אלה המצות· רבי משה חגיז
כי תצא · תקצט
(עשה רמ) להיות היבמה חולצת ליבם אם לא ישאנה, שנא' וחלצה נעלו מעל רגלו וגו':
וכבר ידעת מאמרם ז"ל שמצות יבום קודמת למצות חליצה עד שלכך נקראת המסכתא יבמות אע"פ שהיא כוללת דיני יבום וחליצה בשוה. אמנם אח"כ נפל המחלוקת בין גדולי ישראל דיש מהם אומרים דעכשיו מצות חליצה קודמת לפי שמצות ביאה בעיא כוונה לשם מצוה דאז הוא דעדיפא. אמנם כאשר לב לכוין לשם מצוה אין. תנא בר קפרא לעולם ידבק אדם בחליצה כאבא שאול. ודומה בדומה ממ"ש במצו' זו ביבמות נאמר בראשון דבכורות מצות פדיה קודמת למצוה עריפה ומצות יבום קודמת למצות חליצה דלכך הוכיח הרמב"ם ז"ל שראוי למנות לשתי מצות הפדיה והעריפה והיבום והחליצה. שהרי הפ"ח והיבמה מוכנים הם וראוים הן לזה או לזה. אמנם ראיתי להבה"ג שמנה לא' לפדות פ"ח או לעורפו. וכתב הרשב"ץ שאם יש למנותם מצוה היא שנאמר שמצוה על הב"ד לדון בדין מי שלא רצה לפדות פ"ח שיערפנו ושכל משרז"ל בזה לא יחייבו משום זה למנותם לשתי מצות. וא"א המפורסם ז"ל כתב שכן נראה שכל שתי מצות שהם בנושא אחד שאם ירצה לקיים שתיהן אי אפשר לו שהרי אי אפשר לפדות ולערוף כאחד וכן נמי ליבם ולחלוץ אי אפשר בבת אחת. ולכך שראוי למנותן למ"א ולא לשתים: