אלה המצות· רבי משה חגיז
כי תצא · תקסד
(ל"ת שלז) שלא להרחיק המצרי ולתעב חתונתם בדור שלישי אחר כניסתם לדת, שנאמר לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו:
וכבר הקדמתי לך שמשעה שסנחריב בלבל את האומות כל הפורש מהן להתגייר חזקתו שפירש מן הרוב ולפיכך גר שנתגייר בזמן הזה בכל מקום בין אדומי בין מצרי בין עמוני בין מואבי בין כושי בין משאר אומות אחד זכרים ואחד נקבות מותרין לבא בקהל מיד והרמב"ן והרא"ש ז"ל ס"ל שהמצרי עדיין באיסורו כדקאי קאי עד דור שלישי מכח שנתן הכתוב קצבה לחזרתן מקץ ארבעים שנה אקבץ את שבות מצרים אבל בכל השאר מסכימים דכל דפריש מרובא פריש.
ובטעם למצות אלו ע"פ הפשט ראיתי לא"א הגאון המפורסם זלה"ה הולך בדרך ישרה. שדשו בה רבים בתורה. שהיתה כוונתו ית'. שנקנה בנפשותינו המדות טובות והדעות אלהיות. בהכרת החסדים. ולהחזיק טובה עליהם. ושלא להיות כפויי טובה זה לזה. ומינה נילף חיובנו אצלו ית'. בק"ו שאדם דן מעצמו אם על המצריים שנשתעבדו בנו. והטביעו בנינו במים. ורדפו אחרינו אל המדבר. והאדומי שהחריב בתינו. ושרף את היכלינו. ועשו כל מה שביכולתם. כדי שלא יזכר שם ישראל עוד. עכ"ז להיות שישבנו בארצם. ומפני שבשם אח יקרא עשו אבי אדום ליעקב. צותה תורה עליהם. שלא נתעב אותם. ונשלם להם גמול טוב לקרבם אך לא לרחקם. וע"י נביא נאמר דרשו את שלום העיר וגו'. מכל שכן וק"ו בן בנו שק"ו. דראוי לפתוח פתחא להאי גלותא אריכתא. מהכא כי עבדים אנחנו. ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו. ויט אלינו חסד. לפני המלכים האדירים אשר בארץ וים רחוקים. שבזמן הזה הם המה מלכי האדמה באדמה שישראל שרוים בתוך מלכותם ירום הודם והדר חסידותם. כי בחסד אל כל היום מקבלים אותנו בסבר פנים יפות. בחירות הנפש. לשמור ולעשות ככל אשר צוה ה' אלהינו אותנו. בחקי תורותיו הקדושות. זו תורה שבכתב ותורה שבע"פ ומגידי החכמי האמת והצדק פוק חזי שזכינו הי"ת בימינו לראות כי אב ובנו הקסריים החסידים נוחם עדן שקדמו לקיסר האדיר הזה ירום הודו והדרו. ושני המלכים אדירים מפולין ופרוסיא ירום הודם הם ובניהם חיים עד העולם נתנו רשות להדפיס הש"ס. כנראה מתוך החרות שלהם. ומתוך דברי השבח הניתן להם תוך דברי הסכמת הגאון המפורסם מוהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל אב"ד דק"ק פוזנא וק"ק פ"פ דמיין יע"א בש"ס שנדפס בפ"פ דאדר וק"ק ברלין יע"א קחנו משם כי טוב הוא לישראל למשמרת לדעת את אשר הפליא ה' את עמו, ופקח עיניך גם על המורה מקום שכתבתי לך בלקט הקמ"ח שהדפסתי שנת אשתקד על הש"ס בדף נ"ג ונ"ד. בעדות ברורה לא לבד מחכמי אמונת לוטיר. כי אם מהחכמים הראשונים שהם עמודי אמונתם באפיפיור שברומי יע"א. כנודע לבקי בהם ובספריהם כי ודאי זה חסד של אמת. מבעל התורה אשר נתן לחן ולחסד בעיני כל רואיה כי לא לבד החכמים ההם משבחים ומפארים לחכמי התלמוד בענין שנוגע לדינים דאין ערוך להם אלא אף זו שהם ממליצים והם פרקליטין בעדינו נגד איזה אויב ומקנא המדבר סרה על דברי ההגדות ומעשי נסים שנזכרו בו ובפה מלא הם מעידין קשט דברי אמת. שאין בתוכו שום דבר זר שיהיה מנגד בפועל לממלכות הארץ ולדתיהם ח"ו. ושראוי והגון להעלותו בכתבם ובלשונם לשון לטי"ן למען ילמדו בו הרבנים המחזיקים ישיבה ביניהם כי זך וישר פעלו. ועולה לא נמצא בו. רק שהוא ממולא מחכמה. ודעת ויראת ה' ושהם דרכו דרך החכמים הפילוסופים הראשונים. בהסתרת הדברים העמוקים. במלבוש ומכסה עתיק. כדי שיד כל אדם לא תהיה שוה בהם. ובודאי שכל מה שדברו החכמים האלה. בשבח חכמי ישראל. אינו אלא לבושת קצת מבני ההמון אשר לא ראו אור. ובזדון לבם, מבלי ידיעה והשגחה. מזלזלים ומלעיגים על דברי ההגדות. ולא ידעו כי בנפשם הם המדברים באלקים ובמשה. שקבל תורה מסיני. ושם שם נאמרו לו כל הדברים שבע"פ אפילו מה שתלמוד ותיק עתיד לחדש. וכבר הסכימו כל ישראל. שאחר חתימת התלמוד. אין כח שום ב"ד יפה להרהר אחריו. הואיל וכל הכתוב בו הוא מסורת בידינו מאבות אבותינו:
נחזור לענינינו שברכות התורה יחולו ודאי על כל המלכים והשרים והחכמים שבהם שמעמידין אותנו לא לבד בחירות הנפש. אלא שנותנין לנו גם את זה. חירות הגוף. לסחור את הארץ כאחד מהם. שודאי ראוי להחזיק להם טובה כפולה ומכופלת. ולהתפלל בעד שלומם שכרם הטוב במה שהוא טוב יהיה מרובה להם מאת אבינו שבשמים. ואנחנו להיות להם לעבדים נאמנים כי כך היא חובותינו מן התורה. וכך נאה לנו להכיר בטובתם וחסדם. ולדרוש את שלומם וטובתם של כל המטיבים לנו ולבנינו כל הימים כעל כל אשר גמלנו הי"ת על ידם. ומכאן אתה רואה מנהגן של ישראל דבכל שבתות ה' מברכים למלך יר"ה ושריו ויועציו וס"ת בבימה שתורה היא וכל פתי שיאמין ויאמר הפך מזה הדבר. שתורתינו מלמדת אותנו לרמותם. ולגנוב את ממונם. ולבקש רעתם ולקללם ח"ו אינו אלא טועה חוטא ומחטיא. והוא ודאי מזרע עמל אשר תמיד היה רודף ישראל ודרך ה' לא ידע. כי צדיק ה' בכל דרכיו. והוא ותורתו הקדושה הם המדריכים את בניהם בני ישראל. בדרכים ישרים ותקנו לנו חקים ומשפטים צדיקים. ובאהבתו אותנו. לא היה לו לצוות לנו. דברים זרים כאלו. להבאיש את ריחינו ביושבי הארץ כדי שח"ו יאספו עלינו והכונו. ואנחנו מתי מספר שאינו עולה במנין וזהו היא דרך ישרה שדרכו בה כל חכמי ישראל האמתים וראשי הק"ק שבכל דור ודור מדריכים את העם בדרך ישרה זו. שנצטווינו בה להסיר המכשולות מדרכי הרבים כנראה מתוך ספריהם. ועיין בקידושין דף כ"ה. ובבא קמא דקי"ג דהוכיחו מקרא דגזל הנכרי שהוא אסור מן התורה. ומכ"ש דנוצרי. שאם אמיתות זה היה נודע ונגלה בבירור לעיני כל האומות ושריהם ודאי שלא היה עינם רעה נגד חכמי ישראל ומנהיגיהם. והיו נותנין להם יד בכל השליטה הנצרכת להעמיד הדת על תלה באמיתות. לפי שהיא המדרכ' ומייעצת ישובו של עולם העליון והתחתון. כי לא יחסר כל בה. ואם איזה אויב ושונא. לאיזה תכלית וסיבה. מסביר להמון הגוים דברים המתנגדים להאמת הזה מובטחים אנו בחסד עליון אשר בידו לב מלך. ראשיהם שופטיהם ושוטריהם וכל נכבדי ארץ המה בחכמה אשר חלק ה' להם יכירו וידעו את אשר ידעו בו כל החכמים שקדמו להם כי רוע לבו של המסית ומדיח זה המוציא לעז על ישראל ועל מעשי ידיהם. אינו אלא מחמת קנאה ושנאה. ומעוט אמונתו וחכמתו לא לבד בתורתינו רק הוא חסר דעה גם בכל נימוס ודת אנושית. והיא הגורמת לאותו עוכר ישראל. לבקש עילה למלא חסרונו בעמל אחרים ובעלילה מדבר דברים אשר לא כן צותה תורה לישראל ושאין השכל מחייבם ועיין מה שכתבתי בפרורי פת הקמ"ח שלי על דניאל בסימן יו"ד. ולמה שטוענים שהתורה צותה לא תחיה כל נשמה וכדומה לכתובים הללו. כבר הספרים מלאים בהוראת טענה זו שאין בה ממש כל עיקר ולאו מכללא של תורה שבעל פה לבד אתמר לנו אלא גם לרבות בפירוש התורה אמרה כי אין כל הכתובים הללו מדברים אלא על אותם הגוים משבעת העממים אשר היו צוררים. ושלא קבלנו מהם שום טובת הנאה והיו מכעיסין לאדון כל הארץ התועבות אשר היו עושים:
וקרא מלא הוא ומפורש שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו. והם הנקראים בלשון רז"ל נכרי שהתנכר ליוצרו ואינו מאמין בעיקרי הדת. אמנם כל המאמין מציאות האל וחידוש העולם. והנבואה ושכר ועונש. כמו הנוצרים שבימינו. הרי זה בעל דת. ואין לנו רשות להזיק את ממונו. ומכ"ש להורגו כי כל אלו שבזמן הזה שישראל גרים בתוכם יודעים דיש אל אחד. ואב אחד לכלנו. וקוראים אליו דודאי לא עליהם צותה תורה לבקש רעתם חלילה:
ופוק חזי מאי דקמן שלמצרי ואדומי. אמרה תורה לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי. וכי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום וכשהיו צרים עליה. ונופלת בידי ישראל צותה תורה להניח רוח אחת מבלי מצור כדי שכל מי שירצה להמלט על נפשו. שילך לו דרך אותו הרוח. שניתן לריוח והצלה כמבואר בהרמב"ם ז"ל. וקרבנות החג בשבעים פרים יוכיחו היותינו מצווים להטיב ולא להרע. כי הקב"ה חס על בריותיו ואפילו על העצים צותה תורה לא תשחית את עצה. וכאלה רבות. למי שעינים לו לראות. ראה יראה כי יהיה מן הטעם שיהיה. רצונו יתברך אינו אלא שישראל עם קרובו. ילכו באורחותיו הישרים. כדי שיתקדש שמו ברבים וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. עד שאמרו בתלמוד ערוך. על פסוק כספו לא נתן בנשך. אפילו ברבית דגוי. ואילו רבית העכו"ם היתה מצות חובה מן התורה לא היו משבחין דבר זה שביטל מצות עשה שבה. ומה שבאה לכלל מנין. הוא מהטעם האמור שם שאז ודאי בדבר אשר זדו עליהם. דלא נפלאת היא ולא רחוקה. ואשריו למי שלא בא לידי מדה זו. ומכל שכן לידי גזל שבפירוש מוכח מן הגמרא ומפרשיה. שדעת אותם מרבותינו ז"ל שאמרו בקדושין ובבא קמא דף קי"ג גזל העכו"ם אסור היינו מדאורייתא דהכי קי"ל שגזל העכו"ם אסור. הן מטעם שהתורה אסרה אותו בסתימת הדברים לא תגנובו. וכדומה ולא פירשה כמנהגה לפרש שור רעהו וכיוצא ועוד מטעם שהוא מבאיש את ריחינו ביושבי הארץ. והגונב מהם כמעט קרוב לודאי שנקרא רודף את ישראל. ועוד בה איסור חמור של חילול ה' שנצטוינו עליו ולא תחללו את שם קדשי וכבר ידוע כי עון ח"ה חמור מאד. עד שנאמר בו שאין לו כפרה עד שעת מיתה. לכן שמענה ואתה דע לך להזהר. ושמור נפשך מאד כי לפעמים עשיית נבלה אחת אנו רואים שמאוס' לפני הקב"ה. יותר מכל העבירות החמורות שבתורה. כמו שריחוק עמון ומואב יוכיח. שריחקם הי"ת עד עולם ע"ד אשר לא קדמו אותנו בלחם ובמים שלא היינו נצרכים להם ולמצרי ולאדומי לא ריחק עם היות שעשו לנו מה שעשו בכן אל יקל וימעט בעיניך לעשות נבלה כזאת בישראל כי אם תחקור תמצא שגדולה היא בעיני המקום ובפרט מהנמשך ממנה ח"ו. והנה עתה כי זרח השמש על הארץ בשאלות ותשובות הגאון האמיתי האב"ד הישראלי גדול הדור והורו מוהר"ר צבי אשכנזי זל"ה מצאתי ראיתי שבתשובה כ"ו הולך ואור להוכיח במישור הדעת האמיתי הנז' דמאן דאסר גזל העכו"ם מדאורייתא קא אסר עי"ש ושפתים ישק. ועיין מצות תע"ו ותקכ"ה: