אור ברסלב
איגרא רמה חלק ב מסכת מנחות › דף עב.

איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא

מסכת מנחות · דף עב.

דף צה:

ע"ש והנה הרמב"ם פסק דנקצר שלא כמצותו כשר וכתב דדוחה שבת והקשו המפרשים דלא משמע כאן בש"ס וי"ל דהנה עוד הקשו בתוס' בד"ה מנמן שאם נקצר ביום כשר ודוחה שבת וצ"ל דדוחה שבת וי"ל דהנה בדף ס"ח ע"ב בתוס' ד"ה לא אם אמרת תימא דנימא דנקיט האי לישנא וכו' וי"ל דהנה בביצה דף י"ב דא"ל מני ב"ש דאמר לא אמרינן מתוך והקשה הפ"י דלמא הטעם משום מפרק וול דהנה התוס' הקשו בפסחים וביבמות דבעי למילף מחדא ומשני שכן לר דנילוף מחד מפסח ותמיד וחד מהנך קרבנות. וי"ל משום דהנה התוס' הקשו ביבמות האיך ילפינן מכלאים בציצית דהא הותרה מכללה לכהנים ותי' התוס' דהתם נמי משום דעשה דחי ל"ת ועוד דצורך עבודה שאני וא"כ לענין צורך עבודה שפיר הוי הותרה מכללה לענין צורך עבודה וא"כ מ"ה דחי אך דקשה לפי הסברא הנ"ל וכן הוא בתשובת הרשב"א דמה דהותר מכללה הוי כמו לאו דאינו שוה בכל וא"כ קשה לפמ"ש הרשב"א בשבת בדף ק"ד דאפי' דאפשר לעשותו למחר מ"מ דאי אפשר לעשותו מיד אפשר דדחי וא"כ אמאי לא דחי שאר קרבנות שבת (ויו"ט) דהא לאו שאינו שוה בכל אפי' יש לו עשה ג"כ אפי' הכי דחי אך י"ל דמ"ה לא דחי דהנה הש"ס במנחות הקשה כי ילפינן מק"ו דאינו (דוחה) רשאי להקריב טריפה מק"ו דב"מ ואמרינן שבת תוכיח דאסורה להדיוט ושרי לגבוה ומשני משום דמצותו בכך ופרש"י משום דאי אפשר בע"א וא"כ כיון דאפשר לעשותו למחר וא"כ אינו דוחה הואיל דאסור להדיוט אך גבי י"ט קשה דהא שרי להדיוט אך י"ל דהא התוס' כתבו כיון דכתיב לכם ולא לגבוה וא"כ נימא דאהדרא לאיסורא קמא ותי' כיון דכתיב בפירוש ולא אמרינן דאהדרי' לאיסור' משא"כ לענין זה שפיר אמרינן אהדרי' אך דהא התוס' כתבו בפ' ג"ה דלא שייך לומר אהדרי' רק בזה שבא הכתוב להתיר ואמרינן דלענין זה לא הוי היתר וא"כ בזה לענין איסור שחיטה שפיר שייך לומר דאהדרי' דקודם ההיתר הוי אסור אך לענין מפרק אפי' קודם ההיתר נמי שרי משום דאתי עשה ודחי ל"ת הואיל דהותר מכללה וא"ל דהא אסורה להדיוט דז"א דלענין מפרק לא שייך זאת דהא אמרינן מליקה תוכיח דאסורה להדיוט ושרי לגבוה ומשני משום דקדושתה אסרתה ופי' התוס' משום דעי"ז דקדושתה נאסרה לשחוט בחולין ודוקא מליקה וא"כ ה"נ לענין מפרק דרק עי"ז דהוי קדשים אסור משום מפרק דצריך לדם וא"כ קודם ההיתר נמי ליכא איסור משום מפרק ומתורץ קו' הפ"י. והנה בכאן קשה הא התשב"ץ מביאו בחלק השלישי בסי' ל"ז דף י"ג דנשאל לפני הראב"ד דגבי פיקוח נפש דדוחה שבת וא"כ אם יש כאן נבילה לאכול ויש כאן בהמה לשחוט ומסיק הראב"ד דידחה שבת אע"ג דהוי סקילה ונבילה הוי רק לאו בעלמא וכתב התשב"ץ הטעם דכיון דבלא"ה יהא נדחה השבת בבישול ואמרינן הואיל והותרה הותרה והנה התוס' מקשים אע"ג דלכתחילה הוי מצוה דוקא בלילה מ"מ לא הוי דומיא דתמיד והנה באמת הא דבעינן למילף מתמיד הוי משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה שיש בו כרת דשבת הוי ל"ת ועשה שיש בו כרת והנה כיון דהדין דאפי' לאו בעלמ' נבילה מ"מ עדיף טפי למיחלל שבת מכ"ש דבכאן דכיון דבלא"ה ידחה שבת גבי הקטרה ממילא אפי' משום עשה ממילא אפי' משום עשה עדיף דלחלל שבת כי היכי דיקיים עשה דהא עשה עדיף מלאו בעלמא אך באמת י"ל דזה הטעם לא שייך רק אם נימא דשבת הותרה וא"כ שייך לומר מגו דאישתרי לענין הקטרה אישתרי נמי לענין קצירה משא"כ היכא דהוי דיחוי דכוותי' איתא בזבחים מי דמי התם הואיל ואשתרי אבל טומאה דיחוי בזבחים דף ל"ג ע"ב יעו"ש אך באמת האיך שייך דשבת הותרה דהא קשה דכיון דאסורה אמאי שרי לגבוה וצ"ל כדמשני הואיל דאי אפשר בע"א וכפרש"י וא"כ הוי רק דיחוי אך באמת שם איירי לענין הקטרת אימורין והנה הא מקלקל פטור אך דהמצוה חשיב תיקון כמו גבי מילה וא"כ הוי קדושתה אסרתה וא"כ ל"ק דהואיל דאסורה להדיוט דהוי כמו מליקה ול"ק מידי וא"כ בכאן לענין הקטרה שפיר הוי היתר ולא שייך לומר דהא אסורה להדיוט משום דהא הוי מקלקל אך המצוה הוי תיקון וא"כ הוי קדושתה אסרתה דע"י זה בא איסור וא"כ שפיר הוי היתר וא"כ בכאן הא הסוגיא אזלא במנחות אליבא דר"ש ור"ש ס"ל דמקלקל חייב וא"כ לא הוי קדושת' אסרתה וא"כ צ"ל משום דאי אפשר בע"א וא"כ הוי רק דיחוי וא"כ לא שייך לומר מגו דהותרה לענין הקטרה דהא הוי רק דיחוי משא"כ הרמב"ם דפסק כמ"ד מקלקל בהבערה פטור ורק המצוה חשיב תיקון וא"כ הוי קדושתה אסרתה וא"כ הוי באמת ההיתר ואמרינן הואיל ואשתרי אשתרי נמי הקצירה וא"ל דנגד הקצירה הא אסורה להדיוט י"ל דזה בעצמו הוי החילוק כיון דבלא"ה הוי ההיתר ואמרינן מגו דהותרה לענין הקטרה הותרה נמי לענין הקצירה משא"כ בהדיוט דלא שייך זאת לומר דבאמת אע"ג דקדושתה רק אסרתה עכ"פ איכא חילול שבת אך דלא שייך לומר הואיל דאסורה להדיוט וא"כ מתורץ שפיר הרמב"ם:

ובזה מיושב קושיות התוס' במנחות דף ס"ח ע"ב ד"ה לא אם אמרת ותימא וכו' וי"ל דהנה רב אמר מנחת העומר שהקטיר וכו' ומקשה שם ממתניתין דכל המנחות וכו' ואמאי לא קתני חוץ מן העומר ולבסוף מסיק רבא דלא פסול כלל מחשבה כלל בעומר משום דאין המחשבה פוסלת אלא בדבר הראוי לעבודה ופי' התוס' משום דאין ראוי לעבודה משום דהא קודם לעומר פסול אך באמת הא אמרינן דפעם כתיב עד עצם היום הזה ופעם עד הביאכם ומשני בזמן שב"ה קיים אזי דוקא הקרבן להתיר ובזמן שאין ב"ה קיים אזי האר מזרח מתיר וא"כ בכאן דנקדש בעומר בעשרון או בשמן (ועיין לקמן בדף ואו בד"ה והנה בזה מיושב] וא"כ ממ"נ א"ש לא הוי קדוש ע"י שמן דכלי שרת או עשרון וא"כ תו אינו רשאי קרבן אחר לעומד דהא ע"ז דנקצר שלא כמצותן הוי פסול ותו אינו רשאי להקריב קרבן אחר דהיינו מצוה לקצור דוקא ביום וכיון דנקצר שלא כמצותו פסול וא"כ הוי כמו בזמן שאין ב"ה קיים דהוי האיר המזרח מתיר וא"כ הוי (נקצור) קדושתה אוסרתה ולא שייך ממשקה ישראל ופי' הכי משיקדש לעומר ליקדש לשתי לחם וא"ל מכח ממשקה ישראל וא"כ קשה אמאי לא מהני מחשבה וא"ל דאינו ראוי לעבודה קשה הא הוי קדושחה אוסרתה ולא שייך ממשקה ישראל וע"ז שפיר משני דלא הותר מכללה וא"כ העומר גופא לא מקרי ראוי לעבודה.

והנה י"ל קצת מאי דהקשה התוס' בפסחים דף ע"ז דנילוף במה הצד מפסח וחד דהיינו מעומר וי"ל משום דבאמת הוי הפירוש מכח הותר מכללה וא"כ מפסח גופא לא מצי למילף דמה לפסח שכן ישנו כרת ומעומר לא מצי למילף משוה דבאמת הוי הטעם משום דהותר מכללה גבי צורך עבודה ומ"ה דחי תמיד או עומר וא"ל א"כ יהא דוחה שאר קרבנות נמי מכח הותר מכללה דמה לעומר דהוי היתר חדש ולא שייך לומר מה הצד ילפינין דבאמת עיקר הילפותא הוי רק מעומר לחודא דנילוף דדוחה היכא דהותר מכללא וא"כ הוי כמו דיליף רק מחדא לחודא וא"כ איכא על חדא פירכא דהיתר חדש ולא שייך מה הצד דזאת הוי ילפותא חדש דנילוף דהיכא דהותר מכללא מהני דוק ותשכח ומתורץ קושיות התוס'.

והנה משמע מתוס' דפסחים דף מ' ע"ב דהיכא דיש לאו חדא דיכול למידחי אעפ"י דיש עוד לאו דאין יכול למדחי מ"מ מאי דיכול למידחי דחה.

והנה עוד י"ל קו' שהקשיתי מאי פריך דהא הוי כמו דינא דהראב"ד דכיון דעוד ידחה לענין הקטרה וי"ל משום דבאמת אפילו מקלקל בהבערה חייב מ"מ הוי כמו אין מתכוון וא"כ הוי הדין אפילו למאן דמחייב דבר שאינו מתכוון מ"מ אסור לעשות בכוונה ע"כ לא עשה דבר שאינו מתכוון כמתכוון לחומרא אבל לא לקולא יע"ש בפסחים דף כ"ז פלוגתא דאביי ורבא גבי לא אפשר וקא מכוון וא"כ אליבא דר"ש א"ל דהוא לא חשיב תיקון המצוה רק דיליף מקלקל ממילה והבערה וא"כ הוי כמו אינו מכוון אך הרמב"ם פסק כמ"ד דכל המקלקלין פטורים אך דהמצוה חשיבא תיקון וא"כ הוי כמו מכוון וא"כ שפיר נימא הואיל דבלא"ה הותרה והנה המגיני שלמה וכן הפ"י כתב דמקלקל וכן מלאכה שאינו צריכא לגופה הוי הכל בכלל מלאכת מחשבת ומש"ה הוי לפי ס' המקשין מאן דס"ל מלאכה שאינו צריכא לגופא חייב ס"ל נמי אינו מתכוון חייב וניהוי לפי ס' התרצן אפשר דאפילו ס"ל דמלאכה שאינו צריכא לגופה חייב ס"ל דאינו מתכוון פטור מ"מ מקרי אינו מתכוון לענין דלחומרא אם היתר מלאכה שאינו מתקן אעפ"כ לא היתרה מתקן ואו י"ל דבאמת הסוגיא דהכא קאי למ"ד לפי ס"ד ומתורץ הרמב"ם.

והנה מ"ה מותר אפילו הקצירה לפמ"ש לעיל הואיל דהותרה הקטרה א והקטרה הוי היתר ולא שייך דאסור להדיוט ישרי לגבוה משום דקדושתה אסרתה וא"כ כיון דהיתרה הקטרה ממילא יש טעמא נמי הא דיש להתיר הקצירה כיון דבלא"ה יהא מותר הקטרה דהא באמת אע"ג דלא שייך גבי ממשקה ישראל הואיל דקדושתה אסרתה מ"מ עכ"פ מלאכה איכא וא"כ הוי הואיל והותרה לענין הקטרה הותרה נמי לענין קצירה וכמו שכתב התשב"ץ דאמרינן מגו דהיתרה היתרה וא"כ כיון דאיכא טעם דהואיל מגו דאשתרי לא שייך ג"כ ממשקה ישראל דכיון דאיכא נמי טעם להתיר הואיל דאשתרי אשתרי ויש טעמא וא"כ מתורץ שפיר הרמב"ם וכמ"ש לעיל יע"ש:

והנה לפמ"ש התשב"ץ בתשובה דשם ביומא מוכח דלא אמרינן כהך סברא דהראב"ד דרבי פסק דיאכל שאינו מעושר אע"ג דתרווי' הוי איסור דרבנן אעפ"כ לא דחינן איסור דאכילת שאינו מעושר בעציץ שאינו נקוב וא"כ א"ש בברייתא דקתני נקצר ביום כשר ודוחה שבת דלא ס"ל בהך מלתא כרבי אלא כ"ס הראב"ד משא"כ לקמן מקשה לרבי ורבי הא ביומא מוכח דלא ס"ל כהך סברא דהראב"ד והנה ר"א בר"ש נמי א"ל דלא ס"ל כהך סברא דהראב"ד ומתורץ הקו' התוס':

והנה זה החילוק שכתבתי לעיל דאם הותרה שייך שפיר ס' הראב"ד הואיל דניתן להתיר משא"כ היכא דהוי רק דיחוי לא שייך הואיל דניתן לדחות כן איתא שם בתשובת התשב"ץ עצמו שהבאתי לעיל יע"ש היטב:

תוס' ד"ה אמאי דחי שבת ואע"ג דלכתחילה וכו' וי"ל דה"פ דבאמת בש"ס דפסחים רוצה ליליף דדוחה ואמר מאי לשאר קרבנות שהן מכפרין ומאי לעומר ושתי לחם שכן באין להתיר והנה הא ר"ע ס"ל דכל דבר שאפשר לעשותו מע"ש דאין דוחה שבת אלמא דזה אינו מעשה רק אם אי אפשר בכך וא"כ לא אמרינן דהא כיון דצריך הקרבן להתיר ממילא דוחה שבת אע"ג דאין צריך רק דהיכא דצריך וא"כ נגד הקצירה בלילה תו לא הוי הך מעלה דידחי מפני שהמתיר הוא דהא אם יקצור בע"ש נמי יהא מתיר וא"כ לא מהני הך מעלה רק במקום שבלא זה אי אפשר להתיר:

אך דקשה לפי שיטת הראב"ד דפסק דגבי נבילה משחיטה אם שבת אע"ג דשבת הוי איסור חמור מ"מ דחינן שבת דכיון דבל"ה יתיר שבת לו בבישול וא"כ כיון דבלא"ה שבת הותרה וא"כ קשה כיון דבלא"ה יהא שבת היתרה לענין הקטרה וא"כ אפילו מצוה קלה שפיר מצי למדחי וא"כ מאי פריך הש"ס דהא גם בכאן איכא איסור דקצירה מעיו"ט או מכח מ"ש התוס' דהמצוה דוקא לקצור לכתחילה בלילה או דאפשר דבלא"ה אסור דהא אסור קצירה רק בשביל עומר כדין דאסור ממקום שאתה מביא אי אתה רשאי לקצור ואיתא בתשב"ץ בחלק השלישי בסימן ל"ז דף י"ג ע"א וא"כ בכאן ג"כ איכא איסור דאין רשאי לקצור קודם הבאת עומר אך בלילה אפשר דשרי משום דלילה אין מחוסר זמן אך לפי דמסיק שם בס' התשב"ץ ומשמע שם דרבי ל"ל הך סברא ומ"ה מקשה על רבי שפיר. אך אי נימא כפי הסברא דיש חילוק בין שבת לעבודה דבעבודה שבת היתרה משא"כ בפקוח נפש יע"ש.

והנה אם נימא דהאיר המזרח מתיר וליכא מצוה כלל רק למצוה מן המובחר יעו"ש בתו' דמנחות דף ה' ע"ב וא"כ לא שייך לומר דהוי הטעם משום דמתיר חדש וא"כ שפיר נוכל לומר דהוי הטעם אע"ג דבדיעבד כשר כיון דלכתחלה איכא מצוה דחי והנה י"ל עמ"ש מכח תשובת הרשב"א דז"א דהא עכ"פ קצירה לא דחי דהא כיון דאפשר לקצור מע"ש אם היו לו וא"כ לא הוי קביעות זמן וא"כ לא שיך לומר דידחה שבת אך באמת לפמ"ש לעיל דעיקר הטעם כיון דאינו הוה מתיר וא"כ אם הוי מתיר הוי שפיר מותר אם לא אפשר אאף קביעת זמן וא"כ שפיר תקשי דמ"ה יש לדחות:

תוכן העניינים

איגרא רמה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה