אלה המצות· רבי משה חגיז
בא · ה
(עשה ד) לשחוט כבש הפסח בזמנו, שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים:
דע כי פסח. מגדף. ומבטל מילה. זדונן כרת. ואין שגגתן חטאת. וטעם למצוה כתב הרמב"ם ז"ל בעבור שמזל טלה בחדש ניסן בתקפו. לכן צוה לשחוט טלה. ולאוכלו. כדי להודיע דשלא בכח המזל יצאנו. כי אם בגזרת עליון. ויותר נכון לדעתי מצאתי למהררדב"ז ז"ל והוא טעמא דקרא. הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. לכך צוה לשחטו לפניהם, והם רואין ושותקין בכחו של מקום. ולזכר לדבר הוקבע לדורות לשוחטו בזמן שמזל טלה בתוקפו בחצי ניסן. גם אפשר דכיון שהיו יוצאים מתחת ממשלת שרו של מצרים. שהוא השר השולט על מזל טלה. ונכנסים למדבר תחת ממשלת השר השולט בו שהוא שור. לפיכך רצה להורות ולקבוע בלבותם דכמו שהשר הזה של מצרים נשחט לפניהם. אע"פ שהוא בזמן תוקף ממשלתו. כן השר אשר שולט במדבר אשר תלכו בו. אין כח וממשלה עליכם כי חלק ה' עמו. ועיקר הילוכם דרך המדבר, היה הרצון האלהי כדי שיכניעו את הקליפה המולכת במקום חרב ושמם. שאין בו אלא נחש שרף עקרב וצמאון. אמנם לבסוף נתנו לו אחיזה. במה שנכשלו בו. באמרם קום עשה לנו אלהים. עלה שור. וישתחוו לו ויזבחו לו. לכך לא עלתה להם: