אלה המצות· רבי משה חגיז
כי תצא · תקסג
(ל"ת של) שלא להרחיק זרע עשו אחר שנכנס לברית הדת, שנאמר לא תתעב אדומי כי אחיך הוא:
וכל מה שעשה לך עשה מכח גזרתו ית' בברכה שברכו אבינו יצחק והיה כאשר תריד ופרקת עולו ואלולי שהקול קולו של יעקב לא היו הידים ידי עשו נמצא שאנחנו גרמנו לעצמינו שיתגרה בנו כי הוא שלוחו של מקום ובכל עושה שליחותו והאלהים עשה שיראו מלפניו וכל פעל השם למענהו וגם רשע ליום רעה. כדאיתא במדרש אלה הדברים מי יובילני עיר מבצר מי נחני עד אדום רבנין אמרי האי קרא לא רישיה סיפיה ולא סיפיה רישיה מי יובילני מי נחני מי יובילני מי יתן לי שאפרע ממנה וכו' א"ל הקב"ה דוד ידיך חדודות וחרוצות הן ואני רוצה לרדות את עולמי בהן. ד"א דוד אני צריך בהן לדורות וכבר משה רבך בקש להזדווג בהן ואמרתי לו רב לכם רב יצוה לתלמידיו הרי לך שמשה רבינו ודוד אדונינו נצטוו שלא להכריתם ואין לך לדון ק"ו מעמון ומואב שהוא ק"ו דאית ליה פירכא הבט נא וראה מ"ש לפנים ולאחור ותמצא טעם נכון ומספיק. ודע כי עיקר הצווי הוא שלא לרחקו. אך אין עלינו חובה לקרבו ולהתחתן עמו. או עם המצרי אחר דור שלישי. כי אין חפץ להי"ת ששום מיוחס יפגום יחוסו עם מי שהוא מדרגה פחותה ממנו. אלא שנשאר הדבר שלא נתרחק מהם מצד איסור תורה או מחמת שנאה כי אין כאן איסור ולא שנאה. כי בן בנו של הגר. כשר ומוכשר מן התורה כמ"ש שמצרית שנתגיירה בעודה מעוברת. בנה הוא נקרא שני. אע"פ שהורתו בטומאת מצרית. כי הכתוב תלה הדבר בשעת לידה:
כמ"ש בנים אשר יולדו להם וגו'. הרי שהכתוב תלאן בלידה. ושמור כלל זה בידך שבאומות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר פגום שבשניהם. ולעולם להחמיר הא כיצד גר עמוני שנשא מצרית הולד זכר עמוני. ושדינא ליה בתר האב. כדי שלא יהא זרע הזכרים מותר לעולם. ואם ילדה נקבה שדינא לה בחר מצרית. כדי שלא אהת מותרת לבא מיד בקהל. כמו העמונית שהתורה תורה מיד כשאר האומות. וגר מצרי שנשא עמונית הולד בין זכר בין נקבה. הלך אחר הפגום שהוא המצרי ולא אחר האם שהוא עמונית להכשיר הנקבה. ועכו"ם הבא על שפחה עכו"ם. או עבד עכו"ם שבא על עכו"ם בת חורין. הלך אחר הזכר. עפ"י הכלל הנזכר שאמרו באומות הלך אחר הזכר ואין קפידא בעבדות ושפחות בעודן בגיותן. אבל עכו"ם הבא על השפחה שטבלה. הולד עבד. ועבד שטבל שבא על עכו"ם הולד עכו"ם. והלך אחר האם. וזה הכלל בן הבא מן העבד. או מן עכו"ם או מן השפחה. או מן עכו"ם. הרי הוא כאמו. ואין משגיחין על האב. ולפי דבר זה התירו לממזר לישא שפחה כדי לטהר את בניו שהרי הולד עבד שחררו נמצא הבן בן חורין כשר כשאר עבדים משוחררין ומותר בבת ישראל ולא גזרו על השפחה לממזר מפני תקנת הבנים. וכן הדין לממזר הבא על העכו"ם שהולד עכו"ם. נתגייר הרי הוא כשר. כשאר גרים. עכו"ם ועבד שבאו על הממזר' הולד ממזר ועכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. בין פנויה בין בא"א. בין באונס בין ברצון. ואמנם אם נקבה תלד יש מי שפוסלה לכהונה. והרמב"ן כתב שאם נשאת אין מוציאין אותה מידו. והולד ספק חלל. ועוד אמרו ממזר מותר לישא גיורת. וכן הממזרת מותרת לגר. והבנים משניהם ממזרים שהולד הולך אחר הפגים שנא' בקהל ה'. וקהל גרים לא אקרי קהל ה' ולכן גיורת שנשאת לגר. והולידו בן אע"פ שהורתו ולידתו בקדושה. הרי זה מותר בממזרת עד שישתקע שם גירותו ממנו. ולא יודע שהוא גר ואח"כ יאסר בממזרת. ואחד הגרים וא' העבדים משוחררין דין אחד לכולן. וגר שנשא את ישראלית או ישראל שנשא גיורת. הולד ישראל. ואסור בממזרת (ומלבד הממזר ודאי שכתבתי לך במצות תק"ח. יש עוד ספק ממזר. דהיינו שבא מספק ערוה כמ"ש בהרמב"ם פט"ו מא"ב שמן התורה מותר לבוא בקהל. אבל חכמים עשו מעלה ליוחסין. ואסרו גם הספיקות כמ"ש. ויש עוד ממזר שלישי והוא הנקרא ממזר מדברי סופרים כגון באשה ששמעה שמת בעלה ונשאת והרי בעלה קיים ובא עליה והיא תחת השני הרי הבן ממזר מדברי סופרים):