איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא
מסכת מנחות · דף כח:
תוס' ד"ה לא אם אמרת תימא. וי"ל משום דלעיל דף ע"ב אמר רבא שאין המחשבה מועיל רק בדבר הראוי לעבודה ופי' שם התוס' משום דהא אין ראוי לקרבן להקריב קודם העומר דהא פסול משום משקה ישראל והנה רב אמר דפסול לגמרי דכיון דבאו להתיר ולא הותר ומקשה שם ממתניתין דאמאי לא קתני חוץ ממנחות העומר ולרבא ל"ק אך דקשה דמקשה שם ממליקה ומשני דמשום שכן קדושתה אוסרתה ופי' התוס' דמשום דזה דקדוש גורם לאסור לה דנהוי דוקא מליקה וא"כ הא בזמן שאין ב"ה קיים האיר המזרח מתיר וא"כ לאחר שנמדד בעשרון ולוג שמן דזהו הוי הכל קדוש וא"כ תו ל"ק דא"כ הוי נימא קדושתה אוסרת דאם לא הוי קדוש וא"כ השתא הוי ביום אם ס"ל נקצר ביום פסול וא"כ תו אי אפשר להקריב עומר אחר וא"כ הוי כמו בזמן שאין בה"מ קיים דליכא עומר אחר וא"כ הוי האיר המזרח מתיר וא"כ קדושתה דמאי דהוי קדוש ע"י זה אוסרתה וא"כ דמיא למליקה אך דבאמת ז"א דהא נקרב עכ"פ קודם שתי לחם וכתיב חדשה דתהא מנחה חדשה אך דבאמת הוי הא כשר קודם שתי לחם אך דנהוי פסול למזבח משום קודם לעומר וע"ז שפיר מק' מה בין קודם לעומר לקודם שתי לחם דכיון דלא שייך ממשק' ישראל וע"ז אמר דכיון דאי אמרת דהותרה מכללה משא"כ בעומר דעדיין לא הותרה מכללה דנהו דלא שייך ממשקה ישראל מ"מ אסור מכח דלא היתרה מכללה ומתורץ קושיות התוס'.
והנה עי"ל דמאן דס"ל דנקצר שלא כמצותו פסול פסול נמי אם נקצר שלא לשמה כדכתיב מהחל חרמש בקמה וכדכתיב רש"י במתניתין וכן משמע הלשון נקצר שלא כמצותו:
והנה לפי הנ"ל י"ל קושיות הפ"י דהקשה במסכת ביצה דף י"ב נימא דאיסור הוי משום מפרק יע"ש דלא שייך מתוך. וי"ל משום דבאמת היכא דלאו הותרה מכללה משמע דאמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה כן כתב הרשב"א בתשובה אך דבאמת דבמה שהותרה אצל גבוה לא חשיב הותרה מכללה כן השיב הרשב"א בתשובה אך א"כ קשה גבי גבוה לכל הפחות הוי דלאו אינו שוה בכל וידחה עשה ל"ת ועשה וא"ל דלכם כתיב א"כ עכ"פ אינו לוקה כמו למ"ד דהיינו ב"ה דס"ל דאמרינן מתוך אך י"ל דבאמת הקשה שבת יוכיח דאסור להדיוט ושרי לגבוה ומשני מצותו בכך וא"כ אם היו אפשר לעשות בעי"ט וא"כ לא הוי מצותו בכך א"כ מ"ה לא דחי אך דהש"ס אמר דרצה למילף ממליקה ומשני שאני התם דקדושה אסרתה וא"כ לענין מפרק הוי נמי דקדושה אוסרתה דע"י זה אסור והוי חייב משום מפרק הא בלא"ה לא הוי אסור משום מפרק:
ובזה מיושב ג"כ הא דהקשיתי במסכת פסחים דאמר רבא ש"מ חלת ש"מ הבערה לחלק יצאת וקשה דלמא אתא למקלקל בהבערה וי"ל דלר"ע בלא"ה ש"ז דס"ל דמקלקל בהבערה חייב.