכך הם בסייף כדרך המלכות כי כל הרוגי מלכות ישראל אינו אלא בסייף. ורוצח אע"ג דנכתבה מיתתו סתמית ילפינן לה בסנהדרין דנ"ב ע"ב עי"ש מדכתיב במכה עבדו כנעני ומת תחת ידו דהוי מיתתו בב"ד נקום ינקם וכתיב חרב נוקמת נקם ברית. וכתיב חרב לה' מלאה דם:

הנידונים בשריפה הם עשרה. בת כהן שזנתה והבא על בתו. ועל בת בנו. ועל בת בתו. ועל בת אשתו. ועל בת בנה. ועל בת בתה. וחמותו. ואם חמותו ואם חמיו והם הדורות שלמעלה ממנו. ושלמטה ממנו:

הנסקלים הם שמנה עשר. המגדף. העובד ע"ז. הנותן מזרעו למולך. בעל אוב. או ידעוני. המסית המכשף. המדיח. המקלל אביו או אמו. הבא על אמו. בן סורר ומורה. הבא על אשת אביו, הבא על הבהמה או על הזכור. כמו מסור והמביאה את הבהמה עליה. הבא על כלתו. ועל נערה מאורסה. והמקלל את השבת. כל אלו ח"י הם נדונין בחמורה שבכולם שהיא הסקילה. ויש טעם לכל אחד דיש מהם שדומים למי שהרימו ידם במלך והמלכה. ויש מהם ששינו סדר מעשה בראשית והמלך המשפט אשר בידו פלס מאזני משפט הוא אשר ידע לחלק בין חטא וחטא כדי לחלק מיתתו ועונשו כפי מה שחטא לו בחומר העון. ומסר ארבע מיתות אלו לב"ד. ולא הניח דבר עונשם בידם להמיתם את העובר במיתה שיראה להם כי לפעמים יהיו רחמנים וימיתו את החוטא עבירה חמורה במיתה קלה. ולפעמים יהיו אכזרים. וימיתו את העובר עבירה קלה. מיתה חמורה ומנוולת:

אפילו ארבע מיתות אלו. יש להם קצבה וסדר ממדת הרחמנות שהרי לנסקלין לא היו מניחין אותם ברחוב העיר כדי שהעם ירגמו אותם באבנים שהרי זה מת כמה מיתות ובניוול. אך ורק מקום היה להם גבוה שתי קומות. והעדים היו דוחפין אותו למטה ואם לא מת היו משליכין עליו אבן גדולה ואם גם בזאת לא היה מת. סימן שמן השמים רוצין לצערו ואז היו כל ישראל רוגמין אותו:

ודין השריפה לא היתה בדרך אכזריות שעשה נ"נ ועושין כהיום בפורטוגאל וספרד לאותם האנוסים ושבוים תחת ידם. אשר קולין אותם באש וגפרית. אמנם היו נותנין אותו בזבל עד ארכבותיו. ונותן סודר קשה בתוך הרך כדי שלא לצערו. וכורך על צוארו והעדים היו מושכין הסודר כל אחד אצלו עד שפותח פיו. ופתילת בדיל מהותך היו משליכין לתוך פיו וזו קלה מהסקילה. וחמורה מהסייף:

כי בסייף יש ג"כ רחמנות שלא היו שוחטין אותו כמו ששוחטין לבהמות. ולא תוקעין אותה בבטנו או בגרונו אלא דרך החזה היו מתיזין את ראשו בבת אחת כדרך שהמלכים ממיתין לשרים החשובים דרך כבוד. ואף על פי כן מקובל אצלינו ממקבלי האמת דזו חמורה מחנק:

דהרי החנק לא היו חונקין אותו במים. ולא פחות כמו שהיו נוהגין לחנוק בתליה. רק העדים בסודרין כאמור זה מושך אצלו וזה מושך אצלו. עד שתצא נפשו. ועל כולם חס עליהם המקום. ובירר לכל א' מיתה הראויה לו. כפי השערתו שאין עליה השערה בהיותו משתף בתוכה. קצת רחמנות. כדי להורות לנו שנלך בדרכיו להתנהג בצד הרחמים. אפילו עם אותם שחטאו כנגדינו. דלכך בא רבי עקיבא. ותלה כל התורה כולה בפסוק ואהבת לרעך כמוך דהרי אנו מצווים לברור לחוטא מיתה יפה.

נמצאו כל הרוגי ב"ד. לפי החשבון פרט. שערכתי לפניך הם ששה ושלשים. שכנגדם יש ג"כ ל"ו כריתות. וסימנך ל"ו חכמו ישכילו זאת התורה המתנהגת בצדק ובמשפט וברחמים. כי לולי משפט המות שמסר לב"ד. אין העולם מתקיים ואיש את רעהו חיים בלעו. והיו עוברים על כל המצות בשאט נפש וביד רמה. והאלהים עשה שייראו מלפניו. ולכן עוד יש מיתה אחרת שמכניסין אותו לכיפה והיא דבר כולל לכל חייבי מיתות ב"ד וחייבי כריתות ומלקות. בתנאים הנזכרים בדברי רבותינו ז"ל דוק ותשכח כי יש בה קצת מכל א' ממיתות ב"ד. ולפי שאינה מצוה לא אאריך בכיצד היתה נעשית:

אמנם הודיעך כי אפילו בענין המלקות יש בו מצד הרחמנות. ועניינו כך שכל מי שעבר טל לאו שיש בו מעשה. או שנתקו הכתוב לעשה. ובטל העשה שבו. והתרו בו. שליח ב"ד היה מלקה אותו ל"ט מכות שהם מ' חסר א' כנגד יצירת הולד, וכנגד הקללות שנתגלגלו ע"י פיתוי הנחש. גם מטעם דבעינן מכות הראויות להשתלש, ולפיכך היה שליש מלפניו ושני שלישים מאחריו. שליש על כתף ימין. ושליש על כתף שמאל. וברצועה של עור. לא במקלות. ולא ע"פ מרובים. כמו שנוהגין בין בעלי מלחמות או בין הישמעאלים. שמכין אותם מכת אכזרי אין מספר דרך נקימה. אלא כאשר ייסר איש את בנו. ואפי' בהכאות. לא רצה שצד א' ילקה יותר אפי' מכה א'. וצוה לא יוסיף להלקותו. וקראה הכתוב לזו הכאה רבה. דהרי אם מת בה. היה גולה עוד תראה שמי שנתחייב מיתה ומלקות תרתי לא עבדינן ליה להלקותו תחלה ואח"כ להמיתו דקים ליה בדרבא מיניה וכן חייבי מיתה חמורה שנתערבו במיתה קלה היו נדונין כלם בקלה שאין הולכין בדבר להחמיר אלא להקל. ולכן היו משקין לנהרג קורט של לבונה כדי שלא ירגיש בצער המיתה:

ודע שהיו קוברין עם הנהרג הכלי שנהרג בו וגם העץ שתלו אותו עליו כטעם ואת הבהמה תהרוגו. והנתלין היו שנים. והם העובד ע"ז. ומגדף. שהיו סוקלין אותו תחלה ואח"כ תולין אותם. מטעם ששנים אלו שלחו יד במלך והטיחו דברים כנגדו. כדכתיב וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה וכיון שתלו עצמן בעץ יבש צוה לתלותו על עץ יבש ואעפ"כ צוה להתירם מיד ולקבור אותם קודם שקיעת החמה כמ"ש זה קושר וזה מתיר כדרך כל שאר הרוגי ב"ד שהיה מצוה לקוברם בו ביום, כי די לו בעונש שקבל ולא רצה הקב"ה שיתבזה יותר שלא יאמרו מפני מה נהרג פלוני מפני שעבר עבירה פלונית. והרי זה נמצא נענש עונש שני. מלבד טעם שבכתוב כי קללת אלהים תלוי. שארז"ל משל לשני אחים וכו' מלבד טעמים אחרים שיש בענין הקבורה למהר אותה כל מה דאפשר. והמלין את מתו עובר משום בל תלין. ואם הלינו לכבודו מותר. הכל מצד החסד והרחמים. ללמדנז חילב מצות גמילות חסדים דאין לה שיעור והיא מצוה כוללת ואין לה גבול כי בה האדם יתדמה ליוצרו שהוא גומל חסדים עם כל בריותיו הרעים והטובים:

תוכן העניינים

אלה המצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה